תולדות הרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא זצ"ל

דו"ז הקדוש הרבי ר' ירחמיאל מפשיסחא זצ"ל אמר פעם אחת בשולחנו הטהור איך שהיה לו זייגעריל קטן שלא היה יכול שום בעל מלאכה לתקנו כי היה נתקלקל זמן רב, והוא לקח הזייגעריל ונטל ממנו את הגלגלים וכל הדברים נמצאים שם וראה שאין שם שום חסרון והכל הוא בסדר רק די האער האט עהר גיגעבין איין בייג צי, ואזי המורה שעות ניתתקן תיכף, והחסידים העומדים סמוך לשולחנו היו מבינים על דבריו הקדושים, וכשמעם הדברים ענו כולם בבכיה, שאז נתעורר בהם די האער יוד מה שבלב כל אחד מישראל.

הרה"צ רבי אריה מרדכי רבינוביץ זצ"ל אב"ד בני-ברק "זכותא דאברהם" ע' ק"א

אכתוב לו דבר פלא מכ"ק ח"ז הקדוש והנורא איש אלקים קדוש רשכבה"ג רבינו הרבי ר' ירחמיאל זצללה"ה זי"ע מפרשיסחא, דידוע דלאחר הסתלקות אביו היהודי הקדוש ז"ל הי' הוא זייגער מאכער ארבע עשר שנה, ורבינו הקדוש ונורא ממאגלניצא ז"ל זי"ע בעת הסתלקות א"ז הקדוש הנ"ל בעת שהכניסו אותו באוהל של אביו "היהודי הקדוש" ז"ל השליך עצמו על קבר היהודי ואמר כך: "רבינו היהודי הקדוש תדעו שהביאו לכאן את בנכם הקדוש. אני מעיד עליו שהוא גדול במדרגות רשב"י שר' שמעון הי' נטמן במערה שלשה עשר שנה ובנכם הקדוש הי' נטמן ארבע עשר שנה", וגם אמר אז הרה"ק ממאגלניצא אל החסידים אשר הי' בוכים תדעו שעבורכם עוד יש רבי. אבל לי עוד אין רבי. כי תמיד בעת שהייתי רוצה לידע מה נשמע בשמים הייתי נוסע לפרשיסחא, והנה עוד בעת הי' זייגער מאכער הי' פעם אחת אצל הרבי ר' משה'לי ז"ל זי"ע מקאזניץ קודם הסתלקותו ואז אמר הרבי ר' משה'לי אל א"ז הקדוש מפרשיסחא תדעו שבדעתי לצוות את החסידים שלי שיסעו אל כבודו אבל מה אעשה ששמעתי אשר אתם קפדן לפני חסידים, ואז אמר אליו א"ז הקדוש מה זה תאמרו עלי דברים כאלה הלא יש אתי כמה אנשים יכול כ"ק לשאול אותם כי באמת אני טוב לחסידים והראי' שהמלאך שבשפלינו זכר לנו שמו ירחמיאל, וכשמוע זאת הרבי ר' משה'לי אמר, אמת שכ"ק הוא שפל ואני אצווה שהחסידים שלי יסעו לפרשיסחא.

מתוך מכתבו של הרה"צ רבי חיים שרגא צבי זצ"ל בהרה"ק רבי פנחס מקינצק בנו של הרה"ק רבי נתן דוד משידלאווצא זי"ע

(תפארת היהודי - מהדורת תשמ"ז י-ם - ע' רי"ד)

שמעתי שזקיני הק' הרבי ר' ירחמיאל זצללה"ה אמר כאשר נוסע א' לאיזה צדיק וכל מגמתו וכוונתו הוא למען ללמוד ממנו דרך לעבודת השי"ת אזי מן השמים מאירין לו עיניו לילך בדרך אמת ואף שהצדיק איננו צדיק הדור נותנין לו כל משאלות לבבו ומשיג כל המדריגות כאלו הי' נוסע אל צדיק הדור, אך אם הצדיק איננו צדיק אמתי מאירין לאותו האיש עיניו לאמר לך מכאן כי אין לך בכאן מה לעשות וכ"ז אם כוונתו אמתיות בלי שום פני' אבל בלא"ה יוכל לרמאות א"ע כל ימיו. ויהיה חסיד ומאומה לא יהיה בידו, וצריך להיות על זה משכיל ונבון ואחר כונת הלב הן הן הדברים.

"אילנא דחיי" (מהרה"צ רבי יצחק מרדכי פאדוואה זצ"ל) תזריע, דף ל"א טו"ד

כ"ק אדומו"ר זצללה"ה (הרה"ק רבי אברהם) מפאריסאוו הי' מספר מהרבי הק' ר"ר ירחמיאל זצללה"ה שהי' חייט אחד בגליל פרשיסחא. והחייט הי' משובח מאד אצל כל הפריצים סביב והי' בסמוך חראביע אחר שקנה סחורה בעיר פאריז על בגד ומאד היה חשוב אצלו הסחורה וקרא להחייט הנ"ל ואמר לו. הנה קניתי הסחורה בעיר פאריז ומאד חשוב אצלי הסחורה ע"כ תשתדל לעשות הבגד טוב. והתחיל החייט לשחוק ואמר להחראביע אלי יאמר האדון כן והלא אני החייט המובחר. והחייט לקח הסחורה ועשה הבגד. וכאשר החזיר הבגד והאדון לבש הבגד וקרא להפריצה שתראה אם הבגד נעשה טוב והתחילה הפריצא וגם האדון לדבר בקול גדול להחייט באשר שקילקל הבגד ובכעס גרשו אותו מהחצר והשליכו אחריו גם הבגד ומאז נעשה החייט מחוסר פרנסה. ואמרה לו אשתו הרי כל העולם נוסעים להה"ק ר"ר ירחמיאל זי"ע. שמע לי ותסע ג"כ וכן עשה. וכאשר החייט בא להה"ק ר"ר ירחמיאל זצללה"ה וסיפר לו כל הנ"ל. אמר לו בזה"ל זאלסט צו טרענען דאס בגד אין צוריק צינוף נייען דיא נעהנט. וכשמוע החייט זאת הי' לצחוק בלבו אעפ"כ ההכרח אונסו ועשה כן ובא אח"כ להאדון ולבש הבגד והאדון הי' מפייס להחייט הנ"ל ונתן לו איזה סך וכאשר בא החייט בחזרה להה"ק ר"ר ירחמיאל זצללה"ה וסיפר לו כל הנ"ל. אמר לו הכרתי בך שעשית הבגד בגאות. וגאות אין לו חן גם אצלם ומחמת זה לא הוטב בעיניהם וכאשר באת אצלי ראיתי בך בשפלות גדול לזאת אמרתי לך זאלסט צו טרענין וואס האסט גינייט מיט גאות. אין צוריק צינוף נייען וועט שוין זיין מיט שפלות וועט האבין א חן.

הרה"ח רבי שלמה זלמן רפפורט מקאזניץ ז"ל "ויקהל שלמה" דף ח' ע"ב, אות ט' (ומובא בס' זכותא דאברהם עמוד י"ז)

פ"א הגישה אמי זקנתי אשת אא"ז הרבי ר' ירחמיאל הק' זי"ע לפניו את הקוויטליך עם הפדיונים של הנשים שהי' עומדים בפרוזדור כי הוא לא הניח נשים לכנוס לחדרו. והנה כבר הכין אא"ז הק' א"ע לתפלה וכבר הי' חלץ את מלבושו ורצה ללבוש את המלבוש לתפלה ובעוד שהי' עומד כך קודם שהספיק ללבוש את המלבוש לתפלה הלך תיכף אל השלחן וליקט איזה מטבעות וקוויטיל א' משאר המעות וקוויטלעך וצווה ליתן זאת בחזרה. ואחר שחקרו ודרשו על האשה הזאת נודע שהיא מופקרת ר"ל והמעות הי' אתנן זונה. וסיים אא"ז הק' מוהר"ם (הרה"ק רבי מאיר מפרשיסחא בנו של הרה"ק רבי יעקב יצחק אלחנן שהיה בנו של הרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע) זצ"ל ראו אף שהכין א"ע לתפלה אז. והי' משוטט בעולמות עליונים. אעפ"כ הרגיש ברוח קדשו כל אשר נעשה. זי"ע.

"אור הנר" (מהרה"צ רבי יצחק מרדכי פאדוואה בנו של הרה"ק רבי ישראל אהרן מאופטשנא שהיה חתן הרה"ק רבי מאיר מפרשיסחא זי"ע הנזכר לעיל) דף י"ב טו"א

כתב לי אדמו"ר רבי נתן אריה שליט"א (בן בנו של הרה"ק רבי נחמי' יחיאל מביחוב זי"ע בנו של היהודי הקדוש מפרשיסחא זי"ע) בזה הלשון: "...ראיתי בגליון משניות הקטנים דפוס אמשטרדם עם נקודות, שזקני (הרה"ק רבי נחמי' מביכוב זי"ע) הי' לומד בהם בכל יום ח"י פרקים משניות. שכתב שם בזה"ל: שמעתי מאחי הקדוש ר' ירחמיאל על הפסוק. ברוך הגבר אשר יבטח בד' והי' ד' מבטחו שהוא כפל לשון. ואמר אחי שהפירוש. ברוך הגבר אשר יבטח בד' שיהי' לו בטחון בהשי"ת והי' ד' מבטחו היינו שהשי"ת יהי' בטוח עליו שהוא לא יפול מהבטחון ודפח"ח".

"מעשה נחמיה" (מהדורת ירושלים תשמ"ז) ע' כ"ז, אות מ"ג

שמעתי בשם קדוש אחד (וכמדומה בשם אא"ז הק' הרבי ר' ירחמיאל זצללה"ה) שאמר שסימן לידע אם א' נתעשר או שעלה לגדולה להיות רב או נשיא אם הוא מסטרא דקדושה או ח"ו להיפך הוא, אם אחרי נתגדלו הוא באותו בחינה שהי' מקודם והממון או הכבוד לא פעלו בו שינוי לגריעותא הוא סימן שהוא מסטרא דקדושה. ובאם אחרי שנתעשר נתקלקל ר"ל הוא סימן שאותו התנשאות איננו מצד הקדושה והממון שהשיג והכבוד שהשיג הוא כדי לשלם לו שכרו בעוה"ז ע"ד ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

"אילנא דחיי" פר' בחוקותי, דף ל"ו טו"ד

"ויצחק בא מבא באר לחי ראי". יצחק, רומז על פחד כנודע וזהו "ויצחק בא" ופחד גדול מהשי"ת בא לאדם "מבא" נוטריקון "מי "ברא "אלה רומז על יראה עילאה יראת הרוממות שהוא מחמת גדלות הבורא ית"ש פירוש כשאדם זוכה להשיג יראת הרוממות אז יש לו פחד גדול מהשי"ת.

"עטרה לראש צדיק" (פאריסאוו) דף ס"ו טו"ב, ומצויין שם שאמר התורה הנ"ל בשם דודו הרה"צ הקדוש וכו' מוהר"ר ירחמיאל מפרשיסחא זצללה"ה.

חוזק חסידות בתחלתו

יש כמה בני אדם שהתחילו בעבודת השם יתברך להתנהג בחסידות ולהתפלל בגודל ההתלהבות וקדושה רבה ובמשך הזמן ברבות הימים נשכח מהם כל החסידות ונעשו צוננים מגודל ההתלהבות וקרין ומקוררין מעבודתו ית' וכבר דברו מזה חכמי המוסר שלפנינו באמרם אין חסידות כתחילתו.

ולהבין זאת לשורשו של דבר מהיכן ימצא כזה, הסיבה לזה הוא דהאדם המתחילתו צריך לידע כשלבו נדבו להיות מעובדי השם ידע בקרבו נאמנה שיש לפניו מלחמה גדולה מלחמת היצר, כמאמר חז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום וצריך להתגבר בכל עוז כחו כגבור ואיש מלחמה שלא לשמוע לעצת היצר הרע בשום ענין ולשמור את עצמו מלעבור על רצונו ית' ואפי' בנדנוד חטא הקל, ואז ממילא הוא מקיים מצות הבורא יתברך, כמ"ש חז"ל ישב אדם ולא עבר עבירה כאילו עשה מצוה וממילא יתחמם ויתלהב לבו בקרבו לעבודתו יתברך בכל פעם יותר, וכפי צערו בכבישת יצרו הוא שכרו בהתדבקות הבורא יתברך ונתדבק בכל פעם יותר בהשם יתברך ברוך הוא, ואפי' כשיזדמן לו לפעמים שלא יוכל להתגבר על יצרו ויכשל חס ושלום באיזה עבירה יהיה בתשות כחו בלי כוונה חס ושלום להתאוות לעבירה רח"ל, כ"א מאין ברירה מתגבורת יצרו עליו ולא יעצור כח להתגבר למולו, ועל כל פנים יתחרט מיד וישוב בכל לבו ויהיה נזהר מעתה שלא לעבור פעם אחרת כי יראה שעולם חשך בעדו בעוברו על מצות השם יתברך, כי כבר אמרו חז"ל עבירה גוררת עבירה. אבל מי שמעיין על ענינו ומקבל עליו עול מלכותו יתברך ללחום מלחמות ה' בכל כח ועוז הגם שלפעמים ישגה ויעבור על אחת מכל מצות השם יתברך על כל פנים ישוב מיד במרירות לבו ויהיה נזהר מעתה לעשות משמרת למשמרת מלעבור עוד על רצונו יתברך ואז כשהאדם מתנהג כך להיות ממארי דחושבנא ולשוב בכל יום בתשובה שלימה על כל דבר ואפי' על הרהור עבירה חס ושלום ובגודל שבירת הלב. אז תניחהו ותנהלהו המדה הזאת לאט לאט עד בואו לתכלית האמת בעבודתו יתברך.

אכן יש שתועים מדרך השכל ומבקשים גדולות לעצמן ובהתחלתן להתנהג בדרכי החסידות מחפשים תיכף לדעת הסודות מהאותות הנוראים ועיקר המלחמה נשכח מהם ללחום מלחמות ה' בעוז וגבורה ולשוב בתשוב' בשברון הלב כי בוודאי כל עוד שלא בא האדם לתכלית העבוד' לזכות להשראת השכינה. ידע נאמנה שעדיין לא שב באמת וצריך לפשפש במעשיו בעיון היטב הדק לשוב ולתקן כל מה שפגם וידע אינש בנפשיה בכל מה שפגם וסילף למולו יתברך ויראה לשוב על הכל ולתקן הכל בתשובה.

לקוטים מהרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע שנדפס בסוף הספה"ק תולדות אדם (אוסטראווא) דף קכ"ג טו"א

מחלוקת הלל ושמאי

הקשה ב"א על מה שאחז"ל איזהו מחלוקת שהיא לש"ש זה מחלוקת הלל ושמאי ואיזהו מחלוקת שאינו לש"ש זהו מחלוקת קרח וכל עדתו. מפני מה לא אמר ג"כ זה מחלוקת קרח ומשה כמ"ש זה מחלוקת הלל ושמאי עיי"ש בדבריו הק'. והנראה לערכני בזה דהנה מחלוקת הלל ושמאי לא היה כ"א בסברא ובשכל שסברתו ושכלו של זה היה מראה לו שכך הוא הדין וכן נאמר בתורתינו הקדושה. וזה לפי סברתו ושכלו היה נראה לו בתוה"ק שכך הוא הדין. והגם שכ"א מהם היה לו תלמידים הרבה היו כולם כאיש אחד מפני האחדות שבהם וסברתם ושכלם היה אחד באחדות הגמור ע"כ לא נאמר בהם כ"א מחלוקת הלל ושמאי. לא כן במחלוקת קרח שבוודאי קרח מצד עצמו לא היה כלל ביכלתו לחלוק על משה כ"א כ"ז שערב לבו לחלוק על משה לא היה כ"א מחמת שהיה אתו עדה המתוועדים אתו יחד אז אמר בלבו הגם שיש לו למרע"ה עדה גדולה מעדתו עכ"פ יש לי ג"כ עדה המחזיקים בברית ע"כ מחמת שעיקר המחלוקת שלו היה מצד עדתו נאמר עליו זה מחלוקת קרח וכל עדתו. כי זה האיש צדיק המתהלך בתומו הגם שמתועדים אצלו עדה גדולה איננו מתפעל מזה ולא יבא בלבו התנשאות מזה כי כשמתקבצים יחד עדה גדולה מישראל ניתוסף יראת שמים בהצדיק שבדור ובמקום שיש יראת שמים בוודאי יש ענוה יתירה ולא יכול להתפעל מזה. ובאם ח"ו לא יתוסף יראת שמים בהצדיק ע"י אסיפת העדה בודאי לא יוכל להתפעל עי"ז כי אדרבה עוד יוסיף דאגה בלבו ע"ז מדוע לא יתוסף בו יראת שמים בהקבץ אליו אסיפת עדה הקדושה מישראל.

לקוטים מהרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע שנדפס בסוף הספה"ק תולדות אדם (אוסטראווא) דף קכ"ב טו"ד

משיח

"ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גשנה", ושמעתי בשם חותני הה"ק זצ"ל מפרשיסחא כי גשנ"ה בגימ' משי"ח, היינו שיעקב שלח אליו להורות ולתקן, לפני גשנה, ר"ל קודם ביאת המשיח שיתקן תיקון לימי הגלות.

"אמרי אלימלך" (גראדזיסק) ויגש, דף מ"ב טו"ד

זהירות מכעס

בדבר עבירה, כמו למשל כעס, שהגם שבדבר הנוגע לכבודו יתברך מותר לכעוס. כמאמר חז"ל האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא היא דמרתח ליה. אף על פי כן מוכרח להיות הדבר בגודל הזכות והצלילות שידע בבירור שאין כוונתו לעצמו כי אם לכבודו יתברך. כמ"ש חז"ל כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש כו'. וכמו שפירשו המפורשים כידוע. אבל כשהיא אצלו במשקל ובבחירה ימנע מכעס אפי' של מצוה, כי כל הכועס כאילו עובד ע"ז, והנה אמרו חז"ל לעולם תהיה מהנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים וכשהאדם יעשה כך ויהיה תמיד נרדף ועלוב מכל אדם ואינו מתקוטט עם שום אדם ואף על פי שיש בידו לנקום ולעשות רע לעושה לו רעה אף על פי כן ימנע אז מה טוב ונעים הוא ואם אמור יאמר לו מה לך להיות נרדף כל כך ולהיות חברך נענש על ידך, הלא טוב לך שלא להיות נרדף כל כך ולא יענש חברך על ידך, זה אינו טענה כי אילו היה אצלו ברור באמת גמור שאינו דורש לכבוד עצמו. כ"א כל כוונתו לש"ש היה מותר לו לריב ולהתקוטט. אבל מי יודע שמא כוונתו הוא ג"כ לצורך עצמו ואז היא עבירה בידו מעבירות החמורות כעע"ז כנ"ל כל הכועס כו' ומי יכוף לו להאדם לסכון עצמו בעבירה חמורה בעבור שונאו הרודף אותו לא ירדוף אותו ולא יתענש על ידו.

לקוטים מהרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע שנדפס בסוף הספה"ק תולדות אדם (אוסטראווא) דף קכ"ד טו"ד

שפכי כמים לבך

כתיב שפכי כמים לבך וגו'. דהאדם מחויב לשבר לבו בקרבו להיות לבו נמס בקרבו כמים המוגרים, ואז יקוים בישראל כמים פנים אל פנים כן לב האדם אל האדם. כי בהיות לב כל אחד מישראל נמס בקרבו כמים ומים במים מתערבין זה עם זה, ואז יתאחד לבות בני ישראל באחדות הגמור. כי הלב הוא סתום מכל צדדיו ובלתי אפשרי להשיג מה שבלב חבירו כי אם בהשפך לב כל אחד מישראל כמים המוגרים ואז יתודע לכל אחד מה בלבו של חבירו על ידי ההתערבות וההתאחדות יחד כי מים במים מתערבין כנ"ל וכמים פנים אל פנים כו' כנ"ל.

והנה כשהאדם חוטא חס ושלום ומחסר בעבודתו יתברך גם כן לבו נשבר בקרבו מפני שיודע פגמו וחסרונו. אך מה תועלת בשברון לב כזה שהוא אך לשעה והלא צריך לשוב מעתה ולתקן מעשיו ולקבל עליו מהיום עול מלכותו יתברך לבל ישוב עוד לכסלה כי אם להוסיף בכשרות בעבודתו יתברך. אבל כשהאדם עושה מכל מה שביכלתו לעשות בעבודתו יתברך ואחר כל הפעולות וכל התחבולות רואה שבלתי אפשרי לו להאדם לבוא לתכלית העבודה ולהשגת האמת עד שמן השמים ירחמו עליו להביאו לתכלית האמת, אז יכנע וישבר לבו בקרבו לעד ולעולמי עולמים ולבו נשפך כמים. ומים אין להם שום ציור ותמונה כ"א שמוכנים לקבל כל דמות ותמונה שיעמוד ויתראה נגדם. כמו כן לב האדם נשפך כמים אז הוא מוכן להופיע בו אלקותו ומלכותו ית'.

והנה כשהאדם חסר לו מצרכיו הגופני' ויש לו דאגות וטרדות העוה"ז מחמת שהוא ריק וחסר מכל טוב ג"כ לבו נשבר ונשפך כמים. אבל הוא כמים העכורים שאינם מוכנים לקבל שום תמונה. והנה שבאמת שיש לו להאדם דאגות הרבה מצרכיו הגופנים כי האדם צריך למזונות ובלעדי זה ייעף ויחלש כחו וצריך למלבוש בלתי יבוזה וכדאיתא רבי יוחנן קרא למאני' מכבדותא. וצריך לדירה ולבית כמו שמצינו ביעקב אע"ה ויבן לו בית וכשיחסר לו להאדם כ"ז יש לו דאגה, אך שאז מחוייב האדם לדאוג ע"ז למה יהיה לי דאגה זו והלא אני איש ישראלי הנקרא בשמו יהודי והוא יוד וביוד מאמרות נברא העולם וכי יעלה על הדעת שמה שהוא נברא יוכל לפקח על עניניו ולפרנס א"ע כ"א מה שעילת כל העילות וסיבות כל הסיבות הוא זן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כנים ובוודאי החסרון הוא ממני שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, ועל כל זה צריך לשוב בתשובה ולתקן מעשיו ואז ממילא ימציא לו הבורא יתברך פרנסתו וצרכו ככל הברואי' שמתפרנסין שלא בצער.

ואז כשהאדם יעשה כך וישליך מעליו כל הדאגות והטרדות שלו מעניניו וצרכיו הגשמי' ויצליל דעתו לעבדות הבורא ויקבל עליו עול מ"ש שלימה לירא מפניו ית' ולעבוד אותו באמת ובתמים. יהיה' בבחי' המים שנצללו מעכירת הטיט והרפשון שהיו מקודם עכורים ונפל העכירות למטה ולמעלה נשארו המים צלולים ויכולים לקבל הציור והדמות והתמונה אשר יתרא' נגדם. כמו כן יוכל להופיע ולהאיר בלב האדם ההוא המלכו' שמים.

לקוטים מהרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע

שנדפס בסוף הספה"ק תולדות אדם (אוסטראווא)

דף קכ"ג טו"ד [ועיין הסבר הדברים בספה"ק "ואלה הדברים שנאמרו לדוד" (פרצובה) משפטים תרפ"ו, ע' קי"ח באריכות].

יראת הרוממות

"ויצחק בא מבא באר לחי ראי". יצחק, רומז על פחד כנודע וזהו "ויצחק בא" ופחד גדול מהשי"ת בא לאדם "מבא" נוטריקון "מי "ברא "אלה רומז על יראה עילאה יראת הרוממות שהוא מחמת גדלות הבורא ית"ש, פירוש, כשאדם זוכה להשיג יראת הרוממות איז יש לו פחד גדול מהשי"ת.

"עטרה לראש צדיק" (פוריסוב) דף ס"ו טו"ב [עיי"ש שאמר התורה הנ"ל בשם דודו הרה"ק רבי ירחמיאל מפרשיסחא זי"ע]