לימדתי אותה להתפלל. מה יהיה אם ה’ לא יענה?

רבנית יקרה שלום,

רציתי לשתף אותך בתחושה שמלווה אותי זמן רב. אני עובדת במחלקה אונקולוגית לילדים. מקום לא פשוט. בתחילת הדרך היה לי מאוד קשה לעבוד ולראות את הסבל של הילדים, שלכאורה אין לו שום סיבה מוצדקת. הידיעה היחידה שהצליחה איכשהו לנחם אותי היא שיש נשמות שיורדות לעולם לעשות את התיקון שלהם, ואם אני כואבת איתם את כאבם, ודאי גם אני חלק מהתיקון הזה.

מתוקף עבודתי, התחברתי לילדים ולבני משפחותיהם, ולמשפחה אחת במיוחד שלה ילד ממש קטן, שהמחלה חזרה אצלו. בעקבות המחלה החלה אמו להדליק נרות שבת, לשמור שבת (חלקית), לברך "אשר יצר" ולהתפלל, בעיקר במילים שלה. היא נעזרת בי הרבה לשם כך ולומדת ממני לא מעט.

הילד חולה מאד. הרופאים הכינו אותנו לגרוע מכל אולם הוא החל טיפול חדש, ניסיוני וכולנו, שעד כה לא העזנו לקוות, התחלנו להתחזק באמונתנו.

אולם קשה לי להיות במקום הזה של לתמוך ולהאמין גם כשהמצב מתערער. במיוחד כשאני רואה את האמא, גיבורה באמונתה ומתחילה לשמור עוד מצוות. הרי ההבראה של הילד לא בהכרח תלויה בקיום מצוות על ידי אמו. אני לא רוצה להשלות אותה, כאילו אם תחזור בתשובה הילד יבריא, כי יש דברים שהם מעבר לשליטה של כולנו. היא מקשיבה לי, מתייעצת איתי אולם רק הקב"ה מחליט מי יחיה. זה באמת החלום שלי, שהוא יבריא. אני חולמת שהוא ירקוד בחתונה שלי בעזרת ה'. כבר ראיתי הורים מחזיקים בלי להרפות בספר התהילים, מאמינים ומקווים עד הרגע האחרון. ואם חס וחלילה התפילות שלנו לא תתקבלנה?

איך לומדים אמונה? איך אפשר להישאר חזקה? אני לקראת סיום העבודה שלי במחלקה. האם עדיף היה שלא הייתי נכנסת לזה?

עובדת בבית החולים. 

תשובת הרבנית:

מתוקה וצדיקה!

כשבנה שלמה את בית המקדש, קיבל הוראה מוזרה מן הקב"ה: "דע לך, שכל גוי שיגיע לכאן -
ויתפלל, אתן לו את מבוקשו ואולם יהודי  - או שאענה לתפילתו, או שלא". למה??? אומרים המפרשים: מפני שגוי, לאחר שהשתדל, הגיע עד לבית המקדש, התפלל והתקדש, אם לא ייענה מן השמים, יבעט מיד בקב"ה! לעומתו, יהודי, גם במקרה שלא ייענה בתפילתו והשתדלותו, בכל מקרה ירוויח: נשמתו ספגה אוויר גבהים, רגעי אושר ואמונה  - דברים שנשארים צרובים לנצח, תהא תוצאת ההשתדלות אשר תהא.

את צריכה להבין, שהתפילות וההשתדלויות שגרמת בגדולתך לאותה האם שתעשה, לא היו עבור הבן החולה; הבן החולה היה עבור התפילות וההשתדלויות של אמו. לשם כך הוא בא לעולם.
האם יירפא לבסוף? הלוואי. וזה כמעט לא רלבנטי! אמא שלו פגשה את אלוקים, דבר שמשמח את נפשו הזעירה הרבה-הרבה יותר מאשר חיים ריקים בעולם חסר משמעות.

בעולם הזה, איש אינו שואל אותנו אם אנו מסכימים לסבול או לא. הלוואי יבריא הילד. אבל גם אם לא, הוא היה כרטיס הכניסה של אמו אל הארמון היפה ביותר שקיים, וכרטיס הכניסה עבורך, לחסד שלעולם לא היית עושה כמותו. במצב הזה, רגעי החסד והאמונה שחוותה האם הזו בזכותך ושאת חווית בזכותה, שווים אפילו את שריפת ההקרנות ואת ה"חלאקה" הלא-רצוני של הנשמה הזכה הזו. כל ספירת דם שספרתן ביחד, מקצרת את ספירת הזמן של כולנו עד שיבוא משיח.

למה שעשית קוראים במילים פשוטות: "שליחות למען עם ישראל". לא עבור עצמך, לא עבור אם לילד חולה ולא עבור הבן החולה עצמו, כי אם עבור כולנו.

מעתירה בעדך ובעד כל החולים כולם,

ימימה 

נשים יקרות, אם גם אתן רוצות לשאול את הרבנית ימימה שאלות,

אנא שלחו לנו אותן למייל: efrat@hidabroot.org ונשמח להעביר לה אותן,

ואולי גם תקבלו מענה לשאלתכם, באחד המדורים הקרובים!

הרבנית ימימה מזרחי היא עורכת דין במקצועה, שזנחה את המקצוע לטובת אהבתה הגדולה - לימוד תורה לנשים בהיבט עדכני ורלוונטי לחיים. היא מרצה מבוקשת ברחבי הארץ והעולם, ושני ספריה "במה אברכך?" ו"פרשה ואישה" (הוצאת ידיעות ספרים), הפכו לרבי מכר. דרך מפעל עלוני פרשת השבוע שלה, "פרשה אישה" נשלח בכל שבוע עלון בנושאים של זוגיות, רווקות, הורות וחינוך ילדים, מצוות נשיות ודיון אקטואלי בענייני דיומא. 

הכנסי לכאן כדי לקבל מתנת תוכן מיוחדת מהרבנית ימימה (בחינם).