מאחורי הקלעים: לתמוך בילדים, גם כשהם גדלים

בימים אלו של חיפושי עבודה לכל אותם צעירים וצעירות שצריכים להביא טרף לביתם, בחרתי להביא בפניכם סיפור מרגש, סיפור שפותח חלונות למחשבה, אפיקים מפתיעים של תושייה, ודרך שלא לכולם היא מתאימה. קראו והכירו סיפור שיש לו שני צדדים כמטבע, ושאבו נא ממנו נקודות מרתקות של הסתכלות על חיינו, כמריונטות בעולם מנוהל.

הם עשו את דרכם לירושלים. זוג צעיר ואפוף התרגשות. נוסעים להורים של שמעון, והפעם – יש לה מה לספר. רחלי הסתירה בקושי את החיוך הקטן שעמד לבצבץ מבין שפתיה. היא הרגישה עליצות פנימית כפולה.

שמחה על העבודה החדשה שהוצעה לה. ושמחה על האפשרות לבשר להורים של שמעון על העובדה המרעישה.

חמותה שאלה אותה כבר כמה פעמים מה עם עבודה. בתחילה שמחה רחלי בהתעניינות, אבל בהמשך היא הרגישה לחץ טורדני. מה היא חושבת לה, חמותה? שהיא ילדה קטנה? שהיא צריכה להשגיח עליה עד שהיא משובצת בעבודה? מה היא פוחדת? שהיא כזאת דפוקה שאף אחד לא ייקח אותה לעבודה? מה נראה לה, שהיא לא תצליח למצוא איזו משרה? ואם באמת לא תצליח – בשביל מה להזכיר את זה שוב ושוב ולשאול על כך בלי הפסקה?

בפעמים הראשונות ששאלה החמות על עניין העבודה זה היה טבעי. היא סיימה את הלימודים, שמעון קיווה להמשיך בכולל, ורחלי שאפה לסייע ככל האפשר בפרנסת הבית. בשביל זה היא למדה מזכירות. זמן רב השקיעה, כסף רב שלמו על הלימודים. עכשיו באה התקווה לממש את הכול ולראות ברכה בפירות.

רחלי פנתה לכמה משרדים, וקיוותה למצוא בהקדם מקום עבודה. שוק העבודה התגלה כמקום שלא קשרו לו כתרים בחינם. הוא באמת קשה, הוא באמת צפוף, הוא באמת דורסני ותקיף. רחלי לא הצליחה להשתחל לאף משרד. אף אחד לא הכחיש את כישרונותיה, כי בכלל לא נתנו להם צ'אנס. אף אחד לא דחה את תעודותיה, כי איש לא הציץ בהן בכלל. מי זלזל בלימודים? אף לא אחד התעמק בפרטים. הסתבר כי שוק העבודה מוצף במזכירות, ואף אחד בכלל לא מחפש אותה.

הדכדוך החל לנגוס בה. הרגישה תמימה עם שלל תקוותיה. הנה לך המציאות המכה בפנים. הנה לך השוק הרווי והמוצף שלא צריך אותך בכלל. זה המצב ועליך לעכל זאת במוקדם או במאוחר. יתכן שתתחיל לה שנת הלימודים ואת – במקום ללכת לעבוד, תשבי בבית.

אז אם בתחילה התקבלה התעניינותה של החמות בהבנה, בהמשך הפכה זו לדריכה על יבלת בלתי נעימה. רחלי חשה לא בנוח בשעה שדברו על הנושא. מילא בבית הוריה, שם כולם מקבלים אותה כמו שהיא. אבל בבית חמותה? שם היא נלחצת ומרגישה שהם מודדים אותה שוב ושוב. היא רוצה להוכיח להם שהיא מוצלחת ומקובלת, שיש לה עבודה ורוצים בה. אבל היא לא יכולה להוכיח את זה, כל עוד לא קרה הדבר.

בפעם האחרונה שבה הגיעו לשבת קיוותה לשוחח רק על נושאים אחרים. אבל החמות במתכוון שאלה: האם את מסודרת בעבודה? ככה, בלי טיוחים והסחות דעת, פשוט פגעה בנקודה עצמה, ושאלה בלי היסוס. מה, היא לא מבינה שזה לא נעים? נראה שלא. מכיוון שהחמות שמעה את התשובה השלילית והמשיכה לשוחח על המצב הקשה בשוק העבודה. רחלי הרגישה נזופה, כאילו היא מאכזבת ולא מספיק שווה. אוף, מה היא אשמה שעדין לא מצאה עבודה?

"לא הולכת יותר להורים שלך", אמרה אחר כך לשמעון. "היו לי בושות ואני לא מסוגלת", דמעות קטנות הציצו בקצות העיניים שלה והביכו את האיש הצעיר שלא הורגל בכגון דא. "כל הזמן אימא שלך שואלת אותי אם יש לי עבודה, ואני לא יכולה כברררר. עד שיש לי עבודה אני בכלל לא מגיעה".

"הם בטח רק רוצים לעזור", אמר שמעון. "אבא שלי נתן לי סכום כסף במוצאי שבת, אולי דווקא בגלל שעוד אין לך עבודה. אני לא חושב שאימא שלי מזלזלת בך בגלל זה. הם כל הזמן אומרים שאת מוכשרת ומתלהבים מן היכולות שלך. אני חושב שהם רק רצו לבדוק אם צריך עזרה".

שמעון לא ידע אם הדברים התיישבו על הלב, כי רחלי רק מחתה את הדמעה הקטנה והחצופה. הם נסעו הביתה ובאמת לא הגיעו יותר עד שלרחלי הייתה עבודה. זה קרה די מהר, להפתעתם הרבה.

אחותה של המורה שלימדה את רחלי מזכירות מנהלת עסק גדול של שעונים. מרכז השיווק הוא בחנות במרכז העיר. המורה בעצמה פנתה אל רחלי ושאלה אותה אם היא מחפשת עבודה. רחלי הוחמאה מאוד מן השאלה. מה, היא רוצה להעסיק אותה? זו בהחלט מחמאה נהדרת בשבילה, כי המורה הזאת יודעת מה היא רוצה. אם היא מחפשת מזכירה, אז יש לה דרישות כפי שבעצמה סיפרה להן בשיעורים. מזכירה דייקנית, אחראית, יעילה ומסורה. מה, היא בוחרת אותה? הרי בקבוצה היו תלמידות רבות, ולמען האמת היו מוכשרות יותר ממנה. רחלי לא אמרה את כל זאת, אלא רק ענתה: "אני עדיין מחפשת עבודה, מקווה מאוד שאמצא".

"אז אם כך יש לי עבודה מצוינת בשבילך", ספרה המורה. "בואי ניפגש מחר ונדבר על כל הפרטים בהרחבה".

למחרת הגיעה רחלי להיפגש עם אחות של המורה שלה, ושמעה את כל הפרטים. הצעה נפלאה שכזאת, היא לא יכלה אפילו לחלום על דבר מושלם כל כך. עבודה מסודרת, עם משכורת נהדרת, באווירה מוכרת. היא תעבוד במשרד הפנימי של החנות ותרכז את כל העבודה המשרדית. יש הרבה מה לעשות, והם סומכים עליה. המשרד הזה הוא צומת תוססת של יבוא ושיווק, עם סדר רב שמצפים ממנה להשליט. היא אוהבת את זה, ומרגישה שהעבודה הזו באמת מתאימה לה. עולה על כל ציפיותיה.

מיהרה לספר לשמעון את הפרטים, ולבשר להורים שלה על החדשה הנחמדה. השבת הם יהיו בבית הוריו של שמעון, ויספרו על העבודה החדשה. זה לא רק שההורים ישמחו לשמוע, יש כאן עוד משהו. כי בתוך כל השמחה הזאת התערבה לה עוד מחשבה ילדותית ותפסה מקום של כבוד: שיראו מי זו הכלה שלהם! מצאה עבודה מהר כל כך, לפני כל חברותיה לקבוצה, שידעו את זה! שלא יחשבו שהם צריכים עזרה, שלא יחשבו שאין לה עבודה. שידעו שהיא מוצלחת מאוד תודה לקל, ויודעת בהחלט להסתדר. הנה בחרה בה המורה שלה על פני כל הקבוצה והם לא צריכים לדאוג לה, בכלל.

בשבת שמחו עמם ההורים שמחה גלויה ופשוטה. הם רק הזכירו שהכול מאת ה', וצריך להודות על כל הטוב הזה. הם החליפו ביניהם מבט מהיר שרחלי ושמעון לא יכלו לעמוד על פשרו. מנין תוכל?

סוד כמוס

 רחלי לא ידעה, מה שגם שמעון לא ידע. היה זה סוד כמוס בין הוריו למורה של רחלי. כדי להתחקות אחר הסוד הזה צריך ללכת שבועיים אחורה ולפגוש את ההורים של שמעון דנים בכובד ראש בעניין הזה.

"לרחלי אין עבודה", אמרה יוכבד, אמו של שמעון. "ושמעון רוצה כל כך לשבת בכולל".

"מה את בלחץ?" שואל הרב אוריאל, אברך כולל בעצמו. "הקדוש ברוך הוא יעזור והיא תמצא. זה לוקח זמן, המצב לא פשוט".

"המצב קשה מאוד היום בשוק העבודה", מסכימה איתו יוכבד, "ודווקא לכן אני דואגת. אני חושבת שצריך לעשות מעשה. אולי נעשה את מה שעשינו עם תרצה?"

ואז שניהם נזכרים במה שעשו עם תרצה, בתם הבכורה הנשואה.

"אנחנו יודעים שלא נוכל לפרנס אותם לאורך זמן", אמרה יוכבד, "ולהורים שלה אין בכלל אמצעים. חבל לחכות, כי בשוק הרווי היום אין משמעות רבה לכישרונות וליכולות. בלי ניסיון אין ערך לשום דבר".

הרב אוריאל התקשר לסניף הבנק ושמע מה הסכום המדויק שיש בחשבון המיוחד. חשבון שאותו הם ייעדו לעזרה לילדיהם הנשואים בעת הצורך. בחשבון הזה היו מפקידים סכום קבוע בכל חודש ומוסיפים עליו מדי פעם.

"תתקשרי למורה שלה, תשאלי אותה למי כדאי לפנות", הוא הורה לה ובזה אישר את יציאת תוכנית תרצה בפעם השנייה, לדרך.

"שלום לך המורה", הציגה את עצמה יוכבד. "אני חמותה של רחלי פ', תלמידתך למזכירות".

"נעים מאוד", הגיבה המורה, לא משערת בדעתה מה יהיה המשכה של השיחה.

"אנחנו יודעים שקשה מאוד למצוא עבודה, למרות כישוריה הנפלאים של הכלה שלנו. ולכן היינו רוצים לעזור לה למצוא מקום עבודה ולרכוש בו ניסיון".

המורה של רחלי נאנחה. כבר חמישה טלפונים כאלו קבלה היום. שניים מהורים לחוצים, אחד מתלמידה מקסימה בעצמה, עוד אחד מבעל לחוץ, והחמישי מסבתא של תלמידה שהיא גם חברתה. כולם חושבים שבהיותה מורה היא גם יכולה להשיג עבודה. נכון שהיא בדרך כלל ממליצה בשמחה וגם רושמת המלצות בהגינות ובנדיבות. אבל בדרך כלל מחפשים את בעלות הניסיון, ואלו שבתחילת הדרך לא ממש נחטפות. קשה לה לאכזב את כל הפונים, אבל לא היא יכולה להכתיב בעולם הזה מהלכים.

רחלי היא באמת תלמידה נחמדה, אבל לא הכי הכי פצצה בקבוצה. יש הרבה טובות ממנה, מבריקות יותר, יחצניות יותר. לרחלי באמת לא בטוח שיקל למצוא עבודה. אף שבעצם – היא יכולה להיות מזכירה מעולה.

אבל הגברת יוכבד מציעה רעיון אחר, רעיון שאף פעם לא שמעה כמותו. וכך, מייאוש ועייפות הולכים ומשתלטים על השיחה ערנות, התלהבות והתפעלות.

"אנחנו רוצים למצוא לכלתנו עבודה, ולשלם לה עבורה. אנחנו מחפשים מעסיק מוצלח שיעסיק אותה, יקנה לה את הניסיון הדרוש, ואנחנו נשלם את שכרה. אם יהיה זה מקום עבודה מתאים ומקדם, הוא ירוויח עובדת חינם לשנה". ווואו... את זה היא לא שמעה.

עד כה הגיעו אליה הורים רבים עם דרישות שונות ומשונות. בירורים, טרוניות, נדנודים, תזכורות. טלפונים, פרוטקציות, קשרים ומתנות. כל זה ידוע מוכר ומקובל. אבל משכורת לשנה? על זה היא טרם שמעה.

"אני אחשוב על כך", הבטיחה. ומיד כאשר סגרה את הטלפון חשבה לעצמה על אחותה. הם מחפשים כבר זמן רב מזכירה לעסק שלהם. הם רוצים מזכירה אחראית ויעילה, ודוחים את זה בעצם בגלל ההוצאה. העסק שלהם נקלע לבועה של חוסר יעילות וחוסר מיצוי. דברים נופלים בין הכיסאות ויכולים להפיל אט אט את העסק. הם לא מספיקים להגיע לכל הפניות וכך מפסידים הזדמנויות רבות. אם רחלי יכולה לעבוד אצלם חינם, זה יכול להיות ממש מוצלח. רחלי שקטה ואחראית, היא ממש מצוינת. זה עסק נפלא. עם מזכירה טובה העסק יתקדם ויוכל כבר בעצמו לשלם. הם יוכלו לצאת מהמצב הדחוק שהגיעו אליו, כי לדעתה מדובר כאן בניהול כושל. סדר וארגון ומזכירות יעילה שלא מחמיצה אף פניה, יכולים בסיעתא דשמיא להזניק את המכירות ולמצות את הרווחים בצורה טובה הרבה יותר.

היא פנתה בחזרה אל החמות והציעה לה לסגור ביניהן את המעגל. "חשוב לי מאוד שכלתי לא תדע מכך דבר וחצי דבר. את תנפיקי לה תלוש מסודר, ואת המשכורת המדויקת תקבלי ממני בכל חודש וחודש. גם הבן שלי כמובן לא יתוודע לסוד הזה. זה יישאר בינינו. בסדר?"

המורה הסכימה לכל הפרטים והכניסה את רחלי לעבודה אצל אחותה. בסך הכול שלוש פעמים בשבוע עם עבודה מוגדרת ונחמדה. אחרי חודש הגיעה הצעה נוספת לעבודה בשעות הערב. רחלי מצאה את עצמה בעבודה מלאה ומאתגרת. היא הייתה מרוצה מהתנאים ומן האווירה, וידעה שהמורה המרוצה שלה ממשיכה להמליץ עליה. "עבודה מוצאים בשוק העבודה", כך הייתה המורה שלהן תמיד אומרת, ומסתבר שזה נכון. ההימצאות בשוק העבודה מזמנת הצעות נוספות בחסדי ה' והנה היא ממש מלאה.

בתום אותה שנה חבקו שמעון ורחלי בן בכור. העסקה הסודית שבין ההורים לעסק השעונים הגיעה לסיומה, אך לא היה בה כבר כל צורך. ההצעות הגיעו אל רחלי, שתים במספר, טובות ומזמינות. לרחלי נותר רק לבחור. שני המעסיקים שפנו אליה שמעו על ניסיונה ועל שביעות הרצון שלה. רחלי כבר הייתה בעלת ניסיון והכניסה אל שוק העבודה כבר הייתה קלה יותר. היא דווקא העדיפה לעבוד פחות שעות בעסק קטן יותר שהציע לה תנאים מתאימים יותר מבחינה רוחנית – חברתית, והייתה מאושרת מאוד.

חלפו מאז כבר שש שנים. רחלי (שם בדוי) עדיין עובדת באותו משרד, מקבלת משכורת (אמיתית) ולא מעלה בקצה דעתה כי בשנה הראשונה פרנסו אותה הורי בעלה מדי חודש בחודשו. השנים נוקפות, ההוצאות רבות. הוריו של שמעון לא היו יכולים להחזיק אותם לאורך ימים. היום אין הם מסוגלים לתמוך בהם כלל. כי עכשיו זה תורו של הזוג הצעיר. הם משתדלים לעמוד לימינם כדי לבסס אותם בעבודה. לשמור על הכבוד שלהם, על הביטחון. הם מוכנים בשביל זה אפילו לשתוק מול ההרגשה המתנשאת של הצעירים, שאוהבים להפגין כי מסתדרים "לבד".

עוזרים בסתר

 קראתם את הסיפור? הרמתם גבה? ובכן קוראים יקרים, זה סיפור אמיתי לחלוטין. שיניתי בו מקצת הפרטים, על מנת למנוע מבעלי הסיפור לזהות את עצמם. יש לסיפור הזה המשך בעניין הזוג הצעיר. האבא הזה משלם לכולל את המלגה של בנו על מנת להבטיח את מקומו, ומסייע לו להתחיל ברגל ימין את דרכו החדשה. הוא ניצב מן הצד, מעודד, מלווה ומזכיר כל העת לילדיו שהכול מאת ה' וכולם פה שליחים, מנוהלים, והכול מידיו ברחמים. הוא ממשיך בדרכו השקטה, בהשתדלות רבה מאוד, מתוך נתינה מכבדת במיוחד, עם הרבה לב טוב והמון מחשבה. לא כל הורה מסוגל לכך. רבים פועלים בתפילותיהם ובעידודם ועומדים מן הצד. אחרים בוחרים לתת בגלוי ולהחזיק את ילדיהם ככל שיוכלו. הם נהנים מתודה בפה מלא, הם מקבלים הערכה והכרת טובה מתוך ידיעה שהם הם התומכים והעוזרים.

אבל הורים האלו, ששותקים מאחורי הקלעים, ופועלים בדומיה ובחשאי, לא קבלו אף פעם מילת תודה על כך. רחלי כלתם שמחה להפגין את יכולותיה, כאשר הדוגמא הראשית היא העובדה שהצליחה למצוא עבודה בכוחות עצמה. שנים חלפו מאז, והאופי שלה התבגר קמעא. בכל זאת היא אוהבת להפגין את מוצלחותה, והדוגמא הזו בעיניה היא ממש מפליאה. ההורים של שמעון שמחים לראות אותה בקצב שלה, צעירה ומלאת רצון ועוצמה. מתמלאת בסיפוק ובהרגשה של ביטחון והצלחה. לאט לאט היא תלמד מאיפה באים הכישרונות וההצלחות, מריבון כל המעשים שנותן גם לכל הורה כוחות ומפתחות ללוות את הילדים, ובמידת הצורך – לפתוח להם שערים.