דעה: העליהום על ויטנר מדבר בפני עצמו

הדי המלחמה הולכים ושוככים, ותיכף נחזור לשגרה האזרחית שלנו, שזה אומר התדיינות יום יומית מייגעת על סוגיות ליבה שלנו, בהן כמובן גיוס חרדים. מחר או מחרתיים, במיוחד אם ראשי המפלגות יחושו בריח בחירות הולך ומתקרב, תעלה שוב סוגיית השוויון בנטל, ובעיקר סוגיית הגיוס של בחורי הישיבות. זאת האחרונה תקבל משנה תוקף על רקע המלחמה בעזה.

אבל דווקא עכשיו, לאחר המלחמה, החרדים צפויים לנפנף ב"אס" חדש, שיהיה קשה לזלזל בו. הטיעון החרדי המרכזי, הגורס שגיוס חרדים צעירים לצבא עלול להרוס כליל את הצביון החרדי של הצעיר ולהחריב שנים של השקעה חינוכית וערכית שנבנתה במשך דורות - עשוי לקבל חיזוק ממקור בלתי צפוי. העלילות האחרונות של מח"ט גבעתי, או יותר נכון, העליהום הציבורי והתקשורתי עליו - ישמשו בעבורם חיזוק הסברתי ממדרגה ראשונה.

המח"ט עופר וינטר, לוחם מהולל ומעוטר, שאין מי שמפקפק במסירותו בשדה הקרב, הותקף קשה דווקא בזמן שחייליו נשלחו לשטח האויב, על רקע עניינים אזוטריים, שוליים וחסרי מהות. וינטר שילב מונחים דתיים במכתב לחייליו, ואלה נהפכו בבת אחת לדרמה עוצרת נשימה. החלטתו להתחשב ברגשות חייליו הדתיים ולמנוע הופעת אשה לפניהם כבר היתה לשערורייה לאומית ותפסה כותרות ראשיות בכלי התקשורת. אם זה הזובור הפרוע שעובר אחד הלוחמים הנועזים של צה"ל כשהוא מבקש מעט התחשבות ברגשות דתיים, אפשר רק לדמיין כיצד ייראה מסע החתחתים של לוחם חרדי כשיבקש להתחשב באמונתו.

השאלה אם חיילים חרדים צעירים מסוגלים להשתלב בצבא ובד בבד לשמור על אורח חייהם, היא שאלה מרתקת הנשאלת כבר שנים רבות. עליה, ככל הנראה, תקום ותיפול היכולת העתידית לגייס חרדים לצבא. ההיסטריה סביב וינטר, הלוחם הדתי (לא חרדי), מבטלת כל אפשרות עתידית להשתלבות כזאת, וגם גודעת באבו כל דיבור מצטעצע של "אנחנו נשמור על אורח החיים המלא של המתגייסים החרדים" והופכת אותו לחוכא ואטלולא מעליב.

והנה עוד סיבה להתגולל על מח"ט גבעתי, עופר וינטר.

הכותב הוא פובליציסט ובעל טור בשבועון החרדי "משפחה"