מעלת הדין והדיין בתורת ישראל

במקרא נאמר (דברים טז, יח): "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוהיך נתן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק". ורש"י ביאר על אתר כי שופטים הם "דיינים הפוסקים את הדין".

חשיבות גדולה ישנה בתורת ישראל לדיינים היושבים על מדין, ושופטים את ישראל לפי דיני התורה הקדושה, עד כי חז"ל (שבת י, ע"א) אמרו ש"כל דיין שדן דין אמת לאמיתו אפילו שעה אחת - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית".

חז"ל עוד אמרו (אבות א, משנה יז) כי "על ג' דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום", ורבנו יעקב בן אשר, בספרו ההלכתי המפורסם "ארבעה טורים" (חלק חושן משפט, סימן א), ביאר: "פירוש: אחר שנברא, מתקיים על ידי אלו, שעל ידי הדיינים שדנים בין איש לחבירו העולם קיים כי אלמלא הדין כל דאלים גבר, וכן האמת, כמו שאמרו [עי' שבת קד א]: שקר אין לו רגלים. אבל האמת הוא יסוד ומעמד גדול לכל הדברים... וזהו כוונת רבותינו ז"ל באמרם: "כל הדן דין אמת לאמתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית", כי הקב"ה ברא העולם להיות קיים, והרשעים שגוזלין וחומסין מחריבין אותו במעשיהם, וכמו שמצינו בדור המבול שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל... נמצא, שהדיין המשבר זרועות רמות הרשעים ולוקח מידם טרף ומחזירו לבעלים - מקיים העולם, וגורם להשלים רצון הבורא יתברך שמו, שבראו להיות קיים. והרי כאילו נעשה שותף להקב"ה בבריאה".

רבנו יעקב בן אשר, אף האריך לבאר שם כי דרך המשפט היתה תמיד דרכם של מנהיגי האומה הישראלית, וכך כתב:

1. אברהם אבינו, לא ידָעוֹ השם וקראו אוהבי אלא על אשר הלך בדרך המשפט והדריך בו בניו, כדכתיב (בראשית יח יט): "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט".

2. משה רבינו עליו השלום, רבן של כל הנביאים, לקח עצת יתרו בעניין המשפט להעמיד שופטים, להזהיר את ישראל ולצוותם על דבר המשפט, וה' הסכים על ידו.

3. יהושע, אחרי כורתו ברית עם ישראל לעבוד את ה', סיים את דבריו במשפט, דכתיב (יהושע כד כה): "ויכרת יהושע ברית לעם ביום ההוא וישם לו חק ומשפט בשכם", כי המשפט הוא יסוד ועיקר גדול בעבודת השם.

4. ואחריו כל שופט ושופט שפט את דורו והשיבו מדרכו הרעה לעבודת ה', ללכת בדרך אשר דרך בה אברהם אבינו לעשות צדקה ומשפט, ובעבור זה ניצולו מידי אויביהם, עד קם שמואל לנביא נאמן השם וישפוט את ישראל כל ימי חייו, והלך מידי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה והגלגל ושפט את ישראל את כל המקומות האלה (שמואל א ז טו). ואמרו חכמים, שבדרך שהלך שנה זו לא הלך שנה זו, למען השיב לב כל העם לעבודת השם וללכת בדרך אשר הלך אברהם אבינו ע"ה.

5. וימשח את דוד למלך על ישראל, וילך גם הוא בדרכי השם מכל אשר היו לפניו, דכתיב: ויעש דוד משפט וצדקה (ראה שמואל ב ח טו), "ויואב יחיה את שאר העיר" (דברי הימים א יא ח). ואמרו חז"ל: בזכות משפט וצדקה שעשה דוד, יואב יחיה את שאר העיר.

6. ויקם בנו תחתיו, ידיד ה' אשר אהב ללכת בחוקות דוד אביו, וישאל מאת ה' לב מבין שומע לשפוט את עמו להבין בין טוב לרע, וייטב בעיני ה' על אשר שאל את הדבר הזה, ויתן לו לב חכם ונבון אשר כמוהו לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו, וייראו כל ישראל מפניו כי ראו כי חכמת ה' בלבו לעשות משפט.

7. וגם יהושפט, שהלך בדרכי אביו וגבה לבו בדרכי ה', נתחזק בדבר המשפט, והעמיד שופטים בכל עיר ועיר. ויאמר אל השופטים: "ראו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר המשפט" (דברי הימים ב יט ו).

8. וגם יאשיה, שהכתוב מעיד עליו: "וכמוהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ה' בכל לבבו" (מלכים ב כג כה), ואמרו חז"ל, שכל דין שדן עד שהיה בן שמונה עשרה שנה החזיר לבעליו.

9. וגם מלך המשיח שייגלה במהרה בימינו משבחו הפסוק בדבר משפט, דכתיב (ישעיהו פרק יא): "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ".

בעקבות מעמדו החשוב של הדיין בקרב עם ישראל, תורת ישראל מחייבת את המתמנה לתפקיד זה להיות בעל תכונות אופי מעולות, וכפי שכתב הרמב"ם: "צריך שיהיה בכל אחד מהן שבעה דברים ואלו הן: חכמה, ויראה, וענווה, ושנאת ממון, ואהבת האמת, ואהבת הבריות להם, ובעלי שם טוב" (הלכות סנהדרין, פרק ב, הלכה ז).

קיומו של מוסד השיפוט ההלכתי קיים בעם ישראל אפוא כבר אלפי שנים, ודיינים ישבו ודנו את עם ישראל על-פי תורת ישראל, ובכך קיים העם את הציווי המקראי (דברים יז, ח-יא): "כי יפלא ממך דבר למשפט, בין דם לדם בין דין לדין ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך, וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה' אלוהיך בו, ובאת אל הכוהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה', ושמרת לעשות ככל אשר יורוך על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".

בעל ספר "החינוך" (מצוות תצה-תצו) ביאר מצווה זאת וכך כתב: "בכלל המצווה גם כן לשמוע ולעשות בכל זמן וזמן במצות השופט, כלומר החכם הגדול אשר יהיה בינינו בזמננו, וכמו שדרשו זיכרונם לברכה (ראש השנה כה, ע"ב): ואל השופט אשר יהיה בימים ההם - יפתח בדורו כשמואל בדורו, כלומר שמצווה עלינו לשמוע בקול יפתח בדורו כמו לשמואל בדורו. והעובר על זה ואינו שומע לעצת הגדולים שבדור בחכמת התורה בכל אשר יורו - מבטל עשה זה, ועונשו גדול מאוד שזהו העמוד החזק שהתורה נשענת בו, ידוע הדבר לכל מי שיש בו דעת... המצווה הזאת, שצוונו להתנהג בה על פי הפירוש האמיתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מליהם ופליאות דעותיהם".