מה המדע חושב על אלוקים?

כאשר אנו בוחנים מה חשבו אבות המדע על אלוקים, אנו מגלים שהם הסיקו על קיום הבורא בזכות החוכמה אליה הם נחשפו על ידי המחקר המדעי. ולא רק מדענים, אלא אבות המדעים, כלומר חלוצי המדע של כל תחום מדעי מוכר בימינו. מסתבר שגדולי המדענים בכל התקופות והזמנים הסיקו על קיומו של אלוקים. בהם ניתן למנות את אבי האסטרונומיה - גלילאו גליליי, אבי האסטרונומיה - קופרניקוס, אבי הכימיה - אנטואן לבואזיה (וכך גם יוסטוס ליביג), אבי הביולוגיה - לואי פסטר, אבי הגנטיקה - גרגור מנדל, אבי המתמטיקה - פיתגורס (וכך גם בלז פסקל ואנרי פואנקרה), אבי הפיזיקה - אייזיק ניוטון, אבי הפיזיקה המודרנית - אלברט איינשטיין (וכך גם מקס פלאנק), אבי הטכנולוגיה - ג'יימס מקסוול, אבי הרנסאנס - לאונרדו דה וינצ'י, אבי הפילוסופיה - סוקרטס (וכך גם אפלטון), אבי הלוגיקה - אריסטו, אבי הפילוסופיה המודרנית - רנה דקארט (וכך גם עמנואל קאנט), ג'ון לוק - מגדולי הפילוסופים, ג'ורג' ברקלי - מגדולי הפילוסופים, גוטפריד לייבניץ - מתמטיקאי והוגה דעות חשוב, סרן קירקגור - מגדולי הפילוסופי ו"אבי האקזיסטנציאליזם", יוהנס קפלר- מגדולי האסטרונומים, ניסח את "חוקי קפלר" במדע, מייקל פאראדי - עורך הניסויים הגדול ביותר בתולדות המדע, ועוד דמויות מפתח רבות בהיסטוריה של המדע.

אנו רואים שהגאונים הגדולים ביותר של עולם המדע הגיעו כולם למסקנה שיש אלוקים, וכך גם גדולי הממציאים: ממציא נורת החשמל - תומאס אדיסון, ממציא המכונית - קארל פרידריך, ממציאי המטוס - האחים רייט, ממציא המיקרוסקופ - פריץ זרניק, ממציא הטלסקופ המדעי הראשון - גלילאו גליליי אותו הזכרנו.

האם המדע מתקדם לכיוון אלוקים?

ככל שהמדע מתקדם הוא רק מגלה תכנון רב יותר ויותר, המעמיק את המסקנה על קיומו של מתכנן. בעבר חשבו שהשמש מסתובבת סביב העולם, אך כיום אנו יודעים שכדור הארץ הוא בעצם חלק ממערכת שמש הרמונית מופלאה, שכדור הארץ סובב גם סביב עצמו, והירח סובב סביבו כמו לוויון, שיש לכדור הארץ שדות מגנטיים, שכבת אוזון ואטמוספירה המאפשרים את קיום החיים בו, שהציר העדין של כדור הארץ (23.5) מאפשר את עונות השנה, כאשר כוכב צדק מושך אליו אסטרואידים שבאופן טבעי היו מכלים את החיים על פני כדור הארץ. אנו יודעים על התכונות המופלאות של כדור הארץ שאינם קיימים בכוכבים אחרים, ועל היקום המופלא והפרמטרים העדינים המאפשרים את קיומנו.

ככל שאנו יודעים יותר על העולם, כך מתחזקת אצלנו המסקנה על קיומו של אלוקים. בעבר חשבו את היקום לסטטי (נצחי) וכיום אנו יודעים שהיתה לו נקודת התחלה, מה שמחייב שיש לו בורא. בעבר חשבו את התא החי לג'לי פשוט הנוצר מעצמו, אך כיום אנו יודעים שהתא הקטן ביותר מורכב יותר מכל העיר ניו-יורק. קיומו של בורא הינה מסקנה המתבקשת מתוך הידע המדעי המתגלה לנו. שיכלול המיקרוסקופים הוא שאיפשר הצצה לתוך עולם קטן הנמצא על קצה של מחט. ככל שהמדע מתקדם ומעמיק, הוא מגלה תכנון רב יותר ומורכב יותר משחשבנו. כך לדוגמה, בעבר היה המח האנושי נראה כמו עיסה של שומן, אותה זיהו רופאי-העבר כסוג של תנור המווסת הטמפרטורות בגוף! רק תודות להתקדמות המדע היה ניתן לגלות את פלאי המח, בתוכו פועלים מיליוני סיבים שונים בהרמוניה ותיאום חשמלי גאוני, המאפשר את פעילות הגוף, התנועה והדיבור. אנו רואים שככל שהמדע התקדם, הוא רק העמיק וחידד את המסקנה המתבקשת לאור התכנון הקיים.

האם צריך להיות מדען כדי להבין שיש אלוקים?

כפי שראינו, גדולי המדענים מכל תחום מדעי הסיקו שיש אלוקים, ובצדק. אך באמת, לא צריך להיות "איינשטיין" או רואה נסתרות בשביל להבין שיש בורא לעולם. אפילו ילד מסוגל להביט ביושר בעולם שסביבנו, ולהגיע למסקנה המתבקשת שיש בורא לעולם. מציאות הבורא לא נוגעת בכלל לשאלה האם הבורא יצר את העולם בתקופות של מיליוני שנים, או האם הבורא ברא את בעלי החיים בתהליך של אבולוציה - כי בכל מקרה ברור לנו שיש בורא לעולם אשר יצר את היקום והאדם בחוכמה וכוונה מדויקת. בורא לעולם חייב להיות בכל מצב, זוהי מסקנה מוכרחת מן המדע הנצפה וההיגיון הישר ביותר שיש.

קודם כל, יש לדעת שהמסקנה על מציאות הבורא קיימת כבר יותר מ-4000 שנה בעולם, ואינה רואה סימני דעיכה. ככל שהמדע מתקדם הוא רק מגלה יותר ויותר מורכבות במבנים הקיימים. הלוגיקה הזו נצחית כמו הקיום האנושי. לא ייתכן שהמדע יגלה שאין אלוקים, לאחר שהמורכבות הרבה כבר נצפתה, כפי שלא ייתכן שהמדע יגלה שאין שמש לאחר שהשמש כבר נצפתה. כדי לכפור בבריאה יהיה צריך לכפור בכל הידע המדעי שברשותנו, בכל המורכבות, ובכל הממצאים המעידים על אינטליגנציה גבוהה מאוד. וזה דבר בלתי-אפשרי מבחינה מציאותית.

אדם הגיוני צריך לנהל את חייו לפי הידע הנמצא ברשותו. יש לך עובדה שהעולם מתוכנן, עובדה שהעולם נברא, ומכאן המסקנה ההגיונית שיש בורא לעולם. יש לך את ההיסטוריה של עם ישראל, ומכאן יש לך עובדה על ההתגלות האלוקית של ה'. אלו עובדות, וגם אילו היה ניתן להטיל ספק בעובדות, חובה עלינו להיצמד לעובדות ולהאמין בהם, כי זה מה שהופך אותנו לאנשים רציונלים.

אתה שואל, ומה אם אנו טועים? באותה מידה ניתן לשאול, ומה אם אנו טועים והעולם הוא באמת שטוח? ומה אם אנו טועים וגמדים חיים על הירח? התשובה היא, שאם אין לנו סיבה להטיל ספק בידע שלנו, אז לא נטיל בו ספק. האם אתה מטיל ספק שההורים שלך הם אכן ההורים שלך, רק בגלל האפשרות הטכנית שאולי אתה מאומץ? מובן שלא, אז מדוע שתטיל ספק בקיומו של בורא לעולם, כאשר העובדות זועקות שיש לו בורא?

כמו כן, עצם היכולת שלך להסיק מסקנה על אלוקות שמעבר לחומר, היא עצמה ראיה לכח האלוקי שניתן בך, ומוכיחה לך את החשיבות שלך בעיני הקב"ה, שנתן לך את היכולת להיקשר אליו. אתה מסוגל להסיק על קיומו של אלוקים - כי אלוקים בכבודו ובעצמו נתן לך את היכולת לעשות זאת.

האם לאתאיסט יש הגיון ישר?

ההיגיון הישר נותן ביטחון עצמי בחיים, מה שלא ניתן כמובן לומר על האתאיסט המתכחש לקיומו של אלוקים. תאר לעצמך אתאיסט שמגיע לעולם הבא, והקב"ה שואל אותו: "האם העולם שבראתי לא היה מספיק מורכב כדי שתסיק על קיומי? גדולי המדענים נחשבים לגאונים רק כאשר שהם מבינים מעט מחוכמתי, ואתה חשבת שכל היצירה שלי היא תוצאה של צירוף מקרים עיוור? הרי נתתי לך שכל ישר, אז למה לא הסקת את מה שמתבקש ממך כאדם ישר? מדוע האמנת שהעולם הזה נוצר במקרה, ונוצר מכלום? מדוע התכחשת לשכל שלך?"

האתאיסט כמובן לא יידע מה להשיב, כי כל הפילוסופיות וההתחכמויות שבעולם לא יכולות לעמוד מול שכל ישר ופשוט כל כך (חפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית" ותהנה מדו-שיח דומה בין אתאיסט לבין אלוקים).

אני יכול לחיות בלב שקט ובוטח, כי אני יודע שעשיתי את הדבר הנכון, והייתי ישר עם עצמי ועם שכלי עד הסוף. זה מה שמקנה ביטחון עצמי בכל מצב - היושר הפנימי. זה כל מה שמוטל עליך בעולם הזה, להיות ישר ואמיתי עם עצמך, וכך תשיג את האמת.

כמובן שלא דומה מראה עיניים למשמע אוזניים. ולכן עליך לחפש את החוויה הדתית, האישית בחיים, שתקנה לך גם את הביטחון הרגשי. גם אחרי שתשמע את כל המחקרים שבעולם על כך שהספורט מועיל לבריאות, אך עד שלא תתנסה בספורט בעצמך, לא תדע כמה מרץ ובריאות הוא מוסיף לחייך. התורה מובילה אותך לאמת, אך המצוות והתפילות מקרבות אותך לקב"ה, ומאפשרות לך לחוות את השגחתו באופן אישי.

התורה מתחילה מהשכל, אך לאחר מכן מציעה את הדבקות שבלב: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים" (דברים פרק ל, לט).

לאחר שהתברר לך בשכלך עד כמה התורה אמיתית, המשך והתחזק כעת באמונת הלב, תוכל להשקיע יותר בתפילות לבורא עולם, להתבודד מידי פעם ולדבר אליו במילים שלך, לקיים מצוות לשם שמים באהבה, וכמובן - לקרוא מידי יום בספרי מוסר. רק כך תחזק את הקשר הרגשי שלך לאמת, ותחווה את הקב"ה דרך נשמתך. בהצלחה!