המנהרות של עזה תחתית: עולם ומלואו

לפני כחודש נערכה הלוויה לאנשי הזרוע הצבאית של החמאס. לא מדובר באירוע נדיר ברצועה, אלא שלאירוע התייצבה כל הצמרת הפוליטית והצבאית של חמאס ברצועה. בראש המשתתפים עמד ראש הממשלה לשעבר איסמעיל הנייה ולצדו יו"ר הפרלמנט בעזה אחמד בחר, מחמוד א־זהאר וחליל אלחיה, מבכירי הלשכה המדינית של חמאס. לכאורה, הנוכחות הנרחבת הייתה אירוע נדיר, אולם ההחלטה להגיע להלוויה נבעה מזהותם של המתים - כולם אנשי "יחידת חפירת המנהרות" של הזרוע הצבאית של החמאס. מעט מאוד ידוע על היחידה הזו, אך בקרב אנשי עזה ובעיקר אלה התומכים בחמאס, היא הפכה מזמן לאגדה.

לגלריית המנהרות של החמאס הקליקו כאן.

בחמאס הבינו כבר לפני שנים שהם לא יוכלו להתמודד עם צה"ל מעל פני הקרקע, ולכן החליטו לפתח את מודל המנהרות, מתוך אמונה כי באמצעותן הם יוכלו להשיג יתרון. חמאס לא המציאה את המודל, ואת ההשראה והידע הנדרש היא רכשה מארגון חיזבאללה, שפיתח עוד בשנות התשעים רשת של מנהרות בדרום לבנון כדי להתמודד עם העליונות האווירית של צה"ל. מאז כמובן זרמו הרבה מים בליטני, והיחסים בין חמאס לחיזבאללה הורעו עקב המלחמה בסוריה.

החמאס שומר בקנאות את המידע על פעילות יחידת המנהרות. ניתן לומר כי ביחידה משרתים כמה מאות מאנשי הזרוע הצבאית, שנבחרים בקפידה ואחרי הכשרה ממושכת, הכוללת עמידה בתנאים קשים. בשנים האחרונות איבדו עשרות את חייהם בעבודה שנחשבת בעלת סיכון גבוה. חמאס אף דיווח לא אחת כי איבד כמה מאנשיו גם בניסיונות החילוץ של הגופות.

האיום החדש: מתחת לאדמה

ממלחמה למלחמה ישראל נאצלת להתמודד פעם אחר פעם עם איומים חדשים. מבצע צוק איתן מעמיד את ישראל תחת איום חדש המסכן את אזרחי מדינת ישראל - איום המנהרות. ככל שעובר הזמן מתברר כי מתחת לעזה קיימת עיר של ממש המשמשת כנתיב הברחות הן בצד המסחרי והן בצד החבלני פלילי. במערכת הצבאית והפוליטית מדברים על כך שאחד הנושאים שיתוחקרו מיד לאחר המלחמה יהיה היקף המנהרות, וכיצד ישראל לא ידעה או התעלמה מהאיום.

אף שחוקרי ביטחון מציינים שמנהרות העוסקות בהברחות ובטרור נחפרו כבר בשנת ה-80. אולם אלו נחשפו והיו תחת בקרה ושליטה. היום מדובר בעיר של ממש שנולדה ונוצרה מהליך ההינתקות. במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים. נקבע כי השליטה בציר פילדלפי תישאר תחת שליטה צבאית ישראלית, כדי לאבטח את הגבול בין רצועת עזה למצרים. בשעה שצה"ל נסוג מרצועת עזה ב-2005, כתוצאה מהליך ההינתקות ציר פילדלפי עבר לשליטת הרשות הפלסטינית. בשנת 2007 תפס ארגון החמאס את השלטון ברצועת עזה, וציר פילדלפי מצדו הפלסטיני נפל לשליטתו. ישראל ומצרים הטילו סגר על רצועת עזה מאז עלייתו לשלטון של חמאס והתנערותו מההסכמים שחתמה הרשות הפלסטינית עם ישראל ומצרים.

העיר רפיח ממוקמת על גבול רצועת עזה ומצרים. בשל מיקומו האסטרטגי, אזור זה מאכלס מנהרות והוא בעל היסטוריה ידועה של הברחות.

בתחילה, יעודן העיקרי של המנהרות היה אספקת אמצעי לחימה שונים לארגוני טרור, אולם במרוצת השנים הפכו לתעשייה של ממש ולאמצעי משמעותי להברחות אנשים, פנימה והחוצה, וסחורות כגון מזון תרופות וביגוד, סיגריות, משקאות חריפים וחומרים מסוכנים, חלקי מכוניות המורכבות מחדש ברצועת עזה, מכוניות שלמות שכבר הורכבו, דלק, בעלי חיים וחומרי בניה. לפי נתוני השב"כ, במהלך שנת 2007 קיבלה הזרוע הצבאית של חמאס חלק ניכר מתקציבה, המוערך בעשרות מיליוני דולרים, דרך המנהרות. הערכות לתקופות מאוחרות יותר על ידי גורמים אזרחיים ציינו כי כ-40% מהכנסות החמאס מגיעות מההברחות מהמנהרות‏.

המנהרות נחפרות לרוב על ידי קבלנים עצמאיים, ממרתפי בתים או מטעי זיתים אל מתחת לגבול בעומק של כ-15 מטר, ועשויות להגיע לאורך של כקילומטר ויותר. זמן בניית מנהרה נמשך בין שבועיים לחודשיים. במקרים מסוימים בעלי הבתים שבפתחי המנהרה עשויים לקבל אחוזים מהרווחים מההברחות ואף פיצוי כספי במקרה שהמנהרה מתגלית והבית נהרס. כיום בעלי המנהרות מחויבים ברישיון הפעלה מעיריית רפיח, ובתשלום בגין חיבור לחשמל ומים, ובמקביל החמאס גובה מסים על הסחורות המוברחות ממצרים‏.

תהליך בניית המנהרות עבר תמורות רבות במרוצת השנים, והפך למורכב ומאורגן. יותר ויותר אנשים נהיו מעורבים במה שנהפך לאחד הענפים הרווחיים ביותר ברצועת עזה, ועל פי העיתון המצרי אל-אהראם, מספרם מוערך כיום ב-70,000 איש‏. כיום מהנדסי חפירה קובעים את פתחי המנהרה, גודל המנהרה, עומקה ואורכה, תוואי המנהרה, בחינת תאימות סוג הקרקע, כלי החפירה החשמליים והידניים, מספר הפועלים שיחפרו, הלוגיסטיקה החשאית של פינוי האדמה ודרכים נוספות למניעת גילוי המנהרה. מרבית המנהרות נחפרות באמצעות ילדים‏. חלק מהמנהרות מכילות מסועים חשמליים להעברת המטען המוברח, וקווי טלפון להתקשרות בין המבריחים.

הרווחים העצומים שעסקי ההברחות הניבו גרמו למתיחות ולמאבקים אלימים בין החמולות והשבטים השונים ברצועה על השליטה בהברחות.

המנהרות משמשות לא רק להברחת אמצעי לחימה וסחורות, אלא גם למעבר של פעילי טרור בין רצועת עזה לחצי האי סיני. בכמה פעמים, יצאו מחבלים מרצועת עזה, עברו דרך המנהרות של רפיח לסיני, ומשם (בסיוע מבריחים בדואים) חדרו לישראל דרך קטעים בגבול ישראל-מצרים שבהם אין גדר הפרדה, וביצעו פיגועים. מסלול זה (רפיח-סיני-ישראל) מכונה על ידי מערכת הביטחון הישראלית בשם "ציר ה-ח'".

עלות מנהרה: 700,000 שקל

המנהרות מנוהלות כעסקים, בעיקר על ידי משפחת אבו סמהדאנה ואבו ריש, שתיהן ממוצא בדואי. ההברחות מניבות רווחים של עשרות אלפי דולרים לכל העברה. עלות בנייתה ותפעולה של מנהרה ממוצעת היא כ-90,000 דולר, ועשויה להגיע עד 120,000 דולר‏. המחזור היומי לכל מנהרה גבוה במיוחד, ועשוי להגיע עד 700,000 ₪.‏ ידוע על משקיעים רבים שהשקיעו כספם במנהרות והולכו שולל‏. מקורות מסוימים דווחו על קשר כלכלי למשפחת ערפאת. נטען לכאורה כי חלק מהמנהרות נשלטו על ידי אחד ממנגנוני כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ברשותו של מוסא ערפאת, קרוב משפחתו של יאסר ערפאת. עד להתנקשות בחייו בידי פלג פלסטיני יריב ב-2005, רבים האמינו כי הוא קיבל אחוזים מרווחי ההברחות.

על פי אחד הדיווחים, מחיר הברחת אדם ממצרים לרצועת עזה הוא 1,000 דולר. מחירו של רובה קלשניקוב ברצועת עזה עשוי להגיע ל-1,000 דולר, לעומת מחירו בצד המצרי שעומד על 320 דולר לערך. עלותו של כדור בודד ברצועת עזה הייתה 3 דולר לעומת 0.8 דולר בצד המצרי, אולם לאחר הפיכת החמאס, ותפיסת מאגרי הנשק של הפת"ח, המחירים צנחו.

בתקופת ההפיכה במצרים (2013), כאשר מצרים סגרה חלק ניכר ממנהרות ההברחה, שר הכלכלה של החמאס הצהיר כי רצועת עזה הפסידה בחודש אחד כ-225 מיליון דולר, לטענת הגרדיאן, העיתון נחשף למחקר חשאי אודות המסחר העובר במנהרות ההברחה, ולפיו 65% מהקמח, 98% מהסוכר ו-52% מהאורז של רצועת עזה מגיעים ממנהרות ההברחה.

דורון פסקין, מנהל אגף המחקר בחברת אינפו פורד מחקרים, טוען: "העבודה הסיזיפית והשהייה מתחת לאדמה יכולים להימשך שבועות רצופים. המנהרות ההתקפיות כיום מתקדמות הרבה יותר מבעבר, אולם אף שיש שימוש בציוד מכני קל, חלק מהחפירות עדיין מתבצע ידנית. המבנים מדופנים בזכות מלט שמוברח מסיני, מצוידים באמצעי תקשורת וחשמל, ואולי החשוב מכל - הם רחבים ומאפשרים תנועה רגלית, ולא רק זחילה כבעבר, דבר המקל על העברת אמצעי לחימה.

"בעזה מעריכים כי במשך יום עבודה, צוות מיומן של חמאס יכול להשיג חפירה של עד 20 מטר, כאשר עלות מטר אחד של חפירה והקמה במנהרה כזו נאמדת ב־200 דולר לפחות. לא בכדי תקפו בשנים האחרונות אנשי פת"ח את ראשי חמאס על כך שכספי הסיוע שנתרמו לרווחת תושבי עזה והסתכמו במאות מיליוני דולרים הגיעו בסופו של דבר למימון פעולות החפירה, במקום לטפל בתשתיות הרעועות ברצועה".

פסקין מציין כי לפי התקשורת הערבית, המנהרות הפכו לענף "יצוא" מוביל של הזרוע הצבאית של חמאס. גם בגבול סוריה־לבנון החלו המורדים להשתמש בשיטת המנהרות, ואחד מראשי המורדים בחאלב שבסוריה, אף סיפר לאחרונה בראיון כי הם רכשו ידע לחפירת המנהרות מאנשי חמאס ברצועה. צחוק הגורל הוא שהכוח המוביל את משימת ניסיון איתור המנהרות הללו הוא חיזבאללה.

  פסקין מחלק בין מנהרות התקיפה, שעמן ישראל מתמודדת בימים אלה, לבין מנהרות ההברחה המפורסמות על הגבול המצרי. מנהרות ההברחה היוו מרכיב חשוב בכלכלת הרצועה ופעלו תחת פיקוחה של חמאס, כשבכיריה ומקורביה שלשלו לכיסם הכנסות נכבדות מהסחר הלא חוקי.

מבחינה כלכלית, המנהרות היוו מעבר לאספקת מוצרים ומקור תעסוקה חשוב לצעירי עזה, וכן הזדמנות השקעה לכל מי שרצה רווח מהיר. באזור רפיח פעלו שני סוגי מנהרות - אחת לסחורות ואחת למעבר בני אדם, וזאת כדי לעקוף את מעבר רפיח שנסגר בהוראת השלטונות המצריים. עם התרחבות הפעילות במנהרות, הן עברו "התמקצעות" - היו מנהרות מיוחדות לדלקים ולגז, מנהרות למוצרים קלים כמו מזון ומנהרות לסחורות כבדות, שבהן הוברחו גם מכוניות.

מנהרות ההברחה, שמספרן הגיע לשיא של כ־1,200 ב־2013, סייעו לחמאס להתעצם כלכלית ולבסס את כוחה של עז א־דין אלקסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, שמעולם לא סבלה ממחסור במזומנים, גם כשמרבית האוכלוסייה ברצועה נאנקת תחת קשיי המצור. עם זאת, מרבית המנהרות נהרסו בידי צבא מצרים בחשד ששימשו להברחת אמל"ח ומחבלים לשטח סיני.

ברצועה לא היה משבר כלכלי

משבר כלכלי? בעזה לא שמעו על זה, פרופ' עדנאן אבו עאמר מעזה סבור כי בכל יום שעובר בסבב הנוכחי, מתברר כי המשבר הכלכלי שאפיין את עזה לא פגע כלל ביכולת הכלכלית של עז א־דין אלקסאם. כיום עיקר התרומות לחמאס מגיעות מקטאר, שמזרימה כ־100 מיליון דולר לרצועה בכל שנה. אבו עאמר מעריך כי בעיני חמאס, הצלחת ההתקפות תגביר את האהדה כלפיה בקרב גורמים שונים באזור, וייתכן שאף תביא להתקרבות מחודשת עם איראן, שנהגה להזרים בעבר כ־250 מיליון דולר בשנה לקופת חמאס. זאת לאחר שבין איראן לחמאס התגלע סכסוך ב־2011 על רקע הלוחמה בסוריה, שהפסיק את המימון השוטף.

חמאס הודיעה בתחילת השנה כי היא אינה מסוגלת לשלם את מלוא המשכורות למועסקי המגזר הממשלתי, אך הפרשן העזתי האני חביב טוען כי המשבר לא ישתק את הזרוע הצבאית. "לחמאס יש היגיון כלכלי, מדובר בסוחרים מקצועיים", אמר חביב בראיון בשבוע שעבר, "חמאס אינה סובלת ממצוקה קבועה. לפעמים יכולת ההכנסה שלה יורדת ולפעמים נדרש יותר מאמץ להשגתה, אך היכולת הזו לא נעלמת".

אחד מבכירי חמאס, שהתראיין באחרונה לעיתונות הערבית, הסכים לומר כי חמאס ממשיכה לגלגל כספים בעיקר מתרומות אנשי עסקים ערבים. לדבריו, מה שמעודד בדרך כלל את האנשים לתרום לחמאס הוא הרצון לסייע לזרוע הצבאית להמשיך להתקדם וליצור הפתעות לישראל. במובן זה, מבצע צוק איתן הוא הזדמנות כלכלית טובה מבחינת חמאס לחזור לקדמת הבימה בכל האמור לאיסוף הכספים.

הפתרון הטכנולוגי

הטכנולוגיות לאיתור מנהרות מתחלקות לשלושה סוגים עיקריים: הטכנולוגיה הנפוצה ביותר כיום מסתמכת על האזנה לרעשים שנגרמים מפעולת החפירה. ב-2009, הציגו חוקרי הטכניון מהפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית דרך לאיתור מנהרות באמצעות טכנולוגיה של האזנה תת־קרקעית באמצעות סיב אופטי. "חידושים טכנולוגיים בתחום מדידת עיבורים (השינויים המרחביים של התזוזות) בסיבים אופטיים מאפשרים פיתוח של גדרות ביטחון תת־קרקעיות חכמות, המסוגלות לזהות ולאתר את חפירת המנהרות", הסבירו החוקרים, ד"ר אסף קלר וד"ר רפאל לינקר. "חפירת מנהרות מלווה בשחרור מאמצים - הגורם לתזוזות, אף אם קטנות, בתוך הקרקע. על ידי מדידת עיבורים בציוד רגיש ניתן לאתר את מיקום המנהרה". הטכנולוגיה שהוצגה על ידי חוקרי הטכניון אפשרה לבחון 30 קילומטרים של גבול בו־זמנית על ידי מכשיר אחד, באמצעות סיב תקשורת קונוונציונלי שמשמש למדידה, בעלות של שקלים ספורים לכל מטר.

עם זאת, בימים האחרונים נשמעות טענות, בעיקר על ידי מומחים מרקע גיאולוגי, שלפיהן באמצעים טכנולוגיים קיימים שלא אומצו על ידי צה"ל ניתן היה לאתר את המנהרות. "זה לא אתגר וזה לא קשה, יש אפילו פתרונות שמצויים ביד".

שיטה שנייה לגילוי חללים תת־קרקעיים באמצעות מכ"מ, ששימשה לגילוי בולענים בים המלח. "אם אני נוסע עם רכב או נגמ"ש שמחובר אליו מכ"מ חודר־קרקע, טכנית אין מנהרה שאני לא יכול לזהות עד עומק של 10 מטר. אפשר לעבור כך את כל קו הגבול במהירות של 5 קמ"ש, ותוך שלוש שעות לסמן כל מנהרה", אומר פרימרמן. הוא מסביר כי המכ"מ שולח גל אלקטרו־מגנטי לתוך האדמה ויוצר צילום של שכבות האדמה: "מקבלים ציור או צילום, שמראה הבדלים של מבנה הקרקע - למשל, אם יש שבר. כך מצאנו את החללים בחניה במקום שהיה כפר הנופש עין גדי", אומר פרימרמן מפתח שיטת הזיהוי לבולענים.

המכ"מ המשמש לבדיקה זו בתחום הגיאולוגיה הוא פשוט יחסית ומתוצרת אמריקאית. פרימרמן מציין כי גם אם מנהרות החמאס נמצאות בעומק של יותר מ-10 מטרים, ניתן למצוא בשיטה זו את פתחי המנהרות בשטח ישראל שמתקרבים לגובה פני האדמה. כמו כן, הוא מציין כי בשיטה זו ניתן לזהות גם מנהרות מבוטנות או אטומות.

שיטה שלישית שמציין פרימרמן, שמשמשת לאיתור מנהרות בעומק של יותר מ-10 מטרים, היא בדיקה מיקרו־גרווימטרית שמתבססת על בדיקת כוח המשיכה של כדור הארץ. "רמת הדיוק של בדיקה זו היא חלקי מיליארדים - ולכן, אין בור או חלל בקרקע עד לעומק של 100–150 מטר שלא ניתן לזהות באמצעותה", הוא אומר. במקור פותח הציוד לבדיקה זו על ידי נאס"א, סוכנות החלל של ארה"ב, והוא שימש לבדיקת הבדלים בכוח המשיכה ולמתן אינדיקציה לחלוקת מינרלים על פני כדור הארץ.

השיטה לאיתור המנהרות באמצעות האזנה תת־קרקעית, שמזהה את התנועות החריגות באדמה שנגרמות מחפירת או הפעלת מנהרות, נקראת גיאו־סיסמיקה ומתבססת על התקנת מיקרופונים בתור גלאים בתוך האדמה. "כשלא יודעים אם יש מנהרות, ניתן לחפור שני בורות בקוטר של 10 ס"מ ולעומק של 10 מטרים. מטמינים שם מיקרופונים, שעולים 80–100 דולר כל אחד, ומחברים אותם לציוד שעלותו 2,500 דולר. אי אפשר להגיע למרחק של 100 מטר מהמיקרופונים בלי שישמעו באוזניות תנועה. אם המנהרה מוכנה - אפשר לשמוע את מי שהולך בתוכה, וניתן להבחין בין צעדים של אדם או, למשל, שועל שעובר במקום. לא ניתן לחפור במרחק של 100–150 מטר מהמיקרופונים בלי שיבחינו בחפירה", מסביר פרימרמן. לדבריו, בעלות נמוכה יחסית ניתן לפזר מיקרופונים במרחק של 100 מטר זה מזה, וכך לתת כיסוי לכל רצועת הגבול ברצועה.

"אם במוצב שממנו נחטף גלעד שליט היו שני מיקרופונים על יד הגדר, במרחק של 100 מטר זה מזה, לא ניתן היה שמישהו יצעד במנהרה בלי שמישהו ישמע אותו", טוען פרימרמן. "הטכנולוגיה קיימת - ולא ברור למה לא משתמשים בה. הצענו אותה כבר לפני 30 שנה".

הכתבה פורסמה ב"יום ליום". מעוניינים במנוי לשבועיים במתנה? הקליקו כאן.