למי מגיע הקרדיט?

אין כמו התחושה להביט בסיפוק על המדליות ותעודות ההוקרה התלויות על קיר המשרד שלך ולחייך מאוזן לאוזן... לראות את מפעל חייך חי ונושם, מתפתח ומרוויח הלוא אתה בעשר אצבעותיך הקמת אותו בדם ויזע והיום אתה קוצר את הפירות וכך בגאווה לא מוסתרת אתה מסתובב כל היום...

אין כמו התחושה לשבת בראש השולחן של המשפחה שלך ולראות את רעייתך, ילדייך ונכדייך סביבך, מכבדים ומעריכם אותך הנה אני במו ידי הקמתי דור נוסף שכבר הוא עצמו הקים דור חדש. אתה ממש כמו מלך בגדוד...

האומנם? כך צריכה להיות התחושה של כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה האם האדם הוא זה שעובד וקוצר הצלחות??? האם האדם הוא האחראי הבלעדי על הצלחותיו והישגיו?

אחד הפסוקים בפרשת השבוע נותן לנו נקודת מבט שונה לחלוטין. וכה אומרת התורה "השמר לך פן תשכח את ה אלוקיך פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה אלוהיך ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזכרת את ה אלוהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (פרק ח יא, יח)

התורה פונה לכל יהודי ויהודי בכל מעמד ותפקיד שבו הוא נמצא בין אם זה מנכ"ל חברה, יו"ר עמותה, ראש משפחה או לחילופין ראש ישיבה, מנהל מוסדות תורה וחסד. ובין היתר כל אדם שהשיג הישג כלשהו בחייו, האינסטינקט הטבעי שבאדם הוא לנפח שריר ולומר הנה השקעתי, התאמצתי, הצלחתי, משוואה פשוטה וקלה לכאורה.

אך התורה אומרת שעלייך לזכור מי נתן לך את הכח לעשות את החיל שעשית!

מי העיר אותך כל בוקר? כמה אנשים לא מתעוררים!

מי נתן לך את התבונה והחכמה לרכוש ידע והבנה בתחומך? כמה אנשים לא תופסים וקשיי הבנה.

מי נתן לך את היכולת להצליח? כמה אנשים מנסים ולא מצליחים!

מי נתן לך בעת ראיון העבודה למצוא חן בעיני המעביד?

הלוא הקב"ה נתן לך כח לעשות חיל  הרי לו החכמה והתבונה, הכח והעצמה, הוא דאג לך והנחה אותך בדרך ישרה וטובה אז בבקשה לא לשכוח את המיטיב האמיתי.

בעל חובת הלבבות בשער הבטחון סוף פרק ו מוסיף על כך ואומר "ואף המשכיל היודע אותך לאבמעשהו יתהלל כי אם בשמך וברחמיך אשר הכינות את לבבו לדעת אותך" זאת אומרת  השלב הראשון זה להכיר ולהבין שכל מה שהשגתי,. הקמתי וטרחתי זה בזכות ה יתברך כולל עצם הידיעה הזו. שאדם חי בצורה כזו ממילא הוא פחות מקנא וחומד בחברו ובסביבתו, הוא פחות עצוב ובדיכאון כי הוא יודע שכל דבר נתון להשגחה פרטית מדוקדקת, זה אמנם לא קל אך עם הרבה מודעות ועבודה עצמית אדם יכול להגיע לכך בסייעתא דשמיא.

מסופר על הגאון הצדיק ר מאיר שפירא מלובלין כאשר הקים את ישיבתו "ישיבת חכמי לובלין" שבאותה תקופה היה זה דבר חדשני לבנות מבנה קבע לישיבה הכולל בית מדרש, חדרי לימוד, חדר אוכל, פנימיה,  ובזאת בעצם שינה את המנהג הקבוע בו בחורי הישיבה היו מכתתים את רגליהם בין תושבי העיר שיתנו להם מקום ללון לכמה ימים ומעט מזון להשביע את רעבונם. ר מאיר שפירא מלובלין אמר בליבו עד כאן די לביזיונות הללו! קם והקים כאמור מבנה בו יש את כל מה שנחוץ לבחורים מכל הבחינות.

ביום חנוכת הבניין הגיעו גדולי עולם של אותו הדור וכיבדו את המעמד החשוב בנוכחתם. מספר אחד המשתתפים באירוע, שאחר שהקהל התפזר והלילה ירד על העיר לובלין, שמעתי קולות לא ברורים מאחת מהקומות העליונות החלטתי לעלות ולראות מי שם ומהם הקולות? בחשש מה טיפסתי בגרם המדרגות לקומות הגבוהות, הגעתי לקומה העליונה הצצתי לתוך הפרוזדור הארוך אשר בסופו היה קבוע חלון ומי עמד שם?

הגאון ר מאיר שפירא מלובלין כשהוא פורש את ידיו כלפי השמים  שר ואומר "וזכרת את ה אלוהיךכי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" השתוממתי מאוד מהמראה הזה סיים אותו יהודי. והמשיך ואמר, חיל ר"ת ישיבת חכמי לובלין ראש הישיבה ידע בבירור ואמר זאת שכל המאמץ וההשקעה שלו  הכל בזכות בורא עולם

הבה לא נשכח ונזכור תמיד למי מגיע הקרדיט האמיתי על פועלינו...