סיפורי ילדים
נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה
אחרי הפצרות חוזרות ונשנות מצידנו הילדים, החליטו הורינו להיענות לבקשותינו. הם קנו לנו זוג אפרוחים, להם קראנו נפתולי וצפרירה וגידלנו אותם במסירות עד שכבר הפכו לתרנגולים גדולים
- הדסה צ'ולק
- פורסם כ"ה אב התשע"ד |עודכן
בְּנָהּ שֶׁל הַגְּב' לֵאָה מְסַפֵּר:
נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה הָיוּ הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלִּי. כָּל יוֹם כְּשֶׁהָיִיתִי חוֹזֵר מִן הַתַּלְמוּד תּוֹרָה, הָיִיתִי רָץ אֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה, מְסַפֵּר לָהֶם עַל כָּל מַה שֶּׁקָּרָה בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם, וּמְחַלֵּק לָהֶם אֹכֶל טָעִים. נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה הָיוּ מַקְשִׁיבִים אֵלַי יָפֶה, בְּלִי לִקְטֹעַ אוֹתִי אַף פַּעַם אַחַת. כְּלָל לֹא הָיָה אִכְפַּת לָהֶם לְהַקְשִׁיב וּלְהַקְשִׁיב וּלְהַקְשִׁיב לִי. הֵם צָעֲדוּ תָּמִיד בְּיַחַד, וּכְשֶׁרַק הָיִיתִי מִתְקָרֵב הָיוּ רָצִים לִקְרָאתִי וְצוֹהֲלִים אֵלַי בְּשִׂמְחָה.
וּמַה בְּכָךְ שֶׁהֵם הָיוּ רַק תַּרְנְגוֹלִים?
בִּשְׁבִילִי זֶה הִסְפִּיק. הִכַּרְתִּי אוֹתָם מֵאָז שֶׁהָיוּ קְטַנְטַנִּים מַמָּשׁ, כִּמְעַט מֵאָז שֶׁנּוֹלְדוּ, בְּקֹשִׁי עוֹר וְנוֹצוֹת...
בִּתְּחִלָּה, כְּשֶׁבִּקַּשְׁנוּ מֵאַבָּא אֶפְרוֹחִים, אַבָּא הִבִּיט בָּנוּ וְאָמַר: "יֵשׁ פֹּה מַסְפִּיק עֲבוֹדָה, יְלָדִים!" פָּנִינוּ לְאִמָּא, וַאֲחוֹתִי אָמְרָה לָהּ בְּקוֹל מִתְחַנֵּן וְעָצוּב: "אִמָּא, אֲנַחְנוּ מְבַקְּשִׁים אֶפְרוֹחִים כְּמוֹ בַּסֵּפֶר עַל שׁוּלִי וּמוּלִי." וְאִמָּא רַק צָחֲקָה. אֲפִלּוּ הִתְחַנַּנּוּ לְסַבְתָּא (סַבְתָּא תָּמִיד נֶחְלֶצֶת לְעֶזְרָתֵנוּ) שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים כָּל כָּךְ אֶפְרוֹחִים! אֲבָל סַבְתָּא חִיְּכָה וְאָמְרָה שֶׁאַבָּא וְאִמָּא אַחֲרָאִים עַל צֵרוּף דַּיָּרִים חֲדָשִׁים לַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, וְהִיא לֹא מִתְעָרֶבֶת.
שָׁנִים אֲרֻכּוֹת חִכִּינוּ לָהֶם. לֹא פְּשׁוּטָה הָיְתָה הַצִּפִּיָּה.
אֲבָל בַּחֲנֻכָּה, כַּאֲשֶׁר בִּקַּשְׁנוּ אֶפְרוֹחִים לִדְמֵי חֲנֻכָּה, הִרְגַּשְׁתִּי עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה.
וּבֶאֱמֶת, לְאַחַר מִסְפַּר יָמִים הוּבְאוּ נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה אַחַר כָּבוֹד בְּתוֹךְ אַרְגָּז חוּם, וּכְמוֹ בְּכָל הַסִּפּוּרִים, לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל הַמְתָּנָה, קוֹלוֹת שֶׁל הֶמְיָה וְצָהֳלָה נִשְׁמְעוּ סוֹף סוֹף מִבֵּין כָּתְלֵי בֵּיתֵנוּ. אֵינֶנִּי זוֹכֵר אִם הֶעֱנַקְנוּ לָהֶם אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם בְּשַׁבָּת, כַּנָּהוּג, אוֹ שֶׁחָרַגְנוּ מִן הַמִּנְהָג, מִכֵּיוָן שֶׁמְּדֻבָּר בְּכָל זֹאת בְּאֶפְרוֹחִים.
אֲנִי בָּחַרְתִּי אֶת 'נַפְתּוּלִי' (זֶה הָיָה מִפָּרָשַׁת שָׁבוּעַ), וַאֲחוֹתִי בָּחֲרָה אֶת 'צַפְרִירָה' (הֵן לָמְדוּ שֶׁ'צַּפְרִיר' זֶה 'בֹּקֶר', וּבְחִירַת הַשֵּׁם נֶעֶרְכָה עִם שַׁחַר). וּמֵאָז הֵם הָיוּ אִתָּנוּ לַטּוֹב וְלָרַע.
בַּתְּחִלָּה הֵם הִסְתַּפְּקוּ בְּאַרְגַּז הַקַּרְטוֹן. חוֹרַרְנוּ בּוֹ חוֹרִים לָאֲוִיר, וּמִדֵּי פַּעַם הָיִינוּ מְשַׁחְרְרִים אוֹתָם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁאֲפוּ אֲוִיר צַח. אַחַר כָּךְ עָבְרוּ נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה דִּירָה לְגַג בֵּיתֵנוּ. הֵם הָיוּ רָצִים וְצוֹהֲלִים בַּגַּג הַפָּתוּחַ, וַאֲנַחְנוּ רַצְנוּ וְצָהַלְנוּ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם. נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה לֹא נִשְׁאֲרוּ אֶפְרוֹחִים קְטַנְטַנִּים. הֵם הָלְכוּ וְגָדְלוּ, וּלְנֶגֶד עֵינֵינוּ הָפְכוּ לְפַרְגִּיּוֹת מְגֻדָּלוֹת, וַאֲפִלּוּ הֶעֱנִיקוּ לָנוּ מִדֵּי פַּעַם נְקִירָה קְטַנָּה, כְּהַכָּרַת הַטּוֹב.
נַפְתּוּלִי הָיָה הָאַמִּיץ מִבֵּין הַשְּׁנַיִם. שַׁבָּת אַחַת טִפֵּס עַל אֶדֶן הַגַּג וּבִצַּע קְפִיצָה אַדִּירָה לְמַטָּה. קִוִּיתִי שֶׁהִסְפִּיק לַחְזֹר בִּתְשׁוּבָה טֶרֶם מוֹתוֹ, וְהִתְחַלְתִּי לְרַחֵם עַל צַפְרִירָה הַמִּסְכֵּנָה שֶׁתִּשָּׁאֵר גַּלְמוּדָה, אַךְ אָז שָׁמַעְתִּי אֶת נַפְתּוּלִי קוֹרֵא לִי מִלְּמַטָּה שֶׁאַחְזִיר אוֹתוֹ הַבַּיְתָה. זוֹ הָיְתָה בְּעָיָה, מִכֵּיוָן שֶׁהַדָּבָר אֵרַע בְּשַׁבָּת, וְאָסוּר הָיָה לָצוּד אֶת נַפְתּוּלִי. לְמַזָּלֵנוּ, נַפְתּוּלִי הָיָה נָבוֹן דַּיּוֹ כְּדֵי לְהַדֵּס בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ מַעְלָה מַעְלָה בַּמַּדְרֵגוֹת, וּלְלֹא כָּל עֶזְרָה לְהַגִּיעַ הַבַּיְתָה, לְצַפְרִירָה וְאֵלֵינוּ.
בְּעִקְּבוֹתָיו לָמְדָה גַּם צַפְרִירָה לְבַצֵּעַ תַּעֲלוּלִים, עַד שֶׁעָלְתָה בְּכָךְ עַל אָחִיהָ. הִיא הָיְתָה מִתְעוֹפֶפֶת בָּאֲוִיר וּמִתְרוֹצֶצֶת בִּמְהִירוּת בְּרַחֲבֵי הַגַּג, וְכֻּלָּנוּ מָחָאנוּ לָהּ כַּפַּיִם בְּגַאֲוָה. קִוִּינוּ שֶׁנַּפְתּוּלִי אֵינוֹ מְקַנֵּא בַּאֲחוֹתוֹ, אַךְ עָשָׂה רֹשֶׁם שֶׁהוּא דַּוְקָא שָׂמֵחַ מְאֹד בִּיכוֹלוֹתֶיהָ.
אַט-אַט הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁגַּם אַבָּא וְאִמָּא מְחַבְּבִים אֶת הַזּוּג הַשּׁוֹבָב. אִמָּא הָיְתָה מְבִיאָה לָהֶם בִּמְסִירוּת חַסָּה רְקוּבָה מִן הַיַּרְקָן, וְהָיְתָה מַזְכִּירָה לָנוּ לְהַאֲכִיל אוֹתָם כָּל בֹּקֶר עוֹד בְּטֶרֶם נֹאכַל אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ, כְּפִי שֶׁנִּכְתַּב בַּהֲלָכָה. וְאָמְנָם, מִדֵּי בֹּקֶר הָיִינוּ מַשְׁכִּימִים לְקוֹל הַתַּרְנְגוֹלִים, מְדַלְּגִים בִּזְרִיזוּת עַל הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֶל הַגַּג וּמַאֲכִילִים אֶת צֶמֶד הַחֶמֶד לְתֵאָבוֹן. רַק לְאַחַר מִכֵּן אָכַלְנוּ אֲנַחְנוּ, וְיָדַעְנוּ שֶׁהִתְחַלְנוּ אֶת הַיּוֹם בְּמִצְוָה חֲשׁוּבָה הַנִּלְמֶדֶת מִפָּרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמַע.
הַתַּפְנִית הֵחֵלָּה בְּלֵיל שַׁבָּת אֶחָד.
יָשַׁבְנוּ סָבִיב לַשֻּׁלְחָן וְסָעַדְנוּ אֶת לִבֵּנוּ בְּמִגְדָּנוֹת וּבְמַטְעַמִּים, בְּבָשָׂר וְגַם בְּדָּגִים. הַהֲמֻלָּה הָיְתָה גְּדוֹלָה, וַאֲנַחְנוּ לֹא יָכֹלְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת טְפִיפוֹת רַגְלֵיהֶם וְקוֹלוֹת הַקִּרְקוּר שֶׁל הַשְּׁנַיִם, שֶׁרָקְמוּ בֵּינֵיהֶם מְזִמָּה. לְפֶתַע הַ"בַּרְבּוּרִים וּשְׂלָו..." מִזְּמִירוֹת הַשַּׁבָּת קָרְמוּ עוֹר וְגִידִים לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. צַפְרִירָה דִּלְּגָה בִּקְלִילוּת לְכִוּוּן הַשֻּׁלְחָן, וְלִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לַחְשֹׁב כֵּיצַד לַעֲצֹר אוֹתָהּ, הִיא קִפְּצָה עָלָיו, רַגְלֶיהָ מְדַשְׁדְּשׁוֹת בַּמַּפָּה הַצְּחוֹרָה, דִּלְּגָה בְּקַלִּילוּת אֶל רֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן, שָׁם הִתְיַצְּבָה בְּסָמוּךְ לִמְקוֹמוֹ שֶׁל אַבָּא עַל מַגַּשׁ הַחַלּוֹת. צַפְרִירָה הִרְכִּינָה רֹאשָׁהּ בְּחֵן אֶל פְּרוּסַת הַחַלָּה הַקְּרוֹבָה וּפָצְחָה בְּסִדְרַת נִקּוּרִים זְרִיזִים. נַפְתּוּלִי לֹא פִּגֵּר אַחֲרֶיהָ, הוּא הִתְיַצֵּב לְצִדָּהּ בְּנֶאֱמָנוּת, וּבְכֹבֶד רֹאשׁ סִיַּע לָהּ בִּמְלֶאכֶת נִקּוּר הַחַסָּה הַטְּרִיָּה מִצַּלַּחְתּוֹ שֶׁל אַבָּא. לְאַחַר מִכֵּן עָמְדוּ מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַצַּלַּחַת וְהִתְבּוֹנְנוּ כְּתַרְנְגוֹלִים בִּבְנֵי אָדָם בַּיּוֹשְׁבִים הָרַבִּים סְבִיב הַשֻּׁלְחָן שֶׁהִצְטָרְפוּ מִשּׁוּם מָה לַאֲרוּחָתָם.
לְאַחַר שֶׁהִתְעַשַּׁתְנוּ פָּרַצְנוּ בִּצְחוֹק וְנִסִּינוּ לְגָרֵשׁ אֶת הָאוֹרְחִים הַבִּלְתִּי קְרוּאִים מִן הַסְּעוּדָה, אֶלָּא שֶׁהַשְּׁנַיִם לֹא מִהֲרוּ לְהִפָּרֵד מִמַּטְעַמֵּי הַשַּׁבָּת. "הֵי! הֵי!" נִסִּינוּ לְהַבְרִיחַ אוֹתָם בְּעֶזְרַת תַּרְגִּילִים רַעֲשָׁנִיִּים, שֶׁכָּלְלוּ צְוָחוֹת מַפְחִידוֹת וַהֲנָפַת יָדַיִם וְרַגְלַיִם. סוֹף סוֹףֶ הִצְלַחְנוּ לַהֲנִיסָם בַּחֲזָרָה לִמְעוֹנָם.
כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי אֶת אַבָּא וְאִמָּא מַחְלִיפִים מַבָּטִים זֶה עִם זֶה, יָדַעְתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ עָצוּב עָתִיד לְהִתְרַחֵשׁ.
הַקַּשׁ (אוֹ אוּלַי הַנּוֹצָה) שֶׁשָּׁבַר אֶת גַּבָּם שֶׁל אַבָּא וְאִמָּא הָיְתָה הַתָּכְנִית הַבָּאָה שֶׁזָּמְמוּ הַצֶּמֶד, הַפַּעַם הֵם קָבְעוּ אֶת שְׁעַת הַבִּצּוּעַ לַשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה. נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה הִצְלִיחוּ שׁוּב לְהִמָּלֵט מִן הַגַּג וְלָרֶדֶת לְבֵיתֵנוּ. הֵם עָשׂוּ זֹאת בִּדְמָמָה, מִתְגַּנְּבִים בְּטוּר עָרְפִּי מְסֻדָּר לַחֲדַר הַיְלָדִים, מִבְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִמַּקּוֹרָם. הֵם הִמְשִׁיכוּ לִשְׁתֹּק גַּם כַּאֲשֶׁר גִּלּוּ אֶת רַגְלוֹ שֶׁל אַחַד הַיְלָדִים מְבַצְבֶּצֶת מִן הַשְּׂמִיכָה. הִיא הָיְתָה נִרְאֵית לָהֶם דָּבָר מְעַנְיֵן שֶׁכְּדַאי לְהַכִּירוֹ מִקָּרוֹב. הַפַּעַם נַפְתּוּלִי הָיָה הָרִאשׁוֹן. הוּא דִּלֵּג בִּדְמָמָה, נֶעֱמַד עַל הַסָּדִין הַנָּקִי כְּשֶׁמַּקּוֹרוֹ מְכֻוָּן לְעֵבֶר הָרֶגֶל הַמְבַצְבֶּצֶת, וְאָז נִקֵּר בָּהּ נִקּוּר קָטָן כְּדֵי לְגַלּוֹת אֶת טַעֲמָהּ. הַטַּעַם הָיָה מְעַנְיֵן כַּנִּרְאֶה, כִּי אָז נִעֲנַע אֶת רֹאשׁוֹ וּבָזֶה הִזְמִין אֶת צַפְרִירָה לְהִצְטָרֵף לַחֲגִיגָה. צַפְרִירָה דִּלְּגָה גַּם הִיא לְעֵבֶר כַּף הָרֶגֶל, אֶלָּא שֶׁאָז בַּעַל הָרֶגֶל – אָחִי בֶּן הַשְּׁמוֹנֶה – חָשׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ בִּלְתִּי שִׁגְרָתִי מִתְרַחֵשׁ... הוּא פָּקַח אֶת עֵינָיו, וְמה שֶׁרָאָה גָּרַם לוֹ לִפְצֹחַ בְּסִדְרַת זְעָקוֹת שֶׁהֶחְרִידָה אֶת כָּל יְשֵׁנֵי הַבַּיִת. כֻּלָּם הִתְעוֹרְרוּ וּמִהֲרוּ אֶל מִטָּתוֹ שֶׁל אָחִי, הַחֶדֶר הוּאַר, הָרֶגֶל נִבְדְּקָה וְנִמְצְאָה שְׁלֵמָה, וּשְׁנֵי בַּעֲלֵי הַכָּנָף נִשְׁלְחוּ בְּבֹשֶׁת פָּנִים אֶל הַגַּג.
יָדַעְתִּי שֶׁהַסּוֹף מִתְקָרֵב בֶּאֱמֶת.
נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה עָבְרוּ דִּירָה לֶחָצֵר. בִּקַּשְׁנוּ רְשׁוּת מִן הַשְּׁכֵנִים, וְקִבַּלְנוּ אֶת הַסְכָּמָתָם שֶׁנְּגַדֵּל לְמַטָּה אֶת חַסְרֵי הַבַּיִת. הַשְּׁנַיִם, שֶׁהָפְכוּ לְתַרְנְגוֹלִים בֵּינְתַיִם, הִסְתּוֹבְבוּ לְמַטָּה מְאֻשָּׁרִים. לֹא עָלָה בְּדַעְתָּם לְפַחֵד מִן הַחֲתוּלִים, וְגַם הַחֲתוּלִים לֹא חָשְׁבוּ לְהִתְקָרֵב לַצֶּמֶד הַמְּיֻחָד.
בְּכָל יוֹם כְּשֶׁחָזַרְתִּי מִן הַתַּלְמוּד תּוֹרָה הָיִיתִי רָץ אֲלֵיהֶם בְּחִבָּה. הֵם חִבְּבוּ אוֹתִי בְּדַרְכָּם הֵם, וְיָדְעוּ לִקְפֹּץ עַל בִּרְכַּי. הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְכַבֵּד אוֹתָם בְּמִינֵי מִגְדָּנוֹת, וְהֵם הָיוּ מְקַרְקְרִים לִי בְּתוֹדָה.
נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה הָלְכוּ וְנִהְיוּ גְּדוֹלִים וּכְבֵדִים, עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד אָמְרָה לָנוּ אִמָּא: "הִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִפָּרֵד מִן הַתַּרְנְגוֹלִים!" עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לִפְצוֹת פֶּה (וּלְצַפְצֵף) אִמָּא הוֹסִיפָה: "הַתַּרְנְגוֹלִים עוֹמְדִים לְקַיֵּם עַכְשָׁו מִצְוָה!"
זֶה כְּבָר נִשְׁמַע אַחֶרֶת. אֵיזוֹ מִצְוָה?
"בִּזְכוּתָם יְקַיְּמוּ מִצְווֹת רַבּוֹת," אָמְרָה אִמָּא, "מִצְוַת כִּבּוּד הוֹרִים וּמִנְהַג כַּפָּרוֹת, וּמִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה, וּשְׁחִיטָה וְכִסּוּי הַדָּם, וְהַכְשָׁרַת בָּשָׂר, וּבְרָכוֹת וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים."
נִסִּיתִי לְהָבִין כֵּיצַד יְקַיְּמוּ הַתַּרְנְגוֹלִים שֶׁלָּנוּ אֶת הַמִּצְווֹת הָרַבּוֹת... וּפִתְאֹם יָדַעְתִּי. אֲנַחְנוּ עוֹמְדִים לְהִפָּרֵד...
"אוֹי," הִצְטַמְרַרְתִּי. "וַאֲנִי לֹא אֶרְאֶה אוֹתָם יוֹתֵר לְעוֹלָם! הֵם כְּבָר לֹא יְקַבְּלוּ אֶת פָּנַי כְּשֶׁאֶחְזֹר מִן הַ'חֵידֶר'! נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה הַיְקָרִים שֶׁלִּי..." הֵם הִמְשִׁיכוּ לְקַרְקֵר בְּשַׁלְוָה, וַאֲנִי נִזְכַּרְתִּי בַּסִּפּוּר הַיָּדוּעַ הַמְסֻפָּר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל הַכִּבְשָׂה הַמְּסֻמֶּנֶת בְּצֶבַע אָדֹם הַמַּמְשִׁיכָה לִרְעוֹת בָּאָחוּ מִבְּלִי לָדַעַת מַה מְּחַכֶּה לָהּ. הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁאֲנִי רוֹאֶה שְׁנֵי פַּסִּים אֲדֻמִּים וּגְדוֹלִים עַל נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה שֶׁלִּי.
הָיִיתִי עָצוּב. נִסִּיתִי לְנַחֵם אֶת עַצְמִי. חָשַׁבְתִּי עַל כָּל אוֹתָם עוֹפוֹת שֶׁאֵינָם זוֹכִים לְקַיֵּם מִצְווֹת כֹּה רַבּוֹת בַּעֲרֹב יְמֵיהֶם, וְהִתְעוֹדַדְתִּי מְעַט. הִבַּטְתִּי בָּעוֹפוֹת בְּמַבָּט שֶׁל פְּרֵדָה, וְנִסִּיתִי לִשְׂמֹחַ בִּשְׁבִילָם עַל הַזְּכֻיּוֹת שֶׁנָּפְלוּ בְּחֶלְקָם.
הִגִּיעַ עֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. אֲחוֹתִי נָטְלָה אֶת צַפְרִירָה, וַאֲנִי נָטַלְתִּי אֶת נַפְתּוּלִי. סוֹבַבְנוּ אוֹתָם מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ וְאָמַרְנוּ בְּרַעַד: "זוֹ חֲלִיפָתִי, זוֹ תְּמוּרָתִי, זוֹ כַּפָּרָתִי, זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לִשְׁחִיטָה, וַאֲנִי אֶכָּנֵס וְאֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם." שָׁלֹשׁ פְּעָמִים סוֹבַבְנוּ אוֹתָם, וּבַסּוֹף אָמַרְתִּי בְּקוֹל רָם מִן הָרָגִיל אֶת הַמִּלָּה: "שָׁלוֹם!"
יַחַד עִם יְלָדִים נוֹסָפִים קִיַּמְנוּ בְּהִדּוּר אֶת מִצְוַת כִּסּוּי הַדָּם. בֵּרַכְנוּ בְּקוֹל וּבְכַוָּנָה: "בָּרוּךְ אַתָּה... וְצִוָּנוּ עַל כִּסּוּי דָם בְּעָפָר."
כְּדֵי שֶׁנִּלְמַד כֵּיצַד יֵשׁ לְהַכְשִׁיר בָּשָׂר, הִכְשִׁירָה אִמָּא אֶת הָעוֹפוֹת בְּמַעֲמָד רַב רֹשֶׁם שֶׁהִתְקַיֵּם בַּחֲדַר הָאַמְבַּטְיָה. אִמָּא שָׁרְתָה אֶת הַבָּשָׂר בְּמַיִם לַחֲצִי שָׁעָה בְּתוֹךְ כְּלִי מְיֻחָד, וַאֲנַחְנוּ הִקְפַּדְנוּ שֶׁהַמַּיִם יְכַסּוּ אֶת הַבָּשָׂר כֻּלּוֹ. אִמָּא שִׁפְשְׁפָה אֶת הַבָּשָׂר, וְאָז כִּסְּתָה אוֹתוֹ בְּמֶלַח בִּשּׁוּל לָרֹב. שָׁעָה שְׁלֵמָה שָׁרוּ הָעוֹפוֹת בַּמֶּלַח, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵדִיחָה אוֹתָם אִמָּא שָׁלֹשׁ פְּעָמִים.
כַּאֲשֶׁר הָיוּ הָעוֹפוֹת כְּשֵׁרִים לִמְהַדְּרִין, הֶעֱבִירָה אוֹתָם אִמָּא לַעֲנִיִּים, וְהֵם זָכוּ לִסְעֹד אֶת לִבָּם בָּעוֹפוֹת שֶׁמִּצְווֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ הִתְקַיְּמוּ בָּהֶם.
כַּמָּה מִלִּים לְתוֹסֶפֶת:
בַּבַּיִת שֶׁבְּקוֹמָה הַשְּׁנִיָּה הָיָה מָקוֹם גַּם לְחַסְרֵי בַּיִת כְּדֻגְמַת נַפְתּוּלִי וְצַפְרִירָה... שִׁגְרַת הַיּוֹם יוֹם הַמְּלֵאָה בַּעֲשִׂיָּה לֹא מָנְעָה מִגְּב' לֵאָה לֵהָנוֹת עִם יְלָדֶיהָ בְּתַעֲנוּגוֹת פְּשׁוּטִים כְּמוֹ גִּדּוּלָם שֶׁל צֶמֶד הַתַּרְנְגוֹלִים. גַּם הִיא עַצְמָהּ נֶהֶנְתָה מֵהַרְפַּתְקַת הַגִּדּוּל שֶׁלָּהֶם, וְנִצְּלָה אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת לְהַעֲשִׁיר אֶת עוֹלָמָם שֶׁל יְלָדֶיהָ בַּחֲוָיַת קִיּוּם מִצְווֹת שֶׁאֵינָן תְּדִירוֹת.
יוצא לאור בהוצאת סלה, ציירת: אסתר גנוט
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>