הצד האפל של עולם הגאדג'טים והטכנולוגיה

רוצות להתמלא באנרגיות בדרך מקורית במיוחד? הכירו את המחולל הפרטי שלכן, מאג סוללה, המשתנה לנגד עיניכן בזמן שאתן מוזגות משקה חם לתוכו. על גבי המאג מוטבע הדפס בצורת סוללה ריקה, שנראית תמימה למראית עין אך אחראית לפלא: ככל שמפלס המשקה בספל עולה, היא מתמלאת בצבע ירוק עד למצב שבו היא טעונה לחלוטין. עם כל לגימה היא מתרוקנת.

המצאות כמו המאג החכם הן רק התחלה של משהו טוב. מחפשות מתנות שימושיות? מבקשות לשמור על עדכניות? חושבות על צעצועים מתחכמים במיוחד לילד או לשולחן המשרדי? אינספור הצעות מחכות בכל פינה, כי צעצועים הפסיקו מזמן להיות מורכבים מחלקי פלסטיק פשוטים. צעצועי המאה ה-21 מבוססים על עקרונות טכנולוגיים ופיסיקליים מתקדמים, ויוצרים הדמיות למוצרים חדשניים. את כולם, חשובים יותר או פחות, מייצרים איפשהו במזרח הרחוק. תעשייה שלמה מגלגלת עשרות רבות של מיליוני דולרים ומניעה עצמה על גלגליו השועטים של הגאדג'ט התורן, ועדיין לא הגענו אל קו הגמר, שמקדם אלפי פיתוחים מתקדמים, משעשעים, מרשימים, מפתיעים, מגוחכים וגם סתם מיותרים.

ואת כל הרכיבים מייצרים ברגעים אלה, כשאתן קוראות לאור מנורת לילה שמוטמעת במחזיק מפתחות, עובדי סדנאות היזע של העולם הטכנולוגי העשיר, בלי מזגנים ובלי הפסקות עבודה, בשכר שערורייתי נמוך ותחת צו איסור כבד לשוחח בטלפונים הניידים שלהם. העבדות פסה מן העולם, אבל באוהל הדוד גאדג'ט ממשיכים לרדות בפרך.

עד שהרגליים מתנפחות

מאחורי הקלעים של הטכנולוגיה המתקדמת ביותר, שמביאה אלינו צעצועים טכנולוגיים משודרגים, הופכת את החיים למשחק ועורמת שלל אפליקציות על כל שלט אלקטרוני פשוט, רוחשת חרושת משומנת של יחסי כוחות השולטים בשוק המערבי, נרקמות בריתות ונתפרים קשרים אפלים.

דוח חדש שהכינה FLA, אגודה אמריקנית לתעסוקה הוגנת, עבור חברת המחשבים 'אפל', מאשר שהעובדים המייצרים את מוצריה במפעלי 'פוקסקון' (Foxconn) שבסין עובדים בתנאים קשים. הדוח קובע שהם עובדים מסביב לשעון, ללא חופשות ופעמים רבות גם בלי לקבל תשלום על שעות נוספות. הוא מצייר תמונה עגומה על מצבם של עשרות אלפי פועלי ייצור וקובע שהמנהלים לא מספקים להם את התנאים המגיעים להם. 'אפל' אינה החברה היחידה שמוצריה מיוצרים ב'פוקסקון', ורבות מענקיות האלקטרוניקה וה-IT עושות כן, אלא שמעמדה האייקוני הביא עליה את המיקוד התקשורתי והציבורי.

לא ברור באיזו מידה ישפר הדוח את מצבם ותנאיהם של העובדים, אולם הוא מצליח להעלות את הנושא שוב על סדר היום במערב אירופה ובצפון אמריקה - ארצות היעד. צוותים של ה-FLA ראיינו לצורך הכנתו 35 אלף עובדים באופן אקראי ובחנו דיווחים על אלפי שעות עבודה במפעלים ברחבי סין. הממצאים חולקו לכמה תחומים. בראשון, המתייחס לשעות העבודה, נמצא שהפועלים עובדים ימים רבים מאוד ברציפות. לו 'פוקסקון' הייתה ממלאת אחר החוק הסיני ושומרת על כמות הייצור שלה, היה עליה להעסיק עוד עשרות אלפי פועלים. בתחום הבריאות והבטיחות העלו צוותי ה-FLA חששות לגבי השימוש באבק אלומיניום במהלך הייצור. החומר הזה הביא לפני כשנה לפיצוץ קטלני באחד ממפעלי 'פוקסקון' בסין. הפועלים נחשפים במהלך הייצור לחומרים מסוכנים או רעילים והרישומים על השימוש בהם מזויפים או מועלמים.

הדוח מאשר את ממצאי התחקיר של 'ניו יורק טיימס' שפורסם בשנה שעברה, לפיו הפועלים במפעלי 'פוקסקון' עובדים מספר רב של שעות נוספות, לפעמים שבעה ימים בשבוע, חיים בתנאי צפיפות מחפירים במעונות ועומדים על רגליהם עד שהן מתנפחות ואין ביכולתם ללכת. התחקיר ארוך, בן אלפי מילים, ומציין ש"את המחיר משלמים עוד ועוד פועלים, ביניהם 19 עובדים שקפצו או נפלו במפעל 'פוקסקון' בין 2008 ל-2010; ארבעה שנהרגו בשני פיצוצים ועוד 77 שנפצעו; 137 עובדים במפעל 'Wintek' שנפגעו עקב השימוש בכימיקל שגורם לאידוי מהיר - חומר שמשתמשים בו בעת ליטוש המסכים; ו-59 פועלים שנפצעו בפיצוץ במפעל 'פוקסקון' בשנגחאי בדצמבר 2011".

להשתתף בשביתת קונים

הממצאים קשים לפי כל קנה מידה. במפעל סיני התרחשה תאונת עבודה מחרידה. עובד צעיר, אחד מאלפי המועסקים, הפעיל את מכונת הניקוב במהלך בניית מצלמה וברגע של היסח דעת קטע את האצבע המורה שלו. הוא פונה במהירות לבית החולים וקיבל טיפול, אולם כששב ציפתה לו בשורה מפתיעה: הנהלת המפעל החליטה לקנוס אותו במשכורת של חמישה ימי עבודה וחצי ולפטר אותו. האשמה: הוא לא ציית להוראות העבודה.

עובדת אחרת, נערה בת 18 המכונה לצורך הכתבה 'צ'ן', סיפרה על התנאים הקשים שאיתם התמודדה מדי יום. בתחילה התרגשה מההזדמנות לעבוד, כשהיא רואה אפשרות להשתכר ולקבל תשלום עבור שעות נוספות והטבות מפליגות, אבל על אף מה שהובטח כשהגיעה נודע לה שרק עובדים בכירים זכאים לקבל תגמולים וימי מחלה. היא, לעומת זאת, נאלצה לעבוד שעות נוספות על בסיס קבוע.

במהלך היום הראשון לעבודתה יעץ לה עובד מבוגר לעזוב את המפעל במהירות, אבל צ'ן נשארה, ממתינה לחזור ללימודיה. בשלושת השבועות הראשונים היא הדביקה בידיה יותר מארבעת אלפים מדבקות על גבי מסכי מחשב, והמנהלים כפו עליה לעבוד שישים שעות בכל שבוע על פס הייצור. "זה כל כך משעמם. לא יכולה לסבול את זה יותר", אמרה לעיתונאי שראיין אותה. "כל יום הוא כזה: אני עוזבת את העבודה, אני הולכת לישון, אני קמה בבוקר ואני הולכת לעבודה. זה סדר היום שלי. אני מרגישה כמו חיה, לא כמו בת אנוש".

המקרה הנורא ביותר שדווח בתחקיר הוא זה של לאי שיאנדונג, מנהל ייצור במפעל, בוגר קולג' שעמד להתחתן. פניו ותשעים אחוז מהעור שעל גופו הושחתו בפיצוץ שאירע במאי 2011. אמו, שהגיעה לזהות אותו בבית החולים, עשתה זאת רק על פי רגליו. הפיצוץ נגרם בשל בעיה ידועה היטב: שפע אבק אלומיניום שנוצר כתוצאה מליטוש מסכים - תחום שעסק בו הצוות שניהל שיאנדונג. גם מותו לא בא בקלות, והוא גסס במשך יומיים. 'אפל' לכאורה הוזהרה מבעוד מועד לגבי סכנת הפיצוץ בקווי הייצור הרוויים אלומיניום, אולם התעלמה מההתרעות.

"האם ל'אפל' איכפת?", שאל עורך 'פורבס', שנרתם גם הוא למאבק החברתי. "נראה שאיכפת לה מהתדמית שלה. השאלה היא האם איכפת ללקוחות שלה, ומה הם חושבים לעצמם בעת שהם משתמשים במסכים המלוטשים בקפידה של מכשירי החברה היקרים".

המאמר של 'פורבס' נחתם בפנייה לקוראים: "מכיוון שאתה כבר משלם פרמיה כזו גבוהה על הזכות להיות הבעלים של מוצרי 'אפל', אולי תהיה מוכן לשלם מעט יותר וללחוץ על 'אפל' - דרך בעלי המניות והספקים שלה - כדי שהיא תוכל להתייחס לעובדים כאילו היו בני אדם. האם תהיו מוכנים להשתתף בשביתת קונים כדי ללחוץ על 'אפל' לספק לעובדים סביבת עבודה מוגנת ובטוחה, עם תנאי עבודה סבירים? 23 מתו במהלך ייצור מכשירים שלכם. למכשירים האלה יש מחיר, והוא נגבה בחיי אדם. כמה מהעובדים בעלי השכר הנמוך עד מאוד שייצרו אותם, נשרפו או קפצו אל מותם מרוב ייאוש. האם תהיו מוכנים להחרים את החברה כדי לעצור את הקטל?".

15 שעות מתישות

אין זו הפעם הראשונה שבה נחשפים תנאי העבודה במפעלי מדינות העולם השלישי המייצאים למערב בכלל ולמפעלי טכנולוגיה בפרט, אולם זהו הדוח החמור והמקיף ביותר שהתפרסם בתקופה האחרונה ומתייחס למפעל מרכזי העובד עם חברות שמוצריהן נמצאים בכל בית. במפעל מיוצרים עכברים, סורקים, מקלדות, מצלמות דיגיטליות ועוד, ו'מיקרוסופט' היא הלקוחה הגדולה ביותר שלו, הצורכת שלושים אחוז מהתפוקה.

חלק ניכר מהעובדים בו הם תלמידי תיכון בני 16-17, ומדי שנה מגייס המפעל עד כאלף תלמידים לעבודה במסגרת תכנית לימודים ועבודה (Work Study) שנערכת בזמן חופשת הקיץ בת שלושת החודשים. מנהלי המפעל מעדיפים עובדים צעירים, תלמידי תיכון ובני 18 עד 25, ונשים. העובדים יודעים שהם מקבלים יחס לא הוגן, אבל נואשים לכסף ורובם סבורים שאין להם ברירה ושככה דברים מתנהלים.

מערכת הניצול מתחילה עוד לפני שהעובדים מגיעים למפעל: עליהם לשלם להנהלה דמי הרשמה שנעים בין 43.48 ל-73.16 דולר כדי לזכות במשרה. עם תחילת עבודתם הם מוכנסים למשטר דמוי בית סוהר, שבו כל שעה ביום מוכתבת, ומחויבים לעבוד במשמרות בנות 15 שעות - כ-12 שעות עבודה נטו - במשך שישה, ולעתים אף שבעה, ימים בשבוע. אגב, החוק בסין אוסר על העסקת קטינים במשך יותר משמונה שעות ביום.

השכר שמקבלים העובדים עומד על 65 סנט לשעה; 52 סנט אחרי ניכויי חובה, כמו ארוחות בקפטריה. השכר עבור שעות נוספות יכול להגיע ל-2.03 דולר לשעה, אם העובדים נאלצים לעבוד ביום שבתון לאומי. בשבוע רגיל נמצאים העובדים 83 שעות במפעל, מתוכן 68 שעות עבודה, ומשתכרים בין 175.58 ל-218.48 דולר בחודש. לא מדובר במקרים חריגים או יוצאי דופן באופן מיוחד. "מפעלים כאלה נפוצים בסין", אומר מנהל ארגון זכויות אדם. "החברות משקיעות מאמצים במלחמה בחיקויים, אבל כשאנחנו מבקשים מהן הגנה דומה לעובדים הן מסרבות, כי היא תפגע במסחר החופשי".

המשמרות בנות 15 השעות מתישות במיוחד. ביום עבודה נדרשים צוותים בני עשרים-שלושים עובדים להרכיב לא פחות מאלפיים עכברים למחשב. קבוצה שאינה עומדת במכסה נדרשת לעבוד שעות נוספות כדי להשלים אותה, ללא תוספת תשלום, וזה קורה בסין החדשה, לא במצרים של העת העתיקה.

המפעלים אינם עומדים בתקנים מודרניים של בנייה, מיזוג, סניטריה והיגיינה. הם צפופים מאוד: בסדנה בשטח של 32 על 32 מטר נדחסים אלף עובדים, ובקיץ יכולה הטמפרטורה להגיע לשלושים מעלות ויותר, שכן מערכת מיזוג האוויר לא מופעלת. העובדים מסיימים את המשמרות שלהם כשהם נוטפים זיעה. המזגנים במפעל מופעלים רק כשמגיעים אליו אורחים.

מידע מתחיל לזלוג

בשורה התחתונה, ענקיות מודרניות לא עוצרות לחשוב על העובדים, שהופכים לאסירי הטכנולוגיה. עליהם להתייצב בעמדותיהם 15 דקות לפני תחילת המשמרת ולעמוד דום בשעה שמנהל העבודה מבצע תרגילי סדר בנוסח "ימינה פנה, שמאלה פנה" ומרצה להם בנושא משמעת. הם לא מקבלים שכר על הריטואל הזה, שחוזר על עצמו גם בסוף המשמרת. בזמן העבודה נאסר לדבר זה עם זה, להאזין למוזיקה, לצאת לשתות ואפילו ללכת לשירותים, פרט לעשר דקות הפסקה לאחר ארבע שעות.

מצלמות שתיעדו את התנאים הבלתי אפשריים האלה הראו תמונות קשות של עובדים מרוטים, שתשושים כל כך מעבודה מייגעת עד שהם מעדיפים לנצל את ההפוגה הקצרה לתנומה על פס הייצור. בגלל ההפסקות הקצרות, והאיסור ללבוש את מדי העבודה מחוץ לשטח המפעל, הם נאלצים לאכול בקפטריה. אין להם די זמן להחליף בגדים, לצאת ולחזור ללבוש את המדים - חוק בל יעבור.

כשהם לא נמצאים במהלכה של משמרת אסור להם לשהות מחוץ לקמפוס, פרט לשעות מוגדרות מראש. עובד שמבלה את הלילה בחוץ נקנס ב-29.26 דולר ומפוטר לאלתר. השינה נעשית במעונות המוזנחים. כל חדר, בגודל 4X7 מטרים, מכיל מיטות קומתיים צרות ברוחב 69.8 ס"מ, ועל העובדים לרכוש מצעים ומזרנים מכספם ולהסתדר עם מה שיש. בכלל, החדר מנותק מהציוויליזציה: אין מיזוג אוויר ושקעים חשמליים. את האוורור מספקים שלושה מאווררי תקרה, שאינם מועילים בימי הקיץ. בכל קומה משוכנים 300 עובדים, החולקים שני חדרי שירותים: עשר אסלות, עשרה כיורים עם מים קרים, חמישה ברזים עם מים קרים לכיבוס בגדים ביד וחמישה ברזים עם מים חמים למילוי דליי פלסטיק לצורך רחצה באמצעות ספוג.

אם לא היו תמונות, הסרטות ותיעוד אמיתי שלא עבר עיבוד (טכנולוגי, אלא מה?), אפשר היה לפטור את התחקיר כהזוי וכתוצר של עיתונאים פרנואידים. אבל הנתונים מדברים בעד עצמם, ובהנהלות המפעלים מודעים היטב למעשים הלא חוקיים המתבצעים בהם ועושים מאמצים ניכרים כדי להסתיר את הזוועות.

למבקרים חיצוניים, אפילו מטעם החברות שעבורן מופקים המוצרים, אסור לצלם את רצפת העבודה במפעל או את המעונות המוזנחים, והעובדים מונחים להגיד שהם מרוצים מאוד מהתנאים. כשנודע על ביקור צפוי של פקחי עבודה, כל העובדים הקטינים נאספים בחצר ומועלים לאוטובוסים המעבירים אותם למקום אחר.

הבשורה הטובה: דברים משתנים בעקבות מודעות ציבורית. 'פוקסקון' העלתה, ככל הנראה, את שכר הרעב של עובדיה בשיעור של בין 16 ל-25 אחוז. על פי ההערכות, החברה ביצעה את המהלך בעקבות הלחץ הציבורי והתקשורתי לאחר זליגת מידע רגיש על ניצול לרעה. בנוסף, בשל התחקירים מינתה 'אפל' ארגון ללא כוונת רווח כדי לבדוק את תנאי העבודה במפעלי הספקיות שלה.

הנה דוגמה טובה לאיך אנשים פשוטים יכולים להשפיע.