פרשת ראה: תקציר הפרשה וליקוטי רש"י

תקציר הפרשה

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים יא, כו): התורה אומרת כי הקב"ה נתן לאדם את האפשרות להשפיע על עצמו ברכה, על ידי קיום התורה והמצוות. מנגד, כאשר יסור מן המצות תבוא עליו הקללה. בתחילת הפרשה, העם מצטווה לקיים את מעמד הברכה והקללה בארץ ישראל - בהר גריזים ובהר עיבל, הווה אומר, להודיע לקהל ישראל את הברכה למקיימי המצות והקללה לעוברים על מצות ה'.

בנוסף, העם נדרש להרוס ולהשמיד את העבודה הזרה הקיימת בארץ ישראל: "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם..." (דברים יב, ב). להבדיל מהעבודה הזרה שהייתה קיימת בכל הארץ, עם ישראל לא יוכל להקריב קורבנות בכל מקום שירצה, אלא במקום אשר יבחר ה'.

בהמשך הפרשה, התורה מדברת על דיני פדיון קדשים בעלי מומים, איסור אכילת דם ואבר מן החי, דין אכילת מעשרות, בשר חולין וקדשים.

יתר על כך, הפרשה עוסקת בדינם של האנשים המסיתים את העם מללכת אחר העבודה הזרה ועונשם: נביא שקר, מסית לעבודה זרה ועיר הנדחת.

בהמשך התורה מפרטת על המותרים והאסורים באכילה מבין בעלי החיים, הבהמות והעופות. בנוסף, עוסקת בדיני מעשרות, מצות שמיטת החובות, מצוות הצדקה והלוואה לעני. התורה מזהירה שלא נימנע מלהלוות לעני מפני השמטת החובות בשמיטה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא" (דברים טו, ט). בנוסף, הפרשה עוסקת בדיני עבד עברי וקדושת בכור.

לקראת סופה של הפרשה אנו קוראים על שלושת הרגלים: פסח, שבועות וחג הסוכות. הפרשה מסיימת חיוב הראיה בפני המקדש ב-3 רגלים: "שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות..." (דברים טז, טז).

ליקוטי רש"י על הפרשה:

חומרת איסור עבודה זרה

פרק יא', פסוק כח': "וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם"

רש"י: מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת וגו' . הא למדת, שכל העובד עבודת אלילים, הרי הוא סר מכל הדרך שנצטוו ישראל, מכאן אמרו, כל המודה בעבודת אלילים ככופר בכל התורה כולה) ספרי נד).

דברים הצריכים חיזוק

פרק יב', פסוק כג': "רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר"

רש"י: רק חזק לבלתי אכל הדם.  ממה שנאמר חזק, אתה למד שהיו שטופים בדם לאכלו, לפיכך הוצרך לומר חזק, דברי רבי יהודה, רבי שמעון בן עזאי אומר, לא בא הכתוב, אלא להזהירך וללמדך, עד כמה אתה צריך להתחזק במצות,  אם הדם שהוא קל להשמר ממנו, שאין אדם מתאוה לו, הוצרך לחזקך באזהרתו, ק"ו לשאר מצות.

שכרן של מצות

פרק יב', פסוק כה': "לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה"

רש"י: למען ייטב לך וגו'. צא ולמד מתן שכרן של מצות, אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו, הפורש ממנו זוכה לו ולבנו אחריו, ק"ו לגזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להם (מכות כג:)

חביבות המצות

פרק יב', פסוק כח': "שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ"

רש"י: את כל הדברים. שתהא חביבה עליך מצוה קלה כמצוה חמורה (ספרי שם).

'ואהבת לרעך כמוך', ואת מי לא?

פרק יג', פסוק ט': "לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו"

רש"י: לא תאבה לו . לא תהא תאב לו, לא תאהבנו, לפי שנאמר ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח.), את זה לא תאהב.

מהי 'מפרסת פרסה'?

פרק יד' פסוק ו': "וְכָל בְּהֵמָה מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע שְׁתֵּי פְרָסוֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ"

רש"י: מפרסת . סדוקה כתרגומו.

'שפתי חכמים' מסביר: לא שמפרסת מגזרת פרסה שאלו היה מפרסת מגזירת פרסה היה הגמל הכתוב בו ופרסה איננו מפריס שאין לו פרסה שידרוך על הארץ וזה אינו, לכך פירש מפרסת לשון סדק כלומר שהפרסה סדוקה.

מדוע נקרא 'אביון'?

פרק טו' פסוק ד': "אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ יְהוָה בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ"

רש"י: אביון.  דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר.

הקודמים לצדקה

פרק טו' פסוק ז': "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן"

רש"י: שעריך. עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת.

מדוע המצות נקראו 'לחם עוני'?

פרק טז' פסוק ג': "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ"

רש"י: לחם עני.  לחם שמזכיר את העוני שנתענו במצרים.

משמעות המילה 'עצרת'

פרק טז' פסוק ח': "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה"

רש"י: עצרת לה' אלהיך. עצור עצמך מן המלאכה. דבר אחר, כנופיא של מאכל ומשתה, לשון נעצרה נא אותך (שופטים יג, טו) .