לב לבה של השבת המשפחתית

משתתפים: חיים (50+), פראדי (50), 4 ילדים, בנים ובנות, בטווח גילי 13-20. 6 ילדים נוספים נשואים.

הכנות לשבת: מתחילות ממוצאי שבת. כוללות בישולים, קניות וניקיונות.

ניקיון: פראדי אוהבת להתחיל לנקות מיד במוצאי שבת, "אחרי שהנכדים הולכים וכל הבלגן נשאר". את הסלון והחדרים היא תנקה יסודי - "מזיזה רהיטים, מבריקה חלונות". המטבח אף הוא עובר 'רמונט' כללי. צחצוח כלי כסף? במוצאי שבת. פראדי והבנות מנקות ביחד. "הן עוזרות לי מתי שהן יכולות. אין אצלנו תפקידים".

תפקידים: פראדי דוגלת בשיטת השיתוף. כל אחד בוחר לעשות את מה שהוא אוהב. יש מתחמקים? "לא. בדרך כלל כולם עוזרים". יוצאים מן הכלל הם הבנים, להם תפקיד אחד מוגדר - להוריד מהשולחן אחרי סעודת שבת.

קניות: ביום רביעי, לפי רשימה. פראדי משתדלת לא לקנות ספונטנית, אלא משקיעה לפני שיוצאת לדרך ומכינה רשימה מדוקדקת. במחלקת הירקות והפירות תחרוג ממנהגה ותציץ על המבצעים. מה שזול - תקנה יותר.

מה בסל: חוץ ממוצרי המזון השוטפים, תקנה פראדי ממתקים לנכדים לשבת ותתחשב בהעדפות האורחים העתידיים. למשל? "יש לי נכד שיודע שאצל סבתא זה גלידה, אז אני חייבת כשהוא מגיע חבילת גלידה אחת לפחות במקפיא". שתייה מתוקה היא לא תקנה. שותים רק מים. "אפילו בחגים", אומרת פראדי. "הורדנו את הקולה והמוגז. זה רק עניין של הרגל".

יוצא מן הכלל: משפחה אחת של נכדים שאוהבים מתוק. בשבילה יקנו פטל וימהלו במים.

בישולים: פראדי עובדת בימי שישי ולכן משתדלת להספיק בהתאם. את רוב האוכל תבשל ביום חמישי, חוץ מהעוף ומהצ'ולנט, שאותם תכין בסיר ותכניס למקרר. ביום שישי בבוקר יעמיד אותם חיים על הגז. בנוסף, אחראי חיים על גזרת הקוגל.

הקוגל של חיים: קוגל תפוחי אדמה, עם הרבה תבלינים בכמות גדולה. הילדים הנשואים שגרים בעיר קופצים לקחת ממנו מנה לשבת.

חלות: לא אופה, קונה. העדפות מסוימות? "כל אחד אוהב משהו אחר, אז מגוונים".

תפריט בסיסי: ערב, גפילטע פיש. "אני זורקת לסיר בימי חמישי עיסה שהכנתי מהמקפיא. ניסיתי פעם לקנות מוכן, אבל הילדים דרשו את האורגינל". סלטים: חצילים, מוחמצים. בערב שבת יוסיפו גם סלט חסה רענן. מרק עוף עם אטריות. צלי עוף ללא תוספות. קינוח? כבר אין כוח. לפעמים, בשבתות החורף, יוגשו פירות לשולחן.

בוקר, גפילטע פיש, ביצים עם בצל מטוגן, צ'ולנט. הנשים טועמות כי הבעלים מאיצים בהן שיש באכילתו עניינים נשגבים. לקינוח, יוגשו פירות העונה או גלידה.

גיוון: "אצלי התפריט קבוע. יודעים למה לחכות, וגם אין לי כוח להגזים. מי שלא אוהב מנה מסוימת לא אוכל. אני לא נעלבת. לא מתביישים אצלי, לא לסרב ולא לקחת תוספת כשמעוניינים".

עוגת הבית: פראדי אופה עוגות פשוטות, בחושות, בלי הרבה מרגרינה וקצפות, "כי אני קצת מקפידה על בריאות". כולם מסכימים שאין כמו עוגת השמרים שלה. הבנות תאפנה לפעמים עוגות מסובכות שדורשות זמן וכוח.

שולחן עורך: זה עניין יצירתי וכולם רוצים לערוך. הנכדות מקבלות חבילת מפיות ומקפלות לפי רוח הדמיון הטובה עליהן. הנכדים יוסיפו סכו"ם. על השולחן 2 מפות בד - העליונה לספיגת הלכלוך. הכלים והכוסות יהיו חד פעמיים. "כשהנכדים התחילו להגיע ובכל שבוע נשברה עוד צלחת, החלטנו שככה עדיף". את הסרוויס, בגווני תכלת-ורוד, ישמרו לאירועים מיוחדים.

אורחים: הילדים הנשואים. 2-3 זוגות. הטריים עדיין גרים בעיר ליד ההורים, וזוג עם ילד אחד "זה לא נחשב". הזוגות הקצת יותר מבוגרים עושים תורנות ביניהם. בדרך כלל, יהיו בשבת כ-15 איש.

אורחים מועדפים? כולם רצויים. הבנות מוסיפות: "מי שעושה פחות בלגן".

נרות שבת: פראדי מדליקה נרות משעווה, אחד לכל ילד. בנוסף, עוד 2 נרות משמן.

שולחן שבת: קידוש, דברי תורה, "כולם משפחה של למדנים, ולכל אחד יש מה לומר". הנשים יושבות בחצי השני של השולחן, מקשיבות לנאמר, וביתר הזמן "אומרות את דברי התורה שלהן...". הגברים ישירו זמירות לפי לחנים קבועים וגם שירים המתאימים לזמן. כולם אוהבים לשיר, ושרים יפה.

סדר שבת: ערב שבת הגברים בבית הכנסת, הנשים מתפללות, הנכדים מקבלים 'שקית של שבת'. "אני גם משתדלת לתת לקטנים משהו לאכול. לפעמים מתחילים את הסעודה מאוחר והם רעבים". אחרי הסעודה ייצאו הגברים לשיעורים, הנשים והילדים יפרשו לישון.

בבוקר, הגברים מגישים לקטנים מעדן כדי שלא יפריעו לאמא לישון. אחר כך, ילכו לבית הכנסת. הנשים לא ממהרות להשכים קום, מתפללות ועושות לפעמים קידוש לעצמן. פינוק - קפה ועוגה. אחרי הסעודה יפרשו ללמוד ולנוח. "אצלנו כולם נחים בשבת בצהרים. גם הילדים".

סעודה שלישית יאכלו הגברים בבית הכנסת, הנשים והילדים יערכו ביקורים משפחתיים ויאכלו שם.

שבתות קיץ או חורף? חורף. לא אוהבת את החום של הקיץ, והשבתות מתארכות.

הכי אהוב בשבת: השלווה. יש זמן לכולם, לא רצים לאף מקום.

שבת זכורה במיוחד: "אחת הילדות שלי נולדה בשבת, כשבית החולים 'מעיני הישועה' רק נפתח. אני זוכרת שד"ר רוטשילד נכנס לחדר ושאל אותי מה עם קידוש. אמרתי לו שבעלי עוד מעט יבוא. אחרי חצי שעה שוב נכנס ד"ר רוטשילד וראה שבעלי עדיין לא הגיע. הוא עשה קידוש, ונשאר להשגיח שאני אוכלת משהו. זו הייתה שבת מיוחדת".