ידיעה אלוקית ובחירה אנושית חופשית

שאלה מפורסמת ועתיקת יומין שעולה מדי פעם על שולחן הדיונים, עוסקת בעניין הבחירה החופשית של האדם - אל מול ידיעותיו של ה' את העתיד. שאלה זו בדבר 'הידיעה והבחירה', מפורסמת בדברי הרמב"ם (משנה תורה, הלכות תשובה, פרק ה, הלכה ה), שניסח אותה בצורה מדויקת, וגם השיב עליה, והנה דבריו:"שמא תאמר: והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה, ידע שזה צדיק או רשע, או לא ידע? אם ידע שהוא יהיה צדיק - אי אפשר שלא יהיה צדיק. ואם תאמר: שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בוריו?".

וכך הוא משיב: "דע שתשובת שאלה זו 'ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים' (איוב יא, ט), וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה, אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר, כבר ביארנו בפרק שני מהלכות יסודי התורה, שהקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם - שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד. ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו. וכשם שאין כוח באדם להשיג ולמצוא אמיתת הבורא, שנאמר (שמות לג, כ): 'כי לא יראני האדם וחי'. כך אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא, הוא שהנביא אומר (ישעיהו נה, ח): 'כי לא מחשבותיי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי'. וכיון שכן הוא, אין בנו כוח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים והמעשים. אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקדוש ברוך הוא מושכו, ולא גוזר עליו לא לעשות כך ולא שלא לעשות כך. ולא מפני קבלת הדת בלבד נדע דבר זה, אלא בראיות ברורות מדברי החכמה. ומפני זה נאמר בנבואה שדנים את האדם על כל מעשיו כפי מעשיו אם טוב ואם רע. וזה העיקר שכל דברי הנבואה תלויים בו".

ניסוח השאלה ע"י הרמב"ם ברור, ולכן נבוא לבאר את תשובתו: הרמב"ם כותב שאין ידיעת הקב"ה כידיעת האדם. היאך האדם יודע משהו? ממקור חיצוני - קורא ספר, שומע הרצאה וכיו"ב. הקב"ה, לעומת זאת, ידיעותיו וחוכמתו נובעים מתוכו (ללא גורם חיצוני), וכלשון הרמב"ם: "הקדוש ברוך הוא אינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהן ודעתם שניים, אלא הוא יתברך שמו ודעתו אחד". לפי דברים אלו, אין האדם יודע (וגם לא יכול לדעת) מה הקב"ה יודע, כי מדובר על עניין שהוא לחלוטין מחוץ להשגתו של האדם, וכמו שכותב הרמב"ם כי "אין כוח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא".

כמה ממפרשי הרמב"ם, ביארו את דבריו בצורה נפלאה, וראיתי חשיבות לצטט מדבריהם על-מנת להבין ביתר שאת את עומק דבריו:

• מרן ר' יוסף קארו, בביאורו "כסף משנה" על הרמב"ם, כתב כי "רבנו נתכוון שאם אי זה אדם יקשה בעיניו קושיא זו יתבלבל דעתו, ולכן הציע לפניו דברים אלו כדי שישוב וידע שאין מטבע שאלה זו ליישבה, אלא כאמור שאין בנו כוח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים ומעשיהם וכו'".
• הרב מנחם קרקובסקי, בביאורו 'עבודת המלך' על הרמב"ם כתב: "ישנם שני מונחים בהגיון: הנמנע, והדבר שהוא למעלה מגבול ההשגה. והמה מובדלים זה מזה בהחלט. והנה - רבנו בספרו זה לא בא להסביר דברים שהם למעלה מן ההשגה, ולא מדת חכמים היא לעשות כן, כי אלו באנו להסביר דברים כאלה שהם למעלה מגבול שֹכל אדם והשגתו, הלא כל סדרי העולם אינם בגדר ההשגה, ודברים לאלפים נולדים ומתהווים לעינינו בכל יום שאי אפשר להשיגם, אבל המה עובדות קיימות. אבל רבנו עמד פה על שאלה אחרת שהיא בגדר הנמנעות, כאילו נאמר - כי שתים פעמים אינו ארבעה במספר, שהוא נמנע ואינו בחוק הבורא יתברך שמו [הנמנע הוא שקר (עיין תנא דבי אליהו זוטא פרק ג, וילקוט האזינו)]. ככה היא הידיעה והבחירה, אם יודע ה' יתברך – אי אפשר לבחירת האדם שתהיה, ואם יש בחירה לאדם - אין ידיעה. ושניהם גם יחד הוא מן הנמנעות (ואשר על כן מצא רבנו לנכון לישב דווקא שאלה זו ולא שאלות אחרות בכל פינות הדת). ועל זה באה תשובת רבנו ופתרון השאלה הגמור: כי אילו הייתה ידיעת הבורא יתברך שמו כידיעתנו אנו - בודאי היה הדבר הזה מן הנמנע. אבל אחרי שהבורא יתברך שמו, אין ידיעתו כידיעת בני האדם - שהם ידיעתם שנים, אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד. ואין דעתו של אדם יכול להשיג דבר זה על בוריו. ולא דבר חדש הוא, כשם שאין בנו כח להשיג עוד דברים רבים. והעיקר להשיג ולמצוא אמיתת הבורא יתברך שמו. וכיוון שכן הוא, רוצה לומר: שידיעתו היא למעלה מגבול השגתנו, שוב אין כאן שאלת נמנע, אבל רק שאלת למעלה מגבול ההשגה, שאין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה וכו', אבל דברים שהם למעלה מגבול ההשגה אין צורך להשיב עליהם כלל, וכי רק דבר זה הוא למעלה מגבול השגתנו, העיקר הוא שלא יהיה נמנע. ודבר זה השיב רבנו על השאלה הגדולה הזאת והוכיח שאינה שאלה כלל, והדברים ברורים ומאירים".
• הרב יוסף קאפח, בביאורו ל'משנה תורה' על אתר, כתב כי "רבנו בעומק הסברתו בא לעקור את השאלה מעיקרה. רבנו מלמדנו כי כל עצם השאלה מתעוררת מתוך בורותנו במושגי האלוהות. כי אלו ידענו את ה' אלוהי ישראל כפי יכולתנו לא הייתה כאן שאלה, וכל כולה לא באה אלא מפני שדמינו והזינו שידיעתו דומה לידיעתנו או מעין ידיעתנו, פירוש הדבר - יכול לדמות ששאלה זו יכולה להיות שאלה, רק מי שעובד ללא אלוהי אמת".

לאדם יש בחירה חופשית, וחשוב לדעת זאת, שכן עצם קיומה מבסס את כל מערכת ציוויי התורה הקדושה, שהרי אם לא קיימת בחירה חופשית, לא שייך לצוות את האדם, ולא שייך להעניק לו שכר על מעשה טוב או להעניש אותו עקב מעשה רע שעשה, כיוון שהדבר נעשה ללא בחירתו. אך כאשר אנו מבינים שיש לאדם בחירה חופשית - ממילא שייך לצוות עליו ציווים, שעליהם קיימת תורת שכר ועונש. ובנוגע לשאלת הידיעה האלוקית את העתיד – הרי שהיא לא קיימת כלל בעולם המושגים של הדת היהודית, שהרי ידיעותיו של הקב"ה הם מחוץ למושגי האדם, ומכיוון שאין אנו משיגים כלל את ידיעותיו של ה' יתברך, ממילא אנו לא יכולים להקשות ולשאול "אם הוא יודע, כיצד יש בחירה חופשית", שהרי אין אנו יודעים מה הקב"ה יודע ואין באפשרותנו לדעת. ואמנם, אנו יודעים שהקב"ה הוא בעל ידיעה, אך לא מבינים מה זה אומר וכיצד זה בא לידי ביטוי מבחינתו יתברך.