כְּמוֹ חֲלוֹם

הָיִיתִי בְּעִצּוּמוֹ שֶׁל חֲלוֹם עָמֹק; אֲנִי רָצָה בְּשָׂדֶה עֲנָק שֶׁל פְּרָחִים צְהֻבִּים, מִישֶׁהִי שֶׁאָהַבְתִּי – אֵינִי זוֹכֶרֶת מִי זוֹ הָיְתָה בַּחֲלוֹם – עָמְדָה בַּמֶרְחָק וּפָשְׁטָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ לִקְרָאתִי, וַאֲנִי רַצְתִּי וְרַצְתִּי כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ. רֵיחַ טוֹב שֶׁל פְּרִיחָה הִכָּה בְּאַפִּי, וַאֲנִי כִּמְעַט כְּבָר נָפַלְתִּי לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ הַמּוּשָׁטוֹת שֶׁל הָאִשָּׁה הַטּוֹבָה, כְּשֶׁפִּתְאֹם חַשְׁתִּי שְׂרִיטָה עַזָּה בְּרַגְלִי. הַאִם זֶהוּ קוֹץ? כָּךְ הִסְפַּקְתִּי לְהַרְהֵר בַּחֲלוֹמִי, אוּלַי נִתְקַלְתִּי בְּאֶבֶן? מַהוּ הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁשּׂוֹרֵט אוֹתִי?

אֲבָל הַכְּאֵב הָיָה גָּדוֹל מִכְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִישׁוֹן, וַאֲנִי פָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי וְהִתְעוֹרַרְתִּי. הַחֲלוֹם הִתְפּוֹגֵג בְּאַחַת. הָרֶגֶל שֶׁלִּי שֶׁבָּעֲרָה מִכְּאֵב הֵעִירָה אוֹתִי לְגַמְרֵי מִן הַשָּׂדֶה הַצְּהַבְהַב.

מַשֶּׁהוּ בֶּאֱמֶת שָׂרַט אוֹתִי בָּרֶגֶל. זֶה לֹא הָיָה מַשֶּׁהוּ, זֶה הָיָה מִישֶׁהוּ! מִישֶׁהוּ זָז בַּחֶדֶר, שָׁמַעְתִּי רִשְׁרוּשׁ שֶׁל מְרוּצַת רַגְלַיִם קְטַנְטַנּוֹת וְהִתְיָשַׁבְתִּי בְּבַת אַחַת בַּמִּטָּה, מְסִירָה מֵעָלַי אֶת שְׂמִיכַת הַפּוּךְ הַמְחַמֶּמֶת. נִסִּיתִי לְהָבִין מִי זֶה אוֹ מַה זֶּה הָיָה.

בְּאַפְלוּלִית שֶׁשָּׂרְרָה בַּחֶדֶר לֹא רָאִיתִי כְּלוּם, אַךְ שָׁמַעְתִּי הֵיטֵב קוֹלוֹת שְׁקֵטִים. לֹא הָיָה זֶה גַּנָּב, זֹאת הֵבַנְתִּי מִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן, זֶה הָיָה... זֶה הָיָה...

זָנָב שָׂעִיר הֵגִיחַ לְפֶתַע מִתַּחַת לְמִטָּתִי, וְאַחֲרָיו הוּא הוֹפִיעַ. עַכְבָּרוֹשׁ עֲנָק וְשָׁמֵן!

נְשִׁימָתִי נֶעֶתְקָה. הַקּוֹלוֹת לֹא הִצְלִיחוּ לָצֵאת מִתּוֹךְ פִּי. בָּהִיתִי בְּאֵימָה בַּיְצוּר הַזֶּה, שֶׁלַּמְרוֹת הָאֲפֵלָה רָאִיתִי הֵיטֵב כֵּיצַד הוּא רָץ לְכִוּוּן דֶּלֶת הַחֶדֶר, נֶחְבָּט בַּקִּיר וּמְנַסֶּה לִמְצֹא לְעַצְמוֹ נָתִיב.

וְרַק אָז פָּרְצָה הַזְּעָקָה מִתּוֹךְ פִּי: "הַצִּילוּ! יֵשׁ כָּאן עַכְבָּרוֹשׁ!!!"

בְּבַת אַחַת הִתְרוֹמְמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים, וְנִפְקְחוּ שְׁלֹשָׁה זוּגוֹת שֶׁל עֵינַיִם. "מָה? עַכְבָּרוֹשׁ?" הָיוּ אֵלּוּ שָׁלֹשׁ אַחְיוֹתַי: שָֹרִי, רִבְקִי וְרָחֵלִי. הֵן הִתְנַעֲרוּ בְּבַת אַחַת מִן הַשְּׂמִיכוֹת שֶׁלָּהֶן, וְנֶעֶמְדוּ יְחֵפוֹת עַל הַמִּטָּה. "עַכְבָּרוֹשׁ? אַתְּ בְּטוּחָה? אֵיפֹה הוּא?"

אֲנִי הָיִיתִי מְאֻבֶּנֶת עֲדַיִן, כְּאֵב עַז פִּלַּח אֶת רַגְלִי. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה לִי. מִזָּוִית עֵינַי רָאִיתִי אֶת הַחַיָּה הַמַּבְחִילָה מוֹצֵאת לְעַצְמָהּ פֶּתַח מִלּוּט וּבוֹרַחַת לַסָּלוֹן...

 "תִּקְרְאוּ לְאִמָּא!" אָמַרְתִּי בְּקוֹל רוֹעֵד. "עַכְבָּרוֹשׁ נָשַׁךְ אוֹתִי!"

שָֹרִי הִבִּיטָה בְּרִבְקִי, וּשְׁתֵּיהֶן תָּלוּ עֵינֵיהֶן בְּרָחֵלִי. אַף לֹא אַחַת מֵהֵן הֵעֵזָה לָרֶדֶת מִן הַמִּטָּה וְלָצֵאת מִן הַחֶדֶר, וְלִפְגֹּשׁ – אוּלַי – בַּיְצוּר הַנּוֹרָא הַזֶּה, שֶׁאוֹתוֹ הִכַּרְנוּ רַק מִן הַסִּפּוּרִים.

רָחֵלִי הִסְכִּימָה. הֶעֱרַצְתִּי אֶת גְּבוּרַת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּהּ. הִיא נִעֲרָה הֵיטֵב אֶת נַעֲלֵי הַבַּיִת שֶׁלָּהּ לִפְנֵי שֶׁתָּחֲבָה לְתוֹכָן אֶת רַגְלֶיהָ, וְאָז פָּנְתָה בְּאִטִּיּוּת לְחַדְרָם שֶׁל הוֹרַי. אֲנִי יִבַּבְתִּי בְּשֶׁקֶט, אוֹחֶזֶת בְּרַגְלִי הַיְחֵפָה וְהַדּוֹאֶבֶת. פָּחַדְתִּי אֲפִלּוּ לְהַבִּיט בָּהּ, בָּרֶגֶל. שָֹרִי וְרִבְקִי קָפְצוּ לְמִטָּתִי בְּזִנּוּק מַרְשִׁים, מִבְּלִי לָגַעַת בָּרִצְפָּה. שָֹרִי הֵעֵזָּה לְהַבִּיט בְּרַגְלִי, וְשָׁאֲלָה: "זֶה כּוֹאֵב נוֹרָא?"

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לַעֲנוֹת הוֹפִיעוּ בְּחַדְרִי אַבָּא וְאִמָּא מְבֹהָלִים. מַבָּט אֶחָד בָּרֶגֶל שֶׁלִּי הִבְהִיר לָהֶם שֶׁאָמְנָם, בַּעַל חַיִּים נָשַׁךְ אוֹתִי.

"זֶה עַכְבָּרוֹשׁ!" גָּנַחְתִּי. "אֲנִי... אֲנִי רָאִיתִי אוֹתוֹ. הוּא בָּרַח לַסָּלוֹן!"

"אוּלַי עַכְבָּר?" שָׁאֲלָה אִמָּא, מִתְנַשֶּׁפֶת בְּתִקְוָה.

"הוּא הָיָה עֲנָק, אִמָּא! זֶה הָיָה עַכְבָּרוֹשׁ!"

"עַכְבָּרוֹשׁ??? בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ?!" אִמָּא פָּלְטָה אֲנָחָה גְּדוֹלָה וּמָרָה וְהִתְיַשְּׁבָה לְצִדִּי.

אַבָּא שֶׁלִּי הָאַמִּיץ נָטַל מַטְאֲטֵא וְיָצָא לִשְׂדֵה הַקְּרָב. הִצְטַנַּפְנוּ עַל הַמִּטּוֹת, חֲרֵדוֹת לִקְרַאת הַבָּאוֹת. מִן הַסָּלוֹן נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת קְרָב. כִּסְאוֹת זָזִים מִפֹּה לְשָׁם, הַשֻּׁלְחָן הָעֲנָק הִשְׁמִיעַ קוֹלוֹת אֲנָקָה, הַסַּפָּה נָעָה וְנָדָה, וּמִדֵּי פַּעַם נִשְׁמְעָה חֲבָטָה עַזָּה שֶׁל מַטְאֲטֵא עַל הָרִצְפָּה וְקוֹלוֹת קְרָב שֶׁל אַבָּא הַלּוֹחֵם.

לֹא יָדַעְתִּי אִם לְהַקְשִׁיב לַמַּאֲבָק הַמִּתְנַהֵל בַּסָּלוֹן אוֹ לְהִתְמַכֵּר לַכְּאֵב הָאָיֹם שֶׁהֵצִיף אוֹתִי וְטִפֵּס מִן הָרֶגֶל מַעְלָה בְּגַלִּים מַרְטִיטִים.

"אַבָּא יְנַצַּח!" הִבְטִיחָה רָחֵלִי.

"אַתְּ תִּרְאִי שֶׁהוּא יִתְפֹּס אוֹתוֹ!" אָחֲזָה שָֹרִי בְּלִבָּהּ בְּתִקְוָה.

"אַחֲרֵי מַה שֶׁהוּא עָשָׂה לָךְ." הִמְשִׁיכָה אוֹתָהּ רִבְקִי.

רַק אִמָּא הֶחְמִיצָה פָּנִים. דְּמוּתוֹ שֶׁל אַבָּא נִרְאֲתָה בַּפֶּתַח מוּבֶסֶת וּתְשׁוּשָׁה. הוּא נִשְׁעַן עַל הַמַּטְאֲטֵא וְאָמַר לָנוּ בְּקוֹל עָצוּב: "הוּא בָּרַח וְנֶעְלַם!"

"נֶעֱלַם? מַמָּשׁ נֶעֱלַם?" אִמָּא לֹא הֶאֱמִינָה. אַבָּא הִתְיַשֵּׁב עַל מִטָּתִי, שׁוֹמֵט אֶת הַמַּטְאֲטֵא בְּקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל, וְחוֹזֵר עַל הַמִּלָּה בְּקוֹל קוֹדֵר: "נֶעֱלַם לְגַמְרֵי."

"לְאָן הוֹלְכִים עַכְשָׁו? מָה עוֹשִׂים?" שָׁאֲלָה פִּתְאוֹם אִמָּא. "הַ... חַיָּה הַזֹּאת" (אִמָּא לֹא הִצְלִיחָה לְהוֹצִיא אֶת הַמִּלָּה 'עַכְבָּרוֹשׁ' מִפִּיהָ) "נָשְׁכָה אֶת לֵאָה'לֶה!"

"הַמּוֹקֵד, הַמּוֹקֵד שֶׁל 'עֵזֶר מִצִּיוֹן', הוּא עֲדַיִן פָּתוּחַ." אָמַר אַבָּא. "חַיָּבִים לִנְסֹעַ לְשָׁם, אוּלַי זֶה מְסֻכָּן?! אֵין לִי מֻשָּׂג מַה צָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת!"

אִמָּא הִבִּיטָה סְבִיבָהּ. "וּמִי, מִי יִשָּׁאֵר כָּאן עִם כֻּלָּם?"

"אֲנִי בּוֹרַחַת!" אָמְרָה שָֹרִי.

"גַּם אֲנִי בּוֹרַחַת." הֶחְרְתָה הֶחְזִיקָה אַחֲרֶיהָ רִבְקִי.

"אֲנִי בּוֹרַחַת אִתְּכֶן." סִיְּמָה רָחֵלִי בְּקוֹל נוּגֶה, וְאִמָּא חָתְמָה אֶת הַמַּחְרֹזֶת: "נִדְמֶה לִי שֶׁגַּם אֲנִי בּוֹרַחַת."

רַק אַבָּא אָמַר: "טוֹב, אָז אֲנִי אֶשָּׁאֵר לִשְׁמֹר עַל אוּרִיאֵל הַתִּינוֹק וְכַמּוּבָן, עַל הָעַכְבָּרוֹשׁ שֶׁלָּנוּ שֶׁלֹּא יִבְרַח."

"שֶׁיִּבְרַח! שֶׁיִּבְרַח!" נִרְעֲדָה אִמָּא, "הַלְוַאי שֶׁיִּבְרַח!"

אַבָּא לֹא הֵשִׁיב, הוּא נֶעֱמַד שׁוּב בְּפֶתַח הַדֶּלֶת, אוֹחֵז בַּמַּטְאֲטֵא הַמָּרוּט כְּמוֹ שׁוֹמֵר הַסַּף הַנִּצְמָד לְרוֹבֵהוּ. לָבַשְׁנוּ כֻּלָּנוּ בְּגָדִים מֵעַל בִּגְדֵי הַלַּיְלָה שֶׁלָּנוּ, אִמָּא סִיְּעָה לִי לִלְבֹּשׁ גַּרְבַּיִם וְלִנְעֹל אֶת נְעָלַי. אַבָּא וְהַמַּטְאֲטֵא יָצְאוּ לַפְּרוֹזְדוֹר, וַאֲנַחְנוּ בְּשַׁיָּרָה בְּעִקְּבוֹתָיו.

אִמָּא הִתְאַרְגְּנָה וְאָרְזָה כַּמָּה חֲפָצִים בְּתוֹךְ שַׂקִּית. אַבָּא לִוָּה אוֹתָנוּ, מַשְׁמִיעַ לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן קוֹלוֹת מְשֻׁנִּים וְהִמְהוּמִים מוּזָרִים לְהַרְחָקַת מַרְעִין בִּישִׁין, וַאֲנִי צָלַעְתִּי לְכִוּוּן הַדֶּלֶת. הָיִיתִי גִּבּוֹרַת הָאֵרוּעַ!

הִבַּטְתִּי בַּמַּרְאָה שֶׁנִּצְּבָה מוּל הַדֶּלֶת, וְרָאִיתִי מוּלִי תַּהֲלוּכָה עֲצוּבָה שֶׁל אִמָּא אַחַת עֲיֵפָה וְשָׁלֹשׁ בָּנוֹת נִשְׂרָכוֹת אַחֲרֶיהָ, שׁוּלֵי הַכֻּתֳּנוֹת שֶׁלָּהֶן מְבַצְבְּצִים מִתַּחַת לַחֲצָאִיּוֹת וּלְחֻלְצוֹת בֵּית הַסֵּפֶר, וּמֵעֵינֵיהֶן נִבָּט פַּחַד עָמוּם.

רַק אַבָּא מֵאָחוֹר הוֹסִיף לְהַשְׁמִיעַ קוֹלוֹת קְטוּעִים לַהֲגָנַת מִשְׁפַּחְתּוֹ, וְאֵיכְשֶׁהוּ הָיִיתִי בְּטוּחָה שֶׁעַכְשָׁו, בַּמַּעֲמָד הַזֶּה, הַעַכְבָּ... הַחַיָּה הַזּוֹ לֹא תָּעֵז לְהוֹפִיעַ.

יָצָאנוּ. הַלַּיְלָה הָיָה קַר וְשָׁחֹר. הַמּוֹנִית שֶׁאַבָּא הִזְמִין הִגִּיעָה בִּמְהִירוּת, וְעַד מְהֵרָה מָצָאנוּ אֶת עַצְמֵנוּ מוּל הַדֶּלֶת הַחוּמָה שֶׁל הַמּוֹקֵד הָרְפוּאִי "עֵזֶר מִצִּיּוֹן". לֹא הָיוּ שָׁם אֲנָשִׁים בִּכְלָל, הָרוֹפֵא הֵעִיף מַבָּט קָצָר בְּרַגְלִי הַשְּׂרוּטָה וְחִטֵּא אוֹתָהּ הֵיטֵב בְּעֶזְרַת נוֹזֵל קַר שֶׁגָּרַם לִי צְמַרְמֹרֶת. קִוִּיתִי שֶׁיִּקְבַּע שֶׁעָלַי לְהִתְאַשְׁפֵּז בְּבֵית הַחוֹלִים בִּדְחִיפוּת, אַךְ הוּא אָמַר בְּמִבְטָא גְּרוֹנִי עָמֹק שֶׁמָּחָר בַּבֹּקֶר נִפְנֶה לְקֻפַּת הַחוֹלִים כְּדֵי לְקַבֵּל חִסּוּן נֶגֶד כַּלֶּבֶת, וְהִמְלִיץ בִּרְצִינוּת גְּמוּרָה עַל הַזְמָנַת לוֹכֵד עַכְבָּרִים. אִמָּא הִנְהֲנָה בְּרֹאשָׁהּ.

וְאָז סוֹף סוֹף נִפְנֵינוּ לָשֶׁבֶת עַל הַכִּסְאוֹת בַּחֲדַר הַהַמְתָּנָה, מְנַסּוֹת לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מִן הַחֲוָיָה שֶׁעָבַרְנוּ.

"אֲנִי פּוֹחֶדֶת לַחֲזֹר הַבַּיְתָה..." יָצְאוּ מִפִּי מִלִּים מְרֻסָּקוֹת. כְּאֵב הַנְּשִׁיכָה הַחַד שָׁב וְהֵצִיף אוֹתִי. "אֲנִי פּוֹחֶדֶת שֶׁהוּא יַגִּיעַ שׁוּב."

אִמָּא נֶאֶנְחָה. "נִסְגֹּר הֵיטֵב אֶת דֶּלֶת הַחֶדֶר שֶׁלָּכֶן, וְנֶאֱטֹם אֶת כָּל הַפְּתָחִים. מָחָר בַּבֹּקֶר נַזְמִין בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם לוֹכֵד! אֵין לָנוּ בְּרֵרָה, אֵיפֹה נִהְיֶה הַלַּיְלָה?"

"אוּלַי נִסַּע לְסַבְתָּא?" שָׁאַלְתִּי בְּתִקְוָה. הַמַּחְשָׁבָה עַל חֲזָרָה לְמִטָּתִי גָּרְמָה לִי מַחֲנָק. "לֹא, אִי אֶפְשָׁר לְהָעִיר אוֹתָהּ עַכְשָׁו, וּבִכְלָל כְּבָר אֵין אוֹטוֹבּוּסִים לְהֶרְצְלִיָּה."

הֵבַנְתִּי שֶׁאֵין פִּתְרוֹן הֶגְיוֹנִי, וּבְכָל זֹאת אָמַרְתִּי בְּקוֹל חַלָּשׁ: "הַלְוַאי! הַלְוַאי שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲזֹר לָנוּ!"

"אֵיזוֹ עֶזְרָה אַתְּ רוֹצָה?" שָׁאַל פִּתְאֹם קוֹל רָגוּעַ.

הֵי! מִי זֶה? מִי נִכְנַס לְפֶתַע לַחֲדַר הַהַמְתָּנָה הַשָּׁקֵט? מִי שָׁמַע אֶת תְּחִנָּתִי?

הָיְתָה זוֹ אִשָּׁה נְעִימָה שֶׁנִּכְנְסָה בְּאוֹתוֹ רֶגַע לַחֶדֶר וְהִצְלִיחָה לִשְׁמֹעַ אֶת מִלּוֹתַי הָאַחֲרוֹנוֹת. "לֹא, כְּלוּם." אָמַרְתִּי לָהּ, מִצְטַעֶרֶת עַל פְּלִיטַת הַפֶּה הָרַגְשָׁנִית שֶׁלִּי, אַךְ הָאִשָּׁה נֶעֶמְדָה לְיַד אִמָּא, שָׁמַעְתִּי אוֹתָה אוֹמֶרֶת בְּקוֹל נָמוּךְ: "לָמָּה כֻּלְּכֶן כָּאן? אֶפְשָׁר לַעֲזֹר?" וּמִיָּד הוֹסִיפָה: "אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לוֹמַר לִי כְּלוּם, רַק חָשַׁבְתִּי שֶׁאִם אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, פָּשׁוּט... אֶ... אֲנִי גָּרָה כָּאן קָרוֹב!" הִיא הִצְבִּיעָה עַל הַדֶּלֶת הַסְּמוּכָה לַמּוֹקֵד הָרְפוּאִי. אִמָּא עָנְתָה לָה בְּקוֹל מְהֻסֶּה: "עַכְבָּרוֹשׁ... עַכְבָּרוֹשׁ נָשַׁךְ אֶת הַבַּת שֶׁלִּי מִקֹּדֶם, וְ... כָּל הַבָּנוֹת שֶׁלִּי כָּאן... הֵן פָּשׁוּט פּוֹחֲדוֹת לַחֲזֹר הַבַּיְתָה, אֲבָל אֵין בְּרֵרָה. נִסְגֹּר הֵיטֵב אֶת הַדֶּלֶת וּמָחָר בַּבֹּקֶר נַזְמִין לוֹכֵד. לֹא נוֹרָא. אֲנָשִׁים עוֹבְרִים דְּבָרִים גְּרוּעִים יוֹתֵר."

הָאִשָּׁה הִבִּיטָה בְּאִמָּא בִּפְלִיאָה וְאָמְרָה לָה: "אֲבָל, מַה הַבְּעָיָה, בְּעֶצֶם? לָמָּה שֶׁלֹּא תָּבֹאוּ לִישׁוֹן כָּאן, אֶצְלִי?"

"אֶצְלֵךְ?" צָחֲקָה אִמָּא וְרָאִיתִי שֶׁהִיא כִּמְעַט בּוֹכָה, "מָה פִּתְאוֹם! אֲנִי כָּאן עִם אַרְבַּע בָּנוֹת... וְאַתְּ לֹא מַכִּירָה אוֹתָנוּ בִּכְלָל... וְ... מָה פִּתְאוֹם?! אֵיזֶה מִין רַעְיוֹן הוּא זֶה?"

"אֲבָל לָמָּה לֹא?" הָאִשָּׁה לֹא הֵבִינָה מָה הַבְּעָיָה. "יֵשׁ לִי מִטּוֹת פְּנוּיוֹת בְּקוֹמַת הַגַּג שֶׁל הַבַּיִת, חֲבָל שֶׁהֵן עוֹמְדוֹת רֵיקוֹת!" כָּךְ שִׁכְנְעָה אֶת אִמָּא. "אוּלַי פָּשׁוּט תִּתְקַשְּׁרִי לְבֵיתֵךְ וְתַחְלִיטִי בְּנַחַת מַה כְּדַאי לַעֲשׂוֹת?"

אִמָּא נִכְנֶסֶת לְבֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַנֶּחְמָדָה, וַאֲנַחְנוּ נִכְנָסוֹת אַחֲרֶיהָ, מִתְיַשְּׁבוֹת בַּסָּלוֹן וּמַבִּיטוֹת עַל הַתְּמוּנָה הַיָּפָה שֶׁל הָרַב הַצַּדִּיק הַתְּלוּיָה מוּלֵנוּ.

הִתְפַּלַּלְתִּי בְּשֶׁקֶט לְהַשֵּׁם שֶׁאַבָּא יַסְכִּים לַתָּכְנִית הַמּוּזָרָה הַזּוֹ. הַשְּׂרִיטָה בְּרַגְלִי עֲדַיִן הִזְכִּירָה אֶת עַצְמָהּ מִדֵּי פַּעַם.

אִמָּא נִכְנְסָה לַסָּלוֹן וְשָׁאֲלָה אִם אֲנַחְנוּ רוֹצוֹת לְהִשָּׁאֵר לִישׁוֹן כָּאן, בִּלְעָדֶיהָ. הִיא תַּחֲזֹר הַבַּיְתָה. הָאִשָּׁה נִכְנְסָה אַחֲרֶיהָ וְהִבִּיטָה בָּנוּ בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת: "אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לְהַצִּיעַ לָכֶן תְּנָאִים שֶׁל בֵּית מָלוֹן, אֲבָל אֲנִי מַאֲמִינָה שֶׁתִּישְׁנוּ כָּאן טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר..." וְהִיא הִשְׁתַּתְּקָה.

אִמָּא נִפְנְתָה אֵלֶיהָ בְּהִסּוּס וְאָמְרָה: "זֶה... זֶה לֹא קָשֶׁה לָךְ? בְּכָל זֹאת, אַרְבַּע מִטּוֹת, וְאַתְּ לֹא מַכִּירָה אוֹתָנוּ בִּכְלָל!" אֲבָל הָיָה נִרְאֶה שֶׁהַהִיא בֶּאֱמֶת אֵינָהּ מְבִינָה: "אֲבָל הַבָּנִים שֶׁלִּי יְשֵׁנִים בַּיְשִׁיבוֹת, חֲבָל שֶׁהַמִּטּוֹת שֶׁלָּהֶם תַּעֲמֹדְנָה רֵיקוֹת, לֹא?!"

אִמָּא מִשְׁתַּכְנַעַת וְגַם אֲנַחְנוּ. פִּתְאוֹם נִרְאֶה לִי שֶׁתִּהְיֶה זוֹ חֲוָיָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת כָּאן הַלַּיְלָה. "הֵי!" אִמָּא נִזְכֶּרֶת פִּתְאוֹם, "וְאִם יִכְאַב לָךְ?" הִיא נִפְנֵית אֵלַי, אַךְ הָאִשָּׁה רַק עוֹנָה בְּשַׁלְוָה: "נוּ, אִם יִכְאַב לָהּ אָז הִיא כְּבָר כָּאן, צָמוּד לַמּוֹקֵד הָרְפוּאִי שֶׁל 'עֵזֶר מִצִּיוֹן'!"

אִמָּא מִשְׁתַּכְנַעַת סוֹפִית וְגַם אֲנַחְנוּ. דֶּלֶת הַבַּיִת נִסְגֶּרֶת, וְאָנוּ עוֹלוֹת בְּעִקְּבוֹתֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה אֶל גַּג הַבַּיִת. בְּיָדֶיהָ מַצָּעִים מַדִּיפִים נִיחוֹחַ נָעִים. הִיא מַרְאָה לָנוּ אַרְבַּע מִטּוֹת וְשׁוֹאֶלֶת: "תִּסְתַּדֵּרְנָּה לִפְרֹשׂ בְּעַצְמְכֶן?" אֲנַחְנוּ מְהַנְהֲנוֹת בְּרָאשֵׁינוּ, וְהִיא שׁוֹאֶלֶת אִם חָסֵר לָנוּ מַשֶּׁהוּ, וְאִם אֲנַחְנוּ רְגִילוֹת לִשְׁתּוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה. הִיא מְבַקֶּשֶׁת שֶׁלֹּא נִתְבַּיֵּשׁ בַּבֹּקֶר לְהָכִין כּוֹס שֶׁל מַשְׁקֶה חַם, וְאָז נֶעֱלֶמֶת בִּדְמָמָה.

אֲנַחְנוּ פּוֹרְשׂוֹת אֶת הַמַּצָּעִים בְּשֶׁקֶט, הֲמוּמוֹת עֲדַיִן מֵאֵרוּעֵי הַלַּיְלָה הַמַּסְעִירִים, וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ נִבְלָעוֹת מִתַּחַת לִשְׂמִיכוֹת הַפְּלוּמָה הֶעָבוֹת, אֲנִי שָׂמָה לֵב שֶׁעַל הַסָּדִין שֶׁלִּי מְצֻיָּר שְׂדֵה חֲמָנִיּוֹת צָהֹב וּפוֹרֵחַ, מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּחֲלוֹם. אֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי וְנִרְדֶּמֶת לִשְׁנַת לַיְלָה רְצוּפָה וּמְתֻקָּה.

וּקְצָת רֶקַע:

דֶּלֶת פְּתוּחָה, שֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִטָּה מֻצַּעַת הָיוּ בַּעֲבוּר לֵאָה דֶרֶךְ חַיִּים, אַךְ לֹא כְּעִנְיָן שֶׁיֵּשׁ לְהַכְבִּיר בּוֹ בְּמִלִּים וּלְהִתְעַסֵּק בּוֹ, כִּי 'לֹא חֲבָל שֶׁהַמִּטּוֹת תַּעֲמֹדְנָה רֵיקוֹת?!'. אוֹרְחִים קְרוּאִים וּמִזְדַּמְּנִים הִגִּיעוּ בְּהִזְדַּמְּנֻיּוֹת שׁוֹנוֹת אֶל הַבַּיִת הַפָּתוּחַ תָּדִיר.

מְעַנְיֵן לְצַיֵּן שֶׁלְּעִתִּים לֹא פָּרְשָׂה לֵאָה לְאוֹרְחֶיהָ אֶת הַמַּצָּעִים, כִּי אִם הִשְׁאִירָה לָהֶם אֶת הַמְּלָאכָה. פַּעַם הִתְנַצְּלָה עַל כָּךְ וְאָמְרָה שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁאִם תִּטְרַח וְתִפְרֹשׂ בְּכָל פַּעַם מַצָּעִים לָאוֹרְחִים, הִיא עֲלוּלָה לְהִמָּנַע מִלְּהַרְבּוֹת לְהַזְמִינָם, אוֹ שֶׁהַדָּבָר יִגְרֹם לָהּ לִשְׂמֹחַ פָּחוֹת בַּמִּצְוָה. הֶכֵּרוּת בְּהִירָה עִם כֹּחוֹתֶיהָ וְעִם אֶפְשָׁרֻיּוֹתֶיהָ הָיוּ חֵלֶק מִמַּעֲלַת נַפְשָׁהּ.

יוצא לאור בהוצאת סלה, ציירת: אסתר גנוט