למה החלטתי לחנך את בני בתלמוד תורה חרדי?

שנת הלימודים תשע"ה בפתח, ואחרי שנת ניסיון בת"ת "חפץ חיים" בקרית שמונה, החלטתי להמשיך, כנראה עד הסוף, בתלמוד תורה שלכאורה לא מותאם אליי בדיוק - בעל תשובה וחובש כיפה סרוגה - אך מעניק לי את מה שלא הייתי מקבל בשום מקום אחר.

הנתונים היבשים הראו כי הבן הבכור שלי אמור ללמוד בבית ספר ממלכתי דתי. אך בכל זאת, ממש לפני שנה נפלה בידיי ובידי אשתי לשלוח את בני לתלמוד תורה "חפץ חיים" בקריית שמונה. אז למה בעצם? התשובה פשוטה: מדובר בתלמוד תורה. עם דגש על התורה.

לעיתים נראה כי אנחנו, בני האדם, עסוקים ומשקיעים את מיטב כוחנו בהכנת קטגוריות, תגיות, מגזרים וקבוצות. חשבתי לעצמי: מה העיקר בבית הספר? במרוקו, רוסיה, ארה"ב וארגנטינה למדו בתלמודי תורה נטו. בלי תוספות כמו חרדי, ציוני או ממלכתי. שאלתי את עצמי האם בתלמוד תורה אחר, קוראים את פרשת שופטים בצורה אחרת? יש פירושים אחרים? הגמרא שונה? הכל אותו דבר! החפץ חיים והרמב"ם אינם שייכים לשום מגזר, ולומדים את כתביהם בכל מקום, לכן כדאי לשאול את עצמנו - למה לא תלמוד תורה, בעצם?

כבעל תשובה הבנתי משהו שגרם לי לעשות את הצעד לכיוון הת"ת, והוא המציאות. במציאות של היום קשה מאוד להישאר דתי כשהמציאות טופחת לך בפנים בכל רגע. קשה מאוד לתת ליד טאבלט, מחשב, סרטים ולומר לו באותה נשימה 'עצור הכל, עכשיו הגיע הזמן ללמוד גמרא'. גמרא זה כתב שחור לבן, עם פירושי רש"י בצד, לא הכי קל ובטח לא הכי מפתה כשיש לך את העולם הצבעוני שבחוץ. לכן הבנתי שכדי להשיג את אהבת התורה במלוא מובן המילה - יש להשקיע את מלוא כובד המשקל במסלול הנכון. התורה איננה מקבץ של הלכות וסיפורי תנ"ך, אלא דרך חיים אמיתית, דרך מחשבה, דרך הליכה, ולכן עדיף לתת את מלוא המשקל בעיצוב הילד בכלים היהודים המפוארים שלנו, ולאו דווקא לשנן לבגרות את הסכם סייס-פיקו או את שושלת שליטי סין במאה הקודמת.

אם נעזוב רק את האהבה לתורה, ונסכם את השנה הראשונה של המשפחה שלנו (התלמוד תורה בקריית שמונה מהווה משפחה אחת גדולה) נראה שהמילה 'ערכים' מקבלת משמעות אחרת לכולם. בכלל, באופן כללי כל משפחה מתווה ערכים משלה בחינוך הילד, אך עם זאת למוסד החינוכי שלו יש השפעה עצומה על עולמו של הילד. כילד, איני זוכר שראיתי בבתי הספר החילוניים שבהם למדתי שלטים של "ואהבת לרעך כמוך", "כיבוד הורים", "והיו עיניך רואות את מוריך" וכו'. לכן כשהילד מקבל מהבית את ילקוט הערכים שההורים מקנים לו, מגיע לבית הספר ומבחין שאותם דברים עוטפים אותו מכל כיוון, אותם מושגים שנלמדים בכיתה מתחילים להשתרש ולהניב פירות מתוקים.
אותו סולם ערכים גבוה יוצר אווירה מקסימה בתלמוד תורה, וכן, גם כזו שמרחיקה אותנו מתפיסות העולם המערבי, לפיהן כסף, יופי וכוח פיזי הם הכוח האמיתי. העובדה כי כמעט ואין מקרה אלימות במקום (וגם אם יש, אז מדובר במעשי קונדס ולא כפרומו לאלימות קשה בהמשך) הם תוצאה ברורה של הטמעה מוצלחת בהיגיון התלמידים כי צריך לקיים את "יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך".
כילד אני זוכר בעיקר את המפגשים ב"דשא הגדול" ליד בית הספר שבו למדתי, בו היינו עורכים קרבות של ממש כדי לדרג את מידת הכח של החברים בכיתה. אני לא בטוח שהיום זה עדיין ככה בכל בתי הספר, אך מה שכן, כל כך כיף לגלות שקרבות היחידים עליהם מדברים בכיתה נערכים בכלל בין ישראל לעמלק ובין דוד לגוליית.
בתלמוד תורה "חפץ חיים" אני מגלה מושג שלא היה מוכר לי עד כה - "מסירות נפש". זה כל כך מדהים לראות את המורים, מוסרים את נפשם על חינוך התלמידים. לא רק מתוך הבנה שהם ממש כמו הבנים שלהם, אלא מתוך ראיה שהם חלק מעם ישראל ומדור העתיד.

אני לא עוצם עיניים, ובהחלט מבין שכל דבר בא על חשבון דבר אחר. אבל אני זוכר בבירור שגם אם הילד יהיה גדול הדור, שוחט, מוהל, היי-טקיסט או כל דבר אחר, משהו אחד לא יהיה ניתן לקחת ממנו – את התורה הקדושה שספג ולמד מינקות, שללא ספק תעצב את דמותו ואופיו בצורה הטובה ביותר.

מתלבטים לגבי החינוך המומלץ לילדיכם? רוצים להתייעץ לגבי מוסדות חינוך תורניים הקרובים למקום מגוריכם? חייגו למחלקת ייעוץ והכוונה בהידברות – 073-2221230, ונשמח לעזור.