סע ישר - מבט לפרשת ואתחנן

מסופר על אדם שיכור שנסע ברכבו במהירות מופרזת, לשוטר שתפסו לא היה ספק בכך שהוא נהג תחת השפעת אלכוהול. הנהג כמובן הכחיש. אין בעיה, אמר השוטר, נבדוק אם ראשך צלול, אני מצייר קו יישר על הכביש, וצעד בבקשה על הקו. אמר הנהג, אדוני השוטר, קודם כל תיישר את הקו, רק אחר כך אצעד עליו...

פרשתנו, פרשת ואתחנן, מהווה המשך הכרחי לתענית ט באב. מדוע?

בתלמוד (עבודה זרה כה) נאמר, שחומש דברים מכונה גם- "ספר הישר". והסיבה, שבפרשתנו מובא הציווי "ועשית הישר והטוב בעיני השם, למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ אשר נשבע השם לאבותיך". (ו יח)

ביטוי זה מופיע בחומש דברים פעמים נוספות. המעוניין יכול לעיין בפרק יב פסוק כה, שם נכתב "למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני השם". וכן בפסוק כח- "כי תעשה הטוב והישר". בפרק יג פסוק יט- "לעשות הישר בעיני השם אלוקיך". וכן בפרק כא פסוק ט- "כי תעשה הישר בעיני השם". איזכור הביטוי "ישר" פעמים רבות, הוא זה שמקנה לחומש דברים את התואר "ספר הישר".

נתבונן מעט במושג "ישר".    

בכל מקום שמוזכר בתלמוד כמה חשוב לנהוג במידת הוותרנות, או כלשון התלמוד "לפנים משורת הדין", מופיע בצמוד הפסוק שמובא בפרשתנו- "ועשית הישר והטוב". שהרי המתבונן בפסוק רואה דבר מעניין, התורה מצווה- "שמור תשמרון את מצוות השם אלוקיכם ועדתיו וחוקיו אשר ציווך" ומיד אחר כך התורה מצווה "ועשית הישר והטוב". זאת אומרת, שמעבר לציווי לקיים את כל המצוות, החוקים והעדויות, נצטווינו בנוסף להתנהג בישרות. מהי אותה ישרות?

הרמב"ן, בביאורו לתורה, מתעכב על פסוק זה, וכך הוא כותב: "גם באשר לא ציווך, תן דעתך לעשות הישר והטוב בעיניו, כי הוא אוהב טוב וישר. וזה עניין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני הישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל, לא תיקום ולא תיטור, מפני שיבה תקום וכדו, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, עד שיקרא בכל עניין תם וישר".

אם כן, התורה כותבת לנו כללים שמהווים עבורנו קו מנחה, ולכן, כשהתורה מצווה "מפני שיבה תקום" למשל, מצפים מאיתנו שנבין את רצון התורה, כבוד לקשיש. אנו נדרשים להפעיל את השכל האנושי ולהתנהג ישר.

עד כדי כך העניין חשוב, שזכותנו על ארץ ישראל תתממש אך ורק אם נהיה ישרים. שהרי כך כותבת התורה "ועשית הישר והטוב בעיני השם למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע השם לאבותיך". וזו הסיבה שהארץ הקדושה נקראת "ארץ ישראל" - ישר- אל, וגם אנו, בני ישראל קרויים "ישורון", מלשון ישרות. וכן שלמה המלך כותב במשלי "כי ישרים ישכנו ארץ".

ואפילו אם יהיה האדם צדיק, ומקיים את כל המצוות- אם מעמיד את דבריו על שורת הדין, ואינו מוותר- אינו זוכה לנחול את הארץ. מי אמר? פשוט, הרי עברנו את תשעה באב, בכינו על חורבן ירושלים, והתלמוד כותב מפורש (בבא מציעא ל) "לא נחרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה", זאת אומרת השנאת חינם ששררה ביניהם גרמה לכך שנהגו אך ורק על פי הדין ולא הסכימו להתפשר ולוותר. עם ישראל לא נהג בהנהגת "הישר והטוב", ואלוקים הרי נהג עמם במידה כנגד מידה- אתם לא ויתרתם אחד לשני, גם אני לא אוותר לכם על מעשיכם, אתם לא מתנהגים בדרך של "לפנים משורת הדין", אף אני...

אם כן למדנו שיש שני חלקים, חלק אחד מה שהתורה אומרת בבירור, ואדם מחויב לו ככתבו וכלשונו, החלק השני מה שנגזר מתוך מה שהתורה אומרת, ושם שייך פשרה וויתור, ולזה התורה מכוונת באומרה ועשית הישר והטוב.

טוב, הבנו, צריך להיות ישרים. מי יחליט מה זה ישר?

אל דאגה! לא צריך לצאת למזרח בשביל למצוא את הישרות. היא בתוכנו! טבועה בנו מרגע הוייתנו,  שהרי התורה כותבת "אלוקים עשה את האדם ישר", הבעיה זה המשך הפסוק "והמה בקשו חשבונות רבים", אנחנו מחפשים חשבונות, אינטרסים...

רבי משה חיים לוצאטו, תלמיד האר"י, מתייחס לאותן חשבונות ומציג בפנינו נוסחה כיצד נגרום לכך שגרעין הישרות ששתול בנו, יצמח לאילן רב פירות. וכך הוא כותב: "הלא האדם, רב שנות ימיו עומד לחשוב חשבונות עסקיו, עסקי חיי שעה, ולמה לא ישים לבבו אפילו שעה אחת גם לזאת לחשוב מחשבת ממנו, מה הוא? ולמה בא לעולם? או מה מבקש ממנו הקדוש ברוך הוא? ומה יהיה בסוף ענייניו? זאת היא התרופה היותר גדולה וחזקה שתוכל להמציא נגד היצר, והיא קלה, ופעולתה גדולה, ופריה רב – שיעמוד האדם בכל יום לפחות שעה אחת פנוי משאר המחשבות..."

זאת אומרת, שכל הטוב נמצא בתוכנו, בתודעתנו, רק צריך לפנות את הראש מהחשבונות, האינטרסים והמחשבות, ולצלול אל תוך האמת והישרות הפנימית שלנו...

מי שרוצה עזרה מבחוץ- יכול גם להירגע. ראש ישיבת חברון, רבי שמחה זיסל ברוידא, בספרו "שם דרך" מביא אספקט נוסף ומראה לנו כיצד אלוקים בעצמו נותן לנו איתותים בתורה, איתותים שמראים לנו ישרות מהי...

הדוגמאות רבות, אינני רוצה להלאות אתכם, אתן לכם "נגיעות וטעימה":

בפרשת בריאת העולם נכתב: "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים". בפסוק זה ישנה בעיה, בהתחלה כתוב "את שני המאורות הגדולים", ומיד אחר כך כתוב "את המאור הגדול... והמאור הקטן"? ידועה התשובה, שהלבנה (הירח) באה בטענה לאלוקים ש"אין שני מלכים משמשים בכתר אחד", אמר לה אלוקים, אין  בעיה- לכי והמעיטי את עצמך, וכך השמש תשלוט, ואת תהיי מתחתיה... בואו נחשוב על הלבנה, מסכנה, מיעטו אותה... מה עשה אלוקים בשביל לפייסה? ברא לה כוכבים שישמשו יחד איתה... התלמוד במסכת ברכות (לב) כותב בדיוק כמה כוכבים יש, מדובר בטריליונים... ולמה? כדי לפייס את הלבנה... יש הרבה מה לעיין בתלמוד זה, אבל אנו רואים מכאן את מסר "הישר והטוב", אלוקים ברא טריליוני כוכבים בשביל לפייסה, על מה? הרי הגיע לה עונש על כך שבאה בטענות כלפי הבורא? אלוקים הוא ישר וטוב, על כך שהיא התלוננה היא קבלה עונש, אבל היושר והטוב מחייב לפייס... אלוקים נוהג לפנים משורת הדין, ואחרי שהוא מעניש- הוא מפייס.

זה בית ספר לחיים, אנו כל הזמן חיים בביקורת, איש לאשתו, אישה לבעלה, שכן לשכנו. בא אלוקים ומלמד אותך- נתת ביקורת? גם אם זה בדין ובצדק, תידבק בדרכיו של בוראך, כנס פנימה, לפנים משורת הדין- ותפייס.   

דוגמא מרתקת נוספת, קשורה ליצירת האדם, "וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים", ורש"י מביא את דברי המדרש, שאלוקים ברא את האדם עם שילוב של עליונים ותחתונים, גוף מהאדמה, ונשמה מן העליונים. למה? כדי לאזן את הבריאה ולא להטיל קנאה במעשה בראשית. זאת אומרת, ביום הראשון נבראו שמים וארץ, יש איזון. ביום השני ברא רקיע לעליונים, ביום השלישי אמר תראה היבשה לתחתונים, ברביעי  ברא מאורות לעליונים, בחמישי ישרצו המים לתחתונים, אם כן, בינתיים המצב מאוזן, הוזקק הבורא לברא את האדם שמורכב מעליונים ותחתונים, כדי לא להטיל קנאה... אלוקים מאותת לנו פה, תלמדו ממני, אפילו בין דוממים אני משתדל לא ליצור קנאה, על אחת כמה וכמה בין בני אדם, לא מספיק שלא תקנאו אחד בשני שהרי הקנאה מוציאה את האדם מן העולם, אלא גם אל תיצרו קנאה! זה דבר שהישרות מחייבת!  אל תצפר עובד מסוים באופן שיעורר קנאה... אל תראה אהבה לילד אחד יותר מהשאר...

התורה מצווה "ובשר בשדה טרפה- לכלב תשליכו אותו", למה דווקא לכלב? אלוקים רוצה ללמד אותנו להיות טובים וישרים. מי מוסר את נפשו על הבהמות כשמגיע זאב וכד? הכלב! בכל רפת יש היום כלבים, אז כאות הכרת הטוב, אם יש לך בהמה שנאסרה באכילה- תן אותה לכלב, מגיע לו... אם  זה נכון בכלבים, כמה זה נכון בשומר בית הספר, או במאבטח מסעדה... נקודה למחשבה.

עוד דוגמא אחת ונסיים. התורה מצווה "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", ישנם כמה טעמים לציווי זה. אביא את טעמו של ספר החינוך: ניכנס לסיטואציה, השור והחמור חורשים יחדיו, השור הרי מעלה גרה, הוא כל הזמן לועס. החמור מסתכל עליו, מתוסכל כולו, ואומר לעצמו, לשור יש קשרים עם בעל הבית, כל הזמן מקבל אוכל, אני, עובד כמו חמור, ולא מקבל...  וכן, החמור מטבעו יותר חלש מהשור, השור חורש מהר יותר מהחמור, ואם הם יהיו ביחד, החמור יתאמץ יתר על המידה. אומר החינוך שאלוקים רוצה שנלמד מציווי זה לנהוג בישרות, כשאתה ממנה שתי פקידות אחת זריזה מאוד והשנייה פחות, ושם אותן בחדר אחד, תחשוב על מה שהן ירגישו... זו שאיטית יכולה להרגיש מאוד לא בנח...

דוגמאות אלו מראות לנו שמעבר למצוות המפורשות, מצפים מאתנו ל "ועשית הישר והטוב". בכל צעד בחיים תשתדל לדבוק בדרכי הבורא, תנהג לפנים משורת הדין, תוותר ותתחשב גם בסיטואציות שאתה לא חייב, מעשים אלו יקרבו את בניינה של ירושלים, ואין ספק שאם כך ננהג ישמיע לנו הבורא את הקריאה שכולנו מצפים לה אלפיים שנה- "נחמו נחמו עמי, יאמר אלוקיכם".