אסתר לימור: "פניתי רק לקב"ה - וכולם פנו אליי"

את אסתר לימור פגשתי לראשונה באירוע משפחתי - יותר נכון, בת מצווה לא שגרתית של בת משפחה, שנערכה כערב נשים מיוחד. לצורך כך, היא הזמינה אומנית אורחת, ויחד עם כלת בת המצווה הן ערכו ביחד הפרשת חלה ושרו. אני זוכרת אותה כמישהי שהיה לי קשה להפסיק להסתכל עליה. היא שידרה אצילות ושלוות נפש יוצאי דופן, שכמעט ולא רואים. אחר כך, כשהיא כבר שרה, לא לפני שבדקה עשר פעמים שאין מלצרים באזור ושחלילה לא רואים אותה גברים, היא עשתה לי צמרמורת בכל הגוף וריגשה אותי מאוד. מהר מאוד הבנתי שמדובר באישה מיוחדת במינה שיש מאחוריה סיפור חיים מרתק, מישהי שלא פוגשים בכל יום. רצה ה' ותקופה מאוחר יותר נפגשנו שוב – בהידברות.

ילדה טובה ירושלים                                      

אסתר לימור נולדה וגדלה בבית ירושלמי חילוני, עם זיקה למסורת, כבת שנייה מתוך שלושה ילדים.  המשפחה התגוררה אז קרוב לשכונת גאולה, ברחוב שבטי ישראל, אזור שנחשב היום לאחד מאזורי המיינסטרים של העולם החרדי. היא גדלה בבית אמיד מאוד, לאב שהיה קבלן מצליח ושבנה בניינים רבים באזור ירושלים ולאם עקרת בית. היא למדה במסגרות חילוניות – החל מבית הספר היסודי ובהמשך בתיכון אליאנס.

במקביל שיחקה גם בתיאטרון החאן הירושלמי. מאוחר יותר התגייסה לצבא, והתקבלה ללהקת חיל האוויר, שם גם הכירה לימים את בעלה. עם שחרורה מצה"ל נישאה, ויחד עם בעלה, הקימה להקה שנקרא "צמד לימור" והופיעה ברחבי הארץ והעולם.

"החלפתי מסיכה במסיכה"

תוך כדי הפריצה של השניים, פרצה במקביל גם מלחמת המפרץ, מה שלימים תוכל לימור לסמן כאירוע משמעותי מאוד בחייה. "אחרי כל כך הרבה הופעות בארץ ובעולם, וכל כך הרבה הצלחה, פתאום נכפה עלינו להסתגר בבית בערבי שבת, שאלה היו זמני השיא שלנו מבחינת עבודה, אבל גם הזמנים העיקריים בהם נשלחו הטילים על ישראל, ובימי שבת עצמם, ולא לעבוד. ואז 'נאלצנו' להיות עם המשפחה יותר, ועם הזמן, התחלתי להתחבר לדבר הנפלא הזה שנקרא שבת, ולהבין את ערכו. פתאום רציתי שזה יקרה עוד ועוד, ולא רק במלחמה, ורציתי לאמץ את זה שאני נחה וקוראת. גם הזוגיות שלנו פתאום טובה יותר, כי יש לנו יותר זמן לדבר".

בנוסף, בהמשך שמעה לימור על הניסים והנפלאות שנעשו במלחמה, ועל כך שהיו כמעט אפס נפגעים. "לא היינו צבא כמו היום. בתקופה ההיא, כולנו הסתגרנו בבתים - והקב"ה נלחם את מלחמתנו ואנחנו החרשנו. והניסים האלה הקפיצו לי משהו בלב, ואחרי המלחמה החלטתי להתחבר לבורא עולם ולהתחיל לעשות מעשה".

באותה התקופה הכריז הרבי מלובביץ' זצ"ל שבפורים של אותה השנה תיגמר המלחמה, ומסיכות אב"כ יוחלפו במסכות (של תחפושת)." ואכן כך היה", היא מתארת בהתרגשות. "מצאתי את עצמי, בערב פורים, כשיום לפני כן הסתיימה המלחמה, עומדת מול קהל חילוני ואומרת: 'תראו, המלחמה נגמרה, וכמו שהרבי מלובביץ' זצ"ל אמר, אני מחליפה מסיכה במסכה, ואני עדה לכך, שדברי הרבי התקיימו'. כל הנוכחים הסתכלו עליי כאילו נפלתי מהירח, אבל אני לא הפסקתי להתפעל ממה שהרב אמר וצדק".

בסוף ההופעה, מתארת לימור, שפנתה לבעלי המקום, אולם ה"קוקטייל" היוקרתי בכפר סבא, בו הופיעה בקביעות, והודיעה להם נחרצות שהיא מפסיקה לעבוד בשבתות. "הם היו בשוק", היא מתארת. "ואני עמדתי על שלי ואמרתי שזו החלטה ולא שאלה. אמרתי להם גם שזה שהם פותחים בשבת – הם חושבים שיש להם הכנסות יפות מזה, אבל שזו טעות מיסודה. לאט לאט הם הפכו את המקום לכשר, וטבלו את כל הכלים אפילו. היום המקום הזה עדיין קיים, והוא כבר כשר למהדרין".

"לראות את הרב אדלשטיין – זו הייתה כבר חצי תשובה"

באותה התקופה, מתארת לימור דחף פנימי לחפש תשובות להרבה שאלות, שאת הפתרונות להן, מצאו הזוג לימור בשיחות עם הרב אדלשטיין, רבה של רמת השרון. "רק מלראות אותו זה כבר היה חצי חזרה בתשובה עבורי", היא מתארת. "התחברנו אליו מאוד והוא הרב שלנו עד היום, ובזכותו נכנסתי לתלם".

איך בעלך הגיב לזה? הוא גם רצה להתקרב ליהדות?

"בעלי חזר לאט לאט, וממש רואים את השוני בינינו, כי הוא כאדם שכלי הלך עם תהליך של בדיקה, קרא ספרים וביקש לבדוק את זה לעומק, ואני ממש הלכתי עם אמונה ותובנות והרבה תפילות, ולהבין דבר מתוך דבר. אני הייתי ממש באורות, כי כל הזמן ראיתי את הניסים והנפלאות של הקב"ה, ולא יכולתי לעבור על זה לסדר היום ולהישאר אדישה. לאט לאט לקחתי על עצמי שמירת שבת, ובינתיים בדקתי את עצמי, איך אצליח לעבור את התהליך הזה. גם שאלתי שאלות. בסופו של דבר, אני ובעלי רצינו לעשות את זה נכון, אז עשינו את זה לאט".

תקופה ארוכה לאחר שהפסיקה להופיע בשבתות, אולם המשיכה להופיע במשך שאר ימות השבוע,  הגיעה לימור למסקנה שהיא לא מסוגלת להופיע יותר בפני גברים. "עברתי תהליך של תשובה", היא מסבירה, "והגעתי ל'אמת לאמיתה', הרגשתי שאני לא יכולה להופיע יותר בפני גברים. שם עצרתי הכל ופירקתי את הלהקה. בכיתי המון לקב"ה והתחננתי לפניו בהרבה תפילות ודמעות שלמרות הכל יזכה אותי להמשיך לעשות את מה שאני הכי אוהבת – לשיר. מאוד מהר כבר פנו אליי עמותות וגופים שונים, וביקשו שאופיע אצלם, וזה התחיל לרוץ ונכנסתי חזרה להופיע כמו שכל כך רציתי. היום אני מופיעה בפני חילוניות, דתיות, כולן. אני פניתי רק לקב"ה - וכולם פנו אליי".

לא פחדת לעשות כזה צעד משמעותי ולעזוב את כל מה שהיה לך?

"לא פחדתי. הלכתי כמו חייל שרואה את המטרה שלו, ולא מסתכל ימינה ושמאלה. והיו קשיים. והיו אנשים שהגיבו בצורה לא נעימה לפעמים, הרימו גבה ותמהו למה אני צריכה לעשות את זה לעצמי. היה לנו בית בקיסריה ומכרנו אותו ועזבנו. ואנשים ששמעו אמרו לי: 'המצב הכלכלי שלך מצוין, את אהובה ומבוקשת, מה חסר לך בחיים? למה את עושה את זה לעצמך?' ואני עניתי חד משמעית, שהבנתי שזאת האמת ואני רוצה ללכת עם האמת. לא היה אכפת לי אפילו אם הבינו או לא הבינו אותי, או אם קיבלו את זה. לא עצרתי שם, רצתי קדימה".

"הרגשתי שמילאנו את מכסת התפילות עבור הנערים החטופים"

מאז ועד היום, ממשיכה לימור לעשות את מה שהיא הכי אוהבת בעולם, לשיר, ובתוך כך, זוכה לזכות ולקרב נשים ובנות רבות. אולם יש סיפור אחד, טרי עדיין, שהיא לא יכולה לשכוח: "לפני כשבועיים, באותו היום שהודיעו ברדיו על מציאת גופות השבויים, אבל קצת לפני כן, הוזמנתי למלון כינר בטבריה, להופיע בפני כאלף נשים במסגרת לנופש אמהות", היא מתארת. "אני הרגשתי שמה שהיה שם זה היה ממש מעמד הר סיני", היא מספרת בהתרגשות. "כולנו היינו בלב אחד עם השבויים, שעוד לא ידענו מה גורלם, ובכינו ונשברנו מול הקב"ה. בשלב כלשהו, כולנו עמדנו ועשינו קבלת עול מלכות שמיים בדמעות, וצעקנו בהתרגשות: 'ה' הוא האלוקים' וזה היה ממש מרגש. זה היה מעמד שאי אפשר לתאר, ממש 'ברוב עם הדרת מלך'.

"כשזה נגמר, שמתי פעמיי להפרשת חלה בחיפה, וקיבלתי טלפון מאחת הבנות, שאמרה לי בהתרגשות שמצאו את השבויים אבל לא פרסמו עדיין מה מצבם, ואני חשבתי שאני מתעלפת. הדלקתי את הרדיו בידיים רועדות, ושם שמעתי שהם נרצחו. עם כל הכאב שאפף אותי באותו רגע, הרגשתי כאילו אומרים לי משמיים, שאלף הנשים במעמד הזה פשוט מילאו את מכסת התפילות שצריך היה להתפלל על הצדיקים האלה, ושלא נטרח יותר, ומייד ברחמים ה' ריחם עלינו שנמצא אותם. גם מישהי אחרת שהשתתפה באותו מעמד התקשרה ואמרה לי את זה ביום המחרת, ואז הרגשתי שאם גם היא אומרת לי את זה – התחושה שלי ודאי נכונה".

כיסוי ראש? רק מפות ווילונות

עוד בקיסריה התחילה לימור להקפיד על צניעות, אבל כיסוי ראש נדמה לה אז כמו משימה בלתי אפשרית. "זה היה לי הכי קשה. גם לאנשים סביבי זה היה צעד מאוד לא פשוט. על צניעות עוד איכשהו החמיאו לי אחרי שכל כך התפללתי שיגידו לי שזה יתאים לי, במיוחד אחרי שהייתי זמרת, ובאמת כולם אמרו שזה מקסים לי. אבל זה - כל עוד השיער היה בחוץ. אז בהתחלה הלכתי על פאה, אבל לא התחברתי והורדתי אותה. מאוד רציתי לשים מטפחת אבל לא מצאתי אחת שתתאים לי.

"ואז החלטתי להתפלל לה', וישבתי בבית לבד עם עצמי, ופתאום עיניי נחו על השידה מולי, ופגשו בראנר יפה, ובלי לחשוב פעמיים פשוט שמתי אותו -  וזה היה מקסים לי על הראש, ואפילו הופעתי עם זה, ואחרי ההופעה כמויות של נשים באו לשאול מאיפה הכיסוי ראש המיוחד הזה, ואני אמרתי שזה מחנות וילונות. ובאמת, שנים הלכתי עם וילונות ומפות שולחן על הראש, עד שפעם כשהייתי בקבר של רבי מאיר בעל הנס, התפללתי על זה שאוכל לקנות מטפחות רגילות, ואיך שיצאתי, קניתי בדוכנים בחוץ מטפחת, והרגשתי איך הרכנתי את הראש שלי תרתי משמע לקב"ה, ואיך הוא היה בעדי להתגבר על הקושי.

"היום, כשאני הולכת לבתים, לערוך חוגי בית, אני מסתכלת על וילונות ונזכרת וצוחקת איך הייתי לובשת את זה. אמנם זה היה צעד לא היה פשוט כלל, אבל התגברתי ועברתי גם את המשוכה הזו. היום אני כל כך שמחה במטפחת ומחוברת אליה, שאני לא יכולה להוריד אותה מהראש ולא מפסיקה לקבל עליה מחמאות". 

כיום אסתר לימור היא אם לשלושה ילדים, וסבתא לנכדים, שרווה מהם המון נחת יהודית אמיתית. "לחזור בתשובה זה להרגיש איך ה' איתך תמיד", היא מסכמת, "וזה פשוט מענג, אבל זו לא אופוריה. מכרנו את הבית בקיסריה, פירקנו את הלהקה וכבר לא היה כל כך הרבה כסף. אבל ברוך ה', עברנו גם את זה וזכינו להרבה יותר. דרך התשובה שלי למשל זכיתי להגשים חלום, שעוד כשהייתי חילונית - רציתי ולא זכיתי. חלמתי להופיע בארצות הברית, וכחילונית לא הצלחתי להגיע לשם, ודווקא בתור אישה חרדית – הגעתי ופרצתי שם בגדול. אז היום אני ממשיכה לעשות את מה שאני הכי אוהבת, לשיר, ומשתדלת לשמח ולחבר לזה נשים. תמיד דרך נעימות, אהבה וחום לקב"ה, דרך ריקודים ושמחה. זאת השיטה שלי".

רוצות להזמין את אסתר לימור לערב נשים חווייתי אצלכן בבית בחינם? התקשרו עכשיו ל- 073-2221290 / 052-9551580

מח' חוגי בית והפרשות חלה – להזמנות חוג בית והפרשת חלה: טל' 073-2221290, מייל aviva@htv.co.il