שו"ת ספרים

האם מותר לקנות ספרי קודש בכספי מעשר? ראיתי בבתים חרדיים שהם כותבים על ספרי הקודש שלהם "נקנה בכספי מעשר שייך למשפחת...".

שלום וברכה. מותר ובתנאי שמשאילים אותם לכל המעוניין.

שלום הרב. יש לי אחות שמתחזקת הרבה זמן (שנה וחצי), ואני רוצה לקנות לה ספר. אתה יכול להמליץ לי על כמה ספרים בנושאי זוגיות וצניעות?

שלום וברכה. "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש וכן ספר "חכמות נשים".

מה הספר הכי מעניין שאתם ממליצים לבחור חילוני, שע"י ספר זה יתקרב ליהדות?

שלום וברכה. הספר "לאן" של הרב מילר, הספר "המהפך" (שני כרכים) של הרב זמיר כהן, ספרי הרב מרדכי נויגרשל.

שלום לכבוד הרב היקר. אני מעוניין לקנות כמות מכובדת של ספרים, ורציתי שתמליץ לי על ספרים מובנים וברורים שיעזרו לי ללמוד ולהשכיל בתורתו יתברך בכל התחומים:

1. אילו ספרי הלכה כדאי לי לקנות? אני לומד בקיצור ש"ע ילקוט יוסף ומסתדר עם זה. האם להמשיך?
2. על אילו ספרי מוסר (כמו מסילת ישרים) הרב ממליץ?
3. מדרש... אני נהנה לשמוע מדרשים. מה כדאי לי לקנות שיהיה ברור ומעניין?
4. רמזים... כמו רמזים בגימטריה, הראשונים שנבראו הם האותיות (א-ת). זה מעניין ומרתק.
ועוד ספרים אם תוכל להמליץ לי כבוד הרב, כמובן הכל בשפה ברורה ומעניינת.

שלום וברכה

1. מצוין.

2. לאחר שתסיים את מסילת ישרים ותשנן אותו, תלמד בספר שערי תשובה ולאחר מכן אפשר ללמוד את ספר חובת הלבבות.

ספרי הנתיבות שלום וספרי הרב פינקוס מומלצים מאוד.

3. מדרש רבה המבואר או ילקוט מעם לועז.

גמרא מהדורת שוטנשטיין תתן לך טעם נפלא בלימוד הגמרא.

שלום כבוד הרב! איך ידעו חכמים את כל מה שקרה בזמן התורה, אף שלא מפורט בתורה? כמו למשל הסיפור שמשה היה מלך. אני יודע שהכל אמת... רק רציתי קצת לנסות ולהבין מאיפה הידיעות שלהם...תודה.

שלום וברכה. בעבר הרחוק היה ספר עתיק בעם ישראל שעבר מדור לדור, ספר דברי הימים של משה, ושם נכתב כל מה שעבר משה בחייו, מה שאינו קשור לתורה ולהנהגת עם ישראל. במהלך הדורות הספר הוכחד ברובו יחד עם עוד עשרות ספרי מלחמות והיסטוריה שהיו ידועים בעבר וכיום אינם (הספרים לא נכתבו בעותקים רבים מכיוון שלא היו מחלקי התורה המחויבים לעבור מדור לדור מתוקף מצוות תלמוד תורה, ולגביהם לא נאמרה ההבטחה כי לא תשכח מפי זרעו). חלקים מאותם ספרים נשארו בכמה ממדרשי חז"ל.

רציתי לדעת - האם מותר לקרוא בספרים חיצוניים או שיש איסור הלכתי לגביהם? ולמה הם לא נכנסו לרשימת הספרים בתנ"ך? האם יש עוד ספרים שלא נכנסו? ומה באמת מסופר בספרי צוואת השבטים, חכמת בן-סירא, ספר היובלים וספר המקבים?

שלום וברכה. "הספרים החיצונים" - מהותם והמסופר בהם תוכל לקרוא בוויקיפדיה, ערך הספרים החיצוניים, ולעניין העיסוק בהם כדאי לקחת בחשבון שלדעת כל החוקרים נוספו בספרים הוספות נוצריות במשך הזמן, ומצד זה כדאי לשמור מרחק מספרים אלו שלא נשמרו על ידי חכמי ישראל בבית המדרש פנימה.

אני מצרף לך גם ערך: "הספרים החיצונים", מתוך האנציקלופדיה התלמודית.

אנציקלופדיה תלמודית כרך טו - חכמות חיצוניות, ספרים חיצונים: ר´ עקיבא אומר אף הקורא בספרים חיצונים הוא בין אותם שאין להם חלק לעולם הבא, וכתבו ראשונים שאף לדעת תנא קמא אסור לקרות בהם, אלא שאין עונשו חמור כל כך, שלא יהיה לו חלק לעולם הבא. וכן לא מנוהו ראשונים בין אלה שאין להם חלק לעולם הבא. ויש מהראשונים שכתבו ששיטת התלמוד כר´ עקיבא.

ספרים חיצונים הם ספרי מינים, היינו גלחים, שפירשו את התורה ואת הנביאים על פי דעתם, ולא סמכו על דברי חכמים, ויש בהם דברים המורים על שיתוף, כאותה שאמרו: כל מקום שפקרו המינים - היינו כל מקום שהביאו ראיה ממנו לשתף - תשובתן בצידן, ואף אם יש בהם דברים שאין סותרים דברי תורה, כיון שיש בהם דברים המביאים את האדם לידי ביטול, אסור לקרוא בהם. ויש מפרשים שבכלל ספרי המינים הם אף ספרי אריסטו היווני וחבריו, שכופרים בהשגחה ובנבואה ובשכר ועונש, שאדם נמשך בהם למינות, ועליהם נאמר: הרחק מעליה דרכך, זו מינות.

רב יוסף אמר ספר בן סירא אסור לקרותו, והקורא בו כקורא בספרי מינים, וכן אמרו בירושלמי: הקורא בספרים חיצונים כגון ספר בן סירא וספרי בן לענה, או בן תלגא, ועליהם נאמר ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגעת בשר, שכל המכניס לתוך ביתו יותר מעשרים וארבעה ספרים מהומה הוא מכניס בביתו, ואמרו: אמר הקב´´ה כ´´ד ספרים התרתי לך, היזהר ואל תוסיף עליהם, למה עשות ספרים הרבה אין קץ. כל מי שקורא פסוק - או ספר - שאינו מכ´´ד ספרים, כאילו קורא בספרים חיצונים, והוא בכלל מה שאמרו הקורא בספרים חיצונים אין לו חלק לעולם הבא.

בבבלי אמרו בטעם האיסור לקרוא בספר בן סירא שהוא מפני שיש בו דברים כגון מי שיש לו זקן בתואר זה או זה סימן שאותו אדם הוא כך וכך וכדומה, והם דברי הבאי ובאים על ידם לביטול, אף על פי שאין בו דברים המביאים את האדם לידי כפירה, כיון שיש בו דברים המביאים את האדם לידי ביטול שלא להישען על השם, שאין דרכיו של אדם בידי המקום ואין מועיל לבקש רחמים עליהם אלא כפי יצירתו, אסור לקרותו.

ויש שכתב שאין בהם טעם ולא תועלת אלא איבוד הזמן בדברים בטלים. אמרו בירושלמי: ספר המירם - ויש גורסים: הומירוס, על שם מין יווני ידוע ששמו כך - וכל הספרים שנכתבו מכאן ואילך, הקורא בהם כקורא באגרת, ואין עליהם לא שכר ולא עונש, שכן נאמר: ויתר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ ולהג הרבה יגיעת בשר, להגיון ניתנו, ליגיעה לא ניתנו, שלא יתעסק בהם ביותר ויבלה זמנו בדבריהם אלו.

בטעם ההבדל בין ספר בן סירא לספרי המירם, כתבו ראשונים שבבן סירא היו שטעו והוסיפוהו לתנ´´ך, אחר שיש בו פסוקים כדוגמת משלי, ויש בזה בזיון לכתבי הקודש, שאין לנו אלא עשרים וארבעה כתבי הקודש שנאמרו ברוח הקודש, ואחרונים ביארו שספר בן סירא צירפו המינים לספרי התנ´´ך שיש בו ענינים ופסוקים כמו במשלי שלמה, ואינו דומה לו אלא כקוף בפני אדם, שזה נאמר ברוח הקודש וזה נאמר מדעתו, ולכן נקראים ספרים חיצונים, ואנו אין לנו אלא כ´´ד ספרי הקודש וחלילה לחבר אליהם אפילו פרק אחד חוץ מהם, ולפיכך אין לו חלק לעולם הבא, שיש בזה בזיון לכתבי הקודש, אבל ספרי המירם שהכל מודים שאין בהם קדושה ואינם אלא חכמות חיצוניות, אין איסור בקריאתם אלא משום איבוד הזמן, וכל שכן שלפעמים נמצאים בהם דברי צורך לעניני העולם או לתשובת החולקים, לפיכך מותר לקרות אותם כאגרת אבל לא לקרותם בקביעות.

עשרים וארבעה ספרים של כתבי-הקודש שאמרו, הכוונה אף לפירושיהם, ואפילו כל ספר המחובר בחכמה לפרש עיקרי התורה במציאות האל ושהוא משגיח בעולם וכיוצא בו - בכלל פירושי התורה הם. אמר רב יוסף - אף על פי שגנזו חכמים ספר בן סירא, או: לולא שגנזו ספר זה - דברים טובים שיש בו דורשים אותם בבית המדרש, כלומר אומרים אותם בפרק ומשמיעים לכל העם, ואף על פי שקראוהו ספרים חיצונים, לא אסרו אלא לעשותו קבע, אבל מכל מקום ראוי לקרות בו לעתות ללמוד ממנו חכמה ומוסר, מה שאין כן בספרי מינים ממש.וכן מצינו שחכמים הביאו מספר בן סירא בכמה מקומות בתלמוד, ובירושלמי, ובמדרשות, ויש שהביאו דברים בסתם ומקורם מבן סירא, ויש שהביאו פסוק מבן סירא ואמרו שהוא בכתובים, ופירשו גאונים לפי שדברי בן סירא כתובים הם אבל לא בכתבי הקודש. ויש שדרשו לשונות מבן סירא על דרך ´´אל-תקרי´´, וכתבו גאונים שאין לתמוה על כך, שכן דרך חכמים לדרוש אפילו לשון הדיוט. וכן הביאו הגאונים דברים הכתובים בספר בן סירא וספר בן עיראי וספר בני חשמונאי ופירשום, וכתבו שראוי להביא מספרים אלה כשם שהשתמשו בהם חכמים ולקחו מהם דברי מוסר והתבוננות יפים. יש שכתבו שספר בן סירא אינו משלי בן סירא, כי משלי בן סירא יש בהם מוסר מועיל, ומותר לקרוא בהם.

בכלל ספרים חיצונים יש מהראשונים שכללו אף ספרי דברי הימים של אומות העולם וספרי שירים של עגבים ודברי חשק, שאין בהם חכמה ותועלת אלא איבוד זמן בלבד. מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת, ואף בחול אסור משום מושב ליצים, ועובר משום אל תפנו אל האלילים, אל אשר אתם עושים מדעת לבבכם, ובדברי חשק עובר גם משום מגרה יצר הרע. ויש סוברים שלא אסרו לקרות בדברי חולין וסיפורי מלחמות, אלא הכתובים בלשון לעז, אבל בלשון הקודש מותר, שבלשון עצמה יש קדושה ולומד ממנה דברי תורה, וכתבו שכן המנהג להקל, אבל רבים מהאחרונים כתבו שאין סברא לחלק בין לשון הקודש ללשון לעז.

ומהם יש שפירשו שלא אסרו בחול משום מושב ליצים אלא באותם הכתובים בלשון לעז, אבל הכתובים בלשון הקודש אין בהם משום מושב ליצים, ואינם אסורים אלא בשבת. לדברי הכל ספרי חשק אסורים אף כשכתובים בלשון הקודש. אף לאוסרים לקרות בספרי מלחמות, מכל מקום ספרי יוסיפון וספר יוחסין ודברי הימים של ר"י כהן וס שבט יהודה וכיוצא בהם אינם בכלל זה; שמהם ילמדו דברי מוסר ויראה.

מדוע הספרים החיצוניים - לדוגמה, ספר יהודית, ספר החשמונאים, בן סירא, חכמת שלמה, חנוך - לא כלולים בכל התנ"ך? ולמה הם נקראים ספרים חיצוניים, ומדוע הם לא כתובים בעברית?

שלום. בתנ"ך נכללו אך ורק ספרים שנכתבו בנבואה, או ברוח הקודש. ספרים אלה שציינת לא נכתבו ברוח הקודש, ולכן לא נכללו בכתבי הקודש. והאמת היא שבזמן בית ראשון היו מגילות אלה כתובות בלשון הקודש, אולם מאחר שכשקבעו הנביאים בתחילת בית שני את מסגרת כתבי הקודש והוציאו את אלה מהכלל - הזהירו שלא לעיין בספרים אלו שלא נכתבו ברוח הקודש, אלא בדרך עראי – ללמוד מהם איזה דבר מוסר, וכמבואר בתלמוד (סנהדרין ק עמוד ב). ולכן לא נכתבו כשאר הספרים, ומתוך כך לא נשאר בידינו כיום אלא התרגום היווני לספרים אלו.