פרקים מתוך "מגע הקסם" - גילה מנולסון

פרק ראשון: דבק המגע במערכות יחסים

דמיין את עצמך במצב הבא: אתה וחברך מתווכחים בלהט, הרוחות מתלהטות והדציבלים עולים, עד שאתם כמעט צועקים זה על זה. חברך מרגיש שהוויכוח יוצא מכלל שליטה ואומר: "עצור, בא ננסה להירגע", זה לא עובד, אתה עדיין רותח. הוא נשען קדימה, שם יד על כתפך ואומר : "חכה רגע". פתאום, אתה כבר לא יכול, משום מה, להמשיך לצעוק. הכעס שלך שוכך ואתה מסכים, אולי אפילו שלא בלב שלם, להצעה.

עכשיו, נניח שאת עומדת לשלם בקופה בחנות. מעולם לא אהבת את החנות הזו, בעיקר בגלל השירות המאוד בינוני שניתן בה. והיום אותו דבר. את מרגישה שאת מחכה כבר שעות כדי לשלם. סוף סוף מגיע תורך. את מושיטה לקופאית האיטית שטר של 50 ש"ח. בד"כ, את לוקחת את העודף מהדלפק. והנה היום נתנה הקופאית את העודף בידך ולרגע הרגשת את חום ידה על ידך. כשאת כבר בחוץ, את שמה לב למשהו משונה. מסיבה לא ברורה, את מרגישה שיחסך לחנות השתפר.

עוד מצב דמיוני אחד: את מלצרית במסעדה פופולארית. משכורתך נמוכה, ולכן את ממש תלויה ב"טיפים", שיהוו את עיקר הכנסתך, את מאוד משתדלת להגיע בזמן לעבודה, להיות יעילה ואדיבה ללקוחות, אבל את עדיין לא מרוצה ממה שאת מרוויחה. ערב אחד אחרי העבודה, מישהו מציע לך בשקט דרך להגדיל את הכנסתך. את מחליטה לנסות. למחרת, את עושה שינוי פעוט בשירות שאת נותנת: כשאת מגישה ללקוחה את החשבון, את לא רק מחייכת ואומרת "אני מקווה שנהנית מהארוחה", אלא את גם נוגעת קלות בכתפה. בסוף המשמרת, את שמחה לגלות שהטיפים שלך גדלו בשלושים אחוזים לפחות.

בכל אחד מהמקרים הללו, שהם מקרים אמיתיים, חווית את אחד הכוחות סמויים אך החזקים ביותר הפועלים בין בני אדם : המגע הפיזי.

שימו לב, שבאף אחת מהדוגמאות האלה לא מדובר במגע חושני או אפילו במגע של חיבה. ובכל זאת, בכל אחד מהמקרים, הנגיעה בין שניכם עשתה משהו. היא עוררה, בין במודע או בין שלא במודע, רגשות חדשים של חום ופתיחות כלפי השני. גם כאשר לא נלוותה לנגיעה כל משיכה, היא בכל זאת גרמה להרגשת קירבה והתחברות גדולים יותר.

ניתן להגדיר את הנגיעה כ"דבק המגע" של היחסים בין בני אדם. קח שני משטחים נקיים ודבק המגע מיד יצמיד אותם זה לזה. כך בדיוק פועל המגע בין בני אדם. קח שניים שאין להם התנגדות להתקרב יותר זה לזה, והמגע ביניהם יעשה את העבודה: פתאום הם ירגישו קרובים יותר, יש לנהוג בזהירות בחומר בעל עוצמה כזו, דבק מגע מסוגל לחבר שני שברי צלחת, או שתיים מאצבעותיך.

באותה מידה, המגע הפיזי יגרום לך להרגיש קרובה יותר לשני, ולא משנה במי מדובר, בנסיבות או בזמן, בקצרה, כך תרגישי, בין אם ההרגשה הזו היא לטובתך אם לאו, אם היו מייצרים ומשווקים את המגע הפיזי באופן מסחרי, היה צריך לרשום בדיו אדומה את האזהרה הבאה על האריזה: "אזהרה: הזהר מאוד בשימוש, החומר יוצר התקשרות מיידית - וללא אבחנה, וודא, לפני השימוש, שאתה אמנם מעוניין בהתקשרות הזו", גם אם הוראות השימוש במוצר היו מנוסחות באופן ברור וחד-משמעי, ומי שהיה מפנים אותן כבר לא היה נזקק לאזהרה, ניתן היה לנסח אותן כך: "השתמש בחומר רק לאחר נישואיך".

המגע, בשלב זה, יעזור לבטא ולמסד קשר רוחני אמיתי. שימוש מוקדם מדי בחומר, יצור תחושות של קירבה ומחויבות שאין להן על מה לסמוך מציאות!".

ומבחינה רגשית, זה משחק באש - כפי שנראה מיד.

במובן מסוים, התחיל הספר לכתוב את עצמו זמן קצר אחרי שהתחלתי להיות דתית, בתשעה- באב הראשון שחוויתי, השעה הייתה בערך שתיים לפנות בוקר, ואני ישבתי על גגו של בית ישן הצופה לכותל. רק קודם לכן למדתי ש"כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".

עסקה לא רעה. אז הסתכלתי לעבר הר-הבית, מנסה לתפוס את משמעות אובדן המקדש ולבדוק אם אני מסוגלת לחוש אבל אמיתי, אולי אפילו להזיל דמעה או שתיים. לא עזר לי לחשוב על עבודת הכוהנים שכבר איננה, ושבין כה וכה לא ירדתי לסוף דעתה. ולכן, ניסיתי להתרכז בשחיקה המצערת שחלה בתחום יחסי האנוש. כמעט מיד, עלו בדעתי יחסי נשים-גברים. יותר ויותר התחוור לי, ככל שהעמקתי לחשוב, שבחברה קיים חוסר בהירות מוחלט בנושא, שהרבה אנשים עוטפים את מערכות היחסים שלהם באשליות, ושנוצר כאב בלתי - נמנע כשהדברים אינם מסתדרים כמו שצריך חשבתי על כל האנשים הטובים, הרגישים והאמיתיים שהכרתי, אנשים שחיפשו משהו אמיתי, משמעותי, המחזיק מעמד. ובכל זאת, כקורבנות של זמנם, חוו כשלון וחוסר שמחה. אפילו מי שלא נפגע ישירות, רגישותו ויכולתו לתת אמון ניזוקו נזק בלתי-הפיך, ללא כל טעם. לפתע, הוצפתי בתחושה של אובדן אנושי עצום, ובכיתי.

רובנו לא מעריכים נכונה את העוצמה הרבה הטמונה במגע של אדם באדם, ואף, מקלים ראש בכך, היהדות - חדה כתמיד באבחנותיה על הטבע האנושי. קובעת שעל גברים ונשים, שאין ביניהם קירבה משפחתית ממשית, לנהוג זהירות ורגישות רבה מאוד בהבעת חיבה פיזית זה לזה. בקיצור, אומרת היהדות: אם אינכם נשואים זה לזה, אל תגעו. אין תימה שיש הרואים בכך הגזמה קיצונית, ולכן, למרות שקיום איסור נגיעה הוא מהותי לחיים היהודיים ולהלכה היהודית לא פחות משמירת שבת או כשרות, יש הרואים בו אתגר גדול יותר. אולם, האמת היא שיש היגיון רב ב"שמירת נגיעה" לכל מי שמתייחס ברצינות ומבקש למצות את מערכת היחסים שהוא נתון בה, ובמאמרים הבאים נסביר מדוע.

רוצים לקרוא את ההמשך? חכו לשבוע הבא, או הזמינו עותק ממנו ישירות מידי המחברת: Gila.manolson@gmail.com