מושגים הלכתיים לשנת השמיטה

מה הם המקומות בהם נוהגים דיני השמיטה?

שמיטת קרקעות אינה נוהגת מן התורה אלא בארץ ישראל, שנאמר (ויקרא כה, ב' ) "כי תבואו אל הארץ... ושבתה הארץ שבת לה'". מדברי סופרים נוהגת שמיטה במקומות נוספים, הסמוכים לארץ ישראל.

מהם גבולות ארץ ישראל ועבר הירדן?

א. בפרשת מסעי (במדבר ל"ד) מפרטת התורה את גבולות הארץ, והם הנקראים גבולות עולי מצרים. עם שיבת גולי בבל בימי בית שני, נקבעו גבולות מצומצמים יותר, והם נקראים גבולות עולי בבל.

ב. על זהות הגבולות יש דעות שונות, על מרכז הארץ אין ספק, אך על התחומים רחוקים, כגון: רמת הגולן, עמק בית שאן, הגליל המערבי, הנגב הדרומי, עזה ,הערבה, ועוד, שכולם נמצאים בתוך גבולות עולי מצרים - יש דעות רבות מה מהם כלול גם בגבולות עולי בבל. לפיכך, דרושה הכרעת הלכתית בכל אחד מהם (ספר שמיטת קרקעות עמוד ל"ח).

ג. מצוות השנה השביעית כולן, אינן נוהגות בזמן הזה -  אלא בגבולות עולי בבל. אך בגבולות עולי מצרים, שמעבר להם, נוהגות רק חלק ממצוות השביעית, כפי שהיה נראה לחכמינו ז"ל.

שמיטה בזמן הזה: מהתורה או מדרבנן (תקנת עזרא ובית דינו)?

נחלקו בגמרא, במסכת מועד קטן (דף ב', ע"ב), האם מצוות שמיטה בזמן הזה, כשאין היובל נוהג (לפי שאין רוב עם ישראל בארצו) אינה אלא מדרבנן, או שגם כשאין היובל נוהג מצות שמיטה, היא מהתורה.

רבי סובר – שנוהג מדרבנן . חכמים סוברים – שאף בזמן הזה מצוות שמיטה מהתורה.

דעת רוב הראשונים לפסוק כדעת רבי, שמצוות שמיטה בזמן הזה מדרבנן.    

שנת השמיטה נמשכת מ- א' בתשרי עד סוף כ"ט באלול.

תוספת שביעית:

הלכה למשה מסיני, שבזמן שבית המקדש קיים, יש לקיים מצוות "תוספת שביעית ", שלא לעבד את האדמה שלושים יום לפני השמיטה. הוסיפו חז"ל, לאסור חרישה בשדה, תבואה מחג הפסח של השנה השישית, ובשדה אילן מחג השבועות של השנה השישית. בזמן הזה, שבעונותינו אין בית המקדש קיים, עבודת האדמה אסורה מ- א' תשרי, תחילת שנת השמיטה.

ומכל מקום כתב מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א בספרו דרך אמונה (פרק ג' משמיטה ס"ק יא'עפי' התוספות במועד קטן דף ד'. ד"ה מה להלן )  - שבערב ראש השנה של שנת השמיטה, כשפורש מעט זמן לפני השקיעה מהמלאכות האסורות בשביעית, מפני קדושת יום טוב של ראש השנה, יכווין גם על מצוות תוספת שביעית. 

עבודות האסורות מהתורה ומדרבנן בשנה השביעית

מלאכות האסורות מהתורה:

נצטווינו מן התורה, לשבות בשנה השביעית מהעבודות העיקריות של האדמה והאילנות (כולל אילנות סרק) שנאמר (ויקרא כ"ה, ב'): "ושבתה הארץ שבת לה'". ונאמר (שמות ל"ד): "בחריש ובקציר תשבות", וכן נאמר (ויקרא כ"ה, ד'): "שנת שבתון יהיה ארץ ". כמו כן, נאסרו מלאכות אלו גם בלאוו ולכן יש לשבות ממלאכות אלו בשביעית :

א. זריעה.  ב. זמירה.

ג. קצירה.  ד. בצירה.

ה. חרישה. ו. נטיעה (כלולה באיסור זריעה).

נחלקו הפוסקים אם מלאכת החרישה ומלאכת הנטיעה אסורות מן התורה או רק מדרבנן (מרן החזון איש סובר איסורם מהתורה).

מלאכות האסורות מדרבנן:

מדרבנן אסור לעשות בשנה השביעית אף את המלאכות דלהלן:

א. תולדות זריעה, כגון: השקאה, השמדת עשביה תמיכת גזע האילן או ענפיו.

ב. תולדות זמירה, כגון: גיזום (אפילו גדר חיה) או כיסוח דשא לטובת הצמחים.

ג.תולדות קצירה, כגון: דישה זרייה וכדומה.

ד.תולדות בצירה, כגון: דריכת ענבים ועשיית יין.

ה.תולדות חרישה, כגון: סיקול אבנים או ניכוש (סילוק עשבים).

חכמים אסרו ללקט אבנים מהשדה, אפילו לצורך בניית גדר, משום מראית העין, כיון שאין היכר שהכוונה לבניית גדר ולא להכנת השדה לזריעה.