מיראה לאהבה: ראיון עם עודד מזרחי

עד היום כתב עודד מזרחי קרוב ל-20 ספרים, אבל אין ספק שגולת הכותרת של רובם היא ההתמקדות בסיפורי תשובה שונים. לעתים אותם סיפורים מגיעים בצורת פרוזה (כמו בספר "הרהורי תשובה"), לעתים דרך סיפורים קצרים ואמיתיים (כמו בספר "עין רואה" ובסדרת הספרים "אור חוזר"), ולפעמים בסיפורים שמשלבים דמיון ומציאות גם יחד. "מה שמושך אותי הוא כמובן עצם העובדה שאני עצמי עברתי את החוויה הזו", מספר מזרחי. "מעבר לכך, סיפורי תשובה הם כמו קריעת ים סוף. הרי להתחזק זה דבר בלתי אפשרי לכאורה. זה כאילו לעבור מעולם לעולם. איך סטודנט תל אביבי יכול לעבור פתאום לבני ברק או לשובו בנים? זה כביכול לא ריאלי. זה להחליף את החיים ואפילו את כל הנפש שלך. לכן בתשובה יש משהו שמזכיר את יציאת מצרים - ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי. אתה רואה השגחות גמורות שאפילו צדיקים גמורים לא רואים. זה נועד לעזור למי שרוצה לעבור את התהליך".

עודד מזרחי, 51, מתגורר בירושלים, הוא פורץ דרך במובנים מסוימים בשל אותה התמחות בסיפורי תשובה; כמובן שהוא גם עסק בתחומים אחרים, כמו עריכת מספר ספרים של רבו, הרב יצחק גינזבורג, ובכתיבת ספרים על הרב מנחם ליבמן והרב חנן פורת ז"ל. כיום הוא עובד על ששה ספרים שנמצאים בשלבי עריכה, ומודה שלא מדובר בתהליך קל וקצר במיוחד. "צריך הרבה סבלנות בתחום הזה", הוא אומר. "לפעמים לוקח כמה שנים עד שספר יוצא, וזה לא תמיד תלוי בך. זו ריצה למרחקים. אבל אני עוסק גם בכתיבה בעלון ובשבועון, מה שנותן פידבק תכוף יותר".

מה ההבדל המרכזי בעיניך בין סיפורי התשובה שאתה מלקט היום לבין סיפורי תשובה שאספת לפני, נניח, 10 שנים?

"סיפורי התשובה של פעם דרשו הרבה יותר עקירה מעולם לעולם, ולכן הם חייבו השגחה גלויה יותר וניסים גדולים יותר. היום זה כבר יותר מרוכך. היום פחות קשה וטראומטי לשוב ליהדות. זה יותר רך. יש כבר יותר ניסיון של אחרים. אפשר לחזור מכל מקום לקב"ה, ולעשות את זה בדרכים יותר הדרגתיות. צורה הדרגתית, פנימית, אמיתית, היא נכונה מאוד בעיניי. יש קצת סכנה בלעשות תשובה מהירה מאוד וחריפה. קח למשל את הרב אורי זוהר - הוא חזר בתשובה ונכנס לעולם החרדי-ליטאי בכל מובן. זה כמובן הצליח. היום האנשים שחוזרים בתשובה, כמו מאיר ואהוד בנאי, חוזרים בתשובה באופן קצת יותר משולב ומורכב".

השאלה היא האם אין סכנה בכך, אם זה לא הופך את התהליך לפחות משמעותי.

"כל הדרכים הן בחזקת סכנה, אבל יש סכנה גם בצד השני. זו המשמעות של כל העולם כולו גשר צר מאוד - יש סכנות מכל כיוון. אם אתה מאבד את הזהות שלך, זו סכנה, ואם אתה נשאר במקום יותר מדי - זה לא טוב. אתה צריך לא לאבד את עצמך, ומצד שני להיזהר שלא לחזור למה שהיה פעם. לכל אחד יש אישיות אחרת. אצל אנשים אומנותיים, איבוד הזהות באופן מוחלט וחד מדי עלול להיות קשה הרבה יותר".

עד היום נחשפת למאות סיפורי התחזקות. יש סיפור התחזקות שלא מרפה ממך, משהו שממש הדהים אותך?"מה שעולה לי כרגע לראש הוא הסיפור אור בקצה המערה, מתוך הספר אור חוזר 2, ובו מסופר סיפורו של הרב יוסף קהתי, שהיה בזמנו צוללן. הוא נלכד במערה תת ימית במהלך צלילה, ולא מצא את הדרך החוצה. ממש נגמר החמצן לו ולשני חבריו. הוא זעק מקירות לבו לקב"ה, ופתאום ראה אור בקצה המערה וסימן לחבריו. זה סיפור ממש מדהים ונפלא. בהמשך הסיפור הוא החל להתקרב, הלך לסמינר של ערכים ואף משך לשם את משפחתו. שם פתאום היה לו תהליך הפוך, כאשר המשפחה נמשכה ליהדות והוא הרגיש שזה כבד עליו והוא רוצה לצאת. ואז, בסמינר שנערך בחנוכה, עלו לבמה בני זוג שסיפרו את סיפורם. האישה סיפרה ממש בבכי ובדמעות שהם הגיעו לסמינר, ובאמצע השבת היא אמרה לבעלה שנמאס לה והיא רוצה לצאת - התחושה שהרב קהתי חש בדיוק. אחרי שיצאו, בדרך היתה להם תאונה קשה. היא נפצעה קשות. הסיפור טלטל וריגש את הרב קהתי מאוד, והוא הרגיש שזהו, אין לאן לברוח.

"יש סיפורים חזקים מאוד שהם סיפורי יראה. חשוב להדגיש שבמשך השנים רואים יותר ויותר סיפורי תשובה מאהבה. זאת עיקר הדרך היום, גם באופן הקירוב. כולם מבינים שיש לעשות את זה בצורה חיובית, בצורה של אהבה, בצורה שמרבה אור".

סיפור התשובה של מזרחי עצמו, אגב, מופיע בחלק הראשון של סדרת הספרים "אור חוזר". "למדתי ספרות וקולנוע באוניברסיטת תל אביב, ויום אחד נחת עליי חבר ברסלבר", הוא מספר. "פתאום נכנסתי למצב של גילוי מפתיע: אתה רואה שמישהו בא וטוען שהתורה היא אמת. לא מדובר רק במסורת ובמנהגים, אלא יש פה טענה חזקה. בפרט כשמתגלה הרובד של הנסתר - אתה מגלה שהעסק פה הוא אחר לגמרי. לא היה לי פשוט. היו התמודדויות, בירורים בתוך היהדות, חיפוש שלמות, ובסופו של דבר הבנה שכמעט בכל מקום אתה מקבל משהו חלקי. היום לצערנו יש מחלוקות רבות, אבל החוזר בתשובה אינו מחויב לאף אחד, הוא מחויב רק לאמת, לכן הוא נוטה יותר לעסוק בחיפוש. כמובן שאני עצמי כבר לא עוסק בבירור הבסיסי, שהאמת עלי אדמות היא היהדות, אבל אני רואה שהדבר נצרך ויש אנשים שזקוקים לו. ברור לי שאם הדברים האלה רצויים ואנשים מתחזקים מהם, סימן שזהו רצון השם - ועלי להמשיך הלאה בכל הכוחות שהוא נותן לי. כתיבת סיפורי האמונה והתשובה היא השליחות שלי, ללא ספק".

מה היה הכי קשה לך בתהליך התשובה?

"את זה אני יכול להגיד בדיעבד: העניין הזה שאתה עלול להתרחק מעצמך. יש לזה מחיר יקר, זה לא פשוט. צריך להיזהר מזה, ולדאוג שהתשובה תהיה אמיתית מאוד. אם אדם מתנהג בצורה חיצונית והנפש שלו לא נמצאת שם באמת - זה יכול לגרום לו למשברים קשים. הייתי ממליץ לאדם שמתחזק להיות שמח מאוד, חיובי מאוד. לא לעשות את הדברים בחופזה. עדיף מעט בשמחה ובשלמות פנימית מהרבה בלי כוונה. חשוב מאוד שהתשובה תהיה מתוך נועם. אין ספק שצריך לעשות שינויים, אבל זה צריך לבוא מבפנים".

"התשובה היא דבר מרתק. התשובה היא הכל. התשובה אינה רק לשנות את ההרגלים ולפעול כמו שצריך. תשובה זה הרצון להיות טוב יותר, והשתוקקות לעולם מושלם. שהעולם הזה יצא מהסרט הרע שהוא נמצא בו ויחזור למקור האלוקי. תשובה היא הכל, בעצם".