אלי בן שושן בן ה-76, משגיח כשרות בתפקידו, פוגש אותי בפאתי רחוב משה גוטל לוין בשכונת רמות ספיר החיפאית, סמוך למתנ"ס ול'גינה קהילתית אלעד', וכשזיעה ניגרת ממצחו (אם מן השמש הקופחת או שמא מן העבודה המיוזעת והבלתי-נלאית), מחווה בידיו לעבר שורת עצים שנעים ברוח החיפאית הקלילה. "כאן אמור לקום בית הכנסת של שכונת רמות ספיר", הוא אומר בקול עצוב מתסכול. "זה מדינת היהודים פה?" תוהה בן שושן, עולה מצרפת ב-94', בעצב מהול בזעם. "כמעט 40 שנה השכונה ניצבת על תילה, ובית כנסת אחד לרפואה אין?!"

אחרי 75 שנים: ספר תורה שהוסתר מתחת לספה הוחזר לארץ

תופעה מדהימה בחולות עזה  

בית הכנסת ברמות ספיר בת ה-34 הוא מפעל, או ליתר דיוק, חלום חייו של איש-שיחנו. הוא מתרוצץ מאיש עירייה זה למשנהו כדי לראות את חלומו קורם עור וגידים: בית כנסת. אצלנו, יהודי בני ברק וירושלים, זה נשמע מצרך פשוט שנמצא מתחת לבית. ברמות ספיר החיפאית, עד כמה שזה יישמע אירוני, הרשויות אינן מאפשרות להקים בית כנסת בשכונה. התוצאה המקוממת היא, שהתושבים הדתיים והמסורתיים צריכים לשרך רגליהם כ-2 קילומטר כדי להגיע ל... בית כנסת, השוכן ברחוב גורדון שבשכונת נווה שאנן.

מי תוקע מקלות בגלגלים?

כשאתה מנסה לברר מהי בעצם אבן הנגף שמעכב את הקמת בית הכנסת, אתה נחשף לבוקה ומבולקה. אין תשובה בהירה לערפל השולט.

אלי בן שושן מצביע על המקום בו אמור לקום בית הכנסת (צילומים: ניסים נחמני)

בן שושן, איש אשר רוח בו, יושב על הספסל הצמוד לשטח המוקצה לבית הכנסת על ידי העירייה, כשבידו ערימת מסמכים. בין היתר, הוא מראה לי את המכתב הבא שכותב ראש העיר חיפה, יונה יהב למשרד לשירותי דת בנושא, ותראו מה חושב הראשון על נחיצות בית הכנסת בשכונת רמות ספיר:

"שכונת רמות ספיר בעיר חיפה", כותב יהב לגב' דבורה אייפרמן, מנהלת אגף מבני דת במשרד לשירותי דת, במכתב הנושא את התאריך ו' באדר תשע"ב, "היא שכונה ותיקה הקיימת מעל 30 שנה ומתגוררים בה כ-2700 נפשות. (מעל 1,000 משפחות). בשכונה זו לא הוקם עד היום בית כנסת. לצורך זה, אושרה לעמותה שביקשה זאת, הקצאת קרקע עירונית המיועדת להקמת בית כנסת בשכונה, לאחר שנתתי את הסכמתי לכך". ראש העיר חיפה פונה לאייפרמן: "אבקשכם, עוד בתקציב לשנת 2012 לאשר סיוע מתאים להקמת בית כנסת בשכונת רמות ספיר.

"סיוע המשרד לשירותי דת ובנוסף כספי העמותה יאפשרו, בשעה טובה, הקמת בית כנסת ראשון בשכונה", חותם יהב את מכתבו.

ומה אומרים במשרד לשירותי דת? גם בעניין הזה יש מסמך כתוב וערוך: "סגן השר קיבל את מכתבך בנושא תמיכה לבית הכנסת רמות ספיר שבחיפה", משיב יועץ סגן השר לשירותי דת, הרצל יחזקאל לבן שושן, במכתב הנושא את התאריך כ"ט בתמוז תשע"ד. יועץ סגן השר מעדכן כי "המשרד לשירותי הדת דן בבקשות לתמיכה בבתי כנסת לשנת 2014, ובית הכנסת רמות ספיר נמצא ברשימת התמיכות". עם זאת הוא מציין כי "המשרד לשירותי דת ממתין לעיריית חיפה, אשר אמורה להעביר את המסמכים הרלוונטיים שהם תנאי הסף לקבלת התמיכה".

בעיריית חיפה, התמונה מותירה רושם של טשטוש. אמנם ראש העיר מביע את חפצו העז שיוקם בית הכנסת המדובר, אך בוועדת ההקצאות של העירייה לא בדיוק. שם תוקעים מקלות בגלגלים ומתנים את ההקצאה בסיוע המשרד לשירותי דת.

בן שושן מחטט בערימות המסמכים עבת-הכרס שנחות על הספסל ומאתר פרוטוקול מישיבת הוועדה שנערכה בתאריך 29/2/13 (למניינם), ובה השתתפו הגורמים הרלוונטיים, כמו, למשל, שמואל גנץ, מנכ"ל העירייה או עו"ד ענבל בן ארי מהשירות המשפטי של העירייה.

בישיבה צוינו בפרוטרוט הפרטים הנוגעים להקצאה והודגש כי כל המסמכים הרלוונטיים הומצאו וכי כבר נעשתה פנייה למשרד לשירותי דת בנדון. עם-זאת, כמה מפתיע, בסיום הישיבה הוועדה 'עושה פארסה' וממליצה כדלהלן: "לאחר בחינת הבקשה ובהתאם למסמכים שהובאו בפניה ממליצה הוועדה לאשר דבר הבקשה בתנאי, כי קידום ההקצאה וחתימה על הסכם החכירה מותנה בהמצאת אישור מטעם המשרד לשירותי דת בדבר מקורות המימון המשלימים".

מגלגלים אחריות מאחד לשני  

בן שושן, העומד בראשות עמותת 'ברכת השבטים' שבמסגרתה עשוי לפעול בית הכנסת, טוען שיש פה גלגול אחריות מגורם אחד למשנהו: "זה כמו משחק 'הביצה והתרנגולת', שכל אחד תלוי שני ומאידך גם כל גורם משית את האחריות על הגורם האחר; המשרד לשירותי דת מתנה את אישור המימון בהקצאת העירייה, ואילו העירייה מתנה את ההקצאה באישור המשרד לשירותי דת בדבר מקורות המימון המשלימים".

"יש ההולכים קילומטר וחצי כדי להתפלל"

אבל הוא אינו מתכוון לוותר. הוא ממשיך ומתרוצץ בין הגורמים הרלוונטיים בעירייה ועושה הכול כדי שחלום בית הכנסת בשכונה המסורתית-חילונית יתממש. לא בכדי מגדירים אותו מקורביו 'משוגע לדבר'. כל הזדמנות שרק נקרית בדרכו הוא ינצל עבור הנושא הכל-כך חשוב הזה. כך לדוגמא, כאשר לפני חודשים מספר, אז ערכה המועצה הדתית בחיפה חנוכת הבית למקווה ברחוב סיני בהשתתפות ראש העיר וסגן השר לשירותי דת, הגיע לשם בן שושן והציג בפני השניים את סאגת בית הכנסת – אולי בפעם המי-יודע-כמה. "אמרתי להם שזה לא יאה שהם דוחקים אותי לפינה. סגן השר טען כי האחריות מושתת על העירייה וכי בידה להביא את הפתרון. אבל אני לא רואה תפנית בנדון", הוא אומר בקול מורתח.

בן שושן מימן בכיסו הפרטי את צורכי תפילות החגים שהתקיימו בחדר במתנ"ס הקהילתי, בניווטו של רב השכונה, הרב יחיאל שחר שליט"א. בהם נכחו כ-300 מתושבי השכונה בעלת הצביון החילוני. השנה – אם לא יקודם עניין בית הכנסת - הוא מצהיר, לא אוכל להמשיך את הפעילות החיונית הזו. "אם הרשויות לא עושות סדר ולא פועלות בשביל בית הכנסת; מדוע אעשה זאת בשבילם?" הוא זועק-קובל.

בן שושן פורץ בבכי מר וצלול, כמו של ילד קטן: "הגעתי לארץ ב-94', וחשבתי שבמדינת ישראל יתנהגו אליי אחרת".

 "לשכונה שלמה אין בית כנסת"

ברוכים הבאים לשכונת רמות ספיר. השכונה – שכמו רבות מאחיותיה – ממוקמת על ההר, צופה לשכונת רמת חן מימין, נווה שאנן במרכז, וחוף הים משמאל. שני רחובות ארוכים היא מכילה: רחוב קדיש לוז ורחוב משה גוטל לוין. די מטופחת היא השכונה. בשנת 2011, אף הוכרזה על ידי העירייה, לראשונה בשכונות חיפה, כ'שכונה ירוקה'. זאת, בין היתר, בשל הגינה הקהילתית 'גינת אלעד' שנמצאת כאמור בצמוד למתנ"ס.

השכונה הוקמה בראשית שנות ה-80 כשבה רחוב יחיד, מעגלי, שנקרא על שמו של משה גוטל לוין. עשור אחר כך נבנו בתים נוספים ברחוב חדש על שם קדיש לוז ובהמשך, רבי-קומות בפרויקט פסגת-ספיר, שדגם מוקטן שלו נמצא במיני ישראל. המרכז המסחרי של השכונה התפתח בעקבות הגידול במספר יחידות הדיור שנבנו בו.  

"צריך לקחת את 'חיפה האדומה' כפרויקט". בן שושן הר' אהרון כהן וכתב "יום ליום"

הוא ממוקם בכניסה של השכונה, אבל זה לא מה שיהפוך אותה לתוססת. כיום, מתגוררים בשכונה למעלה מ-1,180 משפחות. מרביתם בני המעמד הבינוני. הבתים גם מעידים על כך; הם אינם נוצצים כשל רמת חן הסמוכה. מתגוררים כאן לצד החיפאים – גם עולים ותיקים ומעט סטודנטים. מספרים לי שהיא שכונה פופולארית באזור.

אנו מגיעים לכאן בשעת צהריים מנומנמת ומוצאים שכונה רדומה למדי. כמו חיי הדת שבה. דממת אלחוט נשמרת בה באדיקות. מלבד מיודענו, בן שושן, לא נראה שמשהו ערני כאן.

אנו יורדים למתנ"ס הקהילתי ומגלים ציורי קיר מרהיבים המעטרים את הקירות. למרות צביונה הבלתי-דתי, חוזים אנו בתמונות בעלי ניחוח יהודי כמו יהודים השופכים צקון-לחשם ליד הכותל המערבי או יהודי עבדקן הרכון על הגמרא. הכול, כך נראה, נשאר בתמונה. במציאות – למרות היותה מתקרבת לגיל 35, לא תמצאו כאן בית כנסת מאבן.

אנו פוגשים כאן אקראית את דוד פרידמן (49), חובש כיפת השמים, תושב השכונה זה כעשור. הוא יוצא אתנו למרפסת הקומה המשקיפה לעבר בניני הפאר של שכונת רמת חן היוקרתית. הוא מביט עמדי לעברה ומפטיר בקול נוגה: "ממולנו נראה 'בית אבות' שם קיים בית כנסת. יש אנשים שצריכים ללכת עד שם, מרחק קילומטר וחצי, כדי להתפלל. לא יעלה על הדעת".

אתה לא אדם דתי.

"נכון. אבל אני מסורתי. במצב הנוכחי, אני פוקד את בית הכנסת לעתים נדירות, אך אין לי ספק שאילו היה כאן בית כנסת, ודאי שהייתי פוקד אותו בשבתות, לפרקים. זה חשוב לי מאוד העניין הזה".

אתה מכיר שכנים שהיו רוצים לראות בשכונה בית כנסת?

"בהחלט. בבניין שלי, רק כדוגמא, מתגוררת משפחה דתית. בנוסף, שכן מסורתי מתגורר קומה מעליי".

לדעתך, מי צריך לקחת קרדיט על המחדל הזה?

"בגדול, זו תפקידה של העירייה. היא צריכה לדאוג למבני ציבור. תראה", הוא מוסיף, "לצערי, ככלל, דומני שהעירייה מתרשלת בתפקידה בכל הקשור לדאגה למצרך האלמנטארי ששמו מבני ציבור. בשכונת רמת חן הסמוכה, לקח לה שמונה שנים עד שבנו בה גן ילדים וסופרמרקט. יש כאן מדיניות כושלת. המצב הוא", מנתח פרידמן, "שבשכונות 'חזקות' כלכלית, יש מהתושבים שייטלו על עצמם את עול הקמת בית כנסת ויוזילו ממון לשם כך, תוך אולי סיוע דל מהמדינה. לעומת זאת, בשכונה כמו רמות ספיר, שלא חיים בה אנשים בעלי רמה סוציו-אקונומית גבוהה והמוטיבציה לא בשיאה, בית כנסת לא נבנה".

פרידמן, מהנדס אזרחי בתפקידו, מתקשה להסביר מראות-מבטו את העובדה שבשכונה בגודל של רמות ספיר עדיין אין בית כנסת שניצב על תילו: "בשנתיים האחרונות קיימתי, במסגרת תפקידי, סקרי נגישות במקוואות ברחבי הארץ עבור המשרד לשירותי דת. אני מכיר טוב את השטח; בכל יישוב הכי קטן קיים בית כנסת הניצב בהדרו. אפילו במקומות בני 100 משפחות ראיתי בית כנסת. ביקרתי גם בהתנחלויות שבהן מתגוררים 30 משפחות שמפאר אותן בית כנסת. אין ספק שזה מצרך אלמנטארי שהוא חלק מהאחריות של העירייה; כשהיא בונה שכונה, היא אחראית גם למבני הציבור שלה. בטוחני, כי אם העירייה הייתה עושה שלד, סוג של מינימום, אז הייתה גם התעוררות של התושבים לקדם את בניית בית הכנסת". 

פרידמן משמיע קול מונוטוני משהו, אך אוריאל כהן (76), חובש כיפה, תושב השכונה זה כ-20 שנה, משמיע קול רם: "כל מי שהיהדות חשובה לו צריך לפעול כדי שיהיה בשכונה בית כנסת. היכן היו כולם עד היום?"

כהן מספר ש"מתגוררים בשכונתנו מסורתיים רבים מדורי דורות; אתה יודע כמה משפחות עושות 'קידוש' בבית מדי ליל שבת? הרבה מאוד. אם יקום בשכונה בית כנסת, בטוחני שגם המסורתיים או הצעירים שלא חובשים כיפה ביום-יום יפקדו אותו".

כהן מזכיר נקודה נוספת, קריטית לא פחות: "יש רבים מבני השכונה שאינם שומרי מצוות, אך את מעמד 'בר המצווה' של בניהם יבכרו לציין בבית הכנסת. זה חשוב להם לבטא את הנקודה היהודית המפכה בלבם. כעת, אין להם איך לבטא את זה. לצד זאת, יש בוודאי כאלו שירצו, להבדיל, לערוך 'אזכרה' בבית כנסת. כעת אין להם איך לעשות זאת".

אתה אופטימי?

"בכלל לא. אני פסימי. כבר 20 שנה לאיש זה לא אכפת. איש לא נוקף אצבע בנדון. איך", מזדעק כהן בזעם, "איך יכולים לישון בלילה בשקט כשלשכונה שלמה אין בית כנסת? הרי זה עובר מאבא לבן. הילדים לא רואים בילדותם אווירה של יהדות. זה כמו גלגל מסתובב".

"הקולר תלוי בצוואר הכסף"

אנו יוצאים החוצה ועדיין, למרות שעת הצהריים המאוחרת, לא מגלים רחש-בחש ברחוב. בקושי נראים כאן תושבים. אחד מבינותם יפציע אחת לכמה דקות, כדי להחנות את רכבו ולסור לביתו הסמוך. קול ענות חלושה כאן בשכונה. מה באמת הללו חושבים על בית הכנסת? שאלה קשה. עם-זאת, חשבנו שאולי לא כדאי להציג את הנושא היהודי הזה בפניהם, כדי שלא לעורר הדוב מרבצו, ומתברר כי יש דברים בגו. הר' אברהם וייצמן, יו"ר המועצה הדתית כיום ויו"ר עמותת 'ברכת השבטים' בעבר, יעיד.

בן שושן. לא מתכוון להתייאש

גם כיום, עם מבול עיסוקיו ובין חנוכת מקווה זה לאחר, עודנו מעניק רוח גבית למאבק הבלתי-פוסק סביב בית הכנסת והוא פועל עבור קימומו ללא-לאות. כמעט מדי שבוע הוא מגיע עם הגורמים הרלוונטיים למקום ההקצאה, כדי להביא את חלום הקמת בית הכנסת לידי מימוש. "בחודשים האחרונים קמה התנגדות דומיננטית של תושבים חילונים חברי ועד השכונה", הוא מספר השבוע ל"יום ליום". "הם אנשים באופי של החילונים תושבי קריית יובל ה'מרובעים' – אשר נמצאים בחשש מתמיד מהתחרדות שכונתם. לפני שבועיים קיימתי עמם פגישה בת שעתיים. הצגתי בפניהם את משנתי הסדורה ודיברתי על לבם בתיבול דברי תורה. הם הגיעו טעונים כאויבים ויצאו אוהבים; שילבתי אותם בעשייה לקידום עניין בית הכנסת ואף קבענו שיעור תורה אחת לשבועיים בביתו של יו"ר ועד השכונה". בלתי ייאמן.

הר' וייצמן שימש כאמור יו"ר העמותה לפני כשמונה שנים, אז קיבלה העמותה הקצאה עבור בית הכנסת, משחלפו שלוש שנים וזו לא מומשה היא בוטלה, ככתוב בחוק ההקצאות. כעת העמותה קיבלה שוב הקצאה על תנאי שאכן יושג לבית הכנסת מימון, ויו"ר המועצה הדתית אכן שוקד על סיכול המהמורות הכלכליות בדרך להקמת בית הכנסת. לדבריו, הקולר לא תלוי בצוואר איש – לא מאנשי העירייה ואף לא מאנשי המשרד לשירותי דת. "הקולר תלוי בצוואר הכסף", הוא אומר בחצי חיוך. "יש לנו הבטחה מתורם דגול למימון מרבית הסכום הנדרש, אולם כל זה רק התחייבות תיאורטית, על תנאי שאכן יהיה אישור בנייה מהעירייה (דבר שכמובן נעדר בעקבות העדר הכסף). אם באמת היה לנו היום לפחות מחצית הסכום בפועל בחשבון הבנק, העירייה הייתה מאשרת מיד את ההקצאה באורח מוגמר והטרקטורים היו עולים על הקרקע היום", הוא חותך.

ככלות הכול; השכונה עוד כמה שנים בת 40 שנה ועדיין בית כנסת אַין. אין בכך 'אות קין' על מצחנו?

"אין ספק שזה גרוע מאוד. כנציג ציבור – כולל בתפקידיי הקודמים כסגן ראש העיר וכחבר המועצה בחיפה – ראיתי לנגד עיניי את משימות הקמת בית כנסת או מקווה בכל שכונה חיפאית כאחריות אישית. החלתי לפעול בנושא של בית הכנסת ברמות ספיר לפני יותר מעשור – רק אז בכלל התוודעתי למצוקה הזו".

"אתה צריך להבין", ממשיך הר' וייצמן, "שהסיבה לכך היא פשוטה מאוד: מדובר בשכונה אולטרה-חילונית. את מניין הדתיים ניתן למנות על האצבע, אולם מניסיון העבר שעמו אני מצויד, אני למד כי גם בשכונה בעלת צביון שכזה, כאשר אכן יעמוד בית הכנסת על היכלו, הוא יתמלא עד אפס מקום.

"קח לדוגמא את בית הכנסת שבנינו לפני כארבע שנים בשכונת חנה סנש שבעירנו חיפה. בשכונה הזו לא היה בית כנסת ורק מספר תושבים דל – כשמונה במספר – צעד מדי שבת לשכונת 'הדר' העליונה כדי לפקוד את בית הכנסת האשכנזי הפועל שם. בשעתו, היו שטענו כי אין צורך לטרוח על הקמת בית כנסת בשכונת חנה סנש, כאשר הביקוש לתפעולו הוא עלוב, יחסית. אך לא ויתרנו. לאחר מאמצים מרובים איתרנו מבנה של גן ילדים שנועד למכירה ורכשנו אותו באמצעות תרומות של אנשים טובים. המציאות עלתה על כל דמיון; ב-180 מעלות: בראש השנה הראשון, בית הכנסת היה הומה אדם; כ-150 תושבים התפללו בו. לא זו בלבד, אלא שבשמחת תורה, כאשר פתחנו את מגרש הכדורגל הסמוך למקום, למעלה מ-500 מתושבי השכונה כרכרו בעוז לפני הספרי תורה. הדבר הזה מלמד אותי, שגם אם אין התעוררות של התושבים להקמת בית כנסת, כשהוא מוקם, הוא הומה ושוקק חיים תורניים. הדבר, כאמור, באחריותי האישית. גם אם אין קול זעקה מהשטח בנושא". 

לא נמצא בראש סדר העדיפויות

בשלב זה, חבר מועצת העירייה הנמרץ מטעם ש"ס, הר' אהרון כהן, מגיע לשטח. הוא שומע את סיפורו הסבוך והמפותל של בית הכנסת מפי בן שושן בכובד ראש ומבקש לחדד את שורשה של הבעיה: "מפניות שונות שנעשו לעירייה נראה כי הדבר נדחה כל העת מסיבות שונות ומשונות. מובן כי הדבר לא נמצא גבוה בסדר העדיפויות שלה, הוא נדחק לתחתית הרשימה. שם בהחלט מגלים רצון לדבר – אך כנראה לא חזק דיו", הוא אומר בקורטוב של ציוניות. כהן מבטיח לשנס מותניים ולהעלות את הנושא בכלים השונים העומדים לרשותו כמו גם בוועדות העירייה שבהן הוא חבר. 

אחרי כן יגיד לי הר' כהן, המשמש גם יו"ר האגף לתרבות תורנית בעיר, כי סאגת בית הכנסת ברמות ספיר היא רק מיקרו-קוסמוס: "לדעתי, צריך להעניק הרבה יותר משאבים לנציגי הציבור שלנו בחיפה – את אלו שהעירייה לא נותנת, ובכך לא מאפשרת לנבחרי הציבור חברי המועצה לפעול ולשרת את הציבור", הוא טוען. "חיפה היא עיר ענקית מאוד ומתגוררים בה המון מסורתיים. יש דרישה רבה מהתושבים לתגבור הפעילויות תורניות בשכונות השונות; הקמת בתי כנסת, בתי ספר, גני ילדים. צריך להבין שבחיפה, הקמת בית כנסת או בית ספר תורני זה כמו להקים 'יש מאין'. יש  צורך להתחיל בכל דבר מהמסד עד הטפחות. צריך לשנות אסטרטגיה ביחס לעיר ולקחת את 'חיפה האדומה' כפרויקט. אסור שתידחק לפינה ותהווה סוג של פריפריה מבחינת פעילויות רוחניות. אנחנו, כתנועה ששמה ראש מעיינה להשיב עטרה ליושנה ולסייע לקימום חיי הדת, חייבים לעשות הרבה יותר כדי לקרב לבבות ולהביא לפריחת חיי הדת בעיר – גם בכלים המועטים שיש ברשותנו".

לסיום מבקש חבר המועצה מטעם ש"ס להודות לחברי הכנסת ולעומד בראשם שתמיד זמינים לכל עזרה ובקשה, אשר בזכותם הוא יכול להגיש סיוע לכל פונה – מכל מגזר שהוא.

אנו נפרדים משכונת רמות ספיר, במונית של גדי ביטון, איש חיפאי חביב. לעומתנו, הוא דווקא בכלל לא 'מתרגש' מהנושא המועלה בכתבה. לדידו, סאגת בית הכנסת היא חלק מרוחה החדשה-ישנה של עיריית 'חיפה האדומה': "בימי החנוכה הציגה העירייה ברחוב שדרות בן גוריון חנוכייה מזערית לצד עצי חגאה נוכרית רמים. כמו החנוכייה, כך בדיוק, במידה זהה, מתייחסת העירייה גם לבית הכנסת".

תם ולא נשלם. פנינו לעיריית חיפה והמשרד לשירותי דת והצגנו בפניהם את ההאשמות הנוקבות של תושבי השכונה. "יום ליום" ימשיך וישלב ידיים עם המאבק לקימום בית הכנסת הראשון בשכונת רמות ספיר החיפאית, עד שזה אכן יקרה, בס"ד. אחרי למעלה מ-30  שנה; באמת הגיע הזמן.

ר' אלי בן שושן, דוד פרידמן ואריאל כהן, בסך-הכול מייחלים לבית כנסת. לא נפקיר אותם.

רב שכונת רמות ספיר: "האפשרות היחידה היא לפנות לבג"ץ"

הרב יחיאל שחר, משמש רב השכונה זה כבר 20 שנה. עלינו למעונו כדי ללמוד איך הוא רואה את סאגת בית הכנסת בשכונתו.

איך באמת נוצר כזה מצב שכבר עשרות שנים אין בשכונה בית כנסת? פתחנו.

"ראשית יש לזכור שעיריית חיפה לא משלמת פרוטה אחת בשביל להקים בית כנסת. היא רק מקצה שטח ומבקשת שאנשים יקימו עמותה ויבנו עליו. זו פרוצדורה לא פשוטה. צריך  אדם בעל מעוף שייקח על עצמו פעילות אינטנסיבית בשביל הנושא הזה. אלי בן שושן אכן לקח זאת על עצמו. שנית, צריך לשם כך את רוח חזקה של התושבים, אלא שתושבים דתיים רבים נטשו את השכונה ונותרו להתגורר בה מתי-מעט שכאלו. לצד זאת, עדיין מתגוררים בה לא מעט מסורתיים. התקווה היא שאכן הדברים ישתפרו וישנו כיוון אחרי שייבנה בית כנסת, שכן הוא ימשוך וישיב תושבים דתיים – שכבר התגוררו פה בעבר".

הרב פנה לעירייה בנושא הזה?

"התקיימו מגעים עזים בנושא לפני כ-12 שנה. הדבר הגיע עד כדי השתתפות בישיבת העירייה בשעתו, כשעמרם מצנע עמד בראשותה. הובטח לנו אז ברורות, שאולם שעומד להיבנות במתנ"ס יוקצה גם לשם בית כנסת. זה היה בעצם הרעיון העקרוני לכתחילה: שבית הכנסת ישכון באולם של המתנ"ס, והוא ישמש כאולם דו-תכליתי. הדבר הזה אינו תקדימי. הוא קיים במקומות רבים בארץ, בעיקר בקיבוצים או שכונות לא דתיות, שבית ספר משמש גם לבית כנסת. אציין, כי הפעילות הראשונה של המתנ"ס הייתה התפילות שארגנתי אז באולם המתנ"ס – בחגים ולאחר מכן גם בשבתות. אולם לאחר שקמה התנגדות של תושבים מיליטנטיים, שחששו שבית הכנסת ישתלט על צביון המתנ"ס, נעצרה, למרבה הצער, הפעילות הרוחנית".

 מה קורה היום; איך אפשר לנהל שכונה יהודית בלי מצרך אלמנטארי כמו בית כנסת?

"זה נכון. עם זאת, יש לזכור, שיש שכונות שיש בהן בית כנסת, אך אין בהן כל פעילות רוחנית. בחיפה, מטבע הדברים, הציבור היהודי מצומצם מאוד. אך אינני חושש. אני רואה שדווקא מתוך מצב עגום זה יקום בית כנסת. כפי שציינתי, בעבר התגוררו בשכונה משפחות דתיות שנטשו את המקום רק בגלל העדרו של בית הכנסת, ואני חושב שיהיו שישובו לכאן מתוך הרצון להביא לכאן חיים רוחניים. חיפה זו בהחלט עיר לא פשוטה מבחינה רוחנית, אבל מאידך היא עיר לא 'אנטית' במוצהר. האווירה החילונית הגסה שאופפת את העיר נובעת יותר ממקום תרבותי. זה לא הבוהמה התל-אביבית".

איך הרב רואה את העתיד בעניין הזה?

"הפתרון, לדעתי הוא תרומות. אם נשיג תרומות רבות, יזוזו דברים. זה היה אמור להגיע מתוך תושבי השכונה, אך הציבור כאן חילוני מאוד, ולא מסתמן שזה יבוא מצדם". 

שורש הבעיה, לכאורה, נובע מצד העירייה, שלא מראה נכונות של ממש להביא לבניית בית הכנסת.

"אכן. זאת משום שהעירייה רוצה, ובצדק, שלא יהיה גוף שייטול את השטח לחלקו ואחרי כן הוא יעלה קמשונים. עם זאת, היו שביקשו להציב מבנה יביל לבית הכנסת, אך העירייה אינה מרשה. למה? ככה", מתאונן רבה של השכונה.

אתם לא מרגישים שסאגת בית הכנסת, היא רק חלק בפאזל; אופייה החילוני הגס של 'חיפה האדומה'.

"אספר לך: היה כאן סיפור על יהודים שומרי תורה ומצוות שמצאו בית כנסת בשכונת רוממה שפעילותו שוקעת. רק לפרקים הוא תפקד. באו ועשו מעשה: החלו להפיח חיים רוחניים בבית הכנסת; קיימו תפילות ושיעורי תורה. הדבר נתפס בבעתה אצל תושבים חילונים שהתקוממו לנוכח ה'התחרדות' של השכונה החילונית. הם עשו שם צרות צרורות". 

לדבריכם, התושבים ב'רמות ספיר' חוששים מאפקט הדומינו.

"כמעט בטוח. אך למען האמת, גם בלעדי סיפור רוממה, ברור שיש פה הפחד הזה מאיבוד הצביון החילוני של השכונה – כביכול".

אתם לא מריחים ריח של עוינות לדת מצד העירייה, עיריית 'חיפה האדומה'?

"ייתכן. אולי זה גם בשל סיפור רוממה. מה שבטוח הוא, שאם היה מדובר בסוג של מוסד אחר היו מערימים עליו פחות קשיים".

אז מה עושים עכשיו?

"האפשרות היחידה היא לפנות לבג"ץ. השאלה הנה רק על מה בדיוק אנחנו ממקדים את הבעיה. כי אם מדברים מבחינה אפליה בדת – צריך אכן לראות שהיא אכן קיימת מבחינה פשטנית של תקנון העירייה". 

אנחנו יכולים להיות אופטימיים בעניין הזה; יוקם בית כנסת ראשון על אדמת רמות ספיר?

"אני מאמין שכן, בעזרת השם. הן משום שיש אנשים כמו ר' אלי בן שושן שפועלים מתוך אמונה חזקה בנושא והן מצד המציאות עצמה שיש צורך אמתי בעניין".

לתגובות: 

abyisrael@gmail.com