חדשות בארץ
נחשף מאגר מים תת קרקעי ייחודי
הממצא חושף את שלהי תקופת בית שני. מדובר במאגר מרשים שבנוי בשיטה טכנולוגית מצוינת
- הידברות
- פורסם ו' אלול התשע"ד
במסגרת בדיקות חקר מאגר המים, ביצעה רשות הטבע והגנים חפירות אינטנסיביות בגן הלאומי בבית שערים מחודש ינואר האחרון. כעת, בסיום החפירות התגלה בשלמותו מאגר מים תת קרקעי ענק וייחודי.
המאגר בנוי בצורה של שלושה תאים גדולים שיוצאים לשלושה כיוונים - מבחינה טכנולוגית מדובר בהצלחה גדולה שנועדה לאפשר מקסימום נפח במינימום מיפתח. נפח המים שניתן היה לאגור במאגר הוא כ-1300 מ"ק. מידות המאגר: 26 מטר אורך, 19-5 מטר רוחב, 8 מטר גובה - מהם 6 מטר עומק מילוי המים.
מאגר המים. צילומים: אלון לויטה
מקום זה נודע בשם מערת הסליק כאשר הוכשר בתקופת המנדט הבריטי למחסן ומטווח נשק סודיים של ההגנה. ההכשרה הרסה את פתח הכניסה וחלק ממערכת הובלת המים פנימה. רצפת בטון שימשה את תחתית הסליק והייתה בגובה של 4 מ' מעל הרצפה המקורית של המאגר. עם זאת נשתמר השם הערבי הקדום של המקום מע'רת א-סיח'.
במרחק של כ-14 מטר מערבה מהפתח שנהרס, נמצא מתקן מטויח ומדורג ששימש בור שיקוע לאמת מים מרשימה המגיעה מצפון. אמת המים שנחשפה לאורך של כ-18 מטר, נמצאת בתוך מנהרה שנחצבה כתעלה פתוחה ונסגרה אחר-כך בגג עשוי לוחות אבן תוך שילוב בנייה בדפנות החצובות. חתך המנהרה טרפזי: 34 ס"מ למטה, 64 ס"מ למעלה וגובהה כ-1.6 מטר. אמת המים הובילה מי נגר ממדרונות גבעת העיר בית שערים ומהנחל הסמוך אל מאגר המים.
בצד הדרומי של הכניסה המודרנית שרד גרם מדרגות עתיק, מרשים ומטויח כאשר בצדו האחד דופן המאגר ובצדו השני מעקה מטויח. המדרגות שמספרן 16, נוחות מאוד לירידה ועלייה ורוחבן כ-1.3 מטר אפשר תנועה דו–סטרית של שואבי מים. גרמי מדרגות כאלו, בעלי מעקה, הם נדירים בישראל ודוגמאות לכך מצויות בבורות המים של מרשה ההלניסטית ובירידה למאגר המים של תל באר-שבע של תקופת המקרא. הטיח על קירות המאגר עשוי שכבה אחת עבה (כדי 6 ס"מ) בגוון לבן על אפור האופייני למאה ה-1 לספירה. החרסים שנמצאו על רצפת המאגר זמנם מהמאות ה-5-4 לספירה והם מציינים את סיום השימוש במאגר.
לדברי ד"ר צביקה צוק, ארכיאולוג ראשי ברשות הטבע והגנים: "מדובר בממצא חשוב ומשמח השופך אור וחושף בפנינו את שלהי תקופת הבית השני בבית שערים - פרק קדום ובלתי מוכר בתולדות האתר, כבר במאה ה-1 לספירה. גולת הכותרת של בית שערים היא קברו של רבי יהודה הנשיא. לאחר מותו הפך המקום במאות ה-3 וה-4 לספירה לבית הקברות הראשי של ארץ ישראל ואף משך אליו נקברים מהתפוצות. האמונה כי קבורה בסמיכות לרבי תאפשר לנקבר חיים טובים לאחר המוות הביאה ליצירת אתר מיוחד זה."