סיפורי ילדים
פִּי כַּמָּה וְחַמָּה
כך התחיל המפעל העצום "עזר מציון". תחילה הייתה זו רק חלוקת אוכל למשפחות החולים. זאביק הקטן, המאושפז אשפוז ממושך בבית החולים ואימו שמלווה אותו כל העת יספרו לכם כיצד המשיך הסיפור...
- הדסה צ'ולק
- פורסם כ"ה אב התשע"ד |עודכן
שְׁנַת תשל"ט.
"בַּמְבָּה וְקוֹלָה? אֲנִי לֹא מֵבִין אֶת הַדָּתִיִּים! כֻּלָּם כֻּלָּם אוֹהֲבִים בְּדִיּוּק רַק בַּמְבָּה וְקוֹלָה?"
אֶסְתֵּר הָיְתָה יְגֵעָה כָּל כָּךְ עַד שֶׁלֹּא הָיָה לָהּ כֹּחַ לַעֲנוֹת. לַמְרוֹת זֹאת הִיא צָחֲקָה צְחוֹק תָּשׁוּשׁ. לְפָנֶיהָ עָמַד יְהוּדִי עַבְדְּקָן, בְּיָדוֹ הָאַחַת שַׂקִּית כְּתֻמָּה וּבְתוֹכָהּ גַּרְגְּרֵי בַּמְבָּה צְהַבְהַבִּים, וּלְצִדָּהּ אֵם אוֹחֶזֶת בַּעֲגָלָה. בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה יָשַׁב יֶלֶד שֶׁתַּחְבֹּשֶׁת גְּדוֹלָה עִטְּרָה אֶת עֵינָיו, בְּיָדוֹ הוּא אָחַז... שַׂקִּית כְּתֻמָּה כְּחֻלָּה, שֶׁמִּמֶּנָּה הֵצִיצוּ גַּרְגְּרִים צְהֻבִּים שֶׁל בַּמְבָּה. הַאֵם אָחֲזָה בְּיָדָהּ בַּקְבּוּק שֶׁעָלָיו אֶגְלֵי קוֹר, וּבְתוֹכָהּ... מַשְׁקֶה טֶמְפּוֹ בְּטַעַם קוֹלָה.
הַיְּהוּדִי הִתְנַדֵּב לַעֲנוֹת, "זֶה פָּשׁוּט מְאֹד, אֵלּוּ הֵם שְׁנֵי הַמּוּצָרִים הַכִּמְעַט יְחִידִים הַנִּמְכָּרִים כָּאן, שֶׁהֵם בְּכַשְׁרוּת מְהֻדֶּרֶת!"
הַמּוֹכֵר צָחַק וְאָמַר: "שְׁבוּעַיִם כְּבָר אֲנִי עוֹבֵד כָּאן, מַחְלִיף אֶת הַמּוֹכֵר הַקָּבוּעַ, וַאֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְהָבִין אֶת זֶה! חֲרֵדִי וּבַמְבָּה וְקוֹלָה, דָּתִי וְקוֹלָה וּבַמְבָּה... כְּמוֹ אַבָּא-אִמָּא-בַּמְבָּה. טוֹב שֶׁהִסְבַּרְתָּ לִי!" וּפִתְאוֹם הִרְצִין: "אַתָּה רוֹצֶה לוֹמַר לִי שֶׁזֶּה מַה שֶּׁאַתֶּם אוֹכְלִים כָּאן בְּבֵית הַחוֹלִים? בַּמְבָּה וְקוֹלָה?" הַדָּתִי כְּבָר עָזַב, וְהָאֵם הִתְכּוֹפְפָה כְּדֵי לְהָרִים מַשֶּׁהוּ (גַּרְגֵּר בַּמְבָּה!), וְלָכֵן אֶסְתֵּר עָנְתָה: "לֹא, מִשְׁתַּדְּלִים לְהָבִיא מַשֶּׁהוּ מֵהַבַּיִת, קוֹנִים רַק כְּשֶׁאֵין בְּרֵרָה..."
רֵיחוֹת שֶׁל מַאֲפֶה טָרִי עֲלוּ מִמִּסְעֶדֶת בֵּית הַחוֹלִים הַסְּמוּכָה, מְעֹרָבִים בְּנִיחוֹחַ פִּיצָה רוֹתַחַת עֲמוּסַת גְּבִינָה. הִיא אָחֲזָה בַּשַּׂקִּית, נִבְלְעָה בַּמַּעֲלִית הַמַּתַּכְתִּית וְעָלְתָה אֶל מַחְלֶקֶת הַיְלָדִים. חָצְתָה אֶת הפְּרוֹזְדוֹרִים הַצָּרִים וְהָאַפְרוּרִיִּים וְנִכְנְסָה לַחֶדֶר, חֶדֶר גָּדוֹל שֶׁבּוֹ שָׁכַב זְאֵבִיק שֶׁלָּהּ בֶּן הַשָּׁלֹשׁ עַל מִטַּת בֵּית הַחוֹלִים. בַּחֶדֶר הָיוּ אַרְבַּע מִטּוֹת נוֹסָפוֹת, וְעַל כָּל אַחַת מֵהֵן שָׁכַב יֶלֶד קָטָן מֻקָּף בִּבְנֵי מִשְׁפָּחָה.
הִיא הֵסִיטָה אֶת הַוִּילוֹן הַיָּרֹק, כְּדֵי לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמָהּ מֵעֵינֶיהָ שֶׁל פָטִימָה הָעַרְבִיָּה, אִמָּהּ שֶׁל נָאגִ'ידָה הַקְּטַנָּה שֶׁשָּׁכְבָה מִשְּׂמֹאל, וּמֵעֵינָיו שֶׁל אוֹפִיר, אָבִיו שֶׁל רֹן מִיָּמִין. וְאָז נִפְנְתָה סוֹף סוֹף לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה לְהַיּוֹם. קוֹלָה וּבַמְבָּה.
זְאֵבִיק עֲדַיִן יָשֵׁן, רַגְלָיו קְבוּעוֹת בְּסַּד לְבַל יוּכַל לַהֲזִיזָן. אֶסְתֵּר הִבִּיטָה סְבִיבָהּ, עַל הַנּוֹף הַמֻּכָּר עַד זָרָא; כְּבָר חֹדֶשׁ וָחֵצִי הֵם כָּאן, מַכִּירִים כָּל אָרִיחַ וּוִילוֹן, כָּל אָחוֹת וְכָל עוֹבֵד נִקָּיוֹן, וְאֶת בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל כָּל הַיְלָדִים הַשּׁוֹכְבִים כָּאן בְּיַחַד בַּמַּחְלָקָה.
"טוֹב שֶׁזְּאֵבִיק אֵינוֹ מִתְעוֹרֵר מִבְּכִיּוֹתֵיהֶם שֶׁל אָסְנַת (מֵהַחַלּוֹן) וְרָמִי (לְיַד הַכִּיּוֹר)." חָשְׁבָה בְּמוֹרַת רוּחַ. "הַלְוַאי שֶׁכְּבָר נָשׁוּב הַבַּיְתָה". רֵיחוֹ שֶׁל חֹמֶר הַחִטּוּי הֶחָרִיף עָלָה בְּאַפָּהּ שׁוּב.
הִיא לָגְמָה מִן הַנּוֹזֵל הַכֵּהֶה וְהַתּוֹסֵס שֶׁבַּבַּקְבּוּק וְדָגָה מִתּוֹךְ הַשַּׂקִּית הַקְּטַנָּה גַּרְגֵּר בַּמְבָּה דְמוּי יָרֵחַ, לוֹעֶסֶת אוֹתוֹ בַּעֲצַלְתַּיִם. כְּבָר מִזְּמַן הִתְרַגְּלָה לְטַעֲמָם.
נִעֲרָה מֵחֲצָאִיתָהּ אֶת הַצָּהֹב הַצָּהֹב הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר מִן הַוִּילוֹן הֵצִיץ פַּרְצוּף חָמוּד. הָיָה זֶה בְּנָהּ אֱלִישָׁע שֶׁהִצְטָרֵף אֵלֶיהָ. "אוֹ, שָׁלוֹם אֱלִישָׁע, כַּמָּה טוֹב שֶׁבָּאתָ!" אָמְרָה אֶסְתֵּר.
"שָׁלוֹם, אִמָּא, מַה שְׁלוֹמֵךְ וְשָׁלוֹם זְאֵבִיק?"
אֱלִישָׁע הוֹצִיא מִתּוֹךְ שַׂקִּית כִּכַּר לֶחֶם וְקֻפְסָא סְגוּרָה שֶׁל מִמְרַח טוּנָה. "אִמָּא, זֶה מַה שֶּׁהָיָה בַּבַּיִת, אֲנִי מִצְטַעֵר."
"תּוֹדָה, אֱלִישָׁע." אֶסְתֵּר כְּבָר עָמְדָה לִפְרֹס לְעַצְמָהּ פְּרוּסָה מִכִּכַּר הַלֶּחֶם, כְּדֵי לִמְרֹחַ עָלֶיהָ מִמְרַח טוּנָה, אַךְ אָז נִשְׁמַע פִּתְאוֹם קוֹל גָּבוֹהַּ וְחָבִיב מֵאֲחוֹרֵי הַוִּילוֹן. "גְּבֶרֶת מִזְרָחִי, זוֹ אַתְּ שָׁם? אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס לְרֶגַע?"
"כֵּן," עָנְתָה אֶסְתֵּר בִּפְלִיאָה, "מִי יוֹדֵעַ שֶׁאֲנִי כָּאן?" הַוִּילוֹן נִפְתַּח, וּבַפֶּתַח עָמַד בָּחוּר צָעִיר וְנֶחְמָד. "אוֹ, אֲנִי מְחַפֵּשׂ אוֹתָךְ כְּבָר בְּכָל הַמַּחְלָקָה! גְּבֶרֶת לֵאָה בִּקְּשָׁה שֶׁאַעֲבִיר לָךְ אֶת הַמָּנָה הַזֹּאת!"
הַבָּחוּר הִצְדִּיעַ בְּרֹב רֹשֶׁם, צָחַק וְהוֹצִיא מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ מַגַּשׁ אֲלוּמִינְיוּם מַהְבִּיל, שֶׁבְּתוֹכוֹ שָׁכְבוּ בְּמִסְדָּר תַּפּוּחֵי אֲדָמָה אֲפוּיִים, מָנָה הֲגוּנָה שֶׁל עוֹף, וְגַרְגְּרֵי תִּירָס צְהַבְהַבִּים. בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית הִגִּישׁ תַּפּוּז כָּתֹם.
"הֵי! יֵשׁ כָּאן עוֹד מִישֶׁהוּ?" שָׁאַל כְּשֶׁשָּׁם לֵב לֶאֱלִישָׁע. "וּבְכֵן! שִׂימוּ לֵב!" הוּא הֵנִיחַ עַל מִטָּתוֹ שֶׁל זְאֵבִי אֶת הַמַּגָּשׁ וְהַתַּפּוּז, וְאָז שָׁלַף מָנָה נוֹסֶפֶת, זֵהָה לְקוֹדַמְתָּהּ, וְתַפּוּז כְּתוֹסֶפֶת.
אֶסְתֵּר הִבִּיטָה בִּשְׁתֵי הַמָּנוֹת בְּחֹסֶר הֲבָנָה. "לֵאָה? מִי זוֹ לֵאָה? וְאֵיךְ הִגִּיעַ לְכָאן הָאֹכֶל? שָׁאֲלָה. "וּמִי אַתָּה? נִרְאֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לְךָ טָעוּת."
"לֹא טָעוּת, שׁוּם טָעוּת!" אָמַר הַבָּחוּרְצִ'יק בְּקוֹל רָם, וּכְמוֹ בְּמַקְהֵלָה הֵשִׁיבוּ לוֹ פָטִימָה וִימִימָה (אִמָּא שֶׁל אָסְנַת): "שְׁ... שְׁ... שֶׁיִּהְיֶה שָׁם שֶׁקֶט!"
הַבָּחוּר הִמְשִׁיךְ בְּקוֹל מְהֻסֶּה: "זוֹכֶרֶת אֶת גְּבֶרֶת לֵאָה?"
אֶסְתֵּר חָשְׁבָה לְרֶגַע וְאָמְרָה: "כֵּן, לֵאָה! פָּגַשְׁתִּי אוֹתָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל בֵּית הַחוֹלִים לִפְנֵי חֹדֶשׁ בְּעֵרֶךְ, בְּשַׁבָּת. הִיא בִּלְּתָה כָּאן עִם אָבִיהָ, ר' אֶלְעָזָר, נָכוֹן? הוּא נִפְטַר לְבַסּוֹף... צַדִּיק גָּדוֹל הָיָה, אַךְ מַה פִּתְאוֹם הִיא נִזְכְּרָה בִּי?"
הַבָּחוּר הֵשִׁיב: "זֶהוּ, הִיא הִרְגִּישָׁה אָז כַּמָּה קָשֶׁה לִשְׁהוֹת כָּאן זְמַן רַב כָּל כָּךְ בְּלִי אֲרוּחָה חַמָּה, וְהֶחְלִיטָה שֶׁתָּכִין בְּעַצְמָהּ מָנוֹת חַמּוֹת לְמִי שֶׁנִּמְצָא כָּאן. זוֹ מָנָה סְפֵּישֶׁל בִּשְׁבִילֵךְ! הַיְשֵׁר מֵהַסִּיר שֶׁל גְּבֶרֶת לֵאָה! הִיא טְעִימָה יוֹתֵר מִבַּמְבָּה!"
וְאָז נִזְכַּר לְהַצִּיג אֶת עַצְמוֹ: "וְכַמּוּבָן, אֲנִי אוּרִי הַנֶּהָג! הַשָּׁכֵן שֶׁל גְּבֶרֶת לֵאָה." וְשׁוּב הִצְדִּיעַ אוּרִי, אוֹחֵז בְּיָדָיו עֲדַיִן אֶת הַמָּנָה הַמַּהְבִּילָה, אֲשֶׁר טִפּוֹת חַמּוֹת שֶׁל רֹטֶב נוֹטְפוֹת מִמֶּנָּהּ עַל הַסָּדִין הַלָּבָן שֶׁצִּפָּה אֶת מִטָּתוֹ שֶׁל זְאֵבִיק...
אֶסְתֵּר נָטְלָה אֶת הַמָּנוֹת וְאֶת פֵּרוֹת הֶהָדָר הָרֵיחָנִיִּים. "תּוֹדָה רַבָּה לְךָ, ה' יְבָרֵךְ אוֹתְךָ וְאֶת לֵאָה. אֵיךְ יִתָּכֵן?! וַהֲלֹא הִיא עָזְבָה כְּבָר אֶת בֵּית הַחוֹלִים, יָכְלָה לִשְׁכֹּחַ לְגַמְרֵי מֵהַכֹּל, וּבְכָל זֹאת זוֹכֶרֶת הֵיטֵב אֶת הַמְצוּקָה שֶׁל הַמְלַוִּים? לֹא יֵאָמֵן!"
"וַאֲנִי שָׂמֵחַ לְבַשֵּׂר לָךְ," הִמְשִׁיךְ אוּרִי, "שֶׁמָּחָר בְּיוֹם ג' בָּעֵת הַזֹּאת, שׁוֹב אָשׁוּב לְכָאן, עִם אֲרוּחַת צָהֳרַיִם מִן הַמִּטְבָּח שֶׁל גְּבֶרֶת לֵאָה, יַאֲרִיךְ הַשֵּׁם יָמֶיהָ!" אֶסְתֵּר עָנְתָה 'אָמֵן' שָׁקֵט, וְהִתְרוֹמְמָה מִמְּקוֹמָהּ, מַבִּיטָה עַל אוּרִי שֶׁיָּצָא מִן הַחֶדֶר. הִיא רָאֲתָה שֶׁהוּא נוֹשֵׂא עִמּוֹ סַל מַדִּיף רֵיחוֹת נְעִימִים, וּבְתוֹכוֹ מָנוֹת נוֹסָפוֹת שֶׁל אֲרוּחַת צָהֳרַיִם טְרִיָּה, מֵהֵן יִסְעֲדוּ עוֹד רְעֵבִים אֶת לִבָּם.
בְּמַהֲלַךְ הַשְּׁבוּעַיִם הַקְּרוֹבִים נֶהֶנְתָה אֶסְתֵּר בְּכָל יוֹם מֵאֲרוּחָה נֶהְדֶּרֶת. היא הִתְבַּיְּשָׁה לְהִתְקַשֵּׁר וּלְהוֹדוֹת, אַךְ הֶחְלִיטָה: "אִם גְּבֶרֶת לֵאָה לֹא שָׁכְחָה, גַּם אֲנִי לֹא אֶשְׁכַּח! כְּשֶׁנַּחֲזֹר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם עִם זְאֵבִיק הַבַּיְתָה, אַתְחִיל לְהִתְנַדֵּב גַּם כֵּן! לָמָּה רַק הִיא?"
* * *
הַבַּיְתָה! אֵיזוֹ הֲמֻלָּה! לְאַחַר שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים שֶׁל אִשְׁפּוּז, זְאֵבִיק חוֹזֵר הַבַּיְתָה, עִם גֶּבֶס אָמְנָם, אַךְ בַּבַּיִת! שְׁלָטִים גְּדוֹלִים קִדְּמוּ אֶת פְּנֵיהֶם: "בָּרוּךְ רוֹפֵא חוֹלִים!" שֶׁצָּבְעוּ אֶחָיו בְּאַהֲבָה, וְגַם שֶׁלֶט שֶׁל "וְגָר זְאֵב עִם גֶּבֶס..." מְלֻוֶּה בְּקָרִיקָטוּרָה צִבְעוֹנִית שֶׁצִּיֵּר אֱלִישָׁע הַגָּדוֹל וְהָאוֹהֵב.
אֶסְתֵּר לֹא נִכְנְעָה לִתְשׁוּקָתָהּ לִצְנֹחַ עַל הַכֻּרְסָה הַגְּדוֹלָה וּלְהָזִין אֶת עֵינֶיהָ בַּבַּיִת, שֶׁסּוֹף סוֹף חָזְרָה לָגוּר בּוֹ. רֵיחוֹ הַכָּבֵד שֶׁל חֹמֶר הַחִטּוּי עֲדַיִן הָלַם בָּהּ וְהִזְכִּיר לָהּ אֶת הַבְטָחָתָהּ: "כְּשֶׁאֲנַחְנוּ נִשְׁתַּחְרֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, גַּם אֲנַחְנוּ לֹא נִשְׁכַּח אֶת יְמֵי הַבַּמְבָּה וְהַקוֹלָה!"
הַמִּזְוָדוֹת עֲדַיִן סְגוּרוֹת בַּצַּד, וְאֶסְתֵּר כְּבָר מִתְיַצֶּבֶת בַּמִּטְבָּח, קוֹלֶפֶת וְרוֹקַחַת, חוֹתֶכֶת וּמַרְתַּחַת, אֵינָהּ טוֹמֶנֶת יָדָהּ בַּצַּלַּחַת, לֹא! הִיא אֵינֶנָּה שׁוֹכַחַת! יוֹם חֲמִישִׁי הַיּוֹם, וְהִיא תְּבַשֵּׁל פִּי שְׁנַיִם מֵהֶרְגֵּלָהּ. מָחָר תִּסַּע בְּעַצְמָהּ לְבֵיתָהּ שֶׁל לֵאָה כְּדֵי לְהַעֲבִיר לָהּ אֶת הַמָּנוֹת. "זוֹ תִּהְיֶה הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁלִּי לְהוֹדוֹת לָהּ, וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה לְצָרֵף גַּם אוֹתִי לַמִּפְעָל הַחֶסֶד הַכַּבִּיר הַזֶּה!"
בְּיוֹם שִׁשִּׁי טִפְּסָה אֶסְתֵּר בְּגַּרְמֵי הַמַּדְרֵגוֹת בִּמְהִירוּת וְנָקְשָׁה בַּדֶּלֶת. הִיא נִכְנְסָה לַמִּטְבָּח, וּמַחֲזֶה מֻפְלָא נִגְלָה לְנֶגֶד עֵינֶיהָ; הַשֻּׁלְחָן הַקָּטָן בַּמִּטְבָּח הָיָה עָמוּס בְּמַגְּשֵׁי אֲלוּמִינְיוּם מַדִּיפֵי רֵיחוֹת מַזְמִינִים. וְלֵאָה? בְּיָדָהּ הָאַחַת הִיא עָטְפָה כָּל מָנָה בְּנַיְלוֹן, בְּיָדָהּ הַשְּׁנִיָּה הִיא אָחֲזָה בְּדַף לָבָן שֶׁעָלָיו רְשִׁימָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה שֶׁל חוֹלִים שֶׁ'הִזְמִינוּ' אֹכֶל לַשַּׁבָּת. אֲפַרְכֶּסֶת הַטֶּלֶפוֹן צְמוּדָה הֵיטֵב לְאָזְנָהּ, וְהִיא אוֹמֶרֶת בְּשַׁלְוָה: "כֵּן, כַּמּוּבָן, נוֹסִיף אֶת מִשְׁפַּחַת שִׁמְעוֹנִי, מַחְלֶקֶת יְלָדִים בְּתֵל הַשּׁוֹמֵר. שְׁתֵּי מָנוֹת לְכָל אַחַת מִשְּׁלֹשׁ הַסְּעוּדוֹת. שֶׁתִּשְׁמְעוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְתַחֲזִירוּ בִּשְׂמָחוֹת!"
מִבַּחוּץ צָפַר הַנֶּהָג הַתּוֹרָן. "פִּיפפפפפפפפ!" עוֹד מְעַט קָט שַׁבָּת, הוּא רוֹצֶה כְּבָר לָצֵאת לַחֲלֻקָּה!
אֶסְתֵּר סִיְּעָה בִּמְהִירוּת לְלֵאָה לְצַיֵּן עַל הַמָּנוֹת 'שֶׁלָּהּ' אֶת הַשֵּׁם "מִשְׁפַּחַת שִׁמְעוֹנִי, יְלָדִים, תֵּל הַשּׁוֹמֵר". יָדֶיהָ רָעֲדוּ כַּאֲשֶׁר כָּתְבָה אֶת הַמִּלִּים 'יְלָדִים, תֵּל הַשּׁוֹמֵר'. זוֹהִי הַמַּחְלָקָה שֶׁעָזְבָה לִפְנֵי מִסְפַּר שָׁעוֹת בִּלְבַד, וְהִנֵּה כְּבָר הִיא שׁוֹלַחַת לַמַּחְלָקָה הַזּוֹ דְּרִישַׁת שָׁלוֹם רְחוֹקָה.
הִיא יָדְעָה שֶׁאֶת בֵּית הַחוֹלִים שׁוּב לֹא תַּעֲזֹב בִּמְהֵרָה. הִיא תּוֹסִיף וַתִּפְגֹּשׁ בּוֹ מִדֵּי שָׁבוּעַ דֶּרֶךְ הַמָּנוֹת הַלָּלוּ. "הַלְוַאי," כָּךְ יִחֲלָה לְעַצְמָהּ לְאַחַר שֶׁנִּפְרְדָה נִרְגָּשׁוֹת מִלֵּאָה, "הַלְוַאי שֶׁאֶזְכֶּה לְהַכִּיר אֶת בָּתֵּי הַחוֹלִים רַק בַּצּוּרָה הַזֹּאת, תָּמִיד תָּמִיד לָתֵת, לְעוֹלָם לֹא לְקַבֵּל!"
וְלַסִּפּוּר יֵשׁ הֶמְשֵׁךְ:
שָׁנִים חָלְפוּ. הַמַּעֲרָךְ הַלּוֹגִיסְטִי הֶעָצוּם הַזֶּה קָרַם בְּהַדְרָגָה עוֹר וְגִידִים. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הִתְּרַבּוּ צָרְכֵי הַצִּבּוּר. מִמִּטְבָּחָהּ שֶׁל לֵאָה נָדַד הַבִּשּׁוּל לַמִּטְבָּח הַמּוֹסָדִי בִּרְחוֹב עֶזְרָא, עַד שֶׁהִגִּיעַ לַמִּטְבָּח הַמְשֻׁכְלָל שֶׁל "עֵזֶר מִצִּיּוֹן" בִּרְחוֹב רַבִּינוֹב וְלַמִּפְעָל "מִחְיַת יְהוּדִית" עַל שֵׁם אִמָּהּ שֶׁל הָרַבָּנִית מ' שיף – הגב' יְהוּדִית וֶרְנֶר ע"ה.
כַּיּוֹם מְסַפֵּק "עֵזֶר מִצִּיּוֹן" עַשְׂרוֹת אַלְפֵי אֲרוּחוֹת חַמּוֹת מִדֵּי חֹדֶשׁ לְחוֹלִים וְלִבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם. הַפְּעִילוּת הָעֲנֵפָה מִתְאַפְשֶׁרֶת הוֹדוֹת לְעֶזְרָתָם שֶׁל הֲמוֹנֵי מִתְנַדְּבִים מְסוּרִים.
וְלַמְרוֹת כָּל זֹאת לֹא הֻנְמְכָה הָאֵשׁ מִתַּחַת לַסִּיר הַפְּרָטִי בְּבֵיתָהּ שֶׁל לֵאָה. אֲלָפִים שֶׁל מִתְנַדְּבוֹת מִכָּל רַחֲבֵי הָאָרֶץ? וּמַה בְּכָךְ?! גַּם הִיא אַחַת מֵהֵן...
גַּם כַּאֲשֶׁר מִסְפַּר הַמָּנוֹת הַלָּלוּ הָפַךְ לְאִרְגּוּן עָצוּם שֶׁחִלֵּק יוֹתֵר מֵחֲצִי מִילְיוֹן מְנוֹת אֹכֶל חַמּוֹת בְּשָׁנָה! הִמְשִׁיכָה לֵאָה לְבַשֵּׁל, כִּי אֶת הַמָּנָה שֶׁהִיא תָּכִין – אַף לֹא אֶחָד יָכִין! אֶת הַזְּכוּת הַזּוֹ הִיא לֹא תַּחְמִיץ!
שְׁבוּעַיִם לִפְנֵי פְּטִירָתָהּ (!) הִגִּיעַ עֲדַיִן לְמִטְבְּחֵי "עֵזֶר מִצִּיּוֹן" מִשְׁלוֹחַ מָזוֹן מַעֲשֶׂה יָדֶיהָ שֶׁל לֵאָה. בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁאָכְלוּ אֶת הָאֹכֶל בְּוַדַּאי לֹא הֶעֱלוּ בְּדַעְתָּם מִי זוֹ הָאִשָּׁה הַמְיֻחֶדֶת שֶׁהֵם זָכוּ זֶה עַתָּה לִטְעֹם מִתַּבְשִׁילֶיהָ.
יוצא לאור בהוצאת סלה, ציירת: אסתר גנוט