השבת שלי: שבת צמחונית

הדמויות: אבי, יעל וחמישה ילדים בגילאי 2.5-13.

גיאוגרפיה: ירושלים.

הכנות לשבת: כוללות בישול, קניות וניקיונות. מתחילות בימי חמישי.

ניקיון: ביום חמישי ניקיון יסודי באדיבות לילי העוזרת. ביום שישי רחלי הבכורה תנקה ארונות מטבח, זהבי בת ה-12 תצחצח כלי כסף רלוונטיים ויעל תיתן שטיפה אחרונה של רצפת מטבח + מסדרון בלחץ של הרגע האחרון.

רגע אחרון: נושא כאוב. לא משנה מתי שבת נכנסת, יעל תגיע אליה הרבה פעמים ברגע האחרון.

קניות: בחמישי אחר הצהרים קניות ספציפיות לבישולים הכרחיים. בשישי בבוקר אבי 'קופץ' לשוק ומביא חצי ממנו הביתה. שעתיים אחר כך ייסע לסופר, מצויד ברשימה שבועית. במהלך הקניות, יקבל אחת לחמש דקות עדכונים.

עדכונים: כל מה שנשכח מחוץ לרשימה וחיוני להכנות השבת. העדכונים מוסיפים להגיע גם אחרי שיעזוב את הסופר ולעיתים ייאלץ לתור אחר חנות מכולת זו או אחרת "כדי לרכוש חמאת בוטנים בסגנון מקסיקני לסלט המיוחד של שבת בערב, למשל", מדגימה יעל.

בישולים: כשהשבת משופעת באורחים תתחיל יעל לבשל ביום חמישי, ואילו כשהמשפחה סועדת לבדה יידחו הבישולים אחר כבוד ליום שישי בבוקר. לעתים קרובות, תתרומנה רחלי וזהבי עוגה ו/או קינוח מעשה ידיהן. שימי בן השנתיים וחצי לא מוותר על עזרה באפיית חלות.

חלות: כל שישי מוקדם בבוקר, שתי חלות ענקיות מקילו קמח (מלא). הבצק תופח לפחות שעתיים, הקליעה עדיין לא מושלמת - החלות יוצאות רחבות מלמעלה ודקות מלמטה. שימי מציע דרכים יצירתיות לקליעה אבל נדחה תמיד בנימוס.

תפריט בסיסי: ערב - דגים חמים בתנור, מרק דמוי עוף (אבי צמחוני ולכן בשר יעלה על השולחן רק לכבוד האורחים), עוגה או גלידה לקינוח. בוקר - צ'ולנט פרווה, קוגל אטריות בסגנון פולני מתוק, עוגת גבינה לקינוח. חוץ מזה, יש גם סלטים.

סלטים: לב הארוחה. מושקעים, מגוונים, לפחות ארבעה סוגים ובכמויות שלא היו מביישות עז ממוצעת.

מאכל אהוב: בני הבית - סלטים וטחינה, אורחים - צ'ולנט. יש כאלה שבאים רק בשבילו.

צמחונות: אבי צמחוני מילדות. "מאז שהוא זוכר את עצמו לא נגע בבשר או בדג", אומרת יעל. "הבעיה היא שגם הילדים הולכים בעקבותיו. בשאר ימי השבוע אני מכריחה אותם לאכול בשר, אבל בשבת אנחנו מרפים. כל אחד אוכל מה שהוא רוצה". לכן, כשיבואו אורחים יקבלו מנה של עוף בתנור ותוספות, בעוד שאר בני הבית לא טועמים ממנה פירור. "זה יוצר לפעמים מצבים מביכים. לאורחים לא נעים לשבת ולאכול לבד את המנה העיקרית. לכן, אני בדרך כלל מתנדבת ואוכלת יחד איתם".

ספציאליטה הבית: סלט עגבניות וחצילים קלויים עם בצל סגול וירוק ברוטב שמן זית וזעתר.

שולחן עורך: בערב רחלי כששימי עוזר לה, בבוקר מנחם בן השבע. אוכלים בסלון על השולחן הארוך. כשיש צורך, יפתחו את אחת מכנפותיו. מפה לבנה ועליה מפת ניילון חד פעמית, סרוויס קרמיקה בצבע שמנת, כוסות זכוכית של 'איקאה' וכשהן נשברות - אחת לחודש בערך - ימלאו כוסות חד פעמיות את מקומן עד שיחודש המלאי.

פרחים: לעתים רחוקות. יעל לא אוהבת.

אורחים: משפחה ואנשים שאבי מביא מבית הכנסת.

אורח אהוב במיוחד: עומר ונעמה - זוג חוזר בתשובה טרי.

נרות שבת: שבעה, משעווה.

שולחן שבת: אחרי המנה הראשונה יאמר אבי דברי תורה ויאתגר את הילדים בשאלות הנוגעות בפרשה. שימי ירתק את המסובים בסיפורי גן פנינה. לזמירות שבת תורמים את קולם בעיקר מנחם ואבי, שאר בני הבית מזייפים ביציע. כשיש אורחים הרפרטואר משתנה לפי טעמם, והבנות לא שרות מטעמי צניעות.

זמן ממוצע לארוחה: שעתיים עד שלוש, אם כי נרשמו כבר שיאים של חמש ושש שעות.

סדר שבת: בערב ילך אבי לבית הכנסת. יעל והבנות יתפללו ויתחילו להכין את כלי ההגשה והסלטים על השולחן. אחרי הסעודה מורידים כולם כלים ופורשים לישון (שימי וההורים) ולקרוא (הילדים). בשבת בבוקר השכמה מאוחרת, חוץ מאבי שממהר לתפילה ושימי שמתעורר בחריצות ומעיר את יעל. אחרי תפילה יעל תרחץ את הכלים, הבנות יסדרו את הסלון. הכנות לסעודה והסעודה עצמה. לאחר מכן, יפרוש אבי לבית הכנסת, שם הוא מעביר שיעור, והילדים לקריאה ולמשחקים. יעל מקיימת באדיקות את הנאמר 'שינה בשבת תענוג'. סעודה שלישית צנועה - אבי בבית הכנסת הילדים ויעל בבית. בשבתות הקיץ הארוכות ירדו לפעמים לגינה עם שימי.

שבתות קיץ או חורף: יעל - קיץ, בגלל יום שישי הארוך. הבנות - חורף, בגלל מוצאי השבת הארוך.

שבת בשבילי: "כשהייתי צעירה, לא הבנתי למה אימא שלי זורחת בכל פעם כששבת מתקרבת ונאנחת כשהיא יוצאת. היום אני כל כך מבינה אותה. שבת בשבילי היא אי של שקט, שלווה וטוהר. זה נשמע אולי מליצי, אבל בשבת אני מרגישה חיבור מיוחד לאלוקים. התעלות אמיתית".

הכי אהוב בשבת: אבי - מניין קטן ואקלקטי בבית כנסת שכונתי ושיעורי תורה הנלמדים שם, יעל - מנוחה, הילדים - קריאה ומשחק עד מאוחר בלילה בלי הפרעות.

שבת זכורה במיוחד: "הייתה לנו תקופה מסוימת של עוגמת נפש גדולה מאוד. בכיתי, ביקשתי והתפללתי על דבר מסוים, וחיפשתי משהו להתחזק בו. אימא שלי, שמכירה את הלחץ של ימי השישי שלי, הציעה לי להתחיל להדליק נרות שעה מוקדם יותר. זה היה בתקופת החורף, מה שאמר לקבל שבת בסביבות השעה שלוש. החלטתי שאני הולכת על זה, והדבר היה כרוך בקשיים עצומים עבורי. אני טיפוס של הרגע האחרון, והייתי צריכה לשנות את כל סדר ההכנות לשבת כדי להדליק נרות בשעה כל כך מוקדמת. כל אותו חורף הצלחתי לקבל שבת שעה מראש, ובדיוק לפני פסח נפתרה אותה בעיה מציקה שהטרידה אותנו. לצערי הרב, מאז התחלתי 'לזייף' פה ושם ולהדליק נרות מאוחר יותר. לפעמים, אני תופסת את עצמי לשיחה נוקבת - מה, רק כשאת צריכה משהו מה' את מחליטה להתנהג יפה? אני עדיין משתדלת מאוד להקדים את זמן שבת, אבל מודה בצער שזה לא תמיד הולך".