מה המקור לצרות בדורינו? ועוד זכרונות וסיפורים מפעימים על בבא אלעזר

בעת מבצע "צוק איתן" והאזעקות הנשמעות בחלל, ישבנו עם גדולי תלמידי ה"בבא אלעזר", שהתפנו לטובת קוראי "יום ליום" לספר על האדם הגדול הענק שבארזים, סיפורים והנהגות מופלאים שאותם ראו ושמעו בהיותם בצילו של הארז הגדול.

כמתבקש הנושא הראשון שהתבקשו תלמידיו, מה לדעתם היה מורה האדמו"ר רבי אלעזר בתקופה קשה זו, כאשר מאות טילים נשלחים אל ארץ ישראל על ידי אויבינו בעזה?

הרב יהודה איטח שליט"א - נזכר כי בעת המלחמה ברצועת עזה, במבצע "עופרת יצוקה", כאשר מדי יום המחבלים הרשעים היו יורים קטיושות וטילים לכל ישובי הדרום בלי הבחנה, הסיכוי לפגיעה היה על כל בית מהישובים. לאחר סיום המבצע וחזרת הרגיעה, הורה רבינו שחובת ההודאה על ההצלה חלה על כל אותם תושבים שהיו מאוימים, וראויה שתהיה מיוחדת לכל בית ובית ולא סתם לכל הציבור.

כמו כן נזכר ר' יהודה כי בעת מלחמת לבנון השניה, כשרבים מתושבי ישראל בכלל ותושבי הצפון בפרט וכדומה היו צריכים לנדוד מבתיהם וישוביהם למצוא מפלט שלא תפגע בהם הרעה, באותו זמן הורה האדמו"ר זיע"א כי זו הזדמנות לזכות במצות "הכנסת אורחים" בשלמותה – אכילה, שתייה ולינה.  
רבינו סיפר כי באותה תקופה בשבת פרשת ואתחנן התארחו בביתו אורחים רבים שלא היו צפויים להיות, ובס"ד היתה ברכה בעיסה והאוכל הספיק לכל האורחים שהיו.

אזעקת שווא

באחת הפעמים בעת קבלת קהל אצל רבינו בעידן מלחמת המפרץ, החלה להישמע אזעקה בבאר שבע, עשרות איש שהמתינו לרב אחזו אותם פחד ורעדה וחששו ולא ידעו להיכן לנוס. רבינו אמר לשמשו שיאמר להם שזה דברים בטלים ואין מה לחשוש, וגם הוציא משקה שישתו וביקש לשיר ולרקוד. אלא שהצופרים המשיכו במשך כחצי שעה להשמיע צפירות עולות ויורדות, והציבור עדיין חשש שאולי קרה משהו חמור, ושוב רבינו הרגיעם שאין לחשוש. ובאמת בסופו של דבר הודיעו בתקשורת כי הייתה תקלה בצופרים באזור באר שבע וזו הייתה אזעקת שווא.

החטוף שנמצא

בעקבות שלושת החטופים שנרצחו, נזכר לפתע הרב הגאון רבי גדעון עטייה שליט"א: "לפני שנים נעלמה בתי בת השלוש, לאחר חיפושים רבים וכשהבת עדיין לא נמצאה, התקשרנו לבית רבינו זיע"א והאדמו"ר השיב כי אין לדאוג כלל. הילדה נמצאת בבניין. שוב יצאנו לחפש ועדיין הילדה איננה. שוב התקשרנו לבית הרב, תשובת הרב הייתה: 'היא נמצאת בקומה האחרונה של הבניין, חפש אותה שם!' וכך היה! היא נמצאה בחדר המעלית בקומה האחרונה. בטוחני כי אם היה רבינו חי, היה יודע היכן נמצאים הבחורים החטופים".

כמו כן ידוע ומפורסם על מור אביו "הבבא מאיר" זצוק"ל שהיה בחור שנחטף בלונדון והוריו התקשרו לבבא מאיר והרב שרטט את רחובות העיר וסימן באיזה בניין הבחור נחטף, זה היה בניין של הכנסיה, ואמר לו הבבא מאיר: בנך נמצא בקומה השלישית שבכנסיה, לך וחלצהו מיד חוטפיו! וכך היה. האב מסר זאת למשטרה והשוטרים ערכו שם פשיטה ואכן מצאו את הבן האובד.

המקור לצרות בדורנו

עם ריבוי הצרות והמחלות בדורנו, הרה"ג רבי יהודה איטח שליט"א מספר כי רבינו האדמו"ר זצוק"ל אמר פעם כי הוא יודע שהרבה צרות ובעיות שיש בדורנו הן עונש על חוסר זהירות בממון הזולת. וסיפר רבינו בהקשר לכך, כי פעם בא אליו ראש ישיבה חשוב שחלה במחלה קשה, ובסוף גם נפטר מאותה מחלה. וכשהיה אצל רבינו סיפר לו אותו ראש ישיבה, שהוא לקח מאדם אחד סכום כסף גדול וכשמת היה צריך לבקש מחילת היורשים. ולכן צריך להיות זהיר בממון אחרים.

כמו כן סיפר האדמו"ר זצוק"ל שבאחת הפעמים כשהיה אצל מו"א רבינו מאיר זצוק"ל נתן לו רבי מאיר מעטפה סגורה, וביקש מרבינו שיתן המעטפה דווקא לישיבה, ולישיבה שתיראה בעיניו. ושאל את רבינו מאיר אם הוא מתנגד שיתן לצדקה ליתומים ואלמנות וכדומה, וענה לו רבינו מאיר שהוא מקפיד שהמעטפה תינתן דווקא לישיבה, ורבינו שאל את מו"א מדוע הוא מדקדק שזה יהיה דווקא לישיבה, אמר לו רבי מאיר זצ"ל שאת המעטפה קיבל מאיזה ראש ישיבה והוא לא שלם עם מקור הכסף ואין הוא רוצה ליהנות ממנו, אך מכיוון שקיבל אותו מראש ישיבה, רוצה שהכסף יחזור גם כן לאחת הישיבות דווקא.

רבינו סיפר על גדלותו של אביו רבי מאיר זצוק"ל בתורה ועל הימים שלמד איתו בצוותא והעיד שלמד עמו כל מסכת יבמות והיה שונה אותה על פה מילה במילה עם התוספות, והוסיף שכן הייתה לו ידיעה על פה בכל האור החיים הקדוש מילה במילה.

באחת ההזדמנויות דיבר רבינו בשבחם של כמה תלמידי חכמים, והזכיר שבחם של שני ת"ח, אחד מהם גדלות הראשל"צ הרב בקשי דורון שליט"א, ועל גדלותו בתורה ובמעשים טובים של הגאון הגדול הרב חיים קרייזויירט זצוק"ל, ואמר שלפני כשלושים שנה חלה הרב הנ"ל במחלה והלך למו"א האדמו"ר רבי מאיר זצ"ל להתברך, והרב בירך אותו ובס"ד נתרפא, וכשרבי מאיר חלה, דאגה עלתה בלבו שמא אם יקרה ח"ו דבר לרבי מאיר, יש חשש שהברכה תיפסק ושוב יחלה, והלך לרבי מאיר ושטח לפניו את דאגתו, ורבי מאיר זצ"ל קרא לרבינו ואמר לרב קרייזוירט בפני רבינו: דע שבני רבי אלעזר יהיה ממלא מקומי והברכה לרפואתו תמשיך על ידו, וכך היה שהרב קרייזוירט ע"ה שמר על קשר עם רבינו עד סוף ימיו.

כמו כן הרב גדעון עטיה, שהיה מבאי ביתו של הבבא מאיר לפני 30 שנה ומעלה, מספר כי כבר אז שלח הבבא מאיר אותו לבנו רבי אלעזר והתבטא עליו: בני אלעזר קודש קודשים!

הגאון הרב בן ציון אבא שאול זצוק"ל היה אומר לתלמידיו שיש בדורנו שני צדיקי הדור שאליהם צריך ללכת, ואחד מהם זה רבי אלעזר שיש לו רוח הקודש גדולה, וכשהיה רבי אלעזר מגיע לירושלים היה חכם בן ציון מתאמץ ללכת לראותו.

תשובה ניצחת לפרופסור

באחת מהשמחות, כשהתקיימה אצל רבינו ברית לנכדו, באו אנשים רבים ונדחפו כדי לאחל לרב מזל טוב ולהתברך ממנו, והיו דחיפות מעל המקובל, ובין האנשים שהיו שם וסבלו מהדחיפות היה פרופסור אחד שהוזמן לשמחה, וכשבא אצל הרב רטן וטען על ההתנהגות הזו של האנשים הדוחפים ומבלבלים כל הסדר של האירוע, ולא רק זה אלא גם תוך כדי הדחיפות גורמים הם לנזקי גוף ורכוש של אחרים.

והשיב רבינו תשובה ניצחת, ואמר לו שהתנהגות זו אינה חדשה, כבר היו דברים מעולם, וכבר מימות משה ע"ה היה כן. לתמיהת הפרופסור מנין לו זאת, השיב: כתוב בחז"ל שהזכות של יהושע להיות המנהיג של עם ישראל לאחר מות משה, משום שהיה מסדר את ספסלי בית המדרש. אמר רבינו, מה היה צריך לסדר כל יום את הספסלים? אלא כנראה כשמשה היה בא לבית המדרש, רצו העם להיות קרובים אליו ולזכות לראותו, ומחמת זה היו דחיפות רבות והזזת הספסלים ממקומם, ולכן הוצרך יהושע מדי יום לסדר את הספסלים ולהחזירם למקומם, ואף שמעשה זה ותופעה זו חזרה על עצמה, יהושע לא כעס ולא רטן על אותם העושים כן, אלא קיבל זאת בעין טובה והבין לרוחם של אותם אנשים, כי רצונם היה להתענג בזיו פניו של משה. כאמור זה דבר יישב את דעתו של אותו פרופסור.

הרב גדעון עטייה נזכר כי פעם התלונן בפני הרב כי השמשים מקבלים אותו מאוחר, וצריך להידחק כדי להיכנס, ודבר זה גורם לו כי סדר יומו למחרת משתבש וזה גורם לו לביטול תורה. ענה לו הרב: "זה לא המשב"ק, זו הוראתי!" וקיבל את דבריו. "והנה בפעם הבאה כשהגעתי התכוננתי להמתנה ארוכה, ולכן עדיין לא ערכתי במכתב מסודר בכתב ידי את בקשותיי, רק היה בכיסי מה שרעייתי כתבה לי בקצרה, אך בעודי נכנס לחצר של רבינו יצא אלי שמשו וביקש ממני להיכנס מהר, הרב קורא לך! כשנכנסתי לקודש אמרתי לרב כי עדיין לא הספקתי לכתוב פתק ובו משאלותיי, אמר לי רבי אלעזר בבת שחוק: "תוציא את הפתק של אשתך מהכיס".

כך גם אחד מתלמידיו של רבינו נכנס לקודש והגיש לרב פתק, ורבינו ענה לו על כל שאלותיו, אך כשיצא מצא הוא לתדהמתו את הפתק בכיסו, ואילו את דף הקניות שאשתו רשמה לו הוא נתן לרב, ורבינו ענה לו על כל שאלותיו כאילו הן מול עיניו...

רבים היו מתדפקים על דלתו של רבינו ומקבלים ממנו עצה ותושיה, ולא רק בעניני רפואה אלא גם בעניני המסחר והעסקאות. אדון בן דוד, שהיה ממקורבי רבינו, סיפר כי פעם הוצעה לו קנית עסק גדול. המוכרים, שהיו מקורבים לרבינו, הביאו לו שמות של אנשים מסוימים שרצו לרכוש זאת ורבינו השיב בשלילה, אך כשהוזכר שמו של מר בן דוד הנהן לחיוב. וכך העסקה יצאה לדרך.

סיפר מר בן דוד: "המוכרים בקשו שאבוא לבית הרב לקבל את הברכה הסופית ואז לסגור את העסקה ולשלם את הכסף. והנה בבואי לבית הרב זו הייתה הפעם הראשונה בחיי. הרב החל לשואלני, מהיכן תשלם את מחיר העסקה ומאיפה תביא את הכסף? השבתי לו: יש לי דירה נוספת ונמכור אותה ובזה נשלם למוכרים. אך רבינו אמר לי: לא כדאי לך, לא מוכרים דירה בשביל רכישת עסק! התפעלתי מעצותיו המחכימות, שהרי הוא לא מכיר אותי והוא היה מקורב למוכרים, כך שהיה חשש שהעסקה תתבטל, ובכל זאת הציע לי עצה הגונה לטובתי, ובסופו של דבר לא מכרתי את הדירה כעצת רבינו, השגתי כסף ובכך רכשתי את אותו עסק שהניב הרבה פירות ורווח. ומאז נקשרה נפשי בנפשו.

"באחד המפגשים שנכנסתי לרבינו שאלתי על עסקה של רכישת קניון גדול במרכז הארץ שהיה בה רווח גדול, ורבינו השיב לי: אתה יכול לרכוש זאת. לאחר כמה ימים נודע לי כי בקניון זה החנויות פתוחות בשבת, ושוב נכנסתי ושאלתיו האם זה מותר, ואמר לי כי זה מותר מעיקר הדין, אך אמר: לא כדאי לך לרכוש זאת. וכששאלתיו מדוע? השיב לי: ראה! בניך או נכדיך יבואו לקניון זה ויאמרו להם: זה של האבא או הסבא שלכם, ואז יאמרו הנה זה פתוח בשבת, סימן שזה מותר, ולא ידעו שלא אתה פותח את העסק אלא השוכרים, ובכן זה יגרום שהם ח"ו יחללו שבת, ולכן אל תרכוש את הקניון הזה, ותמצא דבר טוב יותר, וכך היה, לאחר חודש רכשתי עסק גדול יותר שהניב רווחים גדולים וזה הכול בזכות עצותיו המחכימות".

קדושה ושתיקה

כדי לזכות שברכות האדם יעשו פרי, אמר רבינו אלעזר, הכול בזכות הקדושה והטהרה. ככל שאדם יקדש עצמו יותר ויטהר עצמו, אזי ברכותיו יועילו. ואכן סיפר האדמו"ר לרבי יהודה כי פעם התארח באיזה מקום והקפיד שהמיטה, המזרון והסדינים יהיו חדשים שלא שכבו עליהם מקודם, ופעם נסע למצרים להשתטח על קברו של מרן אביר יעקב זצוק"ל והיה צריך לשהות שם בלילה, ונשאר יושב על כיסא כל הלילה ולא שכב על המיטה של בית המלון.

כמו כן רבינו היה נזהר כמה שאפשר לא לשבת במושב שישבה בו אישה. פעם בא אדם מסוים והציע לרבינו שיסע במכוניתו, שאלו רבינו אם ישבה שם אישה, והנהג השיב כי זה עתה ממש קנה מכונית זו והיא חדשה. רבינו הסכים, אך רק התקרב לדלת המכונית סירב, וטען שחש שכן ישבה פה אישה, לאחר בירור נודע שאכן אשת הנהג ישבה לכמה דקות במושב זה.

רבינו דיבר על מעלת השתיקה, ואמר שעל מידה זו צריך אדם לעבוד בתוך ביתו, משם מתחילה העבודה של שמירת הפה. שאם בבית מרשה לעצמו לדבר דברים בטלים, לא יכול להשתלם במידת השתיקה גם מחוץ לבית, ולכן גם בבית יש לדבר רק בדברים הנוגעים להנהגת וצרכי הבית, אבל חוץ מהדברים לצורך זה לא ידבר.

ורבינו אמר שמי ששומר פיו מלדבר דברים בטלים שהם בחינה של דברי חול שאינם לצורך, סגולה שברכותיו יתקבלו. והליץ על זה את הפסוק לא יחל דברו כל היוצא מפיו יעשה, דהיינו אם מקפיד שהדברים שמוציא מפיו לא יהיו סתם דברי חולין דברים שאין צורך בהם, הרי שאז כל היוצא מפיו יעשה דהיינו כל מה שיבקש בפיו, הקב"ה כן יעשה ויקיים את בקשתו.

סיפר רבינו שפעם הבבא סאלי זיע"א יצא להלוויה של אחד שלא היה ידוע לבעל מעשים ולא לתלמיד חכם, ואפילו לקרוא לא ידע, ושאלו את הבבא סאלי מה ראה לחלוק לו כבוד כל כך, וענה להם שהוא יודע ומכיר בו שכשישים שנה לא שמע ממנו דבר מיותר ושלא במקום, וגם לא שומע ממנו שואל שאלות מדוע עשו כך או כך, ובאותו מעמד גם רבי מאיר זצ"ל העיד שגם הוא יודע כן באיש זה לכל הפחות זה שלושים שנה.

ורבינו הוסיף וסיפר שפעם באה אחת מאחיותיו אצל מו"א רבינו מאיר לבקרו אחר כשבועיים שלא ראה אותה, ותוך כדי השיחה דיברה איזה דברים שרבי מאיר לא היה נוח לו בשמיעתן, ותכף הניח אצבעותיו באוזניו שלא לשמוע אותם הדברים, ורבינו שאל מדוע לא ביקש ממנה שלא תדבר דברים הללו ולמה העדיף לסגור אוזניו, ורבי מאיר השיב כי לא רצה להעליבה, אך ביקש מרבינו שבהזדמנות יעיר לה בנעימות ויסביר לה מעלת השתיקה כמה חשובה, שבכלל זה אין לדבר דברים שאינם נחוצים, ואמר רבינו שכן עשה שדיבר עמה ממעלת שמירת הפה והשכר שזוכים למי שבולם פיו שלא לדבר דברים שאינם נחוצים.

באחת הפעמים כשחזר מחו"ל, דיבר רבינו על המצב הכלכלי שאליו נקלעו גבירים גדולים לאחר המשבר הכלכלי שהיה באמריקה, ובפרט כאב את ההשפעה לישיבות וכוללים כתוצאה מכך.

והביא עובדה שלפני כעשר שנים בשהותו באמריקה הייתה אישה שחלתה והרופאים קצבו לה כשלושה חודשי חיים בלבד, ובעלה בא לאדמו"ר שיתפלל עליה ויבקש עליה רחמים, והבעל אמר לרב שאם תתרפא יתן סך של 126,000 $ והרב בירך אותה ובס"ד הברכה התקבלה והאישה הבריאה. ומאז כל פעם שהרב היה נוסע לחו"ל היו באים לקבל ברכה מהרב ומביאים תרומה ע"ס 26 אלף דולר, ובאותה שנה הבעל לא בא, רק האישה באה, ושלחה לרב תרומה צנועה, והתנצלה בפני הרב שלרגל המצב הכלכלי אין להם כלום, ובעלה התבייש לראות את פני הרב בידים ריקות, והיא כדי שלא תהיה כפוית טובה הביאה מתנה צנועה של 26 דולר בלבד, ורבינו ביקש למסור לה שמה שהביאה נחשב להם אצלו כאילו הביאו סך 52 אלף דולר.

וזהו שנאמר אחד המרבה ואחד הממעיט, דהיינו שגם אם אותו אחד שהיה בבחינת המרבה נהיה אחד הממעיט, זה מתקבל לרצון, ובלבד שיכוון לתת מנדבת לבו. 

הכתבה פורסמה ב"יום ליום".

בימים אלה מסתיימת כתיבת ספר תורה, נדיר ומיוחד לזכרו של הבבא אלעזר אבוחצירא, נכדו של הבבא סאלי. ביום ראשון הקרוב ייכנס ספר התורה לישיבת הרב זמיר כהן. אל תחמיצו הזדמנות חד פעמית ונדירה - מהרו לקחת חלק באותיות האחרונות לכבודו ולעילוי נשמתו. התקשרו 073-2221212 או הקליקו כאן