יַעֲקֹבָה

בִּתָּהּ שֶׁל גְּב' לֵאָה מְסַפֶּרֶת:

"אֲנִי כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה! גִּדּוּל? בַּמֹּחַ? אוֹי, אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיזוֹ אֶבֶן נָגֹלָה מֵעַל לִבִּי עַכְשָׁו! גִּדּוּל בַּמֹּחַ! אֵיפֹה בְּדִיּוּק? בָּרוּךְ הַשֵּׁם! פָּשׁוּט קָשֶׁה לְהַאֲמִין אַחֲרֵי כָּל הַתְּקוּפָה הַזֹּאת... לֹא יֵאָמֵן! אֲנִי שְׂמֵחָה כָּל כָּךְ!"

הִתְיַשַּׁבְתִּי בְּמִטָּתִי בְּבַת אַחַת, מְסִירָה אֶת הַשְּׂמִיכָה בִּתְנוּפָה, כְּדֵי לִשְׁמֹעַ טוֹב יוֹתֵר. עִם מִי מְדַבֶּרֶת אִמָּא? הִתְחַלְתִּי לְשַׁפְשֵׁף גַּם אֶת הָאָזְנַיִם, כְּדֵי לִהְיוֹת בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי שׁוֹמַעַת נָכוֹן. מִי הִיא אוֹתָהּ אַלְמוֹנִית שֶׁיֵּשׁ לָהּ גִּדּוּל בַּמֹּחַ? וְכֵיצַד יִתָּכֵן, כֵּ-י-צַ-ד יִ-תָּ-כֵ-ן שֶׁאִמָּא שְׂמֵחָה בְּכָךְ?

* * *

יַעֲקֹבָה הָיְתָה נִכְנֶסֶת לְתוֹךְ בֵּיתֵנוּ בִּפְסִיעוֹת קְטַנּוֹת וּשְׁפוּפוֹת. "הָאֲפוֹרָה וְהַגְּבוֹהָה", כָּךְ הָיִיתִי מְכַנָּה אוֹתָה בְּלִבִּי. הִיא הָיְתָה כְּבַת שִׁשִּׁים אוֹ שִׁבְעִים וְקוֹלָהּ עָצוּב וְדַקִּיק. "שֶׁה' יְבָרֵךְ אֶתְכֶם," הָיְתָה אוֹמֶרֶת בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנְסָה. "שֶׁהַשֵּׁם יִשְׁלַח לָכֶם כָּל מַה שֶּׁאַתֶּם צְרִיכִים וְרוֹצִים!"

הִיא הָיְתָה מִתְיַשֶּׁבֶת לְיַד הַשֻּׁלְחָן בַּסָּלוֹן וּמַבִּיטָה עַל סְבִיבוֹתֶיהָ בְּמַבָּט נוּגֶה. אִמָּא הָיְתָה מִתְיַשֶּׁבֶת לְיָדָהּ.

"יַעֲקֹבָה, בַּמֶּה אֶפְשָׁר לְכַבֵּד אוֹתָךְ?" הָיְתָה אִמָּא שׁוֹאֶלֶת.

"דַּי, לֵאָה, לֹא נָעִים לִי, אַתְּ כָּל כָּךְ טוֹבָה אֵלַי, שֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן לָךְ כְּמוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לִי!"

אִמָּא הָיְתָה מַגִּישָׁה שְׁתִיָּה קָרָה בַּקַּיִץ אוֹ צַלַּחַת שֶׁל מָרָק בַּחֹרֶף, וְיַעֲקֹבָה הָיְתָה מְבָרֶכֶת וְלוֹגֶמֶת וּמַבִּיטָה סְבִיבָהּ בְּיֵאוּשׁ. "דַּי, לֵאָה, לְכִי לְכִי, יֵשׁ לָךְ מַסְפִּיק עֲבוֹדָה גַּם בִּלְעָדַי. אֲנִי רַק אֵשֵׁב פֹּה וְאֶסְתַּכֵּל עָלַיִךְ וְעַל הַיְלָדִים שֶׁלָּךְ, שֶׁיִּהְיוּ בְּרִיאִים. אַל תַּטְרִיחִי אֶת עַצְמֵךְ. אוֹי, אִם הָיִית הַבַּת שֶׁלִּי הַכֹּל הָיָה נִרְאֶה אַחֶרֶת! רַק שֶׁתַּמְשִׁיכִי לִהְיוֹת חֲזָקָה תָּמִיד!"

"אָמֵן." הָיְתָה אִמָּא אוֹמֶרֶת וּמַתְחִילָה לְגַהֵץ. עוֹד חֻלְצָה וְעוֹד אַחַת. יַעֲקֹבָה הָיְתָה מַבִּיטָה בְּיָדֶיהָ הַזְּרִיזוֹת שֶׁל אִמָּא הַמְטִיסוֹת אֶת מַגְהֵץ הַקִּיטוֹר עַל הַבַּד הַלָּבָן, וְעַל הֶעָנָן הַאֲפַרְפָּר שֶׁעָלָה מִמֶּנּוּ וְנָמוֹג בַּתִּקְרָה.

תָּמִיד כְּשֶׁיַּעֲקֹבָה הָיְתָה מַגִּיעָה הָיָה עוֹמֵד שֶׁקֶט עָצוּב בַּסָּלוֹן. אֲנִי הָיִיתִי נִמְלֶטֶת לַחֲדַר הַיְלָדִים, נִרְתַּעַת מִן הַשְּׁתִיקָה הַסְּמִיכָה. לִפְעָמִים אִמָּא הָיְתָה קוֹרֵאת לִי וּמְבַקֶּשֶׁת שֶׁאֶכָּנֵס וַאֲסַפֵּר לְיַעֲקֹבָה אֶת אֲשֶׁר לָמַדְנוּ בְּבֵית הַסֵּפֶר. יַעֲקֹבָה הָיְתָה מִתְבּוֹנֶנֶת בִּי בְּשֶׁקֶט, מַקְשִׁיבָה וּמִתְרַגֶּשֶׁת וְעֵינֶיהָ מִתְמַלְּאוֹת דְּמָעוֹת. "אוֹי, אִם הָיִית הַנֶּכְדָּה שֶׁלִּי הַכֹּל הָיָה נִרְאֶה אַחֶרֶת!" כָּךְ הָיְתָה אוֹמֶרֶת. לִפְעָמִים הָיְתָה מְבִיאָה לָנוּ מַמְתַּקִּים אוֹ מַתָּנוֹת קְטַנּוֹת, אֲבָל אֲנִי לֹא אָהַבְתִּי אוֹתָם. הָיָה לָהֶם טַעַם שֶׁל עֶצֶב וְשֶׁל יֵאוּשׁ, אֲפִלּוּ שֶׁתָּמִיד יַעֲקֹבָה אָמְרָה כַּאֲשֶׁר יָצְאָה: "שִׂמַּחְתֶּם אוֹתִי כָּל כָּךְ, לֵאָה! כְּשֶׁאֲנִי יוֹצֵאת מִכָּאן אֲנִי מַרְגִּישָׁה בֶּן אָדָם חָדָשׁ!" הַדֶּלֶת הָיְתָה נִסְגֶּרֶת מֵאֲחוֹרֶיהָ, וַאֲנִי הָיִיתִי נוֹשֶׁמֶת לִרְוָחָה, כְּאִלּוּ גַּל שֶׁל שִׂמְחָה שָׁטַף בַּחֲזָרָה אֶת הַבַּיִת.

* * *

וְיוֹם אֶחָד הִתְחִילָה יַעֲקֹבָה לְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת. זֶה נִשְׁמַע מַצְחִיק? זֶה לֹא הָיָה מַצְחִיק בִּכְלָל. זֶה הִתְחִיל בְּכָךְ שֶׁיַּעֲקֹבָה הֵחֵלָּה לְדַבֵּר לְאַט מִן הָרָגִיל. הַמִּלִּים יָצְאוּ בְּמַאֲמָץ מִתּוֹךְ פִּיהָ, כְּאִלּוּ הָיוּ אֲבָנִים כְּבֵדוֹת. אָז עֲדַיִן לֹא שַׂמְנוּ לֵב שֶׁמַּשֶּׁהוּ הִשְׁתַּנָּה, חָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה סְתָם...

אַחַר כָּךְ יַעֲקֹבָה הִתְחִילָה לוֹמַר מִשְׁפָּטִים מִבְּלִי לְסַיֵּם אוֹתָם. "לֵאָה, אֶפְשָׁר בְּבַקָּשָׁה - - -" הִיא הִתְחִילָה, מַבָּטָהּ נִנְעַץ בִּנְקֻדָּה כָּלְשֶׁהִי, וּמִלּוֹתֶיהָ הִתְפַּזְּרוּ בֶּחָלָל. "אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתָךְ שֶׁתָּמִיד תָּמִיד - - -" הָיְתָה מַתְחִילָה, וּמְסַיֶּמֶת: "שֶׁתָּמִיד תָּמִיד - - -".

וּלְבַסּוֹף הָיוּ הַמִּשְׁפָּטִים שֶׁל יַעֲקֹבָה מְבֻלְבָּלִים כָּל כָּךְ, כְּאִלּוּ גָּזְרוּ מִלִּים מִתּוֹךְ סֵפֶר וְעִרְבְּבוּ אוֹתָם בְּמִיקְסֶר גָּדוֹל: "אִם הָיִית הַבַּת שֶׁלִּי לִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה," אָמְרָה יַעֲקֹבָה.

אִמָּא הָיְתָה מְנַסָּה לַעֲזֹר לָה: "יַעֲקוֹבָה, אַתְּ רוֹצָה לִשְׁכַּב עַל הַסַּפָּה וְלָנוּחַ?" וְיַעֲקֹבָה הָיְתָה מְשִׁיבָה: "לֹא בָּזֶה הָעִנְיָן. זוֹ עֲבוֹדָה נֶהְדֶּרֶת!"

"אַתְּ רוֹצָה לַעְזוֹר לִי לַעֲבֹד? רוֹצָה אוּלַי לְהָדִיחַ אֶת הַכֵּלִים?" נִסְּתָה אִמָּא שׁוּב, אֲבָל יַעֲקֹבָה הָיְתָה מַבִּיטָה בָּהּ בְּיֵאוּשׁ תְּהוֹמִי, בְּמַבָּט שֶׁצַּעַר עָמֹק שֶׁל שָׁנִים מָהוּל בּוֹ, וְהָיְתָה מְשִׁיבָה בִּרְצִינוּת: "טוּק טוּק טוּק! אֲנִי אֶקַּח אֶת הַשָּׁטִיחַ!"

מֵאָז הִתְחִילָה יַעֲקֹבָה לְדַבֵּר שְׁטֻיּוֹת, הָיִיתִי נוֹהֶגֶת לָצֵאת מִן הַבַּיִת כְּשֶׁהִגִּיעָה; הוֹלֶכֶת לַחֲבֵרָה אוֹ עוֹרֶכֶת קְנִיּוֹת. הָיָה לִי קָשֶׁה לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׂיחוֹת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיּוֹת הַלָּלוּ.

בְּמִקְרִים שֶׁבָּהֶם לֹא יָצָאתִי, נֶאֱלַצְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַמִּשְׁפָּטִים הַמּוּזָרִים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֶמְרוּ תָּמִיד בְּקוֹל עָצוּב, דַּקִּיק וּמוֹנוֹטוֹנִי. "עוֹד לֹא הִתְפַּלַּלְתִּי תְּפִלַּת שַׁחֲרִית וּכְבָר הִגִּיעָה אֵלַי אֶבֶן כָּזוֹ... אֲנִי יוֹדַעַת, זֶה הַמָּוֶת, זֶה לֹא הָעֲבוֹדָה. זֶה הַמָּוֶת, זֶה בְּשׁוּם אֹפֶן לֹא הָעֲבוֹדָה. זוֹ הָיְתָה נְדוּנְיָה אֲמִתִּית: מַפּוֹת, מַצָּעִים, רְקָמוֹת, תָּלִינוּ הַכֹּל עַל הַחֶבֶל לְיִבּוּשׁ. עַל הַחֶבֶל לְיִבּוּשׁ בְּתוֹךְ הֶחָבִית. עָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ הֶחָבִית. אִם הָיִית הַבַּת שֶׁלִּי הָיִיתִי מְכִינָה גַּם לָךְ נְדוּנְיָה בְּתוֹךְ הֶחָבִית."

אִמָּא כְּבָר הִפְסִיקָה לְתַקֵּן אֶת יַעֲקֹבָה. הִיא הָיְתָה מַקְשִׁיבָה לָה בִּרְצִינוּת וּמְהַנְהֶנֶת בְּרֹאשָׁהּ, וְיַעֲקֹבָה הָיְתָה מַמְשִׁיכָה בְּלַהֲגָהּ, וּלְפֶתַע מִתְכַּנֶּסֶת בִּשְׁתִיקָה אֲרֻכָּה אֲרֻכָּה. אָז הָיְתָה נִנְעֶרֶת מִמְּקוֹמָהּ, מַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ לְשָׁלוֹם וּפוֹסַעַת בְּעֶצֶב אֶל הַדֶּלֶת. "לְהִתְרָאוֹת, לֵאָה" הָיְתָה אוֹמֶרֶת. "שִׂמַּחְתֶּם אוֹתִי מְאֹד!"

אִמָּא דָּאֲגָה לְיַעֲקֹבָה לִיחִידַת דִּיּוּר, וּבָהּ הִתְגּוֹרְרָה יַעֲקֹבָה בְּגַפָּהּ. מִדֵּי פַּעַם בִּקְּרָה אוֹתָהּ אִמָּא עִם אַחַי הַקְּטַנִּים וְהָבִיאָה לָה אֹכֶל וְעוּגוֹת. שָׁמַעְתִּי אוֹתָה מִתְיָעֶצֶת רַבּוֹת עִם אַבָּא וְעִם רוֹפְאִים מֻמְחִים אֵיךְ נִתַּן לַעֲזֹר לְיַעֲקֹבָה לָצֵאת מִן הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁתָּקַף אוֹתָה. מְאוּם לֹא עָזַר. יַעֲקֹבָה נָטְלָה כַּדּוּרִים וּתְרוּפוֹת בְּעֶזְרָתָהּ שֶׁל אִמָּא, אַךְ הִתְנַהֲגוּתָהּ הַמּוּזָרָה לֹא נֶעֶלְמָה. "תּוֹדָה שֶׁאַתְּ דּוֹאֶגֶת לִי כָּל כָּךְ. בְּסוֹף הַסְּעוּדָה אוֹצִיא לָךְ שְׁלֹשָׁה שַׂקִּים. אֶחָד שֶׁל כֶּסֶף, אֶחָד שֶׁל זָהָב וְעוֹד אֶחָד שֶׁל מַפְתֵּחַ לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת בַּבַּיִת שֶׁלִּי."

* * *

וְאָז, בְּלַיְלָה אֶחָד כֵּהֶה, שָׁמַעְתִּי אֶת אִמָּא מְשׂוֹחַחַת בַּטֶּלֶפוֹן. שְׁכֵנָה שֶׁל יַעֲקֹבָה הִתְקַשְּׁרָה לְאִמָּא, כְּדֵי לְסַפֵּר שֶׁיַּעֲקֹבָה הֶרְאֲתָה לָהּ דַּף עִם תּוֹצָאוֹת שֶׁל בְּדִיקָה רְפוּאִית שֶׁעָרְכָה. בַּבְּדִיקָה הִתְבָּרֵר שֶׁלְּיַעֲקֹבָה גִּדּוּל שַׁפִּיר בַּמֹּחַ, כְּלוֹמַר, תָּאִים וּרְקָמוֹת שֶׁגָּדְלוּ לְפֶתַע בְּתוֹךְ הַמֹּחַ הַבָּרִיא, וְעַתָּה הֵם מַפְרִיעִים לַתִּפְקוּד הַתָּקִין שֶׁלּוֹ. אִם מְטַפְּלִים בְּגִדּוּל שַׁפִּיר, הוּא נֶעְלָם, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, מִבְּלִי לְהוֹתִיר עֲקֵבוֹת.

אִמָּא שָׂמְחָה כָּל כָּךְ! הִיא הֵבִינָה – לְיַעֲקֹבָה יֵשׁ גִּדּוּל שֶׁ'יּוֹשֵׁב' עַל הַמֹּחַ וּפָשׁוּט מְבַלְבֵּל אֶת הַכֹּל, וְזֹאת לְאַחַר שֶׁחָשַׁבְנוּ שֶׁיַּעֲקֹבָה כְּבָר לֹא תַּחֲזֹר לְעוֹלָם לְדַבֵּר כָּרָגִיל! הֵבַנּוּ פִּתְאוֹם מַה גָּרַם לְיַעֲקֹבָה לְדַבֵּר דִּבּוּרִים מוּזָרִים כָּל כָּךְ. הַמֹּחַ שֶׁלָּהּ פָּגוּעַ, וְעִמּוֹ נִפְגְּעוּ גַּם יְכֹלֶת הַחֲשִׁיבָה וְהַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ.

אִמָּא הִתְרַגְּשָׁה מְאֹד. "אִם הַנִּתּוּחַ יַצְלִיחַ וְהַגִּדּוּל יוּסַר, תָּשׁוּב יַעֲקוֹבָה לְהִתְנַהֵג כָּרָגִיל!" אִמָּא הָיְתָה מְלֵאַת תִּקְוָה. מִזְּמַן לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתָה מְדַבֶּרֶת כָּל כָּךְ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, כְּאִלּוּ זָכְתָה בְּפַיִס אֲמִתִּי! "וַאֲנִי לֹא הֶעֱלֵיתִי בְּדַעְתִּי שֶׁזּוֹהִי הַסִּבָּה לַבִּלְבּוּל שֶׁלָּהּ!" אָמְרָה אִמָּא בַּטֶּלֶפוֹן. "חָשַׁבְתִּי שֶׁרַק כַּדּוּרִים יְכוֹלִים לַעֲזֹר. בִּכְלָל לֹא חָשַׁבְתִּי בַּכִּוּוּן הַזֶּה, שֶׁל בְּעָיָה פִיזְיוֹלוֹגִית בַּמֹּחַ!"

בְּיוֹם הַנִּתּוּחַ לִוְּתָה אִמָּא אֶת יַעֲקֹבָה לְבֵית הַחוֹלִים. כַּאֲשֶׁר הֻכְנְסָה יַעֲקֹבָה לַחֲדַר הַנִּתּוּחַ, לָחֲשָׁה לָהּ אִמָּא: "רְפוּאָה שְׁלֵמָה, יַעֲקֹבָה. אֲנַחְנוּ אִתָּךְ!" אִמָּא הִתְפַּלְּלָה לִרְפוּאָתָהּ בְּכָל מַהֲלַךְ הַנִּתּוּחַ. הִיא חִכְּתָה בִּדְרִיכוּת שֶׁתִּתְעוֹרֵר. הַאִם תָּשׁוּב יַעֲקֹבָה לְדַבֵּר כְּמוֹ פַּעַם?

* * *

עַל הַמִּטָּה הַצְּחוֹרָה שָׁכְבָה יַעֲקֹבָה בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת. אִמָּא יָשְׁבָה לְיָדָהּ, הֵיטִיבָה אֶת הַכָּרִית וּבָדְקָה אֶת טִפְטוּף הָאִינְפוּזְיָה. יַעֲקֹבָה פָּקְחָה פִּתְאוֹם אֶת עֵינֶיהָ, וְאָז הִבְחִינָה בְּאִמָּא.

הִיא כִּחְכְּחָה בִּגְרוֹנָהּ, וְאִמָּא עָצְרָה אֶת נְשִׁימָתָהּ.

מַה תֹּאמַר עַכְשָׁו? הַאִם תַּתְחִיל שׁוּב בְּמַחֲרֹזֶת שֶׁל מִשְׁפָּטִים מְבֻלְבָּלִים?

יַעֲקֹבָה אָמְרָה בְּקוֹל צָרוּד: "אוֹ, לֵאָה, גַּם לְכָאן הִצְלַחַתְּ לְהַגִּיעַ? לֹא נָעִים לִי, אַתְּ כָּל כָּךְ טוֹבָה אֵלַי, הַלְוַאי שֶׁהַשֵּׁם יִתֵּן לָךְ כְּמוֹ שֶׁאַתְּ נוֹתֶנֶת לִי!"

וְאִמָּא הָיְתָה מְאֻשֶּׁרֶת.

יוצא לאור בהוצאת סלה, ציירת: אסתר גנוט