מעיין הנעורים היהודי

ישראלי יורד שעשה הון רב בארה"ב שלח מכתב לאמו עם בקבוקון טיפות מצורף: מדענים בעלי שם עולמי גילו תגלית אדירה, כל מי שישתה טיפה או שתים מבקבוקון זה, יהיה צעיר בכעשרים שנה אחורנית. אין ערוך לשוויו האמיתי של הבקבוק, שמרי עליו היטב!

לאחר חצי שנה הגיע הבחור לביקור קצר בארץ, לאחר ביקורת הדרכונים החל לחפש בעיניו את אמו. משום מקום צצה אשה צעירה דוחפת לפניה עגלת תינוק, "בני היקר, מה שלומך? שנים רבות לא ראיתיך".

הבחור הביט בה באי הבנה, הצעירה הזדרזה להבהיר: אני אמך, שתיתי שתי טיפות מהבקבוק ששלחת...

לאט לאט עיכל הבחור את המציאות המפתיעה. לפתע ננער מתדהמתו ושאל תוך שהוא מצביע על העגלה: ´אמא, הצלחת אפילו להביא ילד נוסף לעולם?...´.

´לא´, ענתה האם, ´זה אבא, הוא סיים את כל הטיפות...´.

* * *

לא פעם אנו מהרהרים לעצמנו: האם תיתכן מציאות שכזו, האמנם שייך לחזור לאחור ולחיות בהווה את העבר מחדש?! כמה היינו רוצים חלון הזדמנויות מיוחד לקפיצה קטנה לעבר בתוך שגרת החיים, לחוות כבוגרים ומשכילים את חוויות הילדות.

אין ספק שלו היתה קיימת כזו אופציה - או בסלנג העכשווי, אפליקציה - חיינו היו יכולים להשתנות מהקצה אל הקצה. נתאר לעצמנו שרבים ממקרי החיים המבישים/מביכים/כואבים שאירעו בחיינו, יוכלו להסתדר באמצעות גיחה זעירה לאחור. אין ספק שלכל אחד מאיתנו ישנם מקרים המעיקים על המצפון, שהיינו נותנים הון תועפות כדי לתקנם במגע מבוגר יותר.

בפרשת השבוע פותחת התורה בסיכום קצרצר של חייה המופלאים של אמנו שרה. "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה". כולנו מכירים את דברי חכמים על הפסוק הנ"ל: בת מאה כבת עשרים לחטא, בת עשרים כבת שבע ליופי. [יודגש ויובהר שהכוונה גם ליופי חיצוני, אך כל כוחו של יופי זה נבע מטהרת המידות ואצילות הנפש, ועל כך נזדקק לטור נפרד].

נפרוט מעט את הדברים בצורה ברורה יותר: כשם שבת עשרים לא מקבלת עונש על חטאיה, שהרי קטנה היא מכדי להבין את משמעות מעשיה, כך שרה אמנו בגיל מאה עדיין לא היתה זקוקה לעונש, כי לא היה בידה חטא שיצריך עונש...

בעצם כל מסכת חייה המפעימה של שרה אמנו, הסתיימה בצורה נהדרת של יציר אנוש שלא נכנע לתאוותיו וליצריו, שעבד על מידותיו לתקנם ולזככם עד לשיא הפסגות הרוחניות – לצאת לאחר 100 שנה בלי שמץ חטא.

בגיל חמש עשרה נישאה שרה לאברהם, שם בחרן הקטנה התקיים טקס הנישואין בין בני הדודים הצעירים, כשאברהם בן עשרים וחמש. מן הסתם שבגיל צעיר מאוד כן חונכה שרה לעבוד אלילים, ההיגיון טוען שגם לשרה היו יצרים ותאוות כמו לכל בן אנוש שנולד בעולם.

בטור הקודם אף נגענו על קצה המזלג ב´התרעמות´ כביכול שלחש בורא עולם באזנו של אברהם על שרה - למה זה צחקה שרה, ´האף אמנם אלד ואני זקנתי?!´. דהיינו, בחייה של שרה כן היו עליות וירידות בעבודת ה´. אז איך מגיעים אם כן לשיא השיאים העולמי האמיתי - בת מאה בלא חטא?

אדם נכשל במעשה שאינו תואם את רמתו המוסרית, בלא לשים לב עבר על אחד מהעקרונות בחייו, מעשים שקורים לנו בכל יום. מה צריכים לעשות - לשכוח? להמשיך הלאה? לשבת לקונן מרות? ביהדות אנו לומדים על שיטת טיפול ייחודית, כיצד לתקן בחיי ההווה את העבר.

אלוקים נתן לבני האדם מתנה מופלאה, תשובה שמה. בסך הכל נדרשים מהאדם שלושה שלבים, עזיבת החטא, חרטה אמיתית וכנה על הכישלון, קבלה לעתיד – להשתדל לא לחטוא שוב באותו חטא. אמת, הדרך לתשובה לוקחת זמן ומאמץ אך בסופו של תהליך זוכה האדם לחוות היטהרות מקיפה וניקוי המצפון לחלוטין.

לו הייתי רוטשילד... ישרוק לעצמו הקורא המצוי בערגה, אילו היה שמי אברהם, אילו הייתי שרה, לבטח גם אני יכולתי להגיע לדרגות רוחניות כאלו. אבל במצבי העדכני? אין לי סיכוי!

אז זהו שלא. לכל יהודי ניתנה האפשרות לחזור לאחור בכל רגע שהוא עדיין בחיים, הקב"ה אינו נועל לעולם את שערי התשובה ואף משתוקק ומחכה לנו שנשכיל לחזור למוטב כמה שיותר מוקדם. הבה נידבק בדרכיה של שרה אמנו לחזור לאחור לתיקון מעשינו בעבר, ונוכל בהווה להרגיש טהורים כתינוק בעגלה.

לא לחינם אמרו חכמינו בתלמוד: גר שנתגייר [וכן המתקן את מעשיו על ידי התשובה] - כקטן שנולד דומה.

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת חיי שרה – כל הסרטים ב-VOD הידברות