"לא רוצה צל"ש - אני לא גיבור"

אתמול התקיים ראיון מיוחד של סגן איתן, 23, מירושלים, ל"ידיעות אחרונות". סגן איתן עדיין מנסה להתאושש מהחוויות הקשות ברצועת עזה, כואב את האבדות הגדולות שספג, עם נפילתם של חבריו מגבעתי, רס"ן בניה שראל ה"ד, סמ"ר ליאל גדעוני הי"ד, ובמיוחד סגן הדר גולדין הי"ד, לאחר שירד למנהרה התקפית בעזה בניסיון למנוע את חטיפת גופתו - ביצע מרדף מלא אומץ, מה שסייע בסופו של דבר לרבנות לקבוע את מותו של סגן גולדין, ואיפשר קבורה של ממצאים בארון.

"לא רוצה צל"ש, אני לא גיבור", הוא פותח את דבריו. "אם לא אני, מישהו אחר היה עושה את זה. זה לא איזשהו מעשה גבורה. זו מהות של לוחם, של מפקד".

סגן איתן משחזר את החלטתו לרדת בפיר המנהרה, בחשכה כמעט מוחלטת, ללא אמצעי הגנה, ואת הדרך הארוכה שעשה בתוכה, לאחר שסירב פקודה, משום שלא קיבל אישור ממפקד הפלוגה שהצטרף לכוח, וכן ממפקד הגדוד, לרדת: "המ"פ לא רצה, המג"ד לא רצה, אז עליתי גבוה יותר כדי לקבל אור ירוק". ואכן, סגן איתן השיג בקשר את אישורו של מפקד חטיבת גבעתי, אל"מ עופר וינטר. "הוא אמר לי 'זרוק רימון לפני שאתה נכנס'", סיפר.

כשהמראיין שאל אותו האם היה מאשר ללוחם שלו להכנס למנהרה כמו זו שהוא נכנס אליה, ענה סגן איתן, "אני לא בטוח. זו החלטה שמקבלים רק במקום ובאותו רגע".

בתחילת השבוע נפגש סגן איתן עם משפחתו של הדר גולדין ז"ל. הוא הביא איתו את התפילין, את סידור התפילה ואת הפנקס שהיו שייכים להדר. אחד ממקורבי המשפחה שהיה במקום, סיפר בראיון: "במשך 50 דקות הוא סיפר להם בקול שקט את כל השתלשלות האירועים. הוא סיפר להם עד כמה הדר היה קצין מוערך וכל אחד מהקצינים רצה שהוא יהיה בצוות שלו ואיך בזמן המבצע הוא נהג לשמור יחד עם כל החיילים כדי להיות אחד מהם".

ההורים המרוגשים חיבקו אותו והודו לו על כניסתו למנהרה על מנת לחלץ את בנם, תוך כדי שהוא מסכן את עצמו.