מִי נִצַּח בַּתַּחֲרוּת

כְּשֶׁטִּפַּסְתִּי עַל הַגָּדֵר לֹא חָשַׁבְתִּי לְרֶגַע לְמָה אֲנִי מַכְנִיס אֶת עַצְמִי. בְּסַךְ הַכֹּל רָצִיתִי לְהַשִּׂיג אֶת יַעֲקֹב, וְחָשַׁבְתִּי שֶׁאִם אֶקְפֹּץ מֵעַל הַגָּדֵר, אַגִּיעַ מַהֵר יוֹתֵר לָרַמְזוֹר שֶׁבַּצֹמֶת.

קָפַצְתִּי עַל הַגָּדֵר בִּשְׁנֵי דִּלּוּגִים מְהִירִים, וְרָצִיתִי לְזַנֵּק לְמַטָּה, רַק שֶׁאָז הֵגִיחָה מִתַּחְתַּי חֲתוּלָה גִּ'ינְגִ'ית שֶׁהִפְחִידָה אוֹתִי, וְגָרְמָה לִי לְשַׁנּוֹת אֶת כִּוּוּן הַקְּפִיצָה שֶׁלִּי בִּזְמַן שֶׁאֲנִי כְּבָר בָּאֲוִיר. בַּסּוֹף מָצָאתִי אֶת עַצְמִי שׁוֹכֵב עַל הַקַּרְקַע, הָרֶגֶל שֶׁלִּי זְרוּקָה לְיָדִי, כְּאִלּוּ אֵין זוֹ הָרֶגֶל שֶׁלִּי בִּכְלָל, כְּאֵבִים אֲיֻמִּים מְצִיפִים אוֹתִי לְמַטָּה.

מַזָּל שֶׁלְּיַעֲקֹב הָיָה הַשֵּׂכֶל לְחַפֵּשׂ אוֹתִי, כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁלֹּא הִגַּעְתִּי. הוּא גִּלָּה אוֹתִי שׁוֹכֵב עַל הַקַּרְקַע נֶאֱנָק מִכְּאֵבִים, וְרָץ לְהַזְעִיק אֶת אִמָּא שֶׁלִּי. אוּף! וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עַל הָאָרֶץ, וְרַק הִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יַעֲבֹר שָׁם.

אַחֲרֵי רֶגַע אִמָּא הִגִּיעָה, הִיא סָפְקָה אֶת כַּפֶּיהָ וְנֶאֶנְחָה, בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁתַּעֲשֶׂה. "שֶׁתִּהְיֶה בָּרִיא! אֵיךְ הִצְלַחְתָּ לִפֹּל כָּכָה?!" הִיא הִתְכּוֹפְפָה אֵלַי, וְנָגְעָה בְּרַגְלִי. "כּוֹאֵב לְךָ מְאֹד? דַּי... עוֹד מְעַט הַכְּאֵב יַחֲלֹף בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם. אַל תִּדְאַג." קָפַצְתִּי מִכְּאֵב, וְאִמָּא נֶאֶנְחָה: "בְּדִיּוּק הַיּוֹם כְּשֶׁאַבָּא מִחוּץ לָעִיר, וְאֵין שׁוּם דֶּרֶךְ לִקְרֹא לוֹ..."

הִסְמַקְתִּי כֻּלִּי כְּשֶׁבִּקְּשָׁה אִמָּא מִיַּעֲקֹב חֲבֵרִי לָלֶכֶת שׁוּב לְבֵיתֵנוּ וּלְהָבִיא אֶת עֶגְלַת הַתִּינוֹקוֹת (!) שֶׁלָּנוּ. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא הֵבַנְתִּי לְשֵׁם מָה צָרִיךְ אוֹתָהּ, אַךְ כַּאֲשֶׁר יַעֲקֹב נֶעֱלַם אָמְרָה לִי אִמָּא: "אֵין בְּרֵרָה, נֵלֵךְ לְ'עֵזֶר מִצִּיּוֹן'". אִמָּא אָמְרָה "נֵלֵךְ", וְהִתְכַּוְּנָה "אֲנִי אֵלֵךְ וְאוֹבִיל אוֹתְךָ בָּעֲגָלָה"...

הָעֲגָלָה שֶׁל בַּתְיָה הִגִּיעָה, וְאִמָּא עָזְרָה לִי לְהִתְיַשֵּׁב בְּתוֹכָהּ. הַכְּאֵבִים הַחֲזָקִים הִשְׁכִּיחוּ מִמֶּנִּי אֶת הַבּוּשָׁה שֶׁבָּעִנְיָן, אַךְ כַּאֲשֶׁר דָּחֲפָה אוֹתִי אִמָּא בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר בְּתוֹךְ עֶגְלַת הַקְּטַנְטַנִּים, וַאֲנִי דִּמְיַנְתִּי אֶת הַחֲבֵרִים שֶׁלִּי רוֹאִים אוֹתִי, הִפְנֵיתִי אֶת פָּנַי לְכִוּוּן רִפּוּד הָעֲגָלָה וְעָצַמְתִּי אֶת עֵינַי.

וְאָז הָעֲגָלָה נֶעֶצְרָה. חַשְׁתִּי בְּרוּחַ קְרִירָה וּנְעִימָה טוֹפַחַת עַל פָּנַי. פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי הָעֲצוּמוֹת וְרָאִיתִי חֲדַר מַדְרֵגוֹת פָּשׁוּט וְנָקִי וְשֶׁלֶט קָטָן שֶׁעָלָיו כָּתוּב "מִרְפָּאָה בְּקוֹמָה 2". "הִגַּעְנוּ." אָמְרָה אִמָּא. כָּאן כְּבָר לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה, יָרַדְתִּי מִן הָעֲגָלָה וְהִתְחַלְתִּי לְטַפֵּס בְּכֹחוֹת עַצְמִי אֶת מְעַט הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁהוֹבִילוּ לַמּוֹקֵד הָרְפוּאִי. קִפַּצְתִּי עַל רַגְלִי הָאַחַת, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי מִתְעַלֵּף עוֹד רֶגַע, עָצַרְתִּי, וְנָשַׁמְתִּי נְשִׁימָה עֲמֻקָּה מֵהָאֲוִיר הַקָּרִיר.

וְאָז פִּתְאוֹם צָץ יַעֲקֹב חֲבֵרִי שׁוּב, כַּנִּרְאֶה הָיוּ לוֹ נְקִיפוֹת מַצְפּוּן עַל מַה שֶּׁקָּרָה לִי בִּגְלַל הַתַּחֲרוּת שֶׁלָּנוּ. אִמָּא תָּמְכָה בִּי מִיָּמִין, יַעֲקֹב תָּמַךְ בִּי מִשְּׂמֹאל, וַאֲנִי הָיִיתִי בָּאֶמְצַע כְּמוֹ חָתָן בְּיוֹם חֻפָּתוֹ, אַךְ מַרְגִּישׁ חֲגִיגִי הַרְבֵּה פָּחוֹת.

הִגַּעְנוּ לַמּוֹקֵד הָרְפוּאִי, וַאֲנִי הִתְיַשַּׁבְתִּי בְּאַנְחַת רְוָחָה עַל הַכִּסֵּא וְהִבַּטְתִּי סְבִיבִי. לֹא הָיוּ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים; אִשָּׁה אַחַת יָשְׁבָה עַל קְצֵה הַכִּסֵּא, טוֹפֶפֶת בְּרַגְלֶיהָ עַל הָרִצְפָּה. מִדֵּי פַּעַם הִיא הִתְרוֹמְמָה וְעָרְכָה סִבּוּב קָצָר בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה. עוֹד קָשִׁישׁ יָשַׁב עִם סֵפֶר קֹדֶשׁ פָּתוּחַ לְפָנָיו וְהִמְהֵם בְּשֶׁקֶט. הַמַּזְכִּירָה הִקְלִידָה עַל הַמַּחְשֵׁב בִּנְקִישׁוֹת חֲרִישִׁיּוֹת.

הָרוֹפֵא יָצָא לְרֶגַע מֵחֶדֶר הַטִפּוּלִים. "הֵי! הוּא עֲרָבִי..." אָמַרְתִּי לְאִמָּא שֶׁלִּי בִּלְחִישָׁה, וְאִמָּא אָמְרָה: "הָרוֹפְאִים שֶׁל 'עֵזֶר מִצִּיוֹן' הֵם מְצֻיָּנִים, אֵין לְךָ מַה לִּדְאֹג!"

הָאִשָּׁה נִכְנְסָה פְּנִימָה וְיָצְאָה בִּמְהֵרָה, הָאִישׁ הַקָּשִׁישׁ נִכְנַס וְיָצָא גַּם הוּא, וְאָז הִגִּיעַ תּוֹרֵנוּ.

הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַלֵּב שֶׁלִּי הוֹלֵם מֵרֹב פַּחַד, וְהִצְטַעַרְתִּי בַּפַּעַם הַמֵּאָה עַל הַשְּׁטוּת שֶׁעָשִׂיתִי.

נִשְׁכַּבְתִּי עַל הַמִּטָּה, הָרוֹפֵא נָגַע בְּרַגְלִי, וַאֲנִי צָרַחְתִּי צְרָחָה קְצָרָה שֶׁל כְּאֵב. הָרוֹפֵא לָחַץ בִּזְהִירוּת בְּכַמָּה נְקֻדּוֹת כּוֹאֲבוֹת כְּדֵי לְאַתֵּר אֶת מְקוֹם הַפְּגִיעָה הַמְדֻיָּק, נִסָּה לְהָנִיעַ מִצַּד לְצַד אֶת רַגְלִי הַכְּאוּבָה כְּדֵי לְנַסּוֹת לְאַבְחֵן בְּצוּרָה מְדֻיֶּקֶת אֶת הַנֶּזֶק. הִתְפַּתַּלְתִּי מִיִּסּוּרִים. לֹא הָיִיתִי מְסֻגָּל לָשֵׂאת אֶת הַכְּאֵב, וּפִתְאוֹם אִבַּדְתִּי שְׁלִיטָה... הִתְחַלְתִּי לִצְעֹק וְלִבְכּוֹת וּלְנוֹפֵף בְּיָדַי וּבְרַגְלִי הַבְּרִיאָה. לֹא הָיָה אִכְפַּת לִי מִכְּלוּם, הָעִקָּר שֶׁהָרוֹפֵא כְּבַר יַעֲזֹב אוֹתִי! יַ עֲ זֹ ב אוֹתִי!!!

"דָּנִיֵּאל, הַפְסֵק! הֵרָגַע!" אָמְרָה לִי אִמָּא כְּמוֹ שֶׁמְּדַבְּרִים לְיֶלֶד קָטָן (עוֹד שְׁנָתַיִם יֵשׁ לִי בַּר מִצְוָה!!!) אֲבָל אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי, הַכְּאֵב הָאָיֹם הֵזִיז לִי אֶת הַיָּדַיִם וְאֶת הָרֶגֶל הַבְּרִיאָה וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַפְסִיק לְהִשְׁתּוֹלֵל...

הָרוֹפֵא נִסָּה שׁוּב לְמַשֵּׁשׁ אֶת רַגְלִי, אַךְ אָז פָּגְעָה הָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה שֶׁלִּי (שֶׁהִתְנוֹפְפָה בָּאֲוִיר בְּמֶרֶץ) בְּדִיּוּק בַּמֵּצַח שֶׁלּוֹ! הָרוֹפֵא אָמַר בְּקוֹל קָשֶׁה: "יֶלֶד! אֲנִי לֹא יָכוֹל לִבְדֹּק אוֹתְךָ כָּכָה!"

"דַּי, דָּנִיֵּאל, תֵּרָגַע..." אָמְרָה אִמָּא, וּפִתְאוֹם הָיָה נִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ שֶׁהִיא (אִמָּא שֶׁלִּי!) עוֹמֶדֶת לִבְכּוֹת... "אִמָּא, זֶה כּוֹאֵב!!! אֲנִי לֹא יָכוֹל!" בָּכִיתִי בְּלִי לְהִתְבַּיֵּשׁ, "שֶׁיַּעֲזֹב אוֹתִי כְּבָר! אִמָּאאאא!"

הָרוֹפֵא לֹא הִתְרַשֵּׁם מֵהַכְּאֵבִים שֶׁלִּי וְאָמַר לְאִמָּא: "תִּרְאִי, מִשּׁוּם שֶׁהַיֶּלֶד לֹא מְאַפְשֵׁר לִי לִבְדֹּק אֶת מַצַּב הָרֶגֶל, קָשֶׁה לִי לְהַגִּיד לָךְ מַה לַּעֲשׂוֹת... הֲכִי טוֹב שֶׁתֵּלְכוּ לְמִיּוּן יְלָדִים, וְגָמַרְנוּ. הִנֵּה אֲנִי רוֹשֵׁם לָךְ הַפְנָיָה." הוּא אֲפִלּוּ לֹא הֵעִיף בִּי מַבָּט, אֶלָּא נִגַּשׁ אֶל הַמַּחְשֵׁב שֶׁלּוֹ.

אִמָּא נֶאֶנְחָה שׁוּב: "בְּדִיּוּק כְּשֶׁאַבָּא מִחוּץ לָעִיר..."

הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁכַּב עַל הַמִּטָּה. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי לֹא יָכוֹל לָקוּם מִכָּאן עַכְשָׁו וּלְהָזִיז שׁוּב אֶת הָרֶגֶל הַמִּסְכֵּנָה שֶׁלִּי. בָּדַקְתִּי אֶת הַתִּקְרָה שֶׁמֵּעָלַי, נִסִּיתִי לִסְפֹּר מִכַּמָּה רִבּוּעִים הִיא עֲשׂוּיָה.

אֲבָל אָז הָרוֹפֵא נִגַּשׁ שׁוּב עִם תַּחְבֹּשֶׁת גְּדוֹלָה וּלְבָנָה וְאָמַר: "לַחֲבֹשׁ צְרִיכִים בְּכָל מִקְרֶה, שֶׁלֹּא יָזוּז."

"אַל תָּזוּז," הִתְחַנְּנָה אֵלַי אִמָּא, "חַיָּבִים לַחֲבֹשׁ לְךָ אֶת הָרֶגֶל!" אֲבָל בָּרֶגַע שֶׁהָרוֹפֵא נָגַע בִּי שׁוּב, הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ אַחֵר פּוֹעֵל בְּתוֹכִי. הַיָּדַיִם וְהָרֶגֶל שֶׁלִּי הִתְחִילוּ לְהִתְעוֹפֵף שׁוּב בַּאֲוִיר. "דָּנִיֵּאל, תֵּרָגַע! אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת... מַה נַעֲשֶׂה עַכְשָׁו?" כָּךְ אָמְרָה לִי אִמָּא בְּקוֹל רוֹעֵד.

הָרוֹפֵא הִתְיַשֵּׁב שׁוּב לְיַד הַמַּחְשֵׁב, הַתַּחְבֹּשֶׁת בְּיָדָיו וְהוּא אָמַר: "טוֹב, אִי אֶפְשָׁר לָגַעַת בַּיֶּלֶד בְּצוּרָה כָּזוֹ. אֲנִי מַפְסִיק עַכְשָׁו עַד שֶׁהַיֶּלֶד יֵרָגַע!". "הַיֶּלֶד!" חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, "זֶה אֲנִי הַיֶּלֶד! נִרְאֶה אִם הוּא הָיָה מְסֻגָּל לִשְׁכַּב כָּךְ בְּלִי לָזוּז עִם כָּאֵלֶּה כְּאֵבִים אֲיֻמִּים!" עָצַמְתִּי אֶת הָעֵינַיִם שֶׁלִּי וְלֹא הָיָה אִכְפַּת לִי כְּבָר מִכְּלוּם. "אַף אֶחָד לֹא יִגַּע בָּרֶגֶל שֶׁלִּי!"

הִמְשַׁכְתִּי לִשְׁכַּב בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת. שָׁמַעְתִּי רַק אֶת נְשִׁימוֹתָיו שֶׁל הָרוֹפֵא וְאֶת יָדָיו הַמְּזִיזוֹת אֶת הַ'עַכְבָּר' וּמַקִּישׁוֹת עַל מִקְלֶדֶת הַמַּחְשֵׁב בִּמְהִירוּת עֲצוּמָה. הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁאִמָּא יוֹצֵאת מִן הַחֵדֶר. 'כַּנִּרְאֶה שָׁכְחָה מַשֶּׁהוּ בַּחוּץ,' חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי, אֲבָל לֹא הָיָה לִי כֹּחַ לַחְשֹׁב, וְרַק שָׂמַחְתִּי שֶׁעוֹזְבִים אוֹתִי בִּמְנוּחָה.

הָרוֹפֵא הִמְשִׁיךְ לְהַקְלִיד בְּמֶרֶץ רַב, וּמִחוּץ לַחֶדֶר שְׂרָרָה דְּמָמָה. מְעַנְיֵן אֵיךְ כָּל זֶה יִגָּמֵר.

לְפֶתַע נִכְנְסָה אִמָּא שׁוּב לַחֲדַר הָרוֹפֵא. כְּבָר לְפִי הַפְּסִיעוֹת שֶׁלָּהּ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהִיא רְגוּעָה. וּפִתְאוֹם שָׁמַעְתִּי עוֹד פְּסִיעוֹת. הֵי, מִי זֶה? פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי בְּבַת אַחַת.

זוֹ הָיְתָה אִשָּׁה נוֹסֶפֶת, לֹא אָחוֹת. הִיא עָמְדָה בְּמֶרְחָק וּבְיָדָהּ הָיָה בַּקְבּוּק שֶׁל מִיץ תַּפּוּחִים וְכוֹס חַד פַּעֲמִית. "אַתָּה רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת?" הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי, "בְּבַקָּשָׁה!" בְּלִי לְחַכּוֹת לִתְשׁוּבָה הִיא מָזְגָה בַּעֲבוּרִי כּוֹס מְלֵאָה עַד חֶצְיָהּ בִּשְׁתִיָּה (כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁפֵךְ! הֲרֵי שָׁכַבְתִּי!) וְהִגִּישָׁה לִי לַמִּטָּה.

הָרוֹפֵא הִמְשִׁיךְ לְהַקְלִיד (מַה הוּא כּוֹתֵב שָׁם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה?!). הִתְרוֹמַמְתִּי מְעַט וְלָגַמְתִּי מִן הַמִּיץ. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַתַּפּוּחִים זוֹרְמִים לִי בְּתוֹךְ הַוְּרִידִים וּמַעֲנִיקִים לִי כֹּחַ. "כּוֹאֵב לְךָ?" הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי, "מִסְכֵּן..."

"דַּוְקָא לֹא נוֹרָא," אָמַרְתִּי פִּתְאוֹם. לֹא הֶאֱמַנְתִּי שֶׁהַמִּלִּים הַלָּלוּ יוֹצְאוֹת לִי מִן הַפֶּה. יָדַעְתִּי שֶׁאֲנִי חַיָּב לְהִתְגַּבֵּר. דַּוְקָא כְּשֶׁאָמְרוּ לִי 'מִסְכֵּן' הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁיֵּשׁ לִי כֹּחַ. אִמָּא הִבִּיטָה בִּי בְּתַדְהֵמָה. "אָז הָרוֹפֵא יָכוֹל לַחֲבֹשׁ?" הִיא שָׁאֲלָה, "כֵּן." אָמַרְתִּי לָה וְחָשַׁקְתִּי אֶת שְׂפָתַי. הָרוֹפֵא הִתְקָרֵב אֵלַי שׁוּב עִם הַתַּחְבֹּשֶׁת. הָאִשָּׁה הִתְרַחֲקָה קְצָת וְאִמָּא אָחֲזָה בְּיָדִי. שׁוּב עָצַמְתִּי אֶת עֵינַי וְהֶחְלַטְתִּי לוֹמַר פִּרְקֵי תְּהִלִּים לִרְפוּאָתִי, 'דָּנִיֵּאל בֶּן אִמָּא' לִרְפוּאָה שְׁלֵמָה.

וְכַמָּה רְגָעִים לְאַחַר מִכֵּן אָמַר הָרוֹפֵא: "גָּמַרְנוּ! אַתָּה חָבוּשׁ כְּמוֹ כְּרוּב כָּבוּשׁ!".

לֹא מַמָּשׁ הִתְלַהַבְתִּי מֵהֶחָרוּז, אֲבָל הָרוֹפֵא הָיָה נִרְאֶה לִי פִּתְאוֹם פָּחוֹת גָּרוּעַ מֵאֲשֶׁר מִקֹּדֶם.

אִמָּא וְהָאִשָּׁה עָזְרוּ לִי לָרֶדֶת מִן הַמִּטָּה, וַאֲנִי צָלַעְתִּי בַּחֲזָרָה לַכִּסְאוֹת שֶׁבַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה. הָאִשָּׁה הִתְיַשְּׁבָה לְיָדֵנוּ, וְאִמָּא אָמְרָה לָהּ: "אָז מַה עוֹשִׂים עַכְשָׁו?"

הַהִיא אָמְרָה בְּנַחַת: "אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁאַתְּ לֹא צְרִיכָה לְהִזְדָּרֵז. אֶפְשָׁר לְהַמְתִּין מִסְפַּר שָׁעוֹת, וְלַעֲקֹב אַחֲרֵי הָרֶגֶל. אַתֶּם יְכוֹלִים לַחֲזֹר הַבַּיְתָה וְלִבְדֹּק פַּעַם בְּשָׁעָה אִם הָרֶגֶל מוֹסִיפָה לְהִתְנַפֵּחַ אוֹ אִם חָלִילָה מוֹפִיעַ חֹם. אִם הַכֹּל בְּסֵדֶר – תּוּכְלוּ לָגֶשֶׁת מָחָר לְרוֹפֵא אוֹרְטוֹפֶּד בַּקֻּפָּה, לְהֶמְשֵׁךְ מַעֲקָב וְטִפּוּל. אִם חָלִילָה יֶשְׁנָה הֲרָעָה בַּמַּצָּב – תִּפְנוּ מִיָּד לְבֵית הַחוֹלִים עִם הַהַפְנָיָה שֶׁהָרוֹפֵא כָּתַב לָכֶם. בֵּינְתַיִם תּוּכְלוּ לִנְסֹעַ הַבַּיְתָה לְלֹא חֲשָׁשׁ, כְּדֵי לָנוּחַ מְעַט וְלֶאֱגֹר כֹּחוֹת."

הִרְגַּשְׁתִּי פִּתְאוֹם רָגוּעַ יוֹתֵר, הָיְתָה לִי הַרְגָּשָׁה שֶׁהָאִשָּׁה הַזּוֹ נוֹתֶנֶת לְאִמָּא שֶׁלִּי עֵצָה טוֹבָה. אִמָּא אָמְרָה: "כֵּן, נִרְאֶה לִי שֶׁאַתְּ צוֹדֶקֶת, נַחֲזֹר הַבַּיְתָה וְנַעֲקֹב. אֵין לָךְ מֻשָּׂג אֵיךְ שֶׁהִרְגַּעַת אוֹתָנוּ! הָיִינוּ כָּל כָּךְ אֲבוּדִים וְדוֹאֲגִים!" 

נִפְנֵינוּ לָלֶכֶת. "אַתְּ רוֹצָה שֶׁאֶעֱזֹר לָךְ לָרֶדֶת עִם - - -" הִיא הִבִּיטָה בִּי: "אֵיךְ קוֹרְאִים לְךָ?" "דָּנִיֵּאל!" אָמַרְתִּי. "שָׁלוֹם, דָּנִיֵּאל, עֲדַיִן כּוֹאֵב לְךָ?" הִיא שָׁאֲלָה אוֹתִי, "כְּבָר פָּחוֹת." עָנִיתִי לָהּ כְּמוֹ בָּחוּר, מִתְבַּיֵּשׁ שֶׁרָאֲתָה אוֹתִי בְּבִזְיוֹנִי. "אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁמַּמָּשׁ מִשְׁתַּפֵּר," הִצְלַחְתִּי לוֹמַר מִשְׁפָּט שֶׁל מְבֻגָּרִים מַמָּשׁ.

"אַתָּה רוֹצֶה שֶׁאֶעֱזֹר לְךָ לָרֶדֶת לְמַטָּה?" שָׁאֲלָה אוֹתִי, "לֹא, תּוֹדָה, אֲנִי מִסְתַּדֵּר!" עָנִיתִי בְּבִטָּחוֹן.

יָצָאנוּ מֵחֲדַר הַהַמְתָּנָה, הָאִשָּׁה יָצְאָה בְּעִקְּבוֹתֵינוּ. "אַתְּ לֹא מְחַכָּה לָרוֹפֵא?" שָׁאֲלָה אוֹתָהּ אִמָּא, "חֲבָל שֶׁיַּעַקְפוּ אֶת הַתּוֹר שֶׁלָּךְ!" וְהָאִשָּׁה אָמְרָה: "לֹא, בְּמִקְרֶה עָבַרְתִּי כָּאן."

אִמָּא עָזְרָה לִי לִקְפֹּץ בַּמַּדְרֵגוֹת לְמַטָּה, וְרַק אָז שָׁמַעְנוּ אֶת הַדֶּלֶת שֶׁלְּיַד הַמּוֹקֵד הָרְפוּאִי נִפְתַּחַת. אִמָּא הֵצִיצָה לְמַעְלָה, וְרָאֲתָה אֶת הָאִשָּׁה הַהִיא נִכְנֶסֶת פְּנִימָה, לְתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁעַל דַּלְתּוֹ הָיָה שֶׁלֶט קָטָן "מִשְׁפַּחַת צ'וֹלָק".

"אֲנִי מְבִינָה עַכְשָׁו," אָמְרָה פִּתְאוֹם אִמָּא, "זוֹ הָיְתָה גְּבֶרֶת לֵאָה צ'וֹלָק! מַדּוּעַ לֹא סִפְּרָה? חָשַׁבְתִּי שֶׁהִיא סְתָם אֵיזוֹ אִשָּׁה שֶׁהִגִּיעָה לָרוֹפֵא!"

"לֹא, הִיא לֹא סְתָם אִשָּׁה," אָמַרְתִּי לְאִמָּא, "הִיא בִּכְלָל לֹא סְתָם אֵיזוֹ אִשָּׁה".

לֵאָה נָהֲגָה לְהִכָּנֵס מִדֵּי פַּעַם לַמּוֹקֵד הָרְפוּאִי וְלָתֵת עֵצָה וְתוּשִׁיָּה לַאֲנָשִׁים שֶׁנִּקְלְעוּ לִבְעָיָה. גַּם מַצָּבִים לֹא נְעִימִים טֻפְּלוּ תַּחַת יָדֶיהָ, כְּמוֹ נִקָּיוֹן שֶׁל קִיא אוֹ לִכְלוּךְ. אֲרוֹן הַמַּמְתַּקִּים בְּבֵיתָהּ הָיָה מוּכָן לִילָדִים 'מְסֹרָבֵי טִפּוּל'. סִפּוּרוֹ שֶׁל דָּנִיֵּאל הוּא אֶחָד מִנִּי אֲלָפִים, הַמְּתָאֵר אֶת הַיָּד הַתּוֹמֶכֶת שֶׁהִגִּישָׁה לֵאָה בַּמּוֹקֵד הָרְפוּאִי.

מְעַנְיֵן לְצַיֵּן שֶׁדַּלְתּוֹ שֶׁל הַמּוֹקֵד הָרְפוּאִי הָיְתָה פְּתוּחָה תָּדִיר לַחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת, רוּחַ קְרִירָה וּנְעִימָה מִן הַמִּזּוּג שֶׁבַּמִּרְפָּאָה הָיְתָה מְנַשֶּׁבֶת בַּחֲדַר הַמַּדְרֵגוֹת וּמְקַדֶּמֶת אֶת הַנִּכְנָסִים לַבִּנְיָן. בְּנִגּוּד לִמְקוֹמוֹת שׁוֹנִים שֶׁבָּהֶם הַהוֹרָאָה הִיא: "לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת כְּדֵי שֶׁהַ'קּוֹר' לֹא יִבְרַח", כָּאן בַּמּוֹקֵד הַהוֹרָאָה הִיא הֲפוּכָה, וְהוֹלֶמֶת כָּל כָּךְ אֶת דְּמוּתָהּ שֶׁל לֵאָה: "לְהַשְׁאִיר אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה!" כָּאן נַנְעִים לְבָאֵי הַמָּקוֹם אֶת הַרְגָּשָׁתָם כְּבָר מֵרֶגַע הַכְּנִיסָה לַבִּנְיָן.

יוצא לאור בהוצאת סלה, ציירת: אסתר גנוט