מי שייך למי?

"כל השטח שייך לי, ולך אין בו שום בעלות", היה מנשה נחרץ וכעוס. לעומתו, טען זבולון בתוקף שהשטח שייך לו באותה מידה בה הוא שייך למנשה. שניהם לא היו מוכנים לפשרה, והגיעו לרבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק (יום פטירתו בשבת קודש ד' אלול), בעל החיבור "אור שמח" על הרמב"ם – בכדי שיכריע ביניהם לפי דין תורה.

פיקח וחכם הרזים היה רבי מאיר שמחה, שמע את טענות שני הצדדים ומצחו נחרש קמטים. "ברשותכם", ביקש הרב, "רוצה אני לראות את חלקת האדמה המדוברת". תמהו בעלי הדין, אך מפאת כבודו של הרב החרישו.

בהגיעם לשטח, ביקש רבי מאיר שמחה שירצו שוב את טענותיהם בפניו. שניהם התווכחו בלהט, ולפתע רואות עיניהם את הרב משתטח לאפיו ארצה. ביקשו לעזור לו לקום, אך הרב מניח אצבעו על שפתיו ומסמן להם לשתוק. רגעים מספר שכב הרב כשפניו לרצפה, מטה אוזנו כמאזין לדובר בלתי-נראה, ולאחר מכן התרומם כשחיוך על שפתיו...

"רבינו", לא יכלו השניים לעצור ברוחם. "מה מתרחש פה?"

"ראו, אתם טוענים שהאדמה שייכת לכל אחד מכם במאה אחוז ואינכם מוכנים לפשרה", הסביר ה"אור שמח" בחיוך, "באתי לשמוע את דעת האדמה. והיא טוענת ששניכם בכלל שייכים לה"...

הבינו שני בעלי הדין את המסר הדק של הרב, והסכימו לפשרה ביניהם.

* * *

כל זה הובא כהקדמה לסיפור אחר, קשה עד מאוד, שיכל לגרום לצרות קשות ליהודי דווינסק, שאירע בזמנו של ה"אור שמח": יהודי מכובד ובעל בעמיו, השכיר את הקומה השנייה בדירתו לכומר נוצרי.

מה לו לכומר בין יהודים? ובכן, כומר זה, חשקה נפשו להתחתן עם אשה – דבר האסור לחלוטין על הכמרים, לפי הנצרות – לפיכך שכר מן היהודי את קומת המגורים שמעל ביתו, שם שיכן את אשתו וחי עמה בסתר.

באחד הימים נקלעו הכומר ואשתו לצרה צרורה. ילד משותף נולד להם... עד עתה לא דאגו. אולם מעתה, שיחל התינוק לבכות בלילות ויזדקק לרופא – מה יספר הכומר? מהיכן נולד ילד זה, אם לא שהוא נשוי לאם הילד?

בשנאת ישראל החליטו הכומר והאשה על הפתרון הנח ביותר שמצאו להם הגויים בכל עת וזמן: יעלילו על היהודי המשכיר שהוא חי עם האשה – אותה יציגו כבת-דודתו של הכומר – וכך יוכלו לטעון שהילד הוא ממנו, ואף יקבלו ממנו פיצויים נכבדים על ה"עוון" שביצע.

שמע זאת היהודי ורץ נרעש לרבי מאיר שמחה, רבה של דווינסק. ידע היהודי היטב שלא רק גורלו מונח על כף המאזניים, כי אם גורל יהודי העיר כולה.

האזין רבי מאיר שמחה בקשב רב לצרתו של האיש, ולאחר מכן יעץ לו: בעמדך למשפט, תטען שאתה אכן מודה באשמה ומתוודה על ה"פשע" שביצעת, אולם, זאת תבקש מן השופט: מאחר שאתה אבי הילד ואתה יהודי, רצונך לגדל ילד זה בדרך היהדות.

האיש תמה לעצה זו ופחד, אך רבי מאיר שמחה דחק בו לקיימה.

בהגיע יום המשפט נעמד היהודי ואמר את שהורה לו ה"אור שמח", ולהפתעת כולם קפץ הכומר ברגע של היסח הדעת וצעק: איך ניתן לגדל בן של "כומר קדוש" שיחיה כיהודי?

בכך הביא רבי מאיר שמחה לדין צדק אמיתי, בו הודו גם הגויים.