הזדמנות של החיים

על פי התלמוד, כבר בתשעה באב הראשון בהיסטוריה נטמן זרע הפורענות, אשר ממנו צמחו כל האסונות הלאומיים הבאים שלנו. ההיסטוריה היהודית פורסת רשימה ארוכה של אסונות שנפלו בחלקו של עם ישראל בעיתוי קשה זה – תשעה באב – כאילו התאריך עצמו מועד לפורענות. אבל מדוע? איזה מעשה של אבותינו יכול להצדיק את הפיכתו של תשעה באב ליום בכי-לדורות?

על פי התורה שבעל פה, הגורם לכך היה חטא המרגלים. לאחר שמשה רבנו הוציא את בני ישראל ממצרים אל המדבר, הם שלחו מרגלים כדי לבדוק את הארץ המובטחת. המרגלים חזרו ובפיהם דיווח מדכא ומרפה ידיים: "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא ממנו" (במדבר י"ג, ל"א). כשבני ישראל שמעו את דברי המרגלים הם פתחו בבכייה קולקטיבית, ובשל בכי זה חתם הקב"ה את גורלם לדורות. "אתם בכיתם בכיה של חינם", הוא אמר להם, "ואני קובע לכם בכיה לדורות" – יום זה היה תשעה באב. ובכל זאת, מה כל כך גרוע בתגובה של עם ישראל, עד שמגיעה להם גזרה כה קשה?

בכל תחום בחיינו, נוכל לכבוש את השיא הבא רק אם נוותר על אחיזתנו הבטוחה בקרקע שלרגלינו. גדוּלה, מעצם הגדרתה, דורשת סיכון. סיכון לכישלון, סיכון לאבד את מה שכבר השגנו, סיכון שלא יהיה לנו נוח כמו קודם, שתהיה לנו פחות וודאות, שיהיה פחות ביטחון...

ודאי שמעתם על "סטארבוקס" – רשת בתי הקפה הגדולה בעולם, בבעלותו של הווארד שולץ. לפני שמר שולץ הפך להיות "מר סטארבוקס'', הוא היה סמנכ"ל של החברה השוודית ''האמרפלסט", לייצור אביזרי מטבח. באחד הימים, שולץ נסע לסיאטל כדי לפגוש שם צרכן שרכש מטחנת קפה מיוחדת מהחברה בה עבד. שולץ כל כך התפעל מבית הקפה שראה, עד שרצה להקים רשת של בתי קפה ברחבי אמריקה, בהשראת בתי קפה שהוא ראה באיטליה. לצערו, שלושת הבעלים המקוריים של סטארבוקס לא היו מעוניינים להתרחב – הם היו מרוצים מהעסק שלהם, כמו שהוא היה. שולץ פתח בית קפה משל עצמו שגרף הצלחה מיידית, ולבסוף רכש את סטארבוקס תמורת 3.8 מליון דולר. כל השאר היסטוריה.

בית קפה של רשת סטארבקס באנגליה

תארו לעצמכם שהיינו יכולים לחזור אחורה במנהרת הזמן, ולראות מה היה קורה אילו שולץ היה בוחר לנהוג בצורה אחרת. כיצד העתיד היה משתנה אילו מר שולץ היה מחליט לפעול בצורה קצת יותר שמרנית? אחרי הכל, הייתה לו משרה יציבה ורווחית בחברה מבוססת. אולי זה היה סיכון גדול מדי, להמר על הרעיון למלא את היבשת בבתי קפה? יתכן שזה היה הרבה יותר שקול מצידו לשמור על המשרה הקבועה שלו ולוותר על ההלוואות האדירות שהוא נדרש לקחת כדי לצאת ביוזמה החדשה. בהאמרפלסט הייתה לשולץ ציפור אחת ביד, ואילו סטארבוקס הייתה אולי ציפור אחת על העץ.

תארו לעצמכם ששולץ היה מחליט שלא לצאת מתחום הנוחות שלו ולהסתכן בבלתי נודע. ודאי היינו מוצאים אותו היום יושב מאחורי אותה מכתבה בהאמרפלסט, ולא מקים את האימפריה העולמית של סטארבוקס, על למעלה מ- 13,000 הסניפים שלה, ומחזור כספים של כ- 10 מיליארד דולר (!).

האסון הנורא בתשעה באב הוא, שהמרגלים למעשה, מנעו מאיתנו את הפוטנציאל המדהים להגיע לגדולה. המילים 'מרגלים' ו'רגיל' נובעות מאותו שורש. המרגלים יותר מידי החשיבו את כוח ההרגל ואת האפשרות לצפות את העתיד. הם לא היו מוכנים להרחיב את תפיסת עולמם כדי לכלול בה גם את הלא ידוע, את הבלתי צפוי ואת חוסר הוודאות.

החיים במדבר היו נוחים: מן ירד משמים וסיפק להם מזון, משה הנהיג והדריך את העם, ענני הכבוד הגנו על עם ישראל מכל מיני סכנות חיצוניות... החיים היו בטוחים וצפויים. לעומתם, היה הרבה יותר קשה לחזות את החיים בארץ הקודש: האם הארץ תיתן את פריה ויהיה מזון בשפע כפי שהיה במדבר? האם הם יוכלו לכבוש את אויביהם? האם יהיו להם מנהיגים טובים ומתאימים כמו משה?

מעבר לדיבה הרעה שהוציאו המרגלים על הארץ, ולחוסר האמונה שהתגלה בכך שבני ישראל קיבלו את הדיווח השלילי, היה שם דבר נוסף ואפילו גרוע יותר: אסון השאננות. הפחד לסכן את הנוחות תמורת הפוטנציאל להצלחה. הכניסה לארץ ישראל הייתה סיכון, אבל היא הייתה מסלול ששורטט עבור עם ישראל כדי להגיע לצמיחה אדירה, וכמו כל מסלול הזדמנויות, היא נשאה בחובה סיכון מסוים – סיכון שאבותינו לא היו מוכנים לקחת.

כולנו נמשכים אל המוּכר, אל הבטוח, אל ההרגל והשגרה של חיי היומיום, אך מתוך כך לפעמים אנחנו דוחים הזדמנויות חדשות, רק משום שמפחיד אותנו להסתכן למען הלא ידוע. אנחנו מרגישים מרוצים ושאננים ושוכחים שהגענו לכאן, לעולם הזה, כדי להשיג משהו – ולא רק כדי לצאת ממנו עם כמה שפחות חבלות.

הגדולה נמצאת בהישג ידו של כל אדם. על אובדן ההזדמנות הזאת אנו מתאבלים בתשעה באב. עם זאת, באותו יום, יש לנו גם הזדמנות לתקן: לצאת מתחום הנוחות שלנו... ולפרוש את רעיונותינו, הגדולים ביותר, ברחבי העולם.