שידוכים: שלושה סיפורים אמיתיים ומחזקים

אתם עומדים על פרשת דרכים. לא יודעים מאין תבוא הישועה שלכם. אתם משתדלים להתאזר בסבלנות, לבדוק ברצינות כל הצעה שמציעים לכם ולשמור על קור רוח, אבל השנים חולפות ובן הזוג המיוחל עדיין לא נראה באופק... כבר מאה פעם שיננתם באוזניכם ברגעים של חולשה, את המשפט המוכר מהגמרא על כך ש"ארבעים יום טרם יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני", אבל בסתר הלב, אתם מתחילים לאבד כבר תקווה. רגע לפני שאתם נופלים לייאוש, הבאנו לכם שלושה סיפורי השגחה מיוחדים, של אנשים שחיכו לזיווג שלהם, ובאורח פלא ממש, ובהשגחה פרטית מופלאה - זכו לפגוש אותו בסופו של דבר, בצורה מיוחדת.

"סליחה, זו טעות במספר"

שירה, הייתה בת 18 כשהתחילה לחפש משמעות לחיים. היא קראה המון וחיפשה את דרכה, ומהר מאוד הגיעה ליהדות. לאחר תקופה ממושכת של התחזקות, החליטה להתחיל לקיים מצוות בפועל. בתחילה הכל קרה על אש קטנה, מה שלא הפריע להורים, כי מה רע בקצת מסורת, וכשהילד מכבד אותך קצת יותר?

אבל אז, קצת אחר כך, כשהמשפחה החלה להבין ששירה מתכוונת לזה במלוא הרצינות והולכת על כל הקופה – הם החלו להערים עליה קשיים למכביר. עבורה זה היה קושי עצום, שהיא השתדלה לעמוד בו. כך למשל, הפלטה שהכינה לעצמה לשבת – נותקה באורח פלא מהחשמל, ושירה נאלצה לאכול כל שבת אוכל קר ממש. גם הביזיונות שספגה היו לפעמים מעל לכוחותיה, אבל היא הייתה נחושה בדרכה, והחליטה שלא להיכנע. לפעמים, דמעות היו עולות בעיניה נוכח הקושי, אבל שירה חיזקה את עצמה תמיד שפעם גם היא חשבה בדיוק כמותם, ולכן קיוותה בסתר הלב, שיום יבוא וגם הם יזכו להכיר את אור האמת מקרוב.

בשלב כלשהו, החלה לחכות כבר ליום שבו היא תעזוב את הבית לטובת זה שתבנה עם בעלה, שם ישמרו יחד מצוות ויקיימו אותם בשמחה. כשהרגישה מספיק בשלה, והגיעה לשלב ההיכרויות המיוחל, נוצר קושי נוסף: אביה, שידע ששירה מתכננת להינשא לבחור שלומד תורה, השתולל מכעס והודיע לה חגיגית, שאצלו בבית לא ידרוך בחור כזה, ויהי מה.

באחד הימים, חפץ אביה של שירה להתקשר לאשתו, ובתוך כך, חייג בטעות מספר שגוי. הוא לא שם לב לכך, ולכן מיד כשנענה ובלי לחשוב פעמיים - החל לדבר עם בבוכרית, שפת האם בביתה של שירה, בהיות שני הוריה יוצאי בוכרא, אולם נדהם לגלות מעבר לקו קול של אישה אחרת לחלוטין, שענתה לו למרבה הפלא – אף היא בשפה הבוכרית.

האב מיהר להתנצל, ושבריר שניה לפני שהשיחה נותקה, שאל את האישה בסקרנות לזהות משפחתה, שכן אצל הבוכרים כולם מכירים את כולם. משם התפתחה שיחה בין השניים, ובין היתר, סיפר האב גם על הבת שקשה לו איתה מאוד בגלל שחזרה בתשובה. להפתעתו, סיפרה האישה   שגם לה יש בן שמטריד את מנוחתה מאז שחזר בתשובה ולומד כל היום בישיבה.

לתדהמתה של שירה, עוד באותו היום קיבלה מאביה טלפון שמבשר לה על פגישה שנקבעה לה ליום המחרת עם הבחור. שירה, שציפתה למצוא בחור שתואם את ציפיותיו של אביה, נדהמה לגלות בחור ישיבה כפי שחפצה כל העת, ולאחר מספר פגישות הודיעו השניים על החלטתם להינשא.

בפעם הראשונה בחייו, דרך בביתו של אביה של שירה בחור ישיבה אמיתי, לבוש בחליפה שחורה, עם חולצה לבנה ומגבעת. באותו הרגע, צפו ועלו מול עיניה של שירה אינספור הרגעים של שירה האיומים של אבא, שלא תעיז להביא בחור ישיבה... ואמת שכך היה הדבר, כי מי שבאמת הביא אותו הביתה היה אביה. היום הם נשואים באושר כבר כשבע שנים, מתגוררים בחולון והורים לארבעה ילדים.

עד פתח הבית

רחל, 57, הייתה אז תיכוניסטית כבת 19. היא בדיוק התכוונה להתנמנם לשנת צהריים, כשדפיקות חלושות בקעו מכיוון הדלת. מותשת, היא התרוממה מעל הכורסא עליה הייתה ישובה וניגשה לפתוח את הדלת בפנים מנומנמות.

משה, 60, קבע ללכת לבקר חבר. הוא הגיע לרחוב שבו הוא מתגורר והתלבט לגבי מספר הבניין. מספר דקות התלבט, עד שהחליט שזה כנראה היה מספר 36. משה דפק על הדלת בהיסוס. דקה לאחר מכן, פותחת לו את הדלת עלמה צעירה בחיוך מבויש ובמבט שואל. מהר מאוד, מבין משה שהוא טעה בכתובת. בגמגום הוא שואל: "אני מחפש את החבר שלי, אולי את מכירה? משפחה בשם לוי". רחל חושבת רגע, ואז נזכרת שבאמת יש משפחה כזאת, שגרה בבית מספר 56. באצבעה, היא מחווה לו את הדרך לשם. משה בקושי מצליח להתרכז...

מכאן כל השאר כבר היסטוריה: משה פונה לחברו, מרוגש כולו, ושואל לזהות העלמה הצעירה שפגש זה עתה. החבר ממהר להכיר בין השניים וכעבור שנה הם נישאים. קצת אחר כך, הם אפילו זוכים לחזור בתשובה ביחד. היום הם מתגוררים בבני ברק, ויש להם משפחה לתפארת. שניהם הורים ל10 ילדים בלי עין הרע, שכל אחד מהם הוא כמו בן יחיד בעיניהם של הוריו.

"אהרון הפריע לי להתפלל על הזיווג שלי"

גם סיפור ההיכרות של בני הזוג רזאל מחזק מאוד ומעודד להמשיך לקוות: רזאל מספרת, שאת השם אהרון רזאל היא הכירה דרך אביה, בשל היותו מוזיקאי שאביה אהב מאוד לשמוע. ההיכרות הראשונית הייתה כשאביה ואחותה נסעו פעם לפסטיבל הכליזמרים ופגשו שם את אהרון, אז מוזיקאי צעיר, ומאוד התלהבו ממנו וחזרו עם קלטת שלו שהיו שומעים מדי פעם בבית, אבל לא מעבר לזה.

קצת לפני יום הולדתה ה-24, נפטרה סבתה של רזאל, שהיתה לה לדמות קרובה ומשמעותית מאוד בחיים. מותה של הסבתא התיר אותה שבורה מאוד, כשבליבה קיננה תחושה מרה של אובדן ובדידות. "למדתי באותה תקופה תרפיה באומנות במכללה בצפון, וחזרתי לבקר את המשפחה בירושלים לכבוד חג הפורים. אחר כך חברה התקשרה וסיפרה על איזו מסיבת פורים לבנות שתיערך מאוחר יותר באותו הערב בשכונת נחלאות, ורזאל החליטה ללכת,/ ואף התחפשה לרות המואביה, ובדרך למסיבה פגשתי איזו חברה נשואה, שחידשה לי ששעת חצות בליל פורים זה זמן של שעת רצון עצומה, שכתוב שבזמן זה 'כל הפושט יד - נותנים לו'. באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה, שלרגל יום הולדתי המתקרב, אני אתפלל בחצות הלילה ואבקש מה' מתנה ליומולדת את החתן שלי.

באמצע המסיבה, נזכרתי שוב בשעת רצון, אבל כשהסתכלתי על השעון - נוכחתי לדעת שחצות הלילה עבר מזמן. "ברגע הראשון ממש הצטערתי, אבל אחר כך עודדתי את עצמי שה' יקבל את התפילה לי למרות הכל ושבוודאי השעת רצון הזאת נמשכת כל הלילה. ואז יצאתי החוצה וישבתי לבד, והתחלתי לדבר עם ה'. פתאום עברו שם שלושה שיכורים, שאחד מהם היה אהרון. לפני שהם התקרבו אליי, אהרון ביקש מהם, כיוון שאחד מהם היה כהן והשני לוי, שיברכו אותו לזיווג, וכשהם התקרבו אליי, הם לחשו לו 'זאת היא הזיווג שלך'. ואז הוא התיישב לידי והתחיל לדבר איתי, ואמר: 'הם אמרו שאת הזיווג שלי', ואני לא הבנתי מי הוא ואמרתי לו 'אתה שיכור', והוא ענה לי ש'שיכור זה אותיות כשר', ולא סתם, כי אז התחילה בינינו שיחה מיוחדת, ממקום של אמת, כי דווקא בגלל שהוא היה שיכור, לא הייתה הרשמיות הזאת שמאפיינת בדרך כלל דייטים, ודיברנו ממקום מאוד עמוק בנפש. בהמשך, חברה שלי יצאה מהמסיבה וקראה לי להיכנס, ומיד הלכתי ושכחתי מהשיחה הזאת. אבל אהרון זכר אותה וגם את השם שלי, שהוא שמע כשהחברה קראה לי.

כמה ימים אחר כך התקיימה היומולדת שלי, איך שהתחילה היומולדת אני מקבלת שיחת טלפון, מבחור שמציג את עצמו ואומר לי: 'שלום, קוראים לי אהרון ונפגשנו לפני כמה ימים בליל פורים, אמנם הייתי שיכור, אבל אני לא יכול לשכוח את השיחה שלנו ומאוד אשמח אם תסכימי שניפגש', הסתבר שהוא ניסה להשיג את המס' שלי שלושה ימים ובסוף השיג אותו דווקא ביומולדת שלי דרך חברה. אני הייתי המומה אבל הסכמתי להיפגש איתו, מהר מאוד ב"ה התחתנו, ומכאן כל השאר היסטוריה. מאז, כל שנה אנחנו חוזרים לשם בליל פורים להודות לה'".

היום בני הזוג נשואים באושר כבר 13 שנים, הורים לשישה ילדים מתוקים שניכר היטב שאפרת משקיעה בחינוכם את מיטב מרצה. במשך היום, מלבד היותו מוזיקאי, אהרון, לומד כאברך בכולל סמוך לביתם בנחלאות, ואילו אפרת היא מטפלת באמנות ומדריכת כלות.