כל שנבקש לו יהי - מבט לפרשה ולתקופה

ברשותכם, אפתח בסיפור. אדם הוזמן לפגישה חשובה בתל אביב, נסע עם רכבו, אך לא מצא חנייה, הסתובב דקות ארוכות, וחנייה איין... מעומק ליבו פנה לבורא ואמר, "אלוקים! יש לי פגישה דחופה, בבקשה תסדר לי חנייה..." איך שהוא סיים את התפילה, והנה מולו יוצא רכב מהחנייה ומפנה בעבורו את המקום. פנה האדם שוב לאלוקים ואמר לו: "תודה אלוקים, הסתדרתי, אני כבר לא צריך את עזרתך..."

בפרשתנו מובא עניינו של אדם הרוצח בשגגה. נתמקד בנקודה מסוימת, ונקשרה לימי בין המצרים...

רוצח בשגגה, עונשו הוא גלות. הרוצח הוצרך לנוס אל אחת מערי המקלט שייעד משה, עד שנכנס לעיר היה צריך לחשוש לחייו מפני גואל הדם. רק בתוך עיר המקלט נאסר על גואל הדם לפגוע ברוצח. עד מתי הוצרך לשהות שם? כותבת התורה- עד מות הכהן הגדול. ברגע שמת, כל הרוצחים יכלו לשוב לעירם בבטחה.

וכאן, נשים לב לנקודה מעניינת. מישהו יכול להסביר לי מדוע תלתה התורה את שחרור הרוצח במותו של הכהן הגדול?

אמרנו כבר לא אחת, אין "סתם" בתורה. לכל דבר יש משמעות. מהו הקשר, שבוודאי קיים, בין שני הדברים?

רש"י, בפירושו על התורה מבאר כך: "לפי שהיה לו לכהן הגדול להתפלל שלא תארע תקלה זו לישראל בחייו".

זאת אומרת, הרצח היה יכול להימנע, אם הכהן הגדול היה מתפלל שהוא לא יארע.

המקור של רש"י הוא מהתלמוד. ושם נכתב כשכהן גדול היה נכנס לקדש הקדשים ביום הכיפורים, היה מתפלל בנוסף לשאר התפילות שלא ישפך דם נקי, ואם כן נשפך, כנראה שתפילתו לא הייתה שלמה.

מפליא, הלא כן?

האם פרשיית רוצח בשגגה, קשורה אלינו, אל חיינו היומיומיים? וודאי שכן. שהרי "תורה" היא מלשון הוראה, הוראה רב זמנית...

מהו המסר הרלוונטי עבורנו, במאה העשרים ואחת?

המסר הוא עצום. אם נקלוט אותו יתכן וחיינו ישתנו לטובה...

ראשית, אנו רואים כמה גדול כוחה של התפילה. באפשרותה של תפילת הכהן, למנוע רצח בשגגה למשך שנה שלמה על עם שלם.

אתן דוגמא נוספת, בה נראה מה רב כוחה של תפילה: בעבר, תושבי העיירות המרוחקות ממקום ישוב מצוי היה שסבלו מכל מיני שדים ומזיקים, בעיקר בחוץ לארץ. מספר התלמוד על בית מדרשו של אמורא בשם "אביי", שסבל משד שהטריד רבות את לומדי בית המדרש, ולא הצליחו להשתחרר ממנו. יום אחד שמע אביי, שרב אחא מגיע לעיר. נתן אביי הוראה לא לארח את רב אחא, ובלית ברירה יאלץ ללון בבית המדרש, וכך יוכל להשמיד את השד. אביי סמך על צדקותו של רב אחא, שמתוך חסידותו יעשה לו נס ויהרוג את המזיק.

ואכן, בלילה נגלה אליו השד בדמות תנין בעל שבעה ראשים... אודה ולא אבוש, שאני במקום רב אחא הייתי בורח אם לא הייתי מתעלף... אולם רב אחא לא התרגש, נעמד הוא בתפילה ובכל כריעה שכרע, הוריד ראש אחד לשד, עד שהרגו לחלוטין...

חכמים מקשים. איך נהג כך אביי כלפי רב אחא? הלא אחד מכללי הברזל ביהדות הוא, שאין סומכים על הנס, ואם כן, כיצד סמך אביי שיארע נס לרב אחא בגלל צדקותו?

המהרש"א נותן תשובה מדהימה: להרוג שד על ידי תפילה זה לא נס!!

זו מהותה של תפילה.

הנביא ישעיהו בן אמוץ מגיע לחזקיהו המלך ואומר לו "צו לביתך, כי מת אתה ולא תחיה". כתוב צוואה! כי "מת אתה"- בעולם הזה, "ולא תחיה"- לעולם הבא. מה קרה? שואל חזקיהו, אומר לו הנביא כיוון שלא נשאת אישה ולא עסקת בפריה ורביה... אומר לו חזקיהו, לא נשאתי אישה כי רואה אני ברוח הקודש שיצאו ממני בנים לא ראויים... (רבשקה ומנשה)

אומר לו ישעיהו "בהדי כבשי דרחמנא למה לך", ובתרגום חופשי- אל תתערב לאלוקים בתוכניותיו, חובתך לעשות את מה שמוטל עליך...

אומר חזקיהו לנביא, תן לי את בתך לאישה, אומר לו ישעיהו, עזוב, כבר נגזרה עליך גזירה... חזקיהו שומע את זה, הוא לא מתבלבל ואומר לנביא: "בן אמוץ! כלה נבואתך וצא! כך מקובלני מבית אבא- אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים!". חזקיהו פונה בתפילה נרגשת לאלוקים, "ויסב פניו אל הקיר, ויתפלל אל השם..." עד שאלוקים מודיע לישעיהו שיבשר לחזקיהו: "כה אמר השם, שמעתי את תפילתך, ראיתי את דמעתך... והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה..."

כשאני קורא את הפסוקים האלו אני נדהם כל פעם מחדש, מגיע נביא השם ואומר לבן אדם שהוא הולך למות כי כך גזר הבורא, ועל ידי תפילה הוא שינה את הגזירה!

כן, אלוקים חקק בטבע, שעל ידי תפילה ניתן לשנות הכול!

נחזור לפרשתנו, ונראה כמה פרשה זו אקטואלית עבורנו בכל רגע.

בתלמוד נאמר, שאמותיהם של הכהנים ספקו מחיה ומזון לגולים השוהים בערי המקלט, אגב, בהתנדבות מלאה. מדוע? כותב התלמוד "כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו". זאת אומרת, כיוון ששחרור הגולים תלוי במות הכהן, יש חשש סביר שהגולים יתפללו שהכהן הגדול ימות וכך יוכלו לצאת מעיר המקלט ולשוב לעירם. כדי למנוע זאת, אמו של הכהן "משחדת" אותם במאכל ובכסות, כדי לתת להם הרגשת נוחות וכך למנוע את תפילתם.

מן הסתם שאתם שואלים את עצמכם, נו באמת, האוכל והבגדים זה מה שימנע מהם את הרצון לשוב חזרה לעירם ולביתם המפואר בעל שלשה מפלסים וחוף פרטי? וכי "פרוטות" אלו ימנעו מהם להתפלל על מות הכהן?

אה! הגענו לנקודה.

אמותיהם של הכהנים ידעו היטב מה שהן עושות. הן ידעו  שהגולים ימשיכו להתפלל שבנם ימות, אבל הן גרמו שהתפילה לא תהיה עם כל הישות, התפילה לא תהיה מעומק הלב, הרצון לצאת מעיר המקלט לא יהיה מושלם, כי תוך כדי התפילה תבצבץ לה המחשבה שסך הכול טוב לנו פה, הנה, מפנקים אותנו באוכל טוב, במלבושים נאים... מחשבה כזו פוגמת בשלמותה של התפילה, וכך פוחתים הסיכויים שהיא תשפיע...

אין ספק שכול תפילה וכול פניה לבורא נשמעת במרומים ועושה רושם. כמובן, שבשביל לשנות גזירה ולפעול "ניסים" זקוקים אנו לתפילה רצינית יותר, כנה יותר, וכגודל שברון הלב כך עצמת התוצאה...

תובנה זו מקרינה ישר על תקופת "ימי בין המצרים" שאנו נמצאים בה. בתקופה זו אנו אבלים על חורבנה של ירושלים ועל אובדן בית המקדש, כולנו מתפללים ומייחלים שנזכה לגאולה אמיתית ולבניין ירושלים, השאלה מה מניע אותנו להתפלל על זה, האם הפניה אמיתית, או נובעת מאינטרסים אישיים... הבה ונבחן את עצמנו האם אנו מצפים לישועה כי באמת אכפת לנו מכבוד האלוקים, כואב לנו שהעולם מתנהל בניגוד לרצון הבורא, או שאנו רוצים גאולה כי זה מתאים לנו ל"ביזנס" האישי, יתכן שאנו מצפים לישועה כי העסקים בקשיים, יש מחלות, אין שלום והמצב החברתי קטסטרופה... אם כן, אם הבקשה והתפילה לישועת השם נגועה באינטרסים, אין ספק שהתפילה נשמעת, אולם היא קצת פגומה, והשפעותיה בהתאם...

אסכם את העניין בסיפור מדהים, היה שווה לקרוא את כל המאמר ולו רק בשביל סיפור זה:

חכמים במדרש מספרים על זוג שהתגורר בצידון, ולצערם כי רב לא זכו להיפקד בילדים. כעבור עשר שנים החליטו להתגרש בתקווה שכל אחד מהם יזכה לילדים בדרכם החדשה. בני בזוג הלכו לרבם, התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי, ואמר להם, אני נותן לכם את ברכתי לגירושין, אבל יש לי תנאי אחד... הזוג נדרך, מה הרב רוצה? פשוט מאוד אמר רשב"י, כמו שאת החתונה חגגתם ברוב פאר והדר, כך את מעמד הגירושין, תחגגו אותו דבר. בני הזוג היו בהלם, אבל חזקה עליהם מצוות רבם הקדוש, ומיד החלו בהכנות לגירושין. עצבו הזמנות, סגרו על אולם ותזמורת, וכמובן הזמינו צלם ווידאו... ואכן הערב ה"מיוחל" הגיע, עשו אפילו חופה, ותחת החופה במקום שהבעל ייתן טבעת ויאמר הרי את מקודשת לי, נתן גט ואמר הרי את מגורשת... והשמחה נמשכה אל תוך הלילה. מספר המדרש שהאישה דאגה "להשקות" את בעלה שקיבל בערב זה את התואר "לשעבר", ואכן המשקה החריף נתן בו את אותותיו, ובסיום הערב הנהדר אמר הגרוש לגרושתו, אני הולך לבית, אני מאוד עייף, אני הולך לישון, וכול חפץ שיש לי בבית את יכולה לקחת, קחי מה שברצונך... איחל לה לילה טוב והלך לישון.

כשנרדם, האישה נתנה הוראה לפועלים לסחוב את המיטה עם בעלה לשעבר, ולהעביר אותה לבית הוריה. בבוקר הוא קם, המקום היה יותר מדי מוכר לו, בית הורי אשתו... מה? התפלא, מה קרה? שאל את גרושתו... אמרה לו, אתמול אמרת לי שכל חפץ שיש בבית ואני רוצה אותו, אני יכולה לקחת, תדע לך אין לי בבית חפץ שאני רוצה בו יותר ממך... אז לקחתי אותך...

חזרו לרבי שמעון בר יוחאי, ואמר להם, זוג כזה מיוחד, תינשאו שוב, ואני מברך אתכם בזרע של קיימא. עמד והתפלל עליהם ונפקדו...

מסיים המדרש ואומר: "והרי דברים קל וחומר, ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו אין לי חפץ בעולם טוב ממך- נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקב"ה בכל יום ואומרים אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה- על אחת כמה וכמה..."