שידוך תמורת מחילה

"רבי, בשעה טובה מחתן אני את בתי, זקוק אני להלוואה מהגמ"ח", ביקש יהודי תושב וילנא הלוואה מהגמ"ח שניהל רב העיר – רבי שמואל שטראשון – לטובת תושבי עירו.

הרב נענה לבקשה והלווה לו סכום כסף רב, לא לפני שהחתים אותו על טופס בקשת הלוואה, כשהוא מתחייב לפרוע את הכסף עד תאריך פלוני.

עברו חלפו להם הימים, הגיע זמן פירעון ההלוואה והלווה הגיע כשהכסף בידו, הן אדם הגון הוא ולא יאחר מלשלם את חובו לרב שהיטיב עימו. הרב ישב באותה עת בחדר לימודו טרוד ושקוע כולו בסוגיה שלפניו, הרים עיניו והקשיב ללווה שהסביר כי ב"ה עלה בידו להחזיר את כל הסכום בזמן.

הרב הנהן בראשו, הכניס את חפיסת השטרות בתוך כרך הגמרא שלפניו, כשהוא ממשיך ללמוד במרץ רב. לאחר שנסתיים סדר לימודו שכח הרב לחלוטין את חבילת שטרות הכסף השייכת לגמ"ח שהוחזרה על ידי הלווה. בוודאי שלא זכר הרב לציין בפנקס הגמ"ח שהלה החזיר את אשר קיבל.

* * *

הרב ישב ועשה סדר בפנקסי הגמ"ח, כשלפתע צדה עינו את שמו של אותו אדם שלווה ממנו סכום כסף ולא צוין שהחזיר זאת. זימן הרב את הלווה ושאלו מתי חושב הוא לפרוע את הלוואה. היהודי הסביר לרב שלפני מספר חודשים היה אצלו והשיב את ההלוואה, אף ציין שהרב היה עסוק בלימודו ואולי משום כך לא ציין את החזר החוב בפנקסו.

הרב שמע את דבריו, אך ציין שהיות והכסף אינו שלו, לפי דין תורה מחויב הלווה או להישבע שהשיב את הכסף וייפטר מתשלום נוסף, או שישלם שוב כדי לא להישבע. הלווה שהיה איש ירא אלוקים סירב להישבע, אפילו על אמת, בעד שום הון שבעולם והעדיף לשלם שנית!

אולם, הנשמות הטובות שברחוב קבעו נחרצות: גנב הוא האיש! איזה אדם הגון יסכים לשלם שוב חוב שנפרע על ידו? מה גם שביכולתו להיפטר על ידי שבועה.

צער רב ובושת פנים גדולה נגמרה לאיש מהסיפור, אך מעמדתו לא נסוג, הוא ישלם ולא יישבע.

ערב פסח הגיע, ותוך כדי ניקוי גמרותיו של הרב נשר מאחד הכרכים סכום כסף השווה במדויק לסכום שלווה האיש לפני כחצי שנה מהרב. זכרונו של הרב נצטלל, מראה עמום שב לזכרונו היאך החזיר הלווה את הכסף בעת לימודו של הרב.

בבהלה רבה רץ הרב לביתו של האיש והתחנן: אנא, מחל לי. אתה הצדיק ואני שוגג. צריך הייתי להפסיק מלימודי ולכתוב את החזר ההלוואה בפנקס.

אך האיש לא הסכים למחול: "מי ישיב לי את שמי הטוב שנפגע", הקשה בכאב. "מי ישתדך עם ילדי?!". קשה היה לשכנע אותו לסלוח לרב בלב שלם, וגם הצהרתו של הרב שהוא יפרסם בכל העיר שהלווה צדק והרב טעה לא קיררו את דעת האיש. "אנשים יאמרו שהרב אומר שאני צודק רק לפנים משורת הדין".

"מה יפייס אותך ויגרום לך למחול לי באמת?", שאל הרב, נכון לעשות ככל אשר יאמר האיש. "אם ייתן הרב את בנו, מתתיהו, לבתי כחתן – אסלח בלב שלם. אז יבינו כולם שבאמת נקי אני וחף מפשע". למרות היותו אדם פשוט, הסכים הרב להשתדך עימו ובלבד לקבל את מחילתו בלב שלם.