"מהרגע שהשבת נכנסת, הגוף נכנס למצב ריחוף והזמן מאבד משמעות"

מהי השבת עבורך? "השבת עבורי היא התענוג הפשוט. בהתחלה כשרק חזרתי בתשובה ראיתי ביום השבת כמשימה קשה לביצוע. אסור לדבר בטלפון, אסור טלוויזיה וכו'.. אבל אחרי כמה שבתות ששמרתי, הבנתי שתפסתי את השבת לא נכון - זה לא שאסור, בעצם מותר לי יום אחד לא לדבר בטלפון, מותר לי יום אחד לא לראות טלוויזיה וכו'.. וכשגיליתי את הכוח שיש ביום השבת, מהר מאוד זה התפשט, והשתלט לי על כל יתר ימי השבוע. היום ברוך ה' אני כמעט ולא רואה טלוויזיה, ובכל יתר הדברים אני משתמש רק כשאני חייב. אם חושבים על זה לעומק, השבת נתנה לי את האפשרות לשלוט על החיים שלי, ולא שהחיים ישלטו עלי".

מהו סדר היום שלך בשבת? "אני עדיין לא נשוי, אז אני מאמין שסדר היום של השבת שלי כרגע יהיה שונה לחלוטין ברגע שאתחתן בעזרת ה'. אחד הדברים הכי קסומים בעיני בשבת, זה הרגע הזה בשבת בבוקר, כשאני הולך לבית הכנסת, ובגלל שאסור לטלטל - אני צריך ללכת עם הטלית עטופה מעלי. יש בזה משהו כל כך טהור שאין בשום סיטואציה אחרת בחיים...

"אני זוכר שכשלמדתי בישיבה בנווה צדק בתל אביב, באחת השבתות הלכתי מנווה צדק לכיוון פלורנטין, הייתי צריך להתפלל שם באותו יום שחרית, כי הייתה התוועדות חסידית לרגל הולדת ביתו של הרב שלי. בדרך מנווה צדק לכיוון פלורנטין, עברתי בכל אותם רחובות עמוסי פאבים ובתי קפה, אותם מקומות שהייתי נוהג לבלות בהם לפני החזרה בתשובה. הרחובות מזוהמים ואפורים, כאילו עברה בהם סופה. ואני מתהלך לי באותו רחוב אפור, שאפשר להריח בו את כל אותם ילדים שלפני כמה שעות חזרו שיכורים לביתם, עטוף בטלית. הרגשתי התרוממות רוח אדירה, כמו אסטרונאוט שדרך בפעם הראשונה על הירח. אחרי התפילה בבוקר אני מגיע הביתה, עושה קידוש, אוכל ארוחת צהריים, ומייד נכנס לישון. שנת הצהריים של שבת, היא השינה הכי טובה שיש. אני בדרך כלל מתעורר שעתיים שלוש לפני שצריך שוב ללכת לבית הכנסת, לתפילת מנחה, כדי ללמוד איזה מאמר חסידות. וזהו, בבית כנסת מתפללים מנחה, שומעים דבר תורה מהרב של בית הכנסת, תפילת ערבית, הבדלה, וחזרה הביתה להתארגן לשבוע החדש".

איפה אתה מתפלל בשבת? "אני מתפלל בבית הכנסת המרכזי בכפר יונה. זה בית כנסת מאוד מיוחד. הרב של בית הכנסת הוא חב"דניק, אבל הקהילה ברובה מורכבת מדתיים לאומיים, ויש גם כמה חסידי ברסלב. משהו בבית הכנסת שלנו מרגיש מאחד ומחבר. למרות שאנשים משתייכים לזרמים שונים ביהדות, מעולם לא שמעתי איזה ויכוח על הדרך.. כולם מקבלים את כולם באהבה".

שיר שבת אהוב במיוחד? "'השבת כבר נכנסת', של שלומי שבת, זה שיר שאני מאוד אוהב. הוא גם מתקשר לי לשבת מן הסתם, בגלל התוכן שלו. אבל היום ברוך ה' אני כבר לא שומע הרבה שירים. אני בעיקר מאזין לניגונים חסידיים. בכלל, אני חושב שבכל תהליך התשובה שלי, הניגונים זה מה שהחזיק אותי שלא אפול. יש משהו קסום בניגון חסידי ללא מילים, כאילו אתה מרגיש את הקדושה שהייתה באותה תקופה שהוא נכתב. כאילו אתה נוכח באותה התוועדות שהחסידים ניגנו אותו. יש ניגון אחד שנקרא "ניגון לשבת ויום טוב", למען האמת יש הרבה ניגונים שנקראים ככה, אבל אותו ניגון ספציפי זה הניגון שאני מרבה לזמזם עם עצמי ביום שבת".

אצל מי היית רוצה להתארח בשבת, ואת מי לארח? "השבתות הכי קסומות שהיו לי, היו כשהתארחתי בצפת אצל הרב עופר מידובניק. פעם אחת כשחזרנו מבית הכנסת בשבת בצהריים, הוא ניגש לקדש ופתאום פרץ בבכי. הילדים שאלו אותו: 'אבא מה קרה?', והוא הסביר שהוא מתרגש כי החזן התפלל באריכות והוא הרגיש שהוא ממש מתחבר לתפילה. זה ללא ספק הזיז אצלי משהו עמוק בנשמה. הלוואי שאצליח גם אני להגיע לכזו דרגה של חיבור והתרגשות.

"אם הייתי צריך לבחור מישהו שעוד לא הייתי אצלו בשבת, הייתי בוחר ברב יורם אברג'יל. וזה לא כי אני מכיר אותו, אני מאוד חלש בשמות של רבנים גדולים. אני פשוט שומע עליו המון דברים טובים. ואם כולם מדברים עליו כל כך יפה - אז הוא בטח איש מיוחד. ולארח אצלי, הייתי בוחר את גדעון לוי, שכולם אוהבים לשנוא לאחרונה. אני בטוח שאם הוא היה חווה שבת אחת בקדושה ורואה כמה אהבה ומשפחתיות יש בניהול אורח חיים יהודי אמוני, הוא היה מבין כמה שהוא טועה ומה הוא מפספס".

מה מיוחד בשבת אצלך, משאר ימות השבוע? "בשבת אני מאבד תחושה של זמן. בשישי בצהריים, לפני כניסת השבת, משתלטת עלי עייפות בלתי מוסברת, כאילו הנשמה ממש מרגישה שתכף השבת מגיעה, והגוף מנסה להילחם בה. תמיד כשזה קורה לי זה מזכיר לי את התקופה שבה אנחנו נמצאים 'עקבתא דמשיחא', שמצד אחד חושך הגלות כל כך גדול ונורא, אבל מצד שני תכף ומיד ממש, מלך המשיח מתגלה וגואל את כולנו. מהרגע שהשבת נכנסת - הכל משתנה. הגוף נכנס למצב ריחוף, הזמן מאבד משמעות, ואני יכול ללכת לאט לאט ברחוב ולנגן עם עצמי איזה ניגון חסידי... פשוט שלווה".

מהו הדבר הראשון שאתה עושה במוצ"ש? "כשיוצאת השבת הדבר הראשון שאני עושה זה להתעדכן בחדשות באינטרנט. ולא בגלל שזה הדבר הנכון לעשות, אנחנו פשוט חיים בתקופה מאוד נפיצה, והמצב הביטחוני לצערי לא משהו. מאחר ובמהלך השבת אני לא שומע דיווחים ונחשף למציאות שבחוץ, אז חשוב לי להתעדכן ולבדוק שהכל בסדר עם החיילים שלנו ועם תושבי הדרום".

שי דיבו-כהן, 33, הוא מוזיקאי שהחל את הקריירה המוזיקלית שלו לפני כשלוש שנים, זאת למרות שהחיבור למוזיקה זורם לו בדם כבר מגיל אפס. כבר לפני כן, הספיק לעבוד מאחורי הקלעים של תעשיית המוזיקה, בתפקידים שונים. בין היתר הספיק לנהל את מועדון הזאפה בתל אביב, את הרידינג 3 בנמל, ואפילו עבד בחברת התקליטים "הליקון" בניהול ושיווק מופעים למיטב האומנים בישראל.

לפני כשנה וחצי, העשייה כולה קיבלה תפנית חדשה, כאשר החליט להתקרב ליהדות. או אז, הוא עזב את הקריירה המבטיחה מאחורי הקלעים והחל ללמוד תורה, כשבמקביל המשיך לכתוב וליצור - הפעם ממקום עמוק יותר בתוכו, "מנקודת האור הפנימית של הנשמה היהודית", כדבריו.

עד כה הספיק להוציא כבר תשעה(!) סינגלים, שזכו להצלחה רבה ולהשמעות רבות בכל תחנות הרדיו, ואף להתארח בתכנית "דה-ווייס". כיום הוא מגדיר את עצמו כחסיד של הרבי מליובאוויטש, שמשתדל להפיץ את תורת החסידות, ובמקביל גם עובד על חומרים מקוריים לאלבום הראשון שלו. בכך הוא משלב בין שתי האהבות הגדולות בחייו: התורה והמוזיקה.