יֵשׁ חַיְדַּקִּים טוֹבִים?

הַחַיְדַּקִּים וּבְנֵי דּוֹדֵיהֶם הַנְּגִיפִים, נִרְאִים תָּמִיד בְּעֵינֵינוּ כְּגוֹרְמֵי צָרוֹת לֹא חֲבִיבִים וְלֹא נֶחְמָדִים. אֲבָל לַמְרוֹת הָעֻבְדָּה שֶׁחַיְדַּקִּים הֵם אֵלּוּ שֶׁגּוֹרְמִים לְהִתְפָּרְצוּתָן שֶׁל מַחֲלוֹת, יֶשְׁנָם גַּם חַיְדַּקִּים אֲחֵרִים שֶׁמּוֹעִילִים מְאוֹד לְחַיֵּינוּ. כֵּן, אָנוּ מִתְכַּוְּנִים לְמָה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: חַיֵּינוּ הָיוּ הַרְבֵּה פָּחוֹת נוֹחִים וּנְעִימִים אִלְמָלֵא קִיּוּמָם שֶׁל הַחַיְדַּקִּים הַלָּלוּ! אֶפְשָׁר אֲפִלּוּ לוֹמַר שֶׁבִּלְעֲדֵי הַחַיְדַּקִּים לֹא הָיוּ עוֹמְדִים לִרְשׁוּת הַיְּצוּרִים הַשּׁוֹנִים בָּעוֹלָם חֳמָרִים הַנְּחוּצִים לָהֶם עֲבוּר קִיּוּמָם.

בֵּין הַחַיְדַּקִּים הַמּוֹעִילִים לָנוּ אָנוּ מוֹצְאִים אֶת הַחַיְדַּקִּים הַמַּחְמִיצִים אֶת הֶחָלָב בִּכְדֵי שֶׁנּוּכַל לְהָכִין מִמֶּנּוּ חֶמְאָה וּגְבִינָה, אֶת הַשְּׁמָרִים אוֹתָם אָנוּ מוֹסִיפִים בְּמוֹ יָדֵינוּ לַבָּצֵק בִּכְדֵי שֶׁיִּתְפַּח. חַיְדַּקִּים אֲחֵרִים מְכִינִים בַּעֲבוּרֵנוּ אֶת הַחֹמֶץ, סוּג חַיְדַּקִּים נוֹסָף – הֵם אֵלּוּ הָעוֹזְרִים לָנוּ בְּעִבּוּד עוֹרוֹת וָחֳמָרִים אֲחֵרִים, אַךְ לְלֹא סָפֵק – הַחַיְדַּקִּים הַמּוֹעִילִים בְּיוֹתֵר הֵם אֵלּוּ הַגּוֹרְמִים לְרִקָּבוֹן!

רִקָּבוֹן? אַתֶּם מִן הַסְּתָם סְבוּרִים שֶׁהָיְתָה כָּאן אֵיזוֹ שֶׁהִיא טָעוּת דְּפוּס, אֲבָל לֹא! רִקָּבוֹן הוּא אָמְנָם דָּבָר לֹא נָעִים, אֲבָל בִּזְכוּתוֹ נֶהֱפָכִים חֳמָרִים מֵתִים, כְּמוֹ עָלִים, קְלִפּוֹת פְּרִי, עֲנָפִים וּבַעֲלֵי חַיִּים מֵתִים, לְחֳמָרִים שֶׁמְּסַפְּקִים מָזוֹן לָאֲדָמָה וְלַצְּמָחִים.

אִלְמָלֵא תּוֹפַעַת הָרִקָּבוֹן הָיְתָה הָאֲדָמָה, שֶׁמַּעֲנִיקָה לַצְּמָחִים חֳמָרִים שׁוֹנִים הַחֲשׁוּבִים לִגְדִילָתָם, מְאַבֶּדֶת אֶת כּוֹחָהּ וְלֹא הָיִינוּ יְכוֹלִים לְגַדֵּל בָּהּ אֶת צִמְחֵי הַמַּאֲכָל הַשּׁוֹנִים שֶׁלָּנוּ!