רוצים בן או בת? בקשו רחמים

בתלמוד מובאת קביעת חז"ל על פי התורה, שמין העובר מסוגל להשתנות עד יום הארבעים להריון - גם ללא נס על-טבעי. לכן, אדם החפץ בוולד ממין מסוים, רשאי לבקש ולהתפלל על כך עד יום הארבעים. ובלשונם:¹ "משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים [אם הוא חפץ בבן] שיהא זכר".

עם ההתקדמות המדעית בחקר חיי העובר, עוררו דברי חז"ל אלו פליאה רבתי. כיצד יתכן שינוי כה מהותי בעובר קיים, גם אם מדובר בארבעים הימים הראשונים? ובפרט לאחר שהתברר בשנת 1905⁶ כי מינו של העובר נקבע על פי כרומוזום מסוים הקיים בו מתחילת היווצרותו, וכיצד יעלה על הדעת שיתחולל בו שינוי?

מה גם, שחז"ל מדגישים, כאמור, ששינוי זה אינו מתחולל באמצעות נס, אלא בדרך טבעית שתפילה אמיתית פשוטה יכולה להפעילה. המתפלל לאחר שחלפו ארבעים יום מההיריון, שתלד אשתו בן זכר - "הרי זו תפילת שווא",⁷ כיון שאז כבר נדרש נס לשינוי מין העובר, ונס אינו מתחולל ללא סיבה כבדת משקל וזכויות מספיקות. אולם, לפני שמלאו ארבעים יום להריון, יש טעם להתפלל על מין העובר, מאחר ועד אז הדבר נתון לשינוי בדרך הטבע, והתפילה יכולה להפעיל את מערכות הטבע עד יום זה.

הדבר מעורר תמיהה: הייתכן?                

אולם⁸, במחקרים מתקדמים התברר לאחרונה כי ישנם שלבי הכרעה בתחילת תקופת התפתחותו של העובר, במה שנוגע לקביעת מינו אם יהיה זכר או נקבה.

הדבר תלוי במערכת מדהימה הקיימת בפעילותו של הכרומוזום הזכרי מול הנקבי: כרומוזום Yהקטן והזכרי מצטרף לכרומוזום X הגדול והנקבי הקיים בכל סוג של צירוף.⁹ כדי לבטל את השפעת כרומוזום X על התפתחות העובר לנקבה, על כרומוזום Y לייצר בתקופה הראשונה חומר מיוחד⁰¹ הפועל לאלץ את הרקמה העוברית להתעלם מנטייתה להתפתח לנקבה, ולהתפתח דווקא לזכר. פעילות זו משמעותית כל כך עד כדי שבמידה ומסיבה כל שהיא לא ייצר הכרומוזום הזכרי את החומרים הנדרשים או שהם לא פעלו כתוצאה מתקלה, סופה של הנקביות לגבור והעובר יתפתח לנקבה - על אף הימצאותו של כרומוזום Y הזכרי.¹¹

כלומר, עובר זכרי (המורכב מכרומוזומים XY) מסוגל במהלך ההריון להשתנות לעובר נקבי כאילו היה מורכב מראש מכרומוזומים נקביים (ובכוח התפילה על בן, לסייע לכרומוזום הזכרי לגבור, ואילו בכוח התפילה על בת, לסייע לכרומוזום הנקבי לגבור).

אך, עד מתי תיתכן אפשרות זו? מאיזה יום להריון נקבע מינו של העובר באופן סופי ומצבו יהיה בלתי הפיך?

באמצעות שימוש בכלים חדשניים המסוגלים לצפות במתחולל בגופו המזערי של העובר המתפתח, התברר לאנשי המחקר המודרני כי שלב זה של הכרעה מתחיל בסביבות היום העשרים ושניים לחיי העובר ומסתיים בסביבות יום הארבעים(!). לאחר מכן, מינו של העובר קבוע ואינו נתון לשינויים בדרך הטבע.

מדהים לגלות כי לא רק שחז"ל היו מודעים לעצם אפשרות השינוי העוברי מזכר לנקבה,²¹ אלא ידעו גם לנקוב ביום הארבעים כזמן ההכרעה, עוד בטרם התגלו לעולם המדע צפונותיו הגנטיים של העובר. וזאת כמובן ללא שום אמצעי עזר מיקרוסקופיים.

הרי ללא כל ספק, רק גילוי על-אנושי בתורתו של מי שברא את העולם, הוא המקור למידע מדהים זה.

שינוי העובר

נאמר במשנה:² "הזועק לשעבר [המתפלל לשנות את אשר כבר התרחש], הרי זו תפילת שווא. כיצד? היתה אשתו מעוברת ואמר "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפילת שווא [לפי שמינו של העובר הינו בלתי הפיך בשלב זה]".

בתלמוד³ שואלים חז"ל על משנה זו מהכתוב בתורה על לאה אמנו:⁴ "וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב... וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה". וקיבלנו מרבותינו שנקראה הבת בשם ´דינה´ משום שבתחילה היה זה בן, אלא שהפכה לבת לאחר "שדנה לאה דין בעצמה [הייתה מעין השופטת של עצמה להכריע את גורל עוברה] ואמרה: שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב. ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות - הרי עשרה. אם זה זכר - לא תהא אחותי רחל [אפילו] כאחת השפחות [שילדה כל אחת מהן עד עתה שני בנים, ואילו רחל רק בן אחד]. מיד נהפכה לבת".

מעובדה זו מוכח שמין העובר יכול להשתנות במהלך ההריון. מדוע, אם כן, מחשיבה המשנה את התפילה על שינוי מין העובר כתפילת שווא?

ומשיבים: "מעשה דלאה - בתוך ארבעים יום הוה [השינוי שהתחולל בעוברה של לאה, בתוך ארבעים יום להריון היה, ועד אז מין העובר נתון לשינוי, אבל לאחר מכן - הרי זו תפילת שווא. ועל כך דיברה המשנה]".⁵ כדתניא [כפי שלמדנו בברייתא]: שלשה ימים הראשונים [להריון] - יבקש אדם רחמים שלא יסריח. משלשה ועד ארבעים - יבקש רחמים שיהא זכר [אם הוא חפץ בזכר]. מארבעים יום ועד שלשה חדשים - יבקש רחמים שלא יהא סנדל [שלא יהיה מעוות בצורתו]. משלושה חדשים ועד שישה - יבקש רחמים שלא יהא נפל. מששה ועד תשעה - יבקש רחמים שיצא בשלום".         

כרומוזומים

בשלהי שנות ה- 30 של המאה התשע-עשרה, השתמשו הגרמנים, מתיאס שליידן ותאודור שוואן, במיקרוסקופים מתוחכמים הרבה יותר מקודמיהם, והוכיחו כי הרקמות החיות של בעלי-חיים, צמחים ופטריות, בנויות כולן מתאים - וכל תא מכיל גרעין.

מאוחר יותר, בשנות ה- 60 של המאה התשע-עשרה, התגלתה תגלית מכריעה: כאשר התאים מתחלקים, הגרעין נראה כאילו הוא נעלם זמנית, ובזמן חלוקת התאים, מופיעים גופיפים נבדלים במקום בו היה הגרעין. היה אפשר לראות את ה"גופים" הללו משום שהם ספגו חומרי צביעה, ולכן הם נקראו כרומוזומים. כלומר, "גופים צבעוניים".

מחקר מקיף יותר גילה כי כל תא בסיסי בגוף, מכיל עשרים ושלושה זוגות כרומוזומים (המכילים, כפי שהתברר, את מערך ה- DNA), המתחלקים לארבעים ושש יחידות. עשרים ושלוש יחידות מתקבלות מהאם ומכילות את תכונותיה התורשתיות (כגון מבנה הגוף, צבע וסוג העור והשיער, וכדומה), ועשרים ושלש יחידות מתקבלות מהאב ומכילות את תכונותיו התורשתיות. בכל זוג מעשרים ושניים זוגות הכרומוזומים, שני הכרומוזומים זהים זה לזה, מלבד הזוג העשרים ושלוש - הקובע את מינו של העובר. הכרומוזום הנקבי גדול ומכונה X, ואילו הכרומוזום הזכרי קטן יותר ומכונה Y. בנקבה - הזוג העשרים ושלוש מכיל שני כרומוזומים מסוג X, ובזכר - כרומוזום אחד הוא X וכרומוזום שני הוא Y. הכרומוזום הניתן לעובר מהאם הוא תמיד כרומוזום X, ואילו הכרומוזום הניתן לו מהאב יכול להיות כרומוזום X או כרומוזום Y. אם הצטרף כרומוזום X הבא מן האב לכרומוזום X הבא מן האם, העובר יהיה נקבה. אם הצטרף כרומוזום Y הבא מן האב לכרומוזום X הבא מן האם, העובר יהיה זכר.

מקורות                                                            

1) ברכות ס, א.

2) ברכות נד, א.

3) ברכות ס, א.

4) בראשית ל, יט-כא.

5) ולדעה אחרת בתלמוד היה זה לאחר ארבעים יום, ובכל זאת אין מכאן קושיה על המשנה, משום שהיה זה מעשה נסים. אולם גם מדעה זו עולה שבתוך ארבעים יום מין העובר יכול להשתנות אף ללא מעשה ניסים.

6) במחקרה של הגנטיקאית האמריקנית נטי סטיבנס: tevens NM, Studies in spermatogenesis, with especial reference to the accessory chromosome, Carnegie Inst Wash 1905;36:1-32.

7) ברכות נד, א.               

8) Wartenberg H., Development of the early human ovary and role of the mesonephros in the differentiation of the cortex, Anat Embryol (Berl). 1982;165(2):253-80.

וכן:Anna Biason-Lauber, MD, ´Control of Sex Development´, Best Practice & Research Clinical Endocrinology & Metabolism, Volume 24, Issue 2, Pages 163-186 (April 2010).

וראה גם: שלבי ההתמיינות לפי שבועות, וכיצד בשבוע השביעי והשמיני חלים שינוייםמשמעותיים: Campbell´s Urology, fifth Edition, Vol. 2, p. 1806, 1807, 1811. Pub. W.B. Saunders Company. על הדומיננטיות של המין הזיכרי ובלימת ההתפתחות הנקבית(בעיקר בעמ´ 234):  McCarrey JR, Abbott UK. ´Mechanisms of genetic sex determination, gonadal sex differentiation, and germ-cell  development in animals´, Adv Genet. 1979;20:217-290.

9) כמבואר לעיל במסגרת שכותרתה "כרומוזומים". ההסבר הרוחני לתופעה מיוחדת זו בעולם הטבע שהכרומוזום הנקבי גדול יותר ונמצא הן בזכר והן בנקבה, ואילו הכרומוזום הזכרי קטן יותר ואינו נמצא בכל צירוף, יובן על פי הידוע בתורת הקבלה שהנקבה היא בבחינת ספירת גבורה. ואילו הזכר הוא בבחינת ספירת חסד. ומבואר במדרש שהקב"ה ביקש לברוא את העולם במידת הדין (גבורה), לפי שהיא מידת האמת, ולבסוף שיתף את החסד בדין. זאת כדי להנהיג את העולם בהנהגת לפנים משורת הדין. ולכן התחילה פרשת הבריאה במילים "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" שהוא שם מידת הדין, והסתיימה במילים "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹתהוי"ה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם" (בראשית ב, ד). לפי שצירף שם הוי"ה שהוא שם הנהגת החסד לשם אלהים שהוא הנהגת הדין (ראה פסיקתא רבתי פיסקה מ; רש"י בראשית א, א. ד"ה ברא אלהים). נמצא שהמצב הטבעי של העולם הוא הנהגת הגבורה, שהוא שורש הנקבה. וממילא גם בעולם הזה כך הוא, וכפי הכלל הידוע שכל הקיים בבריאה החומרית אינו אלא על פי המשתלשל מהשורש הרוחני.

10) אנזים Testis Determining Factor המיוצר על ידי גן SRY. ראה: Berta et al., (1990) Nature 348 448-45.

11) בזהירות נציין כי יתכן שבמצב כזה תהיינה לבת שתיוולד תכונות אופי זכריות במשהו, משום הזיקה לשורש זכרי. וכמו שאמרו חז"ל על הפסוק (בראשית לד, א) "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה": "דינה בת יעקב, בשביל שהייתה רגילה [להיות] יצאנית, גרמה תקלה לעצמה" (מדרש תנחומא, וישלח סימן לד). ואמרו עוד: "לעולם הזכר נתלה באישה [פלוני בן פלונית] והנקבה באיש. ולמה זו תולה באמה [דינה בת לאה]? שהיה עיקר עיבורה זכר וכו´, לפיכך היא נתלה באמה" (מדרש תנחומא, וישלח סימן יח). וייתכן שזה גרם לה שלא נהגה בצניעות העדינה הראויה לבת (ועם זאת שיבחוה חז"ל על שהתנגדה ועל כרחה תפסה שכם בן חמור, בעוד שאצל נשות עובדי הכוכבים נאמר (בראשית לט, יב) "וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר" וכו´. ראה מדרש תנחומא פרשת וישב סימן ו). אולם כמובן שגם באופן כזה, אל לה למי שחשה בתכונות אלו להיסחף אחר הנהגות שאינן נכונות ולהצדיק זאת בטיעון "כך נולדתי". אלא עליה לדעת כי זהו ניסיון המיוחד לה ככל ניסיון אישי שכל אדם מקבל באופן פרטי ועליו להתמודד עמו ולא להיגרר אחריו ולהיכשל בעברה ח"ו עקב נטייה לתכונה כל שהיא.

12) אמנם במקרה של שני כרומוזומים נקביים אין אפשרות טבעית שהנקבה תשתנה לזכר. ובכל זאת אמרו חז"ל שיש טעם להתפלל על העובר עד ארבעים יום שיהיה זכר, משום שייתכן שישנו כרומוזום זכרי בעובר המתפתח, ובכל זאת עדיין יתכן שבמאבק הנטוש בין הכרומוזום הזכרי לנקבי, בידו של האחרון לנצח. והתפילה מועילה, למעוניין בבן, להגביר את הראשון.

אגב נציין כי במחקרים שנערכו בבעלי חיים התברר כי בחלק מבעלי החיים קביעת מין העובר תלוי בחום הסביבה ולא רק בגנטיקה. בניגוד גמור לתפיסה שהייתה שלטת עד עתה והתבססה על מחקריו של הפיסיולוג הצרפתי אלפרד ג´וסט ב-1953. (ראה:

Pieau C, Dorizzi M, Richard-Mercer N,

´Temperature-dependent sex determination and gonadal differentiation inreptiles´.

Cell Mol Life Sci 1999;55:887-900). יתכן שמידת החום בבני האדם משפיעה גם היא ושלכך התכוונו חז"ל באמרם (נדה כה, ב) "אשה מזרעת תחילה - יולדת זכר, איש מזריע תחלה - יולדת נקבה" (ועיין רש"י בראשית טו, טו).