פעמיים רוח הקודש

סיפר הרב משה אהרן קרונשטיין ז"ל, מחסידי בעלזא, שעשה לו מנהג קבוע, לפקוד פעם בשנה, ביום ההילולא (כ"א אדר) את ציונו של הרבי ר' אלימלך זי"ע בליז'ענסק. לפני הנסיעה ללזי'ענסק נהג לעשות את השבת בבעלזא, בצל מרן הרה"ק רבי אהרן רוקח מבעלזא זי"ע (יום פטירתו, כ"א אב), ולאחר השבת שם פעמיו לליז'ענסק.

שנה אחת - בה חל יום ההילולא ביום ראשון - נכנס ר' משה אהרן במוצאי השבת לקבל ברכת הדרך מהאדמו"ר מבעלזא והזכיר שכוונתו לנסוע לציון רבי אלימלך בליז'ענסק.

אמר לו האדמו"ר רבי אהרן: "שתי בקשות לי אליך. האחת: אתן לך "קוויטל" (פתקה שנהגו חסידים לכתוב לרבותיהם לברכה וישועה), אלא שלא אתה תקראנו בציון, אלא גיסי, רבי פנחס מאוסטילא, שיגיע לציון. הבקשה השנייה היא: שתיתן 500 זלוטס לאדם הראשון שיבקש כסף לצדקה שתפגוש בצאתך מהציון, עתה אין ברשותי 500 זלוטס, אבקשך על כן שתלווני הכסף עד שאחזיר לך".

ר' משה אהרן שעשיר גדול היה והריק מממונו לצדקה ופיזר תדיר לעניים ולאביונים, הסכים בשמחה לבקשת האדמו"ר. נפרד הימנו לשלום ולברכה, ויצא להתכונן לנסיעה.

למחרת שכר ר' משה אהרן מרכבת-סוסים הדורה ויצא לכיוון העיר ליז'ענסק. אלא שמן השמים גלגלו לידיו עיכובים מעיכובים שונים, בדרך גם נשבר אופן מרכבתו ואיבד בשל כך זמן רב ויקר, ולבסוף הגיע לשערי ליז'ענסק רגעים ספורים לפני רדת החשיכה...

החיש ר' משה אהרן צעדיו לאוהל הקדוש, ובהגיעו לשם נוכח לגודל תדהמתו והתפעלות שפי ה' דיבר מגרונו של האדמו"ר מבעלזא, כי באותו רגע ממש הגיע לאוהל יחד עמו הרה"ק רבי פנחס מאוסטילא זי"ע. עתה הבין ר' משה אהרן פשר עיכוביו בדרך, כי מן השמים כיוונו שיגיע יחד עם רבי פנחס לקיים דברי הצדיק.

על אתר ניגש לרבי פנחס ומסר לו את הקוויטל. ר' משה אהרן שהה במקום עוד שעה ארוכה של תפילה ותחנונים, ויצא מן הציון בחשכת ליל, ותיכף החל לתור אחר אדם האוסף מעות לצרכי צדקה. חיפש וביקש, אך לא מצא. לבו נקפו בחשש ובדאגה כיצד יוכל למלאות שליחותו של הרבי. מאחר וכך, עלה על עגלתו וסובב עמה בעיר, בשווקים וברחובות, ושאל כל עובר אורח שנקרה בדרכו, אם גבאי צדקה הוא, וכולם ענו לו בשלילה וכמעט שבא לכלל ייאוש.

לפתע פגש יהודי שואב מים הפוסע לעומתו, פנה גם אליו ושאל אותו: "ר' יהודי, שמא גבאי צדקה אתה?", תשובתו של שואב המים הייתה מפליאה ומעוררת תמיהה גדולה: "אם האדמו"ר מבעלזא ישלח עבורי מעות - אקחן"...

המום ומשתאה לנוכח הדברים שלף ר' משה אהרן את המעות הצרורות לו בכיסו ומסרן לו.

שאלו שואב המים: "האם עתיד אתה לפגוש את הרבי מבעלזא?" ור' משה אהרן השיב בחיוב. "אם כך", ביקש שואב המים, "מסור לו בשמי פריסת שלום וברכה".

בשובו לבעלזא גולל בפני האדמו"ר את כל הקורות אותו. התעניין האדמו"ר האם רצה אותו "שואב מים" להעביר לו מסר כל דהו. ענה ר' משה אהרן שביקש למסור פריסת שלום לרבי. שמע זאת רבי אהרן ובשביעות רצון אמר: "לאותו שואב מים הייתה כוונתי"...