סיפורה של הקופסה השחורה

"אוּלַי אַתָּה מוֹכֵר קֻפְסָאוֹת?" דּוֹקְטוֹר שְׁתַּיִם קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ בְּבֶהָלָה וְהִסְתּוֹבֵב לְמַרְאֵה הַחֲלִיפָה הַמְּחֻיֶּטֶת שֶׁל הָאִישׁ שֶׁאֲפִלּוּ לֹא טָרַח לוֹמַר שָׁלוֹם.

"קֻפְסָאוֹת? יֵשׁ כָּאן מְלַאי גָּדוֹל שֶׁל קֻפְסְאוֹת קַרְטוֹן וּפְלַסְטִיק, אֲנִי אוֹהֵב לֶאֱרֹז אֶת הַמּוּצָר יָפֶה כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה חָדָשׁ וְנָקִי, אֲבָל עוֹד לֹא קָרָה לִי שֶׁמִּישֶׁהוּ בָּא לִקְנוֹת קוּפְסָה".

"הִתְכַּוַּנְתִּי קוּפְסָה שְׁחוֹרָה", חִיֵּךְ הַזָּר וְהָעֵינַיִם שֶׁלּוֹ שׁוֹטְטוּ לְכָל עֵבֶר בְּמַבָּט חוֹדֵר.

"דַּוְקָא שְׁחוֹרָה? וּמָה אַתָּה בּוֹדֵק? אַתָּה נִרְאֶה כְּמוֹ אֵיזֶה חוֹקֵר מִשְׁטַרְתִּי".

"אֲנִי בֶּאֱמֶת חוֹקֵר", הִתְרַכֵּךְ הָאִישׁ, "אֲנִי חוֹקֵר תְּאוּנוֹת טִיסָה וּמְחַפֵּשׂ כְּבָר כַּמָּה חֳדָשִׁים אַחֲרֵי קֻפְסָאוֹת שְׁחוֹרוֹת שֶׁאָבְדוּ".

"אָהההה"... קָלַט מַר שְׁתַּיִם, "שָׁכַחְתִּי שֶׁקּוֹרְאִים לַתֵּבוֹת הָאֵלּוּ קוּפְסָה שְׁחוֹרָה, הֵן בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּצֶבַע כָּתֹם".

"נָכוֹן, צֶבַע כָּתֹם הוּא צֶבַע עַז, זֶה מְסַיֵּעַ לָנוּ לִמְצֹא אֶת הַקּוּפְסָה בְּקַלּוּת בִּמְקוֹם הַתְּאוּנָה. אֲבָל הִנֵּה, אַתָּה רוֹאֶה, לֹא אֶת כָּל הַקֻּפְסָאוֹת אֲנַחְנוּ מַצְלִיחִים לִמְצֹא. הַרְבֵּה פְּעָמִים אֲנָשִׁים מוֹצְאִים אוֹתָן וּמוֹכְרִים אוֹתָן לַחֲנֻיּוֹת יָד שְׁנִיָּה, אוֹ בַּמִּקְרֶה הַפָּחוֹת טוֹב - מַשְׁאִירִים אוֹתָן אֶצְלָם. אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁהַקֻּפְסָאוֹת שֶׁיֵּשׁ לְךָ סְגוּרוֹת".

"אַתָּה מְקַוֶּה? אֲנִי מִתְפַּלֵּא שֶׁהֵן סְגוּרוֹת. זֶה דַּוְקָאמְעַנְיֵן מְאֹד לִפְתֹּחַ וְלִשְׁמֹעַ מָה קָרָה בָּאֵרוּעַ".

"מִי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לְהִתְעַסֵּק עִם הַקּוּפְסָה, לֹא יָכוֹל לִשְׁמֹעַ. צָרִיךְ יֶדַע מִקְצוֹעִי שֶׁל חוֹקֵר".

"אָז טוֹב שֶׁהִגַּעְתָּ", הִתְלַהֵב דּוֹקְטוֹר שְׁתַּיִם וְהִגִּישׁ לוֹ קוּפְסָה אַחַת כְּתֻמָּה וּכְבֵדָה, "נוּ, בּוֹא נִשְׁמַע מָה מְסַפֶּרֶת הַקּוּפְסָה". הַחוֹקֵר תָּפַס אֶת הַקּוּפְסָהבְּיָדַיִם מְיֻמָּנוֹת וּפָתַח אוֹתָהּ לִרְוָחָה. שְׁתֵּי לְחִיצוֹת וְהַמַּכְשִׁיר מַתְחִיל לְדַבֵּר: "נוֹסְעִים יְקָרִים, הַמָּנוֹעַ שֶׁל הַמָּטוֹס הִשְׁתַּתֵּק בְּעִקְבוֹת חֲדִירָה שֶׁל יוֹנִים לְתוֹךְ הַמָּנוֹעַ, אֲנַחְנוּ מְנַסִּים לְבַצֵּעַ נְחִיתַת חֵ..."

שֶׁקֶט.

"מָה קָרָה? כִּבִּיתָ אֶת הַמַּכְשִׁיר?"

"קָרָה מַשֶּׁהוּ בַּמָּטוֹס", הִסְבִּיר הַחוֹקֵר, "כַּנִּרְאֶה שֶׁבָּרֶגַע הַזֶּה הַקּוּפְסָה הִתְנַתְּקָה מֵהַמָּטוֹס וְהִפְסִיקָה לְהַקְלִיט, מָה קָרָה בְּדִיּוּק? אֶת זֶה גַּם אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ. בִּשְׁבִיל זֶה אֲנַחְנוּ חוֹקְרִים, אֲנַחְנוּ רוֹצִים לִלְמֹד מֵהַטָּעֻיּוֹת שֶׁל אֲחֵרִים, כְּדֵי שֶׁהֵן לֹא תַּחֲזֹרְנָה עַל עַצְמָן".

"הַקּוּפְסָה הַזּוֹ יְשָׁנָה", הִמְשִׁיךְ הַחוֹקֵר, "הַיּוֹם יֵשׁ קֻפְסָאוֹת מְשֻׁכְלָלוֹת יוֹתֵר, הִיא כְּבֵדָה מְאֹד מִשּׁוּם שֶׁהִיא עֲשׂוּיָה מֵחֳמָרִים חֲזָקִים שֶׁיְּכוֹלִים לַעֲמֹד בְּאֵשׁ, בְּמַיִם, בִּנְפִילָה מִגֹּבַהּ רַב וּבְכָל מַצָּב שֶׁקּוֹרֶה. הַקּוּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה הִיא בְּעֶצֶם מִזְוָדָה קְטַנָּה שֶׁמְּכִילָה הַרְבֵּה מַכְשִׁירִים שׁוֹנִים. הִיא מוֹדֶדֶת אֶת מְהִירוּת הַמָּטוֹס בִּזְמַן הַטִּיסָה, הִיא מַקְלִיטָה אֶת מִלּוֹת הַטַּיָּס, וְיֵשׁ לָהּ חַיְשָׁנִים מְיֻחָדִים שֶׁמִּתְחַבְּרִים לְמֶרְכַּז הַבַּקָּרָה שֶׁבִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה. בִּזְכוּת הַחַיְשָׁנִים הָאֵלּוּ אֶפְשָׁר לִרְאוֹת בְּעֵרֶךְ הֵיכָן נָפַל הַמָּטוֹס וְלָבוֹא בִּמְהִירוּת לְהַצִּיל אֶת הָאֲנָשִׁים. הַחַיְשָׁנִים הָאֵלּוּ עוֹזְרִים גַּם בְּטִיסוֹת רְגִילוֹת, בְּעֶזְרָתָם הַטַּיָּסִים מְקַבְּלִים הוֹרָאוֹת מִמֶּרְכַּז הַבַּקָּרָה וְאַזְהָרוֹת בְּמִקְרֶה שֶׁל סַכָּנָה מִתְקָרֶבֶת".

"אֲנִי נִזְכָּר שֶׁמִּישֶׁהוּ בָּא לִמְכֹּר לִי פַּעַם קוּפְסָה כָּזוֹ, הוּא טָעַן שֶׁהִיא מַתְאִימָה רַק לִמְכוֹנִיּוֹת, אָמַרְתִּי לוֹ שֶׁאֲנִי לֹא מַכִּיר דָּבָר כָּזֶה וּלְבַסּוֹף לֹא קָנִיתִי מִמֶּנּוּ".

"הִיא בֶּאֱמֶת נְפוֹצָה יוֹתֵר בִּמְטוֹסִים, בְּמַעְבּוֹרוֹת חָלָל וּבָאֳנִיּוֹת, אֲבָל יֵשׁ הַרְבֵּה מְכוֹנִיּוֹת בָּעוֹלָם שֶׁמַּחֲזִיקוֹת קֻפְסָאוֹת שְׁחוֹרוֹת כָּאֵלּוּ. אַתָּה יוֹדֵעַ כַּמָּה קֻפְסָאוֹת כָּאֵלּוּ יֵשׁ אֶצְלִי בַּמִּשְׂרָד? כְּשֶׁיֵּשׁ חַס וְחָלִילָה תְּאוּנָה רְצִינִית, הַמִּזְוָדֹנֶת הַזּוֹ הִיא אוֹצָר, הִיא יוֹדַעַת לְסַפֵּר לָנוּ אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה בִּכְלִי הָרֶכֶב, בִּזְכוּתָהּ הַרְבֵּה תְּאוּנוֹת נִמְנָעוֹת. הִנֵּה לְמָשָׁל הַמָּטוֹס הַזֶּה שֶׁנִּפְגַּע מִשְּׁאִיבַת יוֹנִים לְתוֹךְ הַמָּנוֹעַ. אַתָּה מִסְתַּכֵּל עַל הַיּוֹנָה, אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁהִיא כָּזוֹ תְּמִימָה וְתִרְאֶה מָה הִיא יְכוֹלָה לְעוֹלֵל. הָיוּ שָׁנִים שֶׁאַלְפֵי מְטוֹסִים הָיוּ נִפְגָּעִים מִצִּפֳּרִים שֶׁעָפוּ בַּשָּׁמַיִם. הַיּוֹם מְנַסִּים לְהִלָּחֵם בַּתּוֹפָעָה וּלְהַקְטִין אֶת הַנֵּזֶק לִמְטוֹסִים וְלַאֲנָשִׁים. בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ הַרְבֵּה מְאֹד צִפֳּרִים נוֹדְדוֹת, הַרְבֵּה צִפֳּרִים עוֹבְרוֹת דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּדֶּרֶךְ לַאֲרָצוֹת חַמּוֹת אוֹ קָרוֹת יוֹתֵר, דֶּרֶךְ מֶרְכַּז הַבַּקָּרָה אֶפְשָׁר לְהוֹדִיעַ לַטַּיָּס שֶׁמִּתְקָרֶבֶת לַהֲקַת צִפֳּרִים... מָה אֲנִי מְסַפֵּר לְךָ סִפּוּרִים, אַתָּה בֶּטַח רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ עַל קֻפְסָאוֹת שֶׁל מְכוֹנִית, אֲבָל זֶה לֹא מַמָּשׁ קָשׁוּר לַתַּפְקִיד שֶׁלִּי".

"אַתָּה מִתְעַסֵּק רַק עִם טִיסוֹת?" הֵבִין דּוֹקְטוֹר שְׁתַּיִם וְהוֹרִיד עוֹד שְׁתֵּי קֻפְסָאוֹת כְּתֻמּוֹת וּכְבֵדוֹת.

"בִּמְכוֹנִיּוֹת זֶה פָּחוֹת מַשְׁמָעוּתִי, בְּדֶרֶךְ כְּלָל יֵשׁ אֲנָשִׁים עַל הַכְּבִישׁ שֶׁרוֹאִים אֶת הַתְּאוּנָה וְיוֹדְעִים לְסַפֵּר. אֲנָשִׁים מִשְׁתַּמְּשִׁים בַּקּוּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה בְּעִקָּר כְּדֵי לַעֲקֹב אַחֲרֵי הַמְּכוֹנִית. לְמָשָׁל מִפְעָלִים גְּדוֹלִים שֶׁרוֹצִים לַעֲקֹב אַחֲרֵי נַהֲגֵי הַמַּשָּׂאִיּוֹת שֶׁלָּהֶם, כְּדֵי לִרְאוֹת שֶׁהֵם מְחַלְּקִים אֶת הַסְּחוֹרָה הֵיטֵב בְּכָל הַחֲנֻיּוֹת, אוֹ חֲבָרוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁמַּחֲזִיקוֹת הַרְבֵּה כְּלֵי רֶכֶב וְרוֹצוֹת לָדַעַת שֶׁכָּל הַמְּכוֹנִיּוֹת בְּסֵדֶר וְאַף אַחַת לֹא יָצְאָה לְטִיּוּל רָחוֹק מִדַּי וְעוֹד כָּל מִינֵי דְּבָרִים מְעַנְיְנִים. לִפְעָמִים הַקּוּפְסָה הַזּוֹ מְחֻבֶּרֶת גַּם לְכָרִיּוֹת אֲוִיר מְיֻחָדוֹת שֶׁמִּתְנַפְּחוֹת בִּזְמַן תְּאוּנָה. זֶה שִׁכְלוּל חָדָשׁ וּמְיֻחָד שֶׁיָּכוֹל לְהָגֵן עַל הַנּוֹסְעִים מִפְּגִיעָה חֲמוּרָה".

"אֲנִי נִזְכָּר שֶׁיֵּשׁ לִי כָּאן עוֹד מַשֶּׁהוּ", אָמַר הַדּוֹקְטוֹר וְהוֹצִיא טֵיפּ מְנַהֲלִים קְטַנְטַן, "הַטֵּיפּ הַזֶּה שִׁמֵּשׁ בֶּעָבָר בִּמְקוֹם קוּפְסָה שְׁחוֹרָה, זֶה עוֹד מֵהַזְּמַן שֶׁל דֵּיוִיד וֶרְן, זֶה שֶׁהִמְצִיא אֶת כָּל הָרַעְיוֹן שֶׁל מַעֲקָב אַחֲרֵי מָטוֹס. כְּשֶׁהוּא הָיָה יֶלֶד, אַבָּא שֶׁלּוֹ נֶהֱרַג בִּתְאוּנַת מָטוֹס וְלֹא נִשְׁאַר מִמֶּנּוּ זֵכֶר. אַף אֶחָד לֹא יָדַע לוֹמַר מָה קָרָה עִם הַמָּטוֹס, מָה קָרָה עִם הָאָב, אֵיפֹה הִתְרַסֵּק הַמָּטוֹס וְלָמָּה. וֶרְן, שֶׁהִרְגִּישׁ אֶת הַצַּעַר הָרַב, הֶחְלִיט לְהַשְׁקִיעַ בְּטֵיפּ אֵיכוּתִי שֶׁיַּקְלִיט אֶת כָּל מָה שֶׁקּוֹרֶה בַּטִּיסָה. זֶה הִתְחִיל בְּטֵיפּ מְנַהֲלִים שֶׁהָיָה מְסֻגָּל לְהַקְלִיט אַרְבַּע שָׁעוֹת וּלְאַט לְאַט זֶה הִשְׁתַּכְלֵל לְקוּפְסָה שְׁלֵמָה וּמֻרְכֶּבֶת שֶׁמְּסַפֶּרֶת אֶת כָּל מָה שֶׁקָּרָה עִם הַמָּטוֹס מֵהָרֶגַע שֶׁהוּא הִמְרִיא מִשְּׂדֵה הַתְּעוּפָה".

"בַּקֻּפְסָאוֹת שֶׁל הַיּוֹם יֵשׁ הַכֹּל", הוֹסִיף הַחוֹקֵר, "אֲפִלּוּ מַד דֶּלֶק וּמַד לַחַץ אֲוִיר. אוּלַי עוֹד יַגִּיעַ יוֹם שֶׁהַקּוּפְסָה תּוּכַל לִמְנֹעַ תְּאוּנוֹת כִּמְעַט לְגַמְרֵי. בִּשְׁבִיל זֶה אֲנִי חוֹקֵר, וְאַתָּה אוֹסֵף לִי קֻפְסָאוֹת מְעַנְיְנוֹת".

"רַק בִּשְׁבִיל זֶה הָיָה שָׁוֶה לִפְתֹּחַ חֲנוּת שֶׁל יָד שְׁנִיָּה", חִיֵּךְ דּוֹקְטוֹר שְׁתַּיִם וְהִגִּישׁ לַחוֹקֵר עֲרֵמַת קֻפְסָאוֹת וְסִפּוּרִים...

וְהַפַּעַם- חִידָה. אִם הַקֻּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה-הַכְּתֻמָּה, עֲשׂוּיָה מֵחֳמָרִים כָּאֵלּוּ חֲזָקִים שֶׁעֲמִידִים בִּפְנֵי רוּחוֹת סוֹעֲרוֹת, אֵשׁ בּוֹעֶרֶת, מַיִם עֲמֻקִּים וּנְפִילָה מִגֹּבַהּ עָצוּם, לָמָּה שֶׁהַמָּטוֹס כֻּלּוֹ לֹא יִבָּנֶה מֵאוֹתָם חֳמָרִים? לִי אֵין תְּשׁוּבָה, הַחוֹקֵר כְּבָר הָלַךְ וְאֵינֶנּוּ, אוּלַי אַתֶּם תַּצְלִיחוּ לְפַעְנֵחַ אֶת הַחִידָה שֶׁיְּכוֹלָה לְהַצִּיל הַרְבֵּה אֲנָשִׁים?

דּוֹקְטוֹר שְׁתַּיִם.

הגדים:

·        הַקֻּפְסָאוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת, אוֹ בִּשְׁמָן הַמִּסְחָרִי "מַקְלִיט טִיסָה", מְתֻכְנָנוֹת בִּקְפִידָה עַל יְדֵי שְׁלֹשָׁה אִרְגּוּנִים בֵּינְלְאֻמִּיִּים גְּדוֹלִים - "הָאִרְגּוּן הַבֵּין לְאֻמִּי לִתְעוּפָה אֶזְרָחִית", "הָאִרְגּוּן הָאֵירוֹפֵּאִי לִתְעוּפָה אֶזְרָחִית", וּ"מִנְהַל הַתְּעוּפָה הַפֶדֶרָלִי" שֶׁל אַרְצוֹת הַבְּרִית.

·        מְצָאתֶם קֻפְסָה שְׁחוֹרָה? שִׂימוּ לֵב לַכִּתּוּב בְּאַנְגְּלִית וּבְצָרְפָתִית - "מַקְלִיט טִיסָה, לֹא לִפְתֹּחַ!"

·        הַקֻּפְסָה הַשְּׁחוֹרָה מְמֻקֶּמֶת בִּזְנַב הַמָּטוֹס, זֶה הַמָּקוֹם הֲכִי בְּטִיחוּתִי שֶׁשּׂוֹרֵד אֶת רֹב הַתְּאוּנוֹת, אוּלַי כְּדַאי מֵהַיּוֹם לְמַקֵּם שָׁם אֶת הַנּוֹסְעִים?

·        שְׁמַעְתֶּם פַּעַם אֵיךְ נִקְרָא מַקְלִיט הַתְּעוּפָה הָרִאשׁוֹן? "בֵּיצָה אֲדֻמָּה", הוּא הָיָה נִרְאֶה כְּמוֹ בֵּיצָה שֶׁנִּצְבְּעָה בְּצֶבַע אָדֹם זוֹהֵר.

·        וְאֵיךְ הוּא הָפַךְ לְקוּפְסָה שְׁחוֹרָה? בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה שִׁכְלְלוּ הָאַנְגְּלִים אֶת הַבֵּיצָה הָאֲדֻמָּה, הָפְכוּ אוֹתָהּ לְקוּפְסָה כְּתֻמָּה וְהִכְנִיסוּ לְתוֹכָהּ כָּל מִינֵי מַכְשִׁירֵי נִוּוּט, מַכְשִׁירֵי קֶשֶׁר וּמַעֲרָכוֹת מְיֻחָדוֹת. אֶת הַמַּכְשִׁירִים הֵם הִכְנִיסוּ עֲטוּפִים בְּתוֹךְ קֻפְסָאוֹת שְׁחוֹרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִרְאוֹת מָה מֻנָּח בִּפְנִים. הַמִּלְחָמָה חָלְפָה, כְּבָר לֹא מַחְבִּיאִים בִּפְנִים סוֹדוֹת, אֲבָל הַשֵּׁם נִשְׁאַר...