גן-חיות של גן-עדן

"שערורייה! זה לא שירות לקוחות. אתם יודעים לעשות עוד משהו, חוץ מלהכין קפה?" רתח בנצי על נציג החברה האדיש ששרבט בעטו. "הלוווו", טלטל אותו בנצי בזעקה. "אני אתלונן עליך".

"כרצונך", משך הפקיד בכתפיו, ולא שכח להדגיש באירוניה, "אדוני. תעלה לקומה שנייה".

אחרי חמש דקות חוזר בנצי לתור בראש מושפל. כף ידו של העומד לפניו שאלה בלי מילים: למה חזרת?

"עזוב אותך", השיב בנצי בכעס, "התור שם ארוך כפליים"...

* * *

בעולם של תחכום, מניפולציות וקומבינות, נראית התמימות מגוחכת, ילדותית ונאיבית. ברם, כשציוותה אותנו התורה בפרשתנו "תמים תהיה עם ה' אלוקיך", לא לתמימות מסוג זה נתכוונה. בלשון הקודש, "תמים" פירושו שלם. ובפשטות, ציווי התורה להיות תמים בעבודת ה' הוא לשאוף לשלמות.

אך רש"י הקדוש הסביר את הציווי באופן שונה: "התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עימו ולחלקו". 

ננסה להבין: מהיכן למד רש"י שאל ליהודי לחקור אחרי העתיד לקרות עימו, שזוהי תכונת הסקרנות הגדולה ביותר של האדם, הרי כולנו מהרהרים: "לו ידענו מה צופן לנו העתיד, היינו מתנהגים בהתאם".

אין מתאים מהאגדה המוכרת שלפנינו, להבין את דברי רש"י ואת מהות המצוה של "תמים תהיה": ידיד ורֵע טוב היה לשלמה בן דוד מלך ישראל, אשר הפציר בו שילמדו את החכמה היחידה בעולם שידע רק שלמה המלך – שפת החיות והעופות.

בתחילה סירב שלמה לכך. "לא יהיה זה לטובתך לדעת זאת", נימק. אולם חזקו עליו הפצרות ידידו והוא ניאות ללמדו את החכמה. מצויד באוצר יקר מפז חזר הידיד לעירו ולביתו, בדרכו הוא שומע מספר ציפורים מצייצות. אה, כמה שמח להיווכח שהוא מבין את שפתן.

"גשם עז עומד להינתך ארצה", צפצפו העופות. הוא נעצר מופתע, הן כרגע שיאו של הקיץ, החום גדול ומעיק. אך מצד שני, אם אמת הן דוברות, חייב הוא להכניס את תבואתו - השטוחה לייבוש בשדה - אל המחסנים ויפה שעה קודם.

לאחר שבוע, כאשר בני עירו עמדו ופכרו ידיים בייאוש מול תבואתם שהלכה לאיבוד בגשם העז שהפתיע אותם, עמד האיש כשחיוך גדול על שפתיו. לא חלילה שמחה לאיד, אלא על מזלו הטוב שלמד שָׂפה שתבטיח את עתידו ותגלה לו את העתיד לקרות.

חודשיים מאוחר יותר הוא מכר את בית העסק שלו שעתיד היה לעלות בלהבות שבוע לאחר מכן, והרוויח כסף רב. חצי שנה נוספת והוא קנה צי אוניות סוחר שבאו העירה והכילו סחורה שמחירה עתיד לעלות פלאים ושוב גרף הון לקופתו.

עכשיו הוא כבר ממש לא הבין את אזהרותיו של שלמה המלך. הוא פשוט נהנה מכל יום שחולף בזכות כמה בעלי חיים פטפטניים. בחצרו הקים גן-חיות שהפך את חייו לגן-עדן.

"בעוד שלושה חודשים", ייללה חתולה לרעותה, "בעל הבית שלנו ימות"...

אוי ואבוי - מה יהיה כעת? לפת האיש את צדעיו. במהרה חש לארמונו של שלמה המלך, אולי יש תקווה.

"ראה בני", נם לו מלך-ישראל, "בעת שחוטא האדם, מתחייב הוא לאלוקיו. אך מדת הרחמים גוברת ובורא העולם שולח ייסורים לאדם, בדמות צרות ממוניות, רפואיות, סביבתיות ונפשיות. כך הוא מונע את קיצו ולא נותן לסאת העוונות להיגדש בצורה שיוכרח האדם לעזוב את העולם.

"אולם אתה, חכם בעיניך היית. לא שעית לאזהרותיי, רצית לדעת מה צופן לך העתיד, והשתמשת במידע זה כ"כביש עוקף אלוקים". לאחר שניסה הבורא למחוק מסאת עוונותיך בצרות קטנות שיגרמו לך מפח נפש, אך יעניקו לך חיים בתמורה, ואתה התחכמת שוב ושוב, לא נותרה ברירה אלא לקחת את נשמתך בכדי לנקותה בעולם האמת. החיות זירזו את שליחתך לשם"...

* * *

רש"י חפץ ללמדנו: "אל תצפה לחקור אחר העתידות", כי העולם נברא בצורה של העלם והסתר לטובתך. "כל מה שיבוא עליך", לטוב ולמוטב, "קבל בתמימות". לא בגלל שאתה נאיבי, אלא בגלל שהעומד מאחורי המעשים הוא אביך אוהבך.

"ואז", מסיים רש"י הקדוש במשמעות מילים כפולה: "תהיה עימו", בעולם הזה, שלא יצטרך לקחת אותך טרם זמנך, "ולחלקו" בעולם הנשמות, שם תקבל שכרך על עבודת ה' ביושר לאחר שהייסורים בעולם הזה ניקו אותך, ובעיקר על כך שסמכת עליו בתמימות.

התור הארוך שגרם סבל כאן, חוסך המתנה קשה ב"קומה השנייה".