"אמא – אני מתרגש, לא נרדם"

למען האמת, לפני חודשיים, כשהוא הגיע, הייתי בחרדות. מה עושים עם החופש הגדול הזה? חוסר הפרופורציה בין החופשה של הילדים לעבודה של ההורים, מטילה אימה על רבים מאיתנו. בשבוע האחרון מצאתי את עצמי באימה מסוג אחר. היי, בעוד שבוע מתחילים הלימודים, חייבים להתארגן עם הספרים, עם הילקוטים.

איכשהו במהלך השבועות האחרונים, השגרה התהפכה לה. הילדים ישנו בבוקר עד שעות די מאוחרות, והלכו לישון בהתאם – לפעמים באמצע הלילה. חשבתי שאצלי זה יהיה שונה, והסדר יישמר, אבל מספיקה הפעם הזו שיצאנו עד שעה מאוד מאוחרת, חזרנו אחרי חצות, והילדים סירבו להתעורר בשעה מוקדמת.

ידעתי שאני חייבת להתחיל להרגיל אותם חזרה לשגרה, וצמצמתי פעילות בשעות הערב, עד שחשבתי שהורדתי אותה משמעותית. הבוקר (רביעי) הבן הבכור שלי, שעלה לד', אמור היה להיות בשעה 8:00 בכיתה. לבנות יש עוד כמה ימים... לכן אתמול פשוט עשיתי הכל כדי שהוא יהיה במיטה בתשע. אבל התוכניות שלי לא הצליחו להסתנכרן עם המציאות, ובשעה עשר, כשהייתי בטוחה שהבית שקט באופן טוטאלי, הוא הפתיע אותי עם כוס קפה חצי מוכנה. "אני לא נרדם", הוא אמר לי. "אתה מתרגש"? שאלתי אותו בתגובה. "כן", הוא אמר בקול קצת מבויש.

התיישבתי על הכיסא והסתכלתי עליו. " מותר לך להתרגש, חמוד שלי", אמרתי לו. "זה טבעי. אתה מתחיל שנה חדשה, כיתה חדשה, רב חדש, גדלת, זה מרגש". הוא שתה (עוד) כוס מים וחזר למיטה.

"אני יכול לישון בסלון"? הוא שוב הפתיע אותי. הבטתי על השעון, כבר כמעט חצות. מה יהיה? "אני פוחד שבבוקר לא יהיה לי כוח, אבל אני ממש לא מצליח להירדם". ריחמתי עליו, כל כך רציתי לדעת מה הוא מרגיש, על מה הוא חושב, מה עובר עליו. ביקשתי ממנו שיחשוב על דברים יפים, שעושים לו טוב, שכיף לו לדמיין אותם, אבל שום דבר לא עזר. רק באחת בלילה הוא נרדם ושקע בשינה עמוקה. הבוקר, מיותר לציין, היה לו קשה לקום, אבל ההתרגשות חיפתה, והוא יצא מחויך.

אני חושבת שבימים המועטים שנותרו לנו עם הבנות בבית, כדאי להרגיל אותן ולהכין אותן ליום הזה, ואולי זה יצליח לעזור במעט, ולהקל על ההתרגשות הגדולה. לדוגמה, אם הייתי מתחילה את עניין סדר היום שבוע קודם, היה לו הרבה יותר קל הבוקר. גם אם הם הלכו לישון מאוחר, להעיר אותם מוקדם, וכך ליצור מצב שבאותו יום שקמו מוקדם, ילכו לישון מוקדם. יומיים שלושה כאלו של הסתגלות לפני היום הראשון ללימודים.

אפשר גם לשתף אותם בשיחה נעימה על תחושות, על חששות, פחדים, התרגשויות שהשנה החדשה טומנת בחובה. לדבר, להציף את השינויים, את המעברים מכיתה לכיתה, מגן לכיתה, מסוג מסוים של מורים – לאחרים, לקבוע תוכניות משותפות לקראת השנה החדשה, ובעיקר סדר יום, מה מותר, מה אסור, מסגרת שתתן תחושת ביטחון לילד, ותוכיח לו שיש מאחוריו אהבה וחוסן.

אסור לשכוח שמותר להם להתרגש, זה טבעי והגיוני, ולא קורה רק למבוגרים. הילדים פשוט לא תמיד יודעים להתבטא. תנו להם הרבה מילים של עידוד, אהבה, ביטחון, ובעיקר, שאו בלב תפילה של הורים, להצלחה האישית של כל אחד מילדכם.

בברכת הצלחה לכל הילדים שכבר החלו את שנת הלימודים החדשה, ולאלו שמתחילים מחר סוף סוף, וחזרה לשגרה מבורכת להורים, שהחופש האמיתי שלהם מתחיל עם היום הראשון של הלימודים.