שילוב של חול וקודש: ברי סחרוף שר "צמאה לך נפשי"

בכל פעם, שאני שומעת את השיר הזה הוא מזכיר לי איזשהו רגע של חיבור מיוחד שהיה לי עם הקב"ה, דווקא בלב תל אביב. הימים היו ימים מבולבלים מאוד עבורי, וזאת לאחר שהות ארוכה של מגורים בעיר הקודש ירושלים, חזרתי להתגורר באזור המרכז. השינוי הזה, נטע בי בלבול עמוק, שלא הצלחתי להשתחרר ממנו תקופה ארוכה. לא הצלחתי להבין איך אפשר לשלב, במקומות כל כך חילוניים שאתה מגיע אליהם, את עבודת ה' הכל כך פנימית שלך, איך אפשר להביא למקומות שנדמים בעיניך כל כך נמוכים, מבחינה רוחנית, את המקומות הכי נעלים ומקודשים שאפשר.

באחד הימים, הוזמנתי לשיעור תורה מיוחד במינו לנשים, שמתקיים עד היום אגב, ונמצא בלב ליבה של הסצנה התל אביבית, במלוא עוצמתה והדרה: רחוב בן אביגדור 20 (צמוד לרחוב המסגר המוכר, וקרוב מאוד לקניון עזריאלי). שם ממוקם מרכז "התהוות", ובימי חמישי מעבירה שם נעה ירון דיין שיעור (מנחת טלוויזיה ושדרנית רדיו לשעבר, שחזרה בתשובה, מחברת "מקימי" למי שקרא ומכיר).

בכל אופן, כשנכנסתי לשם בפעם הראשונה, הרגשתי שאני פשוט לא מבינה כלום. התבוננתי סביבי, וכל מה שראיתי היה אסופה של נשים, שהקשר ביניהן היה פשוט מקרי בהחלט. לרגע הרגשתי, כאילו כולנו נקלענו לאותה תחנת אוטובוס או משהו, כי לא הצלחתי לחשוב על קשר אחר שיכול להתקיים בינינו. והבלבול רק גבר...

ואז נעה התחילה את השיעור, ואת הרגע הזה אני לעולם לא אשכח: נעה הייתה ישובה על כורסא בקדמת החדר, מדברת כל כולה קודש, דיבורים עמוקים שיוצאים מלב קדוש וטהור ומלא בקרבת ה', ובצורה סמלית, בדיוק מאחוריה, עמדו זקופים וגאים מגדלי עזריאלי במלוא הדרם, שנשקפו מהחלון, וברקע נשמעה המולת המסיבות של יום חמישי בערב. ישבתי שם, מנסה להכיל את כל זה, ופתאום נפלה בי הכרה שאני לא יכולה לתאר במילים. פתאום התרחש שם החיבור המיוחד הזה, בין תל אביב החיצונית והחילונית כל כך לכאורה, לנפש שלי, שכל כך חיפשה את ה' באותה תקופה מאותו מקום רחוק, ולא הצליחה להבין איך מחברים שני קטבים כל כך רחוקים... ואז ברגע אחד, הכל התבהר. כאילו הכל סביבי לחש לי: ברוכה הבאה הביתה.

ואז הבנתי. הבנתי שכך בעצם נראים החיים שלנו: כל הזמן שלובים סביב חול וקודש, התקרבות וריחוק, נפילות ועליות. בדיוק כמו שאנחנו, שילוב של גוף ונשמה, נפש אלוקית ונפש בהמית, במאבק תמידי של רצונות וכיסופים למול תאוות נמוכות. והבנתי שפשוט אין מקום טוב יותר מאשר הרגע הזה, כדי לתאר בדיוק את המקום שבו אני מונחת. כדי להעביר לי, בהשגחה פרטית שמימית, את המסר הזה, שמכל מקום אפשר וצריך לעבוד את ה'.

וברגע אחד, כל הדמויות שהיו חלק מהסיטואציה הזאת התחברו לי: החרדית מבני ברק, הסטייליסטית מערוץ 2 שזעקה חמס בכל פעם שהוזכרה המילה 'צניעות', מיס עולם לשעבר שחזרה בתשובה, המתנחלת החמודה שעשתה דרך ארוכה רק כדי להגיע ולשמוע שיעור תורה, הבחורה עם הקעקועים והעגילים שכל הזמן שאלה שאלות, הבלונדינית ההיא שנראתה שטחית עד כדי להחריד, וגם בעלת תשובה מבולבלת עד עמקי נשמתי, בקושי מכילה את עצמה, כמו שאני הייתי באותו רגע. ואז בלב שלי פשוט חיבקתי את כולן שם... זיהיתי כמה הן חלק ממני, כמה הן אחיות שלי, במלבושים אחרים, מתגלגלות במקומות אחרים, אבל כולנו משפחה אחת, עם אותה נשמה אלוקית צמאה ועייפה, שמחפשת את הדרך הביתה...

ונראה שאין מתאים מהביצוע הזה, של ברי סחרוף ל"צמאה לך נפשי", כדי לסכם את כל זה. שכן מדובר בפיוט קדוש ועתיק יומין, שאת מילותיו חיבר דוד המלך, והן מופיעות בספר התהילים (פרק ס"ג, פס' ב'-ג'), והלחן הנפלא והמרגש, מיוחס לאדמו"ר הזקן של חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי. והביצוע של סחרוף לכל זה, כמו עוד שירי קודש שמבוצעים בידי אמנים חילוניים לכאורה, פשוט מזכירים לי את המקום הזה, ומחזירים אותי לשם כל הזמן.

כדי שלא נשכח חלילה, שלא נתבלבל. אפשר לעבוד את ה' מכל מקום שנמצאים בו. גם מהמקומות הנמוכים ביותר שאנחנו נמצאים בהם, ושנדמה לנו שאין סיכוי שפה אפשר, שגם לכאן הוא ירד איתנו. הוא הרי ברא את החושך, אז גם שם הוא חייב להימצא. וכשחושבים על זה, אולי יותר מבכל מקום אחר בעצם...

ושלא משנה איך זה נראה מבחוץ, אבל באמת, כל יהודי הוא קודש. קודש קודשים, שבתוכו מפעמת מתחת לכל הכיסויים – נשמה קדושה וטהורה... נקודה אלוקית שלא יכולה להיפגם לעולם, ששום דבר ואף אחד לא יכול לקחת אותה, גם באלה שנראים לנו הכי הכי רחוקים. גם הלב שלהם, צועק, כשאף אחד לא רואה, שצמאה לך נפשי, אבא. צמאה לך נפשי בארץ ציה, ועייף בלי מים...