השבת שלי: עוצמת השבת בצל האדמו"ר

דמויות: הרבנית חנה טייטלבוים, שלושה בחורים ושלושה ילדים נשואים.

רקע: למשפחת טייטלבוים בית תמחוי בתל אביב, מקום מגוריה, אותו היא מפעילה בכוחות עצמה. המקום מגיש ארוחות חינם בכל יום מימות השבוע וסעודות שבת לכל דורש. הרבנית מסכימה לשתף: "אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה. אולי מישהו יקרא את המדור וזה יעשה לו משהו בלב". החסידות עצמה היא "חסידות בזעיר אנפין", ששורשיה בגליציה. בית התמחוי, לעומת זאת, שורשיו מצד הרבנית. אביה, אף הוא אדמו"ר - האדמו"ר מבוקרשט - הקים עוד ברומניה בית תמחוי, עלה לארץ והמשיך איתו בקריית מוצקין, עד שעבר לתל אביב, משכנו הנוכחי.

הכנות לשבת: קניות, בישולים וניקיונות - מתחלקים בין ההכנות לשבת הפרטית של המשפחה ולזו של בית התמחוי. על הפרטית מנצחת הרבנית חנה, על בית התמחוי מופקדים הבנים.

קניות: מאחר שבית התמחוי פועל גם בימות השבוע, ביום חמישי מתחיל מערך לוגיסטיקה משומן לפעול. "חמישי בצהרים אנחנו על גלגלים", אומרת הרבנית. ירקות יקנו או אצל הירקן או בשוק הכרמל. ארבעה שקים של תפוחי אדמה ינחתו בבית, לצידם כמויות נכבדות של קישואים, גזרים, בצלים ושורשים. פירות? כשהאדמו"ר עורך 'טיש' מורגש תגבור רציני בענף. כלים חד פעמיים יזמינו בקנייה חודשית מרוכזת, גם עופות יגיעו בהזמנה מבני ברק אחת לחודש ואילו את הדגים מספק מישהו מאי שם בארץ. ואיפה מאחסנים את כל הכבודה? "אוהו, בעיה", אומר מאיר. "יש לנו מקפיאים ענקיים ומחסנים. גם הם צרים מלהכיל. דרוש לנו מקרר נוסף בתרומה כדי לעמוד בדרישות".

בישולים: ביום חמישי בבוקר תתחיל הרבנית לאפות את עוגות השמרים המעולות שלה. "הניחוחות שהם מדיפים הם תופעה לא שגרתית בבניין תל אביבי טיפוסי", היא מתמוגגת. ביום שישי המטבח בפיקוד מלא. "ב-6 בבוקר אנחנו על הרגליים. אני מתרכזת יותר בבישולים הביתיים, הבנים ממונים על סירי הענק". הם מקלפים הרים של ירקות, מנקים דגים ומתבלים עופות רבים מספור. את הבישולים יסיימו פעמים רבות ממש ברגע האחרון. "בשבתות החורף, כשיום שישי קצר, הבנים מגיעים למקווה ברגע האחרון, לפני כניסת שבת".

חלות: הרבנית אופה חלות למשפחה הפרטית. לבית התמחוי יש הסכם עם מאפייה, שמעבירה תמורת סכום סמלי כמות נכבדה של חלות וסוגי לחמים שונים בשפע. "לאנשים יש דרישות שונות. זה רוצה קמח מלא, אחר אוהב חלה מתוקה. אנחנו משתדלים לספק את כולם".

תפריט בסיסי: סלטים שגברת זילבר השכנה מכינה ותורמת, וגם כשמישהו נחמד תורם. חריין (חזרת) יוגש על פי דרישה. בערב תעמוד בפני באי בית התמחוי האפשרות לבחור בין דג בקלה מבושל, גפילטע פיש, קרפיון או גם וגם. כולם בסגנון פולני מובהק. לאחר מכן, יוגש מרק עוף שבושל בסירים ענקיים ("שני אנשים צריכים לסחוב אותם") עם אטריות ושקדי מרק. המנה הבאה תהיה עוף, אפוי או מהמרק, לעיתים גם שניצלים ואפילו בשר בקר, שהם פופולאריים במיוחד אך הכנתם כרוכה בטרחה רבה. התוספות משתנות. "אנחנו תמיד מגוונים", מדגישה הרבנית: פתיתים, אורז או תפוחי אדמה. לקינוח, יוגש לפתן אפרסקים או אננס, לפעמים גם לפתן שזיפים יעלה על השולחן. בבית המשפחה יאכלו את הדגים שבישלה האם, מרק עוף, פשטידות ועוף בצורות שונות.

בבוקר, לפני התפילה יקבלו האנשים קפה, תה או שוקו, ומבחר מרשים של עוגות שנתרמו על ידי מאפייה וגם נקנו בחנות. לאחר הקידוש יוגשו דגים ומרק. "האנשים פה התרגלו לקבל אוכל חם גם בבוקר. הם מחפשים את זה". גם ביצים ובצל, רולדות עוף או בקר וצ'ולנט.

שיא קולינרי: קינוחי גלידה. "העיניים זורחות והאורחים מתמוגגים. מנות שניות תמיד יתקבלו בברכה, ואף פעם לא נשאר".

מחמאות: "אנשים מאוד מתלהבים מהאוכל שלנו", מספרת הרבנית. "אנחנו מכינים ומגישים מכל הלב. אני יודעת שיש כמה וכמה אנשים שאוכלים גם בבתי תמחוי אחרים בתל אביב ותמיד באים אלינו בגלל שפה הכי טעים להם".

מדיניות הגשה: "כמה שמבקשים אנחנו נותנים. יש תמיד בשפע. אבל האורחים כבר למדו להשאיר מקום ולא להתמלא בהתחלה מהמנה הראשונה".

שאריות: מה שנשאר ניתן להומלסים ולקבצנים שמכירים את המקום. אוכל טוב אף פעם לא נזרק דבר לפח.

שולחן עורך: בגלל שבית התמחוי ממוקם בתוך בית כנסת, צריך להמתין עד סיום התפילה לפני שעורכים את השולחנות. לכשתסתיים התפילה, ימהרו הבנים לפרוש מפות וכלים חד פעמיים על השולחנות. בני המשפחה גם מגישים את האוכל, מורידים מהשולחן ומנקים אחרי כל סעודה. בינתיים, בבית תפרוש הרבנית מפת בד ועליה מפת ניילון, ותערוך את השולחן גם היא בכלים חד פעמיים.

אורחים: בדרך כלל יסעדו 20 אנשים קבועים בכל סעודה, ואליהם יכולים להצטרף עוד כמה. חמישה-שישה אנשים ישנים באופן קבוע בבית המשפחה, "אחרת אין להם לאן ללכת. הם יישנו ברחוב". יש כאלה שמנצלים ובאים סתם? "ברור שיש", אומרת הרבנית. "אבל אנחנו אף פעם לא שואלים. מי שבא ומבקש אוכל - מקבל".

נרות שבת: הרבנית מדליקה שמונה נרות, מפרפין ומשמן זית.

שולחן שבת: בחדר האוכל של האורחים יקדש אחד הקבועים, שזכה לתואר 'רב' על שם התמצאותו בהלכות הסעודה. הוא גם יודיע לנאספים מתי נוטלים ידיים, מה מברכים ואלו זמירות שרים. בסעודה הפרטית של בני הבית יאמר האדמו"ר דברי תורה, ובין המנות יזמרו הגברים מניגוני רופשיץ וסאטמר. זהו הזמן בו מרשים לעצמם הבנים לנוח ולהחליף כוח.

זמן ממוצע לסעודה: תלוי אם יש 'טיש' אחרי הסעודה בלילה או לא, והאם מדובר בשבת קיץ או חורף. סעודה קצרה תיגמר אחרי שעה וחצי, סעודה נינוחה תתפרש על פני שעתיים וחצי-שלוש.

סדר שבת: עם הדלקת נרות פורשים הגברים לבית הכנסת ומתפללים. אחרי התפילה יערכו הבנים במהירות את שולחנות הסעודה ויגישו לאורחים אוכל. עבור אלו שנשארים לישון, מסדרים את המיטות. רק אחרי כל זה מתיישבת משפחת טייטלבוים הפרטית לסעודת השבת שלה. "בשבתות קיץ אנחנו יכולים להתחיל בשעה עשר וחצי בלילה". הנכדים, מחכים? אכן. נחים בצהרים וערניים בלילה. אחרי הסעודה מכניסים הבנים את סירי הענק למקררים, מנקים ומטאטאים את המקום, שיהיה מוכן לתפילות ולסעודת השבת למחרת. "אנחנו לא הולכים לישון לפני אחת וחצי".

בבוקר יקומו האב והבנים וילמדו. בשעה עשר יתחילו להתפלל ולאחר התפילה הסעודה לאורחים. בערך באחת וחצי יאכלו בבית המשפחה הפרטי סעודת שבת ויפרשו אחר כך למנוחה קצרה. סעודה שלישית של דג מלוח, סלטים ולחמניות, תוגש לאורחים ולאחריה, תפילת ערבית והבדלה.

'טיש': אחת לחודש עורך האדמו"ר 'טיש'. חסידיו כמעט שאינם גרים בתל אביב ולכן פוקדים את ה'טיש' חסידי בעלזא וגור מהאזור. ב'טיש' ישירו ניגונים, האדמו"ר יאמר דברי תורה ויוגשו חלה, פשטידה גדולה, פתיתים, פירות ושתייה.

שבתות קיץ או חורף: זה תלוי. לשבתות החורף יתרון - מוצאי השבת הארוך, שמותיר זמן רב לסידור וניקוי המקום. לשבתות הקיץ יש את ימי השישי הארוכים, שמעניקים לבשלנים המסורים עוד כמה שעות של חסד. אבל אליה וקוץ בה: במטבח הגדול אין מזגן "ובימי הקיץ הלוהטים אנחנו פשוט נמסים מחום". אולי מישהו יתרום מזגן.

שאלה שחייבים לשאול: מימון, או במילים קצת יותר פרקטיות: מאיפה הכסף? "גם אנחנו שואלים", נאנחת הרבנית. יש כאלה שתורמים אוכל, יש לפעמים תרומות כספיות. יש גם חובות. אז מה יהיה? השם יעזור.

מוצאי שבת: מסתערים על המטבח ומתחילים לנקות. סירי הענק מקורצפים, הרצפה נשטפת והמשטחים מנוגבים. בעבודות הניקיון תעזור פיליפינית שמגיעה במיוחד לשם כך.

שבת בשבילך: "שבת בשבילנו היא נתינה", אומרת הרבנית. "גם בשבתות כשאחד הבנים נוסע עם הישיבה, הוא תמיד חושב עליהם: איך הם מסתדרים, מה עושים. הם גדלו לתוך זה".

שבת מיוחדת: "ערב שבת הגדול לפני 25 שנה. אבא שלי, האדמו"ר מבוקרשט זצ"ל, נפטר סמוך לכניסת השבת בתוך בבית. הכאב היה כבד מנשוא. היינו עסוקים בפינויו מהמקום, אבל לא ויתרנו וגם בשבת הזאת בישלנו והגשנו סעודות שבת לאורחים בצל האבל הכבד. זו הייתה שבת מיוחדת מאוד".