רֵיחַ נִיחוֹחַ

בְּנָהּ שֶׁל גְּב' לֵאָה מְסַפֵּר:

בְּכָל שַׁבָּת בַּבֹּקֶר אֲנִי מִתְעוֹרֵר מֵרֵיחַ מְיֻחָד שֶׁל שַׁבָּת; זֶהוּ הָרֵיחַ שֶׁל הַחַמִּין הַמִּתְפַּשֵּׁט בָּאֲוִיר וְחוֹדֵר עָמֹק עָמֹק לְתוֹךְ הַשְּׂמִיכָה שֶׁלִּי. עוֹד לִפְנֵי שֶׁהַחֲלוֹם הָאַחֲרוֹן מִתְפּוֹגֵג, אֲנִי חָשׁ בְּאַפִּי שֶׁשַּׁבָּת הַיּוֹם, וּמִתְעוֹרֵר לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

הָיָה זֶה בֹּקֶר שַׁבָּתִי גָּשׁוּם וְקַר. נִיחוֹחַ הַחַמִּין הִכָּה בְּאַפִּי בְּחָזְקָה. הָרֵיחַ הָיָה חָזָק מִדַּי. דִּשְׁדַּשְׁתִּי מִמִּטָּתִי, נָטַלְתִּי אֶת יָדַי וְרַצְתִּי לַמִּטְבָּח. סִיר הַחַמִּין הָיָה פָּתוּחַ, וְהֶבֶל חָמִים יָצָא מִתּוֹכוֹ. הַמִּכְסֶה הָיָה מוּטָל בְּרִשּׁוּל עַל מִשְׁטַח הַשַּׁיִשׁ הַבְּשָׂרִי.

יָדַעְתִּי מִיָּד: זֶהוּ רוּבִי! הָאוֹרֵחַ הַקָּבוּעַ שֶׁל שַׁבָּת בַּבֹּקֶר!

רוּבִי עָמַד לְצַד הַסִּיר שֶׁהָיָה אָחוּז בְּיָדֶיהָ שֶׁל אִמָּא, מַצֶּקֶת גְּדוֹלָה בְּיָדוֹ. הוּא שִׁקַּע אֶת הַמַּצֶּקֶת בְּתוֹךְ הַחַמִּין וְדָלָה מִן הַסִּיר אֹכֶל לְצַלַּחַת הַזְּכוּכִית. "תַּפּוּחַ אֲדָמָה אֶחָד," אָמַר רוּבִי, "וְעוֹד אֶחָד שָׂרוּף קְצָת בַּצַּד." רוּבִי הִמְשִׁיךְ לְתָאֵר אֶת הָאֹכֶל הַנִּמְשֶׁה מִן הַסִּיר: "עוֹף נֶחְמָד קָטָן, וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ מְשַׁעֲמֵם, הִנֵּה קִישְׁקֶע לְחֶבְרָה!"

רוּבִי וְהַחַמִּין!

פִּתְאוֹם רָצִיתִי לִצְעֹק. אָז מָה אִם רוּבִי הוּא בָּחוּר בֶּן אַרְבָּעִים שֶׁאֵין לוֹ אֵיפֹה לִהְיוֹת? אָז מָה אִם הַהוֹרִים שֶׁלּוֹ לֹא חִנְּכוּ אוֹתוֹ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג? אָז מָה אִם הוּא מְדַבֵּר לִפְעָמִים כְּמוֹ יֶלֶד בֶּן אַרְבַּע – הַאִם בִּגְלַל זֶה מֻתָּר לוֹ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁמִּתְחַשֵּׁק לוֹ? הַאִם אֵין גְּבוּלוֹת?

הוּא גּוֹמֵר לָנוּ אֶת כָּל הָאֹכֶל שֶׁל שַׁבָּת!!!

הִרְגַּשְׁתִּי מַשֶּׁהוּ חַם הַמַּתְחִיל לַחְנֹק אֶת גְּרוֹנִי. רוּבִי! הִנֵּה, מַרְבַד שְׁעוּעִית אֲדַמְדַּם כִּסָּה בְּבַת אַחַת אֶת הַצַּלַּחַת, מְאַיֵּם לְהַטְבִּיעַ אֶת הַתַּפּוּדִים, וְרוּבִי מַמְשִׁיךְ לְמַלֵּא וְלִצְחֹק. לְאַחַר מִכֵּן הוּא מִתְבּוֹנֵן בַּצַּלַּחַת הַגְּדוּשָׁה שֶׁלְּפָנָיו וּמַכְרִיז בְּקוֹל רָם: "רוּבִי אוֹהֵב אֶת הַחַמִּין שֶׁל גְּבֶרֶת לֵאָה. יֵשׁ פֹּה תַּפּוּחֵי אֲדָמָה – מִסְפָּר אַחַת! בָּשָׂר – מִסְפָּר אַחַת! גְּרִיסִים – מִסְפָּר אַחַת! גְּבֶרֶת לֵאָה – מִסְפָּר אַחַת!"

אִמָּא עָמְדָה בַּצַּד וְהִשְׁגִּיחָה עַל רוּבִי. חִיּוּךְ שֶׁל שַׁבָּת הָיָה נָסוּךְ עַל פָּנֶיהָ, וּבֶחָלוּק הַשָּׁחֹר שֶׁלָּהּ הָיְתָה נִרְאֵית מַלְכָּה מַמָּשׁ, אֲצִילִית וּשְׁקֵטָה. אֲבָל אֲנִי כְּלָל לֹא חִיַּכְתִּי וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי שִׂמְחָה שֶׁל שַׁבָּת. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי כּוֹעֵס עַל רוּבִי! מִתְפּוֹצֵץ עָלָיו מִכַּעַס!

נִצַּבְתִּי בְּפִנַּת הַמִּטְבָּח שָׁעוּן עַל הַמְקָרֵר הַגָּדוֹל, יָדַי הַקְּמוּצוֹת אוֹחֲזוֹת בְּחָזְקָה אֶת שַׁרְווּלֵי הַפִּיגָ'מָה שֶׁלִּי.

רוּבִי הִתְיַשֵּׁב בְּאַנְחַת רְוָחָה עַל הַכִּסֵּא, קֵרֵב אֶת עַצְמוֹ לַשֻּׁלְחָן, עָצַם אֶת עֵינָיו בְּעֹנֶג וְהֵרִיחַ מְלֹא רֵאוֹתָיו מִן הַתַּבְשִׁיל הַמַּהְבִּיל. אִמָּא קִשְׁקְשָׁה בַּכֵּלִים בֵּינְתַיִם, גַּבָּהּ מֻפְנֶה לְרוּבִי, וְהִיא מְצִיצָה בּוֹ מִפַּעַם לְפַעַם.

רוּבִי אָחַז בַּמַּזְלֵג וְנָעַץ אוֹתוֹ בַּבָּשָׂר הַלּוֹהֵט. "עַכְשָׁו נַכִּיר אוֹתְךָ מִבִּפְנִים!" הוּא הִכְרִיז לַחֲלַל הַמִּטְבָּח הַקָּטָן. רוּבִי בֵּרֵךְ בְּשֶׁקֶט, וְעַד מְהֵרָה הִכִּיר אֶת הַבָּשָׂר מִבִּפְנִים, וְגַם אֶת הַתַּפּוּדִים, וְאֶת כָּל הַחֲבֵרִים הָרוֹתְחִים שֶׁהָיוּ לוֹ בַּצַּלַּחַת. "הֵם מַמָּשׁ נִפְלָאִים!" אָמַר רוּבִי לְאִמָּא. "זֶה הַחַמִּין הֲכִי מֻצְלָח שֶׁאֲנִי מַכִּיר. שָׁוֶה לְהַגִּיעַ אֵלָיו מִמֶּרְחַקִּים! תִּמְכְּרִי אוֹתוֹ בְּמִילְיוֹנִים!" אִמָּא חִיְּכָה וְאָמְרָה: "תּוֹדָה! הַמַּחְמָאוֹת שֶׁלְּךָ שָׁווֹת מִילְיוֹנִים!"

וְאָז קָרָה הַדָּבָר שֶׁמִּמֶּנּוּ חָשַׁשְׁתִּי יוֹתֵר מִכֹּל. רוּבִי קָם, אָחַז שׁוּב בַּמַּצֶּקֶת הַגְּדוֹלָה (שֶׁאִמָּא הִסְפִּיקָה לִשְׁטֹף וּלְיַבֵּשׁ) וְשִׁקַּע אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הַסִּיר הַגָּדוֹל. מָנָה מַהְבִּילָה מִלְּאָה אֶת צַלַּחְתּוֹ בַּשֵּׁנִית.

אָחַזְתִּי שׁוּב אֶת שׁוּלֵי הַפִּיגָ'מָה שֶׁלִּי, מְרַסֵּק בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי אֶת הַדֻּבּוֹנִים הַקְּטַנִּים הַמְצֻיָּרִים עָלֶיהָ. חָשַׁבְתִּי לְעַצְמִי: "הוּא גּוֹמֵר לָנוּ אֶת הַכֹּל! לֹא יִשָּׁאֵר לָנוּ כְּלוּם!" וְהִרְגַּשְׁתִּי פִּתְאוֹם אֵיךְ הַפֶּה שֶׁלִּי מִתְעַוֵּת וִיבָבָה קְטַנָּה נִפְלֶטֶת מִמֶּנִּי.

אִמָּא הִבִּיטָה בִּי. רָאִיתִי שֶׁהִיא יוֹדַעַת בְּדִיּוּק מָה אֲנִי מַרְגִּישׁ. הֶעֱוֵיתִי אֶת פִּי בְּכַעַס וְנִעְנַעְתִּי בִּכְתֵפַי מַעְלָה מַטָּה, מַעְלָה מַטָּה. רוּבִי הָיָה שָׁקוּעַ בַּצַּלַּחַת וְלֹא הִבְחִין בְּחִלּוּפֵי הַמַּבָּטִים שֶׁלָּנוּ. אִמָּא חִיְּכָה אֵלַי בְּאַהֲבָה וּפָרְשָׂה אֶת יָדֶיהָ לַצְּדָדִים כְּאִלּוּ אוֹמֶרֶת לִי אֶת מַה שֶּׁהִיא נוֹהֶגֶת לוֹמַר לִי מִדֵּי שַׁבָּת: "הַחַמִּין הַזֶּה מְחַמֵּם אוֹתוֹ כָּל הַשָּׁבוּעַ! תֵּן לוֹ!"

אֲבָל הָיָה לִי קָשֶׁה. רוּבִי זִמְזֵם לְעַצְמוֹ אֶת "בָּרוּךְ קֵל עֶלְיוֹן" לְתוֹךְ הָעוֹף, וְהַמַּזְלֵג שֶׁלּוֹ נָע בִּקְשָׁתוֹת מִן הַצַּלַּחַת לַפֶּה וּמִן הַפֶּה לַצַּלַּחַת.

וְאָז בָּרְחוּ לִי הַמִּלִּים מִתּוֹךְ הַפֶּה, הַמִּלִּים שֶׁעַד עַכְשָׁו הִתְאַפְּקוּ וְנִשְׁאֲרוּ בְּתוֹכִי, יָצְאוּ בְּקוֹל מְיַבֵּב: "הֵי!!! לֹא יִשָּׁאֵר לָנוּ כְּלוּם!" רָאִיתִי כֵּיצַד גַּבּוֹ שֶׁל רוּבִי מִסְתּוֹבֵב אַט אַט, וְהוּא מַפְנֶה אֵלַי אֶת מַבָּטוֹ.

בָּרַחְתִּי מֵהַמִּטְבָּח. נִכְנַסְתִּי בַּחֲזָרָה לַמִּטָּה שֶׁלִּי, וְהִרְגַּשְׁתִּי אֵיךְ הָעֵינַיִם שֶׁלִּי מִתְמַלְּאוֹת בִּדְמָעוֹת.

רוּבִי גָּמַר לֶאֱכֹל. מִמִּטָּתִי הִצְלַחְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ הָרָם הַמְבָרֵךְ אֶת אִמָּא: "גְּבֶרֶת לֵאָה! אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתָךְ בְּכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁבָּעוֹלָם!" אִמָּא הִקְשִׁיבָה בִּדְרִיכוּת לְכָל מִלָּה שֶׁיָּצְאָה מִפִּיו שֶׁל רוּבִי. הִיא הָיְתָה זוֹהֶרֶת, וּכְשֶׁשָּׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ, נִדְמֶה הָיָה כְּאִלּוּ אֶחָד מִגְּדוֹלֵי יִשְׂרָאֵל מַשְׁפִּיעַ עָלֶיהָ כָּעֵת מִבִּרְכוֹתָיו. "אָמֵן." הִיא הֶחְזִירָה בְּשֶׁקֶט.

רוּבִי הָיָה שָׂבֵעַ עַכְשָׁו. הוּא נִכְנַס לַסָּלוֹן וְהִתְעַסֵּק שָׁם בְּמַשֶּׁהוּ, תּוֹךְ שֶׁהוּא מְשַׁבֵּחַ אֶת הַחַמִּין וְאֶת אִמָּא.

אִמָּא נִכְנְסָה וְהִתְיַשְּׁבָה לְיָדִי. "בַּבַּיִת שֶׁל רוּבִי קַר וְחָשׁוּךְ," הִיא אָמְרָה לִי. "אֵין לָהֶם שׁוּם סִיר עַל הַכִּירַיִם, וְגַם אֵין שָׁם פְּלָטָה שֶׁל שַׁבָּת בִּכְלָל..."

עָצַמְתִּי לְרֶגַע אֶת עֵינַי. הִתְקַשֵׁיתִי לְדַמְיֵן שַׁבָּת שֶׁאֵין בָּהּ סִירִים עַל הַכִּירָה. "אוֹיְשׁ," חָשַׁבְתִּי, "זֶה מַמָּשׁ עָצוּב!"

"בּוֹא רֶגַע!" אָמְרָה לִי אִמָּא, וַאֲנִי קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אַחֲרֶיהָ. אִמָּא הִצִּיבָה כִּסֵּא לְיַד הַכִּירָה, וַאֲנִי טִפַּסְתִּי עָלָיו וְהֵצַצְתִּי לְתוֹךְ הַסִּיר. הוּא הָיָה מָלֵא! נִשְׁאָר מַסְפִּיק אֹכֶל בִּשְׁבִיל כֻּלָּם, וַאֲנִי לֹא הֵבַנְתִּי אֵיךְ יָכֹלְתִּי לִדְאֹג בִּכְלָל. הֲרֵי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁאִמָּא מְכִינָה תָּמִיד כַּמּוּת גְּדוֹלָה שֶׁתַּסְפִּיק לְכֻלָּם!

מֵהַסָּלוֹן שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל רוּבִי שֶׁאָמַר שׁוּב: "הַחַמִּין שֶׁלָּךְ שָׁוֶה מִילְיוֹנִים, אֲנִי מְבָרֵךְ אוֹתָךְ שֶׁהַיְלָדִים שֶׁלָּךְ יִהְיוּ שָׁוִים מִילְיוֹנִים!" גַּם אִמָּא אָמְרָה שׁוּב "אָמֵן", וְהָיוּ בְּקוֹלָהּ הִתְרַגְּשׁוּת וֶאֱמוּנָה בַּבְּרָכוֹת הַיּוֹצְאוֹת מִלִּבּוֹ שֶׁל בַּעַל יִסּוּרִים. כְּשֶׁבֵּרֵךְ אוֹתָהּ רוּבִי שׁוּב שֶׁתִּזְכֶּה לְבַשֵּׁל סִירִים שֶׁל חַמִּין עַד מֵאָה וְעֶשְׂרִים, הִצְטָרַפְתִּי וְלָחַשְׁתִּי גַּם אֲנִי: "אָמֵן."

אִמָּא שֶׁלִּי אוֹמֶרֶת תָּמִיד שֶׁבְּרָכוֹת רוֹתְחוֹת כָּאֵלֶּה, הַיּוֹצְאוֹת מִלֵּב מֻרְתָּח בְּיִסּוּרִים, עוֹלוֹת הַיְשֵׁר לַמְּרוֹמִים וּפוֹעֲלוֹת שָׁם בַּשָּׁמַיִם גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.

עוֹד קְצָת עַל רוּבִי:

רוּבִי הָיָה מַגִּיעַ לַבַּיִת פְּעָמִים לְאֵין סְפֹר. הַמִּשְׁפָּט הָרִאשׁוֹן שֶׁאָמַר כְּבָר בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת הָיָה: "אֶפְשָׁר בְּבַקָּשָׁה חֲבִיתָה מִשְּׁתֵּי בֵּיצִים?" אִמָּא תָּמִיד נָהֲגָה בּוֹ כָּבוֹד וְהִתְיַחֲסָה לְבִרְכוֹתָיו בִּמְלֹא הָרְצִינוּת וְהַהִתְרַגְּשׁוּת.

אַבְרָהָם, אֶחָד מִמִּתְנַדְּבֵי "עֵזֶר מִצִּיּוֹן", סִפֵּר כִּי פַּעַם אַחַת וִיחִידָה 'זָכָה' שֶׁלֵּאָה תִּגְעַר בּוֹ (בַּמִּתְנַדֵּב, לֹא בְּרוּבִי!). הָיָה זֶה בְּעֶרֶב פֶּסַח, כַּאֲשֶׁר נִכְנַס בְּמִקְרֶה לְמִטְבָּחָהּ. הוּא נֶחֱרַד לִרְאוֹת אֶת רוּבִי מְרוֹקֵן בְּשִׁיטָתִיּוּת סִיר אַחַר סִיר מֵהָאֹכֶל שֶׁיֹּעַד לְלֵיל הַסֵּדֶר!

אַבְרָהָם נִסָּה לְסַלֵּק אֶת רוּבִי מִן הַמִּטְבָּח, וְאָז, לְפִי עֵדוּתוֹ, זָכָה הוּא בְּעַצְמוֹ לְקַבֵּל לָרִאשׁוֹנָה גְּעָרָה מִפִּי לֵאָה. הִיא בִּקְּשָׁה מִמֶּנּוּ שֶׁיֶּחְדַּל מִנִּסְיוֹנוֹת הַגֵּרוּשׁ שֶׁלּוֹ וִיאַפְשֵׁר לָאוֹרֵחַ הֶחָשׁוּב – לְרוּבִי – לְהַמְשִׁיךְ בִּמְלָאכְתוֹ.

יוצא לאור בהוצאת סלה, ציירת: אסתר גנוט