תפסיק להעיר לי

"תפסיק להעיר לי". משפט הנאמר פעמים כה רבות בין אישה לבעלה, בין בן לאביו ובין עובד למעסיק. כולנו לא אוהבים שמעירים לנו ומבקרים את הדרך או המעשה שעשינו, אז מה באמת לא נעיר? לא נוכל להביע עמדה? ואם כן, כיצד? מהי הדרך שההערה שלנו תביא בקרבה השפעה על הזולת ולא רק פורקן של עצבים?

פרשת דברים פותחת בתוכחה הסמויה שנותן משה רבינו ימים ספורים טרם מיתתו לצאן מרעיתו אותם הנהיג שנים רבות. ממש לפני הפרידה האחרונה שלהם אומרת התורה כך:"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל וכו (דברים א א) רש"י מסביר שהמקומות המוזכרים הם מקומות בהם חטאו בני ישראל ומפני כבודם של ישראל הזכיר אותם ברמז.

המתבונן מבחין ברגישות בה נוהג משה רבינו בכל מה שקשור לתוכחת עם ישראל הוא מלמדנו ומאלפנו גם אם אדם טעה וכשל ועלינו החובה להוכיחו יש לכך דרך וצורה, הרבה דברים אנו צריכים לבצע אך יש להיות צודק ויש להיות חכם. הפסוק אומר "אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך"(משלי ט ח)לכאורה הפסוק אומר נתון פשוט מאוד. לץ זהו אחד שמקל ראש בכל דבר וענין, לכן אין ענין וחבל על האנרגיות להשקיע בו, זה יגרום רק לשנאה מצידו. חכם לעומתו מוכן לשמוע את התוכחה ולהחכים לפעם הבאה שלא ישוב על איוולתו בשנית, לכן אותו תוכיח ולבסוף הוא יאהב אותך כי הארת את עיניו.

אבל בעלי המוסר אמרו שבפסוק זה יש כאן הדרכה איך וכיצד להוכיח. אין זו חכמה לזרוק מילים מהפה, אלא החכמה היא שהם יתקבלו ויופנמו ללב השומע. כדוגמא לכך נבחין מה מתרחש בביתם של משפחת כהן אחד הילדים העונה לשם יאיר חוזר מבית הספר והמבחן בידו, הוא נכנס בפנים נפולות לבית ופונה לחדרו האמא חשה שמשהו לא בסדר איתו הוא ממהרת אחריו ושואלת:

"יאיר מה קרה?"

"לא יודע אמא, לא הצלחתי במבחן בקושי עברתי את החמישים"

אמא מתבוננת במבחן שבידו, רובו נשאר עם שטחים לבנים וחלקים למעט כמה שורות בודדות..."יפה... אני יקנה לך מה שאתה רוצה ואתה תמשיך לחגוג! זה ציון? זה מבחן? עצלן שכמותך!"

"אבל אמא ..." מנסה יאיר לטעון להגנתו.

"בלי אבל..." קוטעת אותו אמו,"ככה זה שלא חוזרים ועושים צחוק מהלימודים" היא יוצאת מהחדר בטריקת דלת ומשאירה את יאיר דומע על המיטה.

הבה נשאר לרגע עם יאיר בחדרו כשהוא דומע, בודד ומושפל. מה עובר לו בראש? משהו כמו מחשבות אלו:"מדוע אמא כועסת היא אפילו לא רוצה לשמוע אותי" "זה היה מבחן קשה אפילו חרוץ הכיתה קיבל 80?""נכון אני עצלן מה לעשות שתסבול אותי! ככה אני נולדתי מה לעשות?"ועוד כהנה מחשבות שונות.

"אל תוכח לץ"- אין הדרך להוכיח אדם כאשר אתה מכנה אותו בכינוי גנאי, משפיל אותו ומוריד מהערך העצמי שלו משום שהוא ישנא אותך. אלא מה כן?"הוכח לחכם" שאתה בא להוכיח תרומם אותו, תכנה אותו בכינויים חיוביים ומכובדים, תביע בפניו את הציפייה שלך להצלחתו, תחזק אצלו את הנתונים הטובים שיש בו ועודד אותו לנצל אותם כראוי. ובכך הוא יאהב אותך ויקבל את דברייך

על האמא להגיב: "אני מבינה שקרה משהו יאיר, ספר לי"!

ואז הוא יספרו יפרוק את אשר על ליבו הוא יכול לומר, כמה היה קשה ואל אף שהתכונן לא היה מרוכז מרוב לחץ וכדומה, ואז על האם להוכיחו בדרך החיובית כמו,"אני בטוחה שתלמיד חרוץ כמוך לא יחזור שוב עם מבחן כזה" או "אני מבינה שהתאמצת לחזור אך תלמיד כמוך יכול הרבה יותר, כנראה שאתה צריך להגביר יותר את החזרות למבחן, נסה זאת פעם הבאה אני בטוחה שתצליח".

בכך האמא הראתה לו שהיא לא מרוצה מהציון אך מאידך הוכיחה אותו בכבוד ואף נתנה לו תנופה להבא.

ועיקרון זה הוא בכל סיטואציה בחיים בה עלינו לבקר את הזולת, אם זה בין מנהל לעובד, או בין אב לבנו, בין אם לבתה, בין בעל לאשתו, רב ותלמידו, תמיד נבחר את הדרך החיובית בתוכחה לרומם ולהביע תקווה וציפייה ממעשיו ולא אכזבה וכישלון. באופן בו אנו מביעים מורת רוח אך באותה נשימה אנו נותנים דחיפה ועידוד בהתאם לנתונים החיובים שיש לאותו אחד שאנו מוכיחים באופן כזה תתקבל התוכחה.

האמת שגם בזה יש יוצא מן הכלל. יש כאלו שרק גערה חזקה מחזירה אותם למסלול והם משתנים אכן זה קיים, אבל הבה נשים לב שזה יוצא מן הכלל אלו מקרים חריגים אבל בדרך כלל בשביל להוכיח לא על מנת לפרוק את העצבים, אלא לחולל שינוי של ממש בלב השומע, זה רק באופן של קירוב, לרומם אותו להעלות על נס את כישוריו, יכולותיו והצלחותיו בעבר ובכך לתת לו גב ותנופה לשגשג למצבים הרבה יותר טובים מעכשיו.

הפסיכולוגית גב מרים אדהאן (מייסדת שיטת א.מ.ת שיטה המקנה ערכיים חיוביים בנפש האדם על פי היהדות)נותנת לנו מספר כללים בטרם נבוא להוכיח את האישה, הילד, העובד, התלמיד, השכן, או סתם נהג מזדמן...

א.  להוכיח מתוך אהבה באופן שהצד השני יודע זאת.

ב. שמירה על כבודו של מקבל התוכחה.

ג.  התוכחה תהיה בקול נמוך ורך ובקיצור.

ד. לדון לכף זכות. לומר משפט כגון "בטח לא התכוונת" וכדומה.

ה. להוכיח על דבר שהוא בר שינוי. (לא לנסות לשנות אופי או זהות בסיסים רק התנהגות)

ו. להגיע עמו לפתרון מציאותי ואפשרי.

ז. להוכיח רק מה שאותו אדם מסוגל לשמוע באותו רגע.

אם נשתדל לשמור על הכללים הללו אזי למילים שלנו יהיה השפעה רבה על כל מי שנוכיח יהיה מי שיהיה. המודעות לכך והחשיבות שנייחס לזה רק יקרבו אותנו ליישם את הכללים הללו בשעת מעשה. בהצלחה!