לִרצות בימי הרצון

בסוג הראשון של הקבלה, את יכולה לקבל על עצמך משהו חדש. בסוג השני, את יכולה לקבל על עצמך השתפרות במשהו.

חידוש לדוגמא: "עד היום לא התפללתי מנחה ואני מקבלת על עצמי מראש חודש אלול להתפלל מנחה"

שיפור לדוגמא: "מה שעשיתי עד היום, מהיום אני עושה אותו יותר טוב. יותר באהבה".

מה גדול יותר, חידוש או שיפור? ודאי שיפור. אם אתם משפרים מעשיכם, ה' אומר: "הרי אני עשה לכם כשופר הזה שמכניס בזה ומוציא בזה"[1] כי מה עושה השופר – מכניסים אוויר בצד אחד, ויוצא אויר מן הצד האחר. וה' אומר: כגודל השאיפה (שאפת אוויר והכנסת אל תוך השופר), כך תצא הנשיפה מן הצד השני. אם את עושה כל דבר בשאיפה לשיפור, שואפת אוויר אל תוך ריאותייך, בדברים שגם כך עשית עד היום – גם אני עושה את התנועה הזאת כלפייך.

הנה דוגמאות לקבלה קטנה בתחום השיפור: בישולים לשבת: ממילא אני מבשלת, אז אבשל ברצון; קיפול כביסה: ממילא אני מקפלת, עכשיו אקפל ואכניס להם לארונות בכיף; טיפול בילדים: ממילא אני מקלחת, עכשיו אקלח אותם בשמחה ובמאור פנים. יחס לאמא: ממילא אני מתקשרת אליה, אז אתקשר בשמחה ואקשיב לכל הסיפורים שלה. זו קבלה ל- 40 יום, עד יום כיפור ולא יותר מזה.

כי זה המיוחד בימים אלה, שנקראים "ימי רצון". למה הכוונה? שמעו מה קרה. בשבעה עשר בתמוז משה רבנו רואה את עם ישראל רוקד סביב עגל הזהב ושר "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל!"[2] ומשה שובר את הלוחות ועולה לארבעים יום לשמים, כדי להעתיר בתפילה על עם ישראל. שה' יסלח על החטא הנורא הזה. ובראש חודש אלול ה' אומר: סלחתי, משה. סלחתי. אבל האהבה שהיתה לי אליכם כבר לעולם לא תחזור להיות כשהיתה. וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ [...] כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ.[3] המלאך יכניס אתכם לארץ ישראל כי אני, עִם העַם הזה, לא נכנס. עזוב אותי.

איך אומרות לי נשים אחרי שיחות שלום בית – "הרבנית, אני מוכנה לסלוח לו אבל חדר אצלי בלב ננעל כלפיו, לַנצח. גמרנו. מה שהיה כבר לא יהיה".

שוב עולה משה לשמים וארבעים יום וארבעים לילה מתחנן רק על דבר אחד: "די, ה'. תרצה אותנו כמו שרצית כשהתחתנת איתנו בהר סיני. אל תהיה איתנו מתוך סליחה מְתַפקדת כזאת, בלי רגש. רק לא קור כזה. אני רוצה שתרצה! שתהיה איתנו (כביכול) מתוך רצון ואהבה!"

כך מתפלל משה בין ראש חודש אלול לבין יום כיפור, ארבעים יום וארבעים לילה עד שביום הכיפורים אומר ה': משה, יאללה, בסדר. סלחתי – כדבריך. אני שוב רוצה בכם, כשם שרציתי בכם אז.

זו משמעות המונח "ימי רצון". כעת יש לך ארבעים ימים, מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, להפוך להיות אישה שרוצה במה שיש לה. תתחילי לאהוב, אישה. תתחילי לאהוב. חזרי הביתה והתנפלי על בעלך (הוא נורא ייבהל: "מה קרה, כמה בזבזת?" J). חבקי את הילדים. האירי פנים לדייט המסכן שלך – הוא לא אשם שהוא כזה "לא", הוא לא אשם שנמאס לך להיפגע. אהבי את הבית שלך. את השבת. מספיק עם המוות, עם התיפקוד הגופני בלי רצון מבפנים. כשאת תרצי את מה שיש לך, כך ה' ירצה אותך כמו שאת. גם הוא, כביכול, יחדש את האהבה שלו אליך. בחודש אלול אֲנִי לְדוֹדִיוְאז – דוֹדִי לִי.

64 חיילים שעמדו בראש השנה שעבר בתפילה על השנה הזו, כבר אינם איתנו השנה בחודש אלול. מי ערב לנו שמה שיש לנו יישאר שלנו?

חודש אלול אומר לך שכלום לא ודאי. שום דבר לא שלך בוודאות. תעבדי עִם רצון, עִם אהבה, כי מה שיש לך כיום כבר לא יחזור. הוא כל כך נדיר, מופלא, חד פעמי ואיך לא תנצלי את היופי הזה לאהבה.