יחיד ורבים בפרשת שופטים

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם. כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה, וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם. וְאָמַר אֲלֵהֶם, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם, אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם" (דברים כ, א-ד). 

משה רבנו פונה אל עם ישראל ומשמיע באוזניהם דברי עידוד וחיזוק, כאשר ייאלצו לצאת למלחמה נגד אויביהם.

עיון קל בפסוקים אלו מעלה תמיהה: משה פותח בלשון יחיד – "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם. כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ", ובהמשך הוא מתנסח בלשון רבים – "אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם, אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם. כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם, הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם, לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". מדוע פותח משה בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים?

ה"כלי יקר" מבאר את העניין: משה – הנביא הגדול ביותר בהיסטוריה – לא רק 'מתדרך' את בני ישראל כיצד להיערך למלחמה, אלא עושה הרבה מעבר לכך. משה יודע שעם ישראל ימצא את עצמו באופן מתמיד במצב מלחמה, כל פעם מכיוון אחר. ולכן בדבריו הוא מכניס בין השורות את האופן שבו הבורא יעשה את הנס, שיאפשר לנו לשרוד למרות קיומם של אויבינו הרבים.

נזכיר קצת אקטואליה ונבין טוב יותר: בשנים האחרונות, היה המצב הביטחוני במדינת ישראל ממש לא קל, וזו אמירה בניסוח עדין. כשמסקרים את המלחמות מגלים, ש'בגדול' כל פעם נפתחה חזית במקום אחד או שניים. פעם מכיוון לבנון, פעם מכיוון עזה, פעם מכיוון מצרים, פעם מכיוון ירדן, פעם מכיוון עיראק וכו'. פעמים אחדות היו כמה חזיתות בו זמנית. אני מניח שמדינת ישראל ערוכה למלחמות מעין אלו, ומן הסתם יש לה גם תכנית מגירה למלחמה כוללת בכל החזיתות יחד.

אך ככל הנראה למדינת ישראל אין תכנית מגירה למלחמה כוללת עם כל העולם הערבי בבת אחד – עם עיראק, איראן, ערב הסעודית, טורקיה, לבנון, מצרים, ירדן, עזה וכו'. קשה מאוד לחשוב מה עלול להיות במקרה שתרחיש אימים שכזה אכן יתממש.

זאת אומרת, חסד עשה עמנו הבורא, שאויבינו אינם מאוחדים ואינם מלוכדים זה עם זה, כך שהם אינם מתאגדים יחדו כדי להשמידנו; משום שאם חלילה יתאחדו כולם כאחד נגד עם ישראל, אין ספק שהמלחמה תהיה קשה מאוד, ואולי אפילו אבודה מראש. אם כן, מציאות זו של מחלוקות פנימיות בין אויבינו, בעוד כל מדינה דואגת לאינטרסים האישיים שלה, היא זו המגנה עלינו, משום שהם טרודים במלחמות פנימיות ואין להם פנאי להתאחד נגדנו.

זו כוונת משה רבנו. משה אומר שאלוקים יגרום לכך, שגם אם בהתחלה ייראה המצב כאילו כל האומות מאוחדות ומלוכדות יחד במטרה משותפת לצאת ולהילחם בעם ישראל, בפועל, כשתגיע העת, יכניס בהם אלוקים מהומה גדולה והם יסתכסכו בינם לבין עצמם. כך, כשהם אינם מאוחדים, לא יוכל זממם לצאת לפועל. לכן פותח משה בלשון יחיד, ומסיים בלשון רבים. לאמור – גם אם בהתחלה תראו "סוס ורכב עם רב ממך" – בלשון יחיד, זאת אומרת, נראה את האומות מאוחדות ומלוכדות כדי להרע לנו – אל לנו לחשוש, "לא תירא מהם", כי בסופו של דבר הם ייפרדו זה מזה, ולא יוכלו להרע לנו משום שיהיו עסוקים במחלוקות הפנימיות בינם לבין עצמם.

אגב, יסוד זה הינו אבן דרך לחיים, לאו דווקא בנושא המלחמות אלא בכל תחום. כמה דברים איננו משיגים רק בגלל המלחמות הפנימיות שלנו... ודי למבין.

מוסיף ה"כלי יקר", שאותו דבר נכון גם להיפך. כשאויבים מתכננים להשמידנו, אנו נראים להם מועטים, חלשים וחסרי הגנה, והם חושבים שניתן לפגוע בנו בקלות. אולם בפועל, כשהם ניגשים למלחמה, עושה הבורא נס ולפתע הם רואים אותנו כאילו אנחנו עם רב ועצום שקשה להילחם בו, וכך הם נרתעים לאחור. דוגמא לדבר ניתן למצוא בספר מלכים ב (ז ו), שכשבא מחנה ארם להילחם נגד עם ישראל, לפתע 'ראה' את מחנה ישראל כגדול ועצום ונרתע לאחוריו. לכן פותח משה בלשון יחיד ומסיים בלשון רבים, משום שבתחילה רואים אותנו האויבים חלשים כאדם יחיד ובודד, אולם הבורא עושה נס ולפתע הם נרתעים לאחוריהם בחשבם אותנו לעם רב.