סכנה, בין הזמנים

שוב מגיע בין הזמנים אב, ולבבות הורים רבים מחל לפעום בקצב מהיר יותר. דואגים. לצערנו, כל שנה בין הזמנים טומן בחובו פגעים שונים. פגעים רוחניים ופגעים גשמיים, לסוגיהם ולמיניהם. אחד הפגעים הקשים והכואבים הם תאונות הדרכים.

ביקשנו להתחקות אחר שורשי הבעיה במטרה להציג בפני הקוראים את הפתרונות לה, כדי לעבור בס"ד את בין הזמנים בשלום.

במטרה זו יצאנו לשטח, שמענו מומחים ושוחחנו עם ראשי ארגונים. שמענו, הפנמנו וכתבנו.

ראשית, פנינו לארגון 'חיים בדרכים'. את ארגון 'חיים בדרכים' אין צורך להציג בפני הקוראים. הארגון פועל במשך כל ימות השנה ובהתנדבות, לקידום הבטיחות בדרכים בציבור, לכל שכבות הגיל ובמישורים רבים.

ביקשנו מיו"ר הארגון - הרב אשר מורסקי, מחבר ספר ההלכה המונומנטלי "נתיבות חיים - הלכות שמירת הנפש בדרכים", להבין את הקורה בשטח, מה ניתן לקדם, לעשות ולהציל.

הרב אשר: "ציינת, כי בין הזמנים טומן בחובו פגעים רוחניים ופגעים גשמיים. זה נכון. אך צריך לחדד ולהדגיש, שפגע תאונות הדרכים משולב משני הגורמים גם יחד. גם רוחני וגם גשמי".

- כיצד?

הרב אשר: "ניקח לדוגמה את נושא הנהיגה ברכב במהירות אסורה. ח"ו אם נהג נוסע במהירות אסורה ופוגע באדם למוות. האם זהו פגע גשמי בלבד? הרי נהג זה הוא רוצח. לא בהגדרת 'רוצח' שבשפת העם, אלא בהגדרה ההלכתית שלו. על פי המבואר ברמב"ם, ההגדרה של נהג זה היא, 'רוצח שוגג הקרוב למזיד', היות שנהג זה היה יכול להיזהר ולא נזהר! כמבואר בארוכה בספר 'נתיבות חיים'.

"להיות מוגדר על פי גדרי ההלכה בהגדרת 'רוצח', היש פגע רוחני עמוק מכך? הרי ידועים דברי הרמב"ם, שעם כי ג' עבירות הם כולם חמורות ביותר ביהרג ואל יעבור, בכל זאת רציחה חמורה מכולן! כך פוסק הרמב"ם להלכה.

"דוגמה נוספת. יהודי בר אוריין ותלמיד חכם, שמשום מה לא חגר חגורת בטיחות, ואירעה תאונה והוא נזרק קדימה ונפצע. האם זהו רק פגע גשמי? הרי על פי הלכה חובה לחגור חגורת בטיחות משום מצוה דאורייתא של 'ונשמרתם'. יהודי זה שלא חגר חגורת בטיחות, לא נפגע רק פגע גשמי אלא גם נפגע פגע רוחני. הוא עבר על מצות 'ונשמרתם' דאורייתא, כמבואר ב'נתיבות חיים' בשם גדולי הפוסקים.

"אם ההתייחסות תבוא ממקום של רתיעה מסכנה גשמית, אך גם ובעיקר מרתיעה מעבירה, מסכנה רוחנית, יהיה בזה הרבה לתיקון המצב והשמועות הרבות ל"ע על הקטל בדרכים, שלצערנו התרגלנו לשמעם. נצטט מעשה מתוך הספר 'נתיבות חיים' על הגאון הרוגוצ'ובר זצ"ל, ממנה נלמד את המשמעות הרוחנית של חוסר הזהירות: הכבישים בדווינסק העיר אינם רגילים במכוניות. מדי פעם עוברת מכונית לאיטה, מותירה מאחוריה ענן עשן שחור מלווה בריח חריף. בדרך כלל שקט שם ונעים.

"מי זה המהלך כאן בשבילי דווינסק? הלא זהו הגאון המפורסם בגודל חריפותו, רבי יוסף רוזין זצ"ל, המכונה לדורות, 'הרוגוצ'ובר'. זמנו של הגאון דוחק בו – הררי השאלות הנשלחות אליו מכל קצוות תבל מלבד סדר לימודו העמוס, אינם מותירים בידו זמן רב, והוא נחפז לדרכו שקוע בסוגיות ים התלמוד.

"למרות היות הגאון מבוגר ממני בשנים רבות, נשרכתי אחריו, בקושי מצליח להדביק את הקצב", מספר מלווהו ר' יעקב. "לפתע, הגאון נעצר ומביט למרחוק. סקרן הייתי מה הגאון מחפש שם. האם אבד לו משהו? אולי הוא ממתין למישהו? תשובה לא הייתה לי, אבל כבוד לתורה – כן. עמדתי כמחריש. הדקות נוקפות והגאון עומד ומביט, בודק ומתבונן. והנה נשמע רעש טרטור מנוע, הרעש גובר, וכבר חלפה עברה לה מכונית. הגאון מביט שוב, רואה שאין עוד אחת וחוצה עמי את הרחוב בזריזות. עכשיו הבנתי. הגאון המתין שהכביש יהיה ריק מרכבים, אבל לא הבנתי מדוע מחמיר הוא לעמוד כך דקות ארוכות בעוד המכונית במרחק של כמה מאות מטרים אם לא יותר. "האם מצוות 'ונשמרתם' אין לה גבול?" שאלתי את הגאון. תשובתו הפתיעה אותי ביותר: "עליך לדעת ר' יעקב, 'ונשמרתם' זו המצווה היחידה שאי אפשר לשוב עליה בתשובה. פשוט אין מי שישוב!"

"מני אז הנני מקפיד על חצייה זהירה עשרות מונים, מסכם ר' יעקב את סיפורו. עד כאן המעשה.

"מדובר על סוג המכוניות הראשונות מאותם שהחלו לנוע אז ברחובות", מזכיר ר' אשר, "מהירותן כמובן לא עלתה על 30 קמ"ש. אבל כפי שראינו, על 'ונשמרתם' אי אפשר לשוב. אין מי שישוב. זהו הפגע הרוחני מלבד הגשמי".

לסיום מבקש הרב אשר להעיר את תשומת לב ההורים בענין בטיחות הילדים הקטנים. "ילדים קטנים אינם תופסים את מושג הסכנה כמו שאנו המבוגרים תופסים אותו. ילדים קטנים לא מבינים את משמעות המושג 'מוות'. חובתנו כהורים לשים יד על הדופק ולוודא כסדר היכן ילדינו מסתובבים בדיוק, איפה הם משחקים ומי שומר עליהם מסכנת הכבישים, ובזכות קיום מצות 'ונשמרתם' יקוים בנו, כי מלאכיו יצוה לך וגו', ונזכה לחזור הביתה בשלום".

ומה אומרים המומחים לבטיחות בדרכים?

שוחחנו עם הרב משה נאה, מומחה בכיר לבטיחות בדרכים בעיריית ירושלים בנושא בטיחות בדרכים של ילדים ונהיגה של צעירים בבין הזמנים. "בענין בטיחות הילדים", אומר הרב נאה "על כגון זה נאמר, 'ברגע קטון עזבתיך'. שבריר של שניה, שבו לא נותנים את תשומת הלב המרבית להתנהגות הילד בדרכים, בייחוד במקום הקרוב והבטוח ביותר - בקרבת הבית, עלול להביא את הילד לידי סכנה.

"חובה ליתן את הדעת לכך, שלילדים יש מגבלות. מגבלות המקשות עליהם והחוסמות בפניהם את האפשרות להיזהר ולהישמר על נפשם מסכנות הדרך כדבעי. שלא כמבוגרים, ילדים קומתם נמוכה, ולנהג מנקודת מבטו קשה להבחין בהם. לילדים אין אומדן נכון של מרחקים ומהירויות של רכבים מתקרבים. ילדים אינם רגישים דיים למשמעות רעשי הדרך, ודעתם גם מוסחת בקלות לתרחישים שונים המתרחשים בדרך".

"האם היינו שולחים את הילד לים סוער?!" שואל ר' משה נאה רטורית, "האם היינו שולחים אותו לבד להפקיד בבנק מיליון דולר?! לא! מדוע? כי כולנו מבינים שהיכן שנדרשת אחריות איננו סומכים על הילד. אם כן, כיצד כאשר הוא נמצא בסביבת הכביש וחייו נתונים לסכנות הכביש, אנחנו סומכים עליו?"

"טעות אחת של שבריר שניה הנה הרת אסון לדורות רח"ל. יש להדריך את הילדים להימצא כמה שפחות בסביבת הכביש. לא לשחק בכדור בקרבת הכביש. לא לרכב על אופניים במקומות האסורים לרכיבה, ובוודאי לא על מדרכה באופן העלול לפגוע בהולכי רגל".

האם יש הבדל בין שאר ימות השנה לבין הזמנים בענין הבטיחות בדרכים? אנו שואלים את הרב משה נאה.

"ודאי", הוא אומר, ומסביר, "בבין הזמנים ילדים שוכחים את 'המסלול הבטוח' והרגיל של משך תקופת הלימודים. בבין הזמנים מבקרים במקומות שונים וחדשים, משחקים בגינות ובפארקים חדשים והאווירה באופן כללי קלילה יותר, דבר הגורם שנושא הבטיחות בדרכים, נושא הדורש מחשבה וזהירות, נדחק הצידה".

גם לנהג הצעיר וחסר הניסיון הנוהג מבין הזמנים לבין הזמנים, מבקש ר' משה לפנות ולהזהיר, "'אל תקצור את בין הזמנים'. מדי שנה יש אנשים שיישארו פצועים או נכים חלילה, כתוצאה מנהיגה צעירה וחסרת אחריות או היסח הדעת. גם המהירות הורגת. הולכי רגל יכולים להפתיע אתכם בכל רגע. בעיר יש לנסוע במהירות המאפשרת עצירה פתאומית ובהתאם לתנאי הדרך. בבין הזמנים יש אורחים שאינם מכירים את תנאי הסביבה והדרך ומתנהגים שונה, אל תיקח את החיים בדרך. חפש את הילדים. ככל שגדלה המהירות, עוצמת הפגיעה גבוהה. שים לב לתנאי דרך, לשינויים, לתמרורים חדשים. גם בדרכים מוכרות יש הפתעות. אל תפתיע ואל תופתע. סע בערנות. אל תעקוף חיים - פס לבן רצוף, רמזור אדום או תמרורים. בידינו הדבר. כי 'אין לך דבר שהקפידה עליו תורה כשפיכות דמים'." (רמב"ם הלכות רוצח)

הסעת ילדים

"שכרנו רכב לבין הזמנים אבל אין לנו כסאות בטיחות, אז מה עושים? שואלים אותי אברכים בעלי משפחות כל ערב בין הזמנים", כך פותח הרב אלחנן פרידמן, אחראי בטיחות בדרכים בקהילה החרדית באשדוד. "עד לפני שנים מספר אכן היה בדבר קושי, היות ששוכרי רכב מתקשים לרכוש כסאות בטיחות העולים כמה מאות שקלים, כאשר הם זקוקים להם רק למספר ימים. אך בשנים האחרונות אני מפנה את השואלים לארגון 'חיים בדרכים' המרכז את נושא הגמ"חים להשאלת כסאות בטיחות ברחבי הארץ. הגמ"חים נותנים מענה קל ונגיש לכל הזקוק לשאול כיסא בטיחות לתקופה קצרה. גם כאן באשדוד פתחנו גמ"ח כסאות בטיחות בשיתוף המטה לבטיחות בדרכים".

"אנחנו כאן באשדוד", מוסיף ר' אלחנן, "במסגרת ההדרכה שעוברים כלל ילדי המגזר החרדי במטה הבטיחות בדרכים, מקרינים להורים ולילדים את המצגת 'חוגרים ובטוחים' שהפיקו 'חיים בדרכים', שבה מוסבר בשפה פשוטה וקלה אופן השימוש בכיסאות בטיחות, לפי גיל ומשקל הילד. כמו כן, אנחנו מחלקים באשדוד את הפרוספקט בגרסה החרדית, שאותו הפיקה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים במיוחד עבור הציבור שלנו".

"בהזדמנות זו אני רוצה להדגיש", מוסיף ר' אלחנן, "צריך לזכור שחוקי התנועה וכללי הבטיחות בדרכים אינם חוקים וכללים של חולין, אלא אלו הם כללים שחובה לקיימם על פי ההלכה, וכמו שכתבו כל גדולי ישראל והאדמו"רים שליט"א בספר ההלכה 'נתיבות חיים'".

הרב אהרון גובנר, אחראי בטיחות בדרכים במגזר חרדי בית שמש, שגם עמו שוחחנו, מתייחס לעניין ההסעות למוסדות הלימוד, ומציין כי חובה על ההורים לשנן עם הילדים את כללי הבטיחות בעליה להסעה ובירידה ממנה. כשמגיעה ההסעה לא לרוץ ולהידחף אלא לעלות לאט בשורה עורפית לפי הסדר. כמו כן, בירידה מרכב ההסעה, תכף כשיורדים להתרחק מרכב ההסעה כדי לא להיפגע מההסעה, כמו שקרה לא אחת, ל"ע.

"במשך כל השנה ובבין הזמנים ביותר", מוסיף הרב גובנר, "ילדים רבים משתמשים בתחבורה הציבורית. עיני ראו ולא זר את חוסר הסדר וההשתובבות של הילדים באוטובוסים. חובה להדגיש, גם אם אין מקום באוטובוס לשבת, חובה לעמוד ולהחזיק בעמוד ולא לטייל או לשחק. זו ממש סכנה. אם האוטובוס יעצור לפתע, הילד עלול להיזרק קדימה ולהיפגע ח"ו".

ילדים רבים רוכבים על אופניים ואופניים חשמליים בבין הזמנים. הרב גובנר מתריע "על התופעה שפשטה בקרב ילדים מסוימים לבצע תחרויות על הכביש עם הרכבים. ולא צריך להסביר כמה סכנה טמונה בנוהג פסול זה".

"בכל מקרה - על פי הלכה כאמור בספר 'נתיבות חיים' וגם על פי החוק - חובה לחבוש קסדת בטיחות בעת רכיבה על אופניים. נער החובש מגבעת, יניח אותה במשך זמן הרכיבה בתוך שקית, ועל ראשו יחבוש את קסדת הבטיחות. מגבעת אינה יכולה וגם אינה עשויה להגן על הראש מפגיעה".

נהג צעיר

צ. אורלנצי'ק, מנהלת מטה הבטיחות בעיריית בני ברק, שגם עמה שוחחנו, מתריעה על נהיגה לא זהירה של נהגים צעירים.

"יוצאים לטיול כמה חברים ברכב שכור?" מדגישה אורלנצ'יק, "חלק מההיערכות לטיול היא גם היערכות בטיחותית! חובה על הנהג הצעיר להבהיר לחבריו טרם היציאה לטיול, שהנהיגה תיעשה על ידו בזהירות ובאחריות, כך שאין לחברים ליצור לחץ במטרה שיסע במהירות אסורה או לעבור על חוקי התנועה".

"גם נושא ההתרעננות", מוסיפה אורלנצי'ק, "חשוב מאוד. הצעירים נוסעים שעות ארוכות ולפעמים גם בשעות מאוחרות, כאשר חברם הנהג כבר עייף. נהיגה בעת עייפות היא מסוכנת בהחלט, ואם רוצים לחזור הביתה בשלום, חובה להקפיד על 'ונשמרתם' ולעצור בצד הדרך הרחק מהכביש, להתרעננות ולאגירת כוחות מחודשים".

- ומה בדבר חגורות בטיחות? בכל מקרה צריך לחגור? בכל דרך?

"על פי חוק - ולפי מה שראיתי בספר 'נתיבות חיים' גם על פי הלכה - חובה לחגור מלפנים ומאחור בכל קטע דרך, גם בנסיעות קצרות. קרובת משפחתי מספרת על תאונה קשה שאירעה להם, וב"ה רק הודות לכך שכולם היו חגורים בחגורת בטיחות ובכיסאות הבטיחות, הם יצאו מהתאונה ללא פגע ב"ה. קרובת משפחתי מוסיפה ומדגישה, שרק מי שחווה על בשרו עד כמה החגורה יכולה להציל חיים בס"ד, יכול להבין כמה זה חשוב והכרחי. וכדאי ללמוד מבעל הניסיון ולא לחוות את הניסיון באופן אישי".

- מה בעניין הילדים? מהן ההכנות הנדרשות מאיתנו ההורים על מנת להגן על ילדינו מסכנות הדרכים בבין הזמנים, ובכלל? אנו שואלים את מנהלת מטה הבטיחות.

"דבר ראשון", קובעת אורלנצ'יק בטון אחראי, "זהו כלל הברזל: 'ילד מתחת לגיל 9 לא חוצה כביש לבד'. אנו ההורים צריכים לשנן כלל זה עם ילדינו עד שיהיה להם ברור לגמרי שלא חוצים כביש לבד מתחת לגיל 9".

ילד מעל גיל 9 יכול לחצות כביש לבד?

"גם ילד מעל גיל 9 לא חוצה כביש לבד, אלא אם כן לימדנו אותו את כללי החציה הנכונה, וידאנו שהוא יודע את הכללים, בדקנו בשטח שהוא חוצה נכון והוא נמצא כשיר לכך. ככלל גם ילד מעל גיל 9 לא יכול לחצות כביש סואן כמו רח' חזון איש בב"ב וכדומה. אולי כבישים שקטים וצדדיים. ושוב, רק לאחר שבדקנו שהוא חוצה נכון. והעיקר שיחזרו כולם הביתה לחיים ולשלום".

ששת הכללים הבסיסיים לחציית כביש לילדים

1) בוחרים את המקום הבטוח ביותר לחצייה.

2) עוצרים שני צעדים לפני שפת המדרכה.

3) מביטים לכל הכיוונים.

4) מאזינים לקולות התנועה.

ורק אם הכביש פנוי:

5) חוצים בקו ישר ובהליכה מהירה.

6) ממשיכים להסתכל לצדדים גם בזמן החצייה.

אמצעי זהירות הנדרשים על-פי ההלכה

הרב אשר מורסקי - יו"ר ארגון 'חיים בדרכים': מנתוני הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ועל פי מחקרים שנעשו בתחום, יש כל שנה בבין הזמנים פגיעות חמורות הנובעות ברובן הגדול מחוסר נקיטת אמצעי זהירות הנדרשים על-פי ההלכה, וכפי שגם קבעו המומחים בעניין.

להלן כמה כללים חשובים שיש ליתן עליהם את הדעת:

• ילד מתחת לגיל 9 לא חוצה כביש לבד!
• יש להזהיר את הילדים לא להסתובב בקרבת הכביש, וודאי לא עם כדור.
• בעת נסיעה אין להוציא יד או ראש מחלון הרכב.
• בכל נסיעה, גם קצרה ובתוך העיר, יש לחגור חגורות בטיחות מלפנים ומאחור, ולהושיב את הילדים בכיסאות בטיחות המותאמים לפי גילם ומשקלם.
• בעת רכיבה על אופניים - על פי הלכה ('נתיבות חיים') - יש לחבוש קסדת בטיחות, במיוחד ילדים ונערים
• על פי המלצות הבטיחות, ילד מתחת לגיל 12 לא ירכב על הכביש, גם לא כביש עירוני
• על הכביש יש לרכב לפי כל כללי התנועה, רמזורים ותמרורים, ועם כיוון התנועה (לא להפך!)
• ילד מתחת לגיל 12 הרוכב על המדרכה, ירכב לאט, במתינות ובזהירות מרבית כדי לא לפגוע ח"ו בהולכי הרגל (לע"ע על פי חוק אסור לרכב על המדרכה)
• צעירים האוחזים בהגה, עליהם ליתן את הדעת לכך, שעל כל עבירה על חוקי התנועה - לדעת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל ('נתיבות חיים' עמ' כו) - עוברים באיסור גזל הרבים בכך שמשתמשים בדרך באופן שהציבור לא מרשה.

"הורים יקרים, יש לקחת אחריות"

בין הזמנים בעיצומו, בני הישיבות יוצאים לנופש והרבה משפחות נוסעות לטיולים ומתארחות בבתי הארחה. הרבה פעמים יש אסונות בבין הזמנים. מה הסיבות לכך ואיך לדעתך ניתן להיערך על מנת למונען בס"ד?

מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (בפועל), יובל פרידמן: "ראשית, יש להדגיש את מצות שמירת הנפש בדרכים, וכפי דברי הפוסקים שהובאו בספר ההלכה 'נתיבות חיים'. כאשר המסר המרכזי הוא: אחריות. יש לקחת אחריות, אדם על עצמו, הורה על ילדיו ונהגים צעירים על החיים שלהם ושל חבריהם לטיול".

"בחודשי הקיץ", מבהיר מנכ"ל הרשות מר יובל פרידמן, "רבים יוצאים לנופש ומרגוע הרחק מהבית. מטבע הדברים בחוץ, בדרכים, יש סכנות רבות יותר מאשר בבית. נמצאים יותר בקרבת הכביש, נמצאים יותר בנסיעות בדרכים ובכלל. לכן יש להיזהר יותר".

בנוגע לצעירים הנוהגים ברכב, מבהיר מר פרידמן, כי הבעיה חמורה יותר היות ש"נהגים צעירים הם חסרי ניסיון ואין להם את היכולות של נהג ותיק ומיומן. הרבה פעמים הם שוכרים רכב ולוקחים את החברים לטיול בלי שהם מודעים לסכנות האורבות בכביש, דבר הגורם ל"ע לתאונות קשות. על פי מחקרים, הרבה מהתאונות מבצעים נהגים חדשים וצעירים".

"מלבד חוסר הניסיון מתלווה גם 'ריגוש' לנהיגה, הגורם לפעמים לנהיגה בלתי מושכלת ולנטילת סיכונים. צעירים הנוהגים חייבים לתת את דעתם לנושא, ומומלץ מאוד להורים, למחנכים וגם לבן הזוג, לעורר את תשומת לבו של הנהג הצעיר לעניין ולאחריות המוטלת עליו".

יש הורים הטוענים שהמשפחה גדולה ואין להם אפשרות טכנית להושיב ברכבם את כל הילדים עם חגורות ומושבי בטיחות - אנו מעירים.

"אין עצה ואין תבונה", משיב פרידמן בהחלטיות, "כשם שהורה לא יסיע את ילדו על גג הרכב, כך אין להסיעו ללא חגורה או מושב בטיחות. ילד שאינו מרותק למושב הבטיחות, ברגע של בלימה פתאומית, במהירות של 30 קמ"ש הילד ל"ע ייזרק קדימה וראשו עלול להתנגש בשמשה. במהירות גבוהה יותר, כבר אינני רוצה לומר".

אם כן מה הפתרון לכך? אם אין מקום למושבי הבטיחות לא יצאו לטיול? שאלנו.

"אם אין ברירה אחרת אלא להסיע את הילד על גג הרכב, היינו עושים את זה? שואל פרידמן רטורית, "יש קו אדום שאותו לא עוברים!"

"בכל אופן, אני חושב שגם לזה יש כמה פתרונות. לשכור רכב אחר גדול יותר כחלק מתקציב ההוצאות של הטיול המדובר, או לקחת רק חלק מהילדים או לנסוע בתחבורה הציבורית. בכל אופן, להסיע את הילדים ללא חגורות ומושבי בטיחות מחמת חוסר מקום, זה לא פתרון, זה אסון! מעשה האסור על פי חוק ועל פי הלכה".

"בנוסף אני מבקש להעיר את תשומת לב הנהגים", מוסיף מר פרידמן, "שנהיגה בחודשי הקיץ החמים עלולה להיות מתישה. יש נהגים שאולי אין להם מזגן תקין ברכב, ויש הנוהגים אחרי שהות ממושכת בחוץ. מלבד החום ישנה המולת ילדים ברכב, ודברים שונים אחרים הגורמים להיסח דעת. היסח דעת בנהיגה הוא נושא בעייתי מאוד, והרבה מתאונות הדרכים, הגורם העיקרי שלהן הוא היסח דעת. לכן, כשנוהגים, פשוט נוהגים".

- האם הרשות הלאומית יוצאת למסע הסברה בנושאים אלו לבין הזמנים?

פרידמן: "ללא קשר לבין הזמנים, אנחנו מתכוונים לצאת במסע פרסום שיתמקד בנושא שכחת ילדים ברכב. ובעניין בין הזמנים, אנו יוצאים במסע פרסום מיוחד עבור המגזר החרדי שיתמקד בשני נושאים: חגורות בטיחות והתרעננות.

"היזהרו, שמרו על קור רוח ונהגו באופן מושכל, כדי שכולנו נחזור הביתה בעזהי"ת בשלום".

הכתבה פורסמה ב"יום ליום". מעוניינים במנוי לשבועיים במתנה? הקליקו כאן.