תולדות הרה"ק רבי דוד מטאלנא זצ"ל

תולדות הרה"ק רבי דוד מטאלנא זצ"ל

אאמו"ר זצ"ל בימי השבעה על אמו הרבנית הצ' ע"ה (שהיתה ידועה במעשי צדקה וחסד שלה) סיפר כמה פעמים המעשה שהרה"ק ר' דוד'ל טאלנער זי"ע השתדך, אצל אחד מבניו עם גביר אחד מהעיר בארדיטשוב ששמו היה ר' משה יוסף חודורוב, וכיון שכל השידוכים הקודמים שעשה הר"ד טאלנער היו כולם שידוכים עם גדולים ומיוחסים ועכשיו נשתדך עם הרה"ח הנ"ל לכך היה נראה אצל העולם שהר"ד טאלנער עשה שידוך זה בגלל שהר' משה יוסף הנ"ל הוא גביר, ואמר הר"ד טאלנער, שזה שהעולם חושבים שעשיתי את השידוך בגלל שהוא גביר גדול זה אינו נכון, שזה כבר ידעתי מקודם שהוא כבר אינו גביר (שרק היה נראה כגביר אבל באמת כבר איבד נכסיו) רק  עשיתי את השידוך בגלל שהוא מיוחס שהר' משה יוסף הוא בנו של הרה"ח ר' יהושע אלעזר מבארדיטשוב ז"ל שהיה בעל צדקה גדול, וסיפר הר"ד טאלנער כך, פעם קרא לי אבי (הטשערנאבלער מגיד) זי"ע וקרא דוקא לי ולא לאח אחר, ושאל אותי אם אני זוכר שנפטר לפני כשנתיים אברך אחד מעיר לאיעוו ואמרתי לו שאני זוכר, ואמר לי אבי, כשנפטר האברך הזה נתתי לו פתק שיתן אל אבי (המאור עינים) זי"ע כדי שאבי יעשה לו טובה שם בעולם האמת וכבר עברו שני שנים מאז שנפטר ועדיין לא היה לי שום ידיעה מהאברך הזה ועכשיו בא אלי האברך הזה וסיפר לי כל הענין למה נתעכב כ"כ, ואמר, שתיכף כשהגיע למעלה לעולם העליון אמר שיש לו מכתב למסור למאור עינים אבל אמרו לו שלהגיע אל המאור עינים הוא דבר מאד קשה ואין שייך להגיע אליו, וכך עברו שני שנים, עד שפעם אחד אמרו לו שעכשיו יש לו הזדמנות לגשת אל המאור עינים, ושמע שמכריזים למעלה שעכשיו נפטר אחד שהיה בעל צדקה גדול ושמו ר' יהושע אלעזר מבארדיטשוב וכל הבעלי צדקה צריכים לצאת לקבל את פניו, והמאור עינים הרי היה ידוע בגודל הצדקות והגמ"ח שעשה ולכך גם הוא יצא לקבל את פניו ואז כשיצא המאור עינים הניחו לאותו האברך לגשת אל המאור עינים ומסר לו את המכתב ממני וכמובן שאבי עשה לו מיד טובה בעולם העליון ונתן לו מקום למעלה, וסיים הר"ד טאלנער ואמר, בשעה שסיפר לי אבי מעשה זה לא הבנתי למה דוקא לי סיפר אבי את המעשה הזה, עד שהציעו לי את השידוך הזה הבנתי למה סיפר אבי רק לי, כיון שאבי כבר ראה אז את השידוך הזה, ולכך באמת השדכתי עמו בגלל יחוסו, ע"כ.

כ"ק מרן אדמו"ר מטשערנאביל שליט"א "קונטרס דברי תורה" (תשנ"א) ע' ל"ב

עשירים רבים היו בין חסידיו של רבינו (הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע) ולפעמים כדרך העולם היו מהם עומדים בפני צרה גדולה שהיה נראה כי יפסידו את כל עשירותם וגלגל מזלם מתחיל להתהפך ואז באו אל רבינו שיושיעם.

מעשה כזה מסופר על גביר אחד שעסק בהובלות סחורה עבור הממשלה והיה תמיד משחד את הפקידים שיקבל את כל ההובלות. פעם אחת כאשר חשב כי כבר אין לו צורך לשחד את הפקידים קיבל הובלה גדולה וחשובה ומכיוון שלא נתן כהרגלו שוחד לפקיד, רגז מאד הפקיד ומסר עליו לשלטון איזה מסירה והיה בצרה גדולה כי נאמר לו שלא ישתמשו בשירותיו יותר ועמד להפסיד את כל פרנסתו.

הגביר שהיה מקורב לרבינו נסע אליו בחופזה ובכה לפניו על צרתו. ענה לו רבינו וכי חשיד קודשא בריך הוא לעשות דין בלא דינא? פשפש נא במעשיך ומן הסתם קרה איזה מקרה לא טהור שנכשלת בו ואם תמצאנו ותעשה תשובה שלימה אני מבטיחך שלא תנזק בזה הענין ופרנסתך תשוב אליך כבראשונה.

חשב האיש ועלה בדעתו מה שנראה לו שחטא וסיפר לרבינו: פעם אחת כשהייתי עסוק ביותר עם איזה איש משרי המלוכה שהיה אצלי בבית לצורך ענין דחוף, בא עני אחד וביקש עזרה ובני אמר לו כי ישוב לאחר כמה שעות אחרי אשר אבי עסוק ביותר כרגע ולא יוכל להתפנות אליו. העני הלז התמרמר ביותר וצעק על הבן: איך משלחים אותי ואני נצרך גדול ומדחציף כוליה האי שמע מינה דממזר הוא וכך צעק וקילל. הקולות של המריבה נשמעו בחדרי ואני ביקשתי את השר שימחל לי לרגע בכדי לראות על מה המהומה. כאשר יצאתי ושמעתי שהעני הנ"ל קרא לי ממזר ועדיין הוא עומד ומקלל באתי כלל כעס וסטרתי לו בפניו. אח"כ שבתי ונחמתי על מה שעשיתי וביקשתי את סליחתו וגם נתתי לו נדבה הגונה והוא הלך מביתי שבע רצון וחשבתי כי כבר כיפרתי על עוון זה.

נענה רבינו ואמר: אכן אין זה העוון שאני מבקש כי באמת היה עני זה ראוי לענש וגם כבר פייסת אותו. פשפש וחפש שוב במעשיך. חשב הגביר שוב ועלה במחשבתו עוד מקרה: פעם אחת באישון הלילה בא אלי הביתה איש מגודל ובעל קומה וביקש תמיכה כי הנו רעב ללחם. אמנם נתתי לו נדבה אך בשעת מעשה רגזתי עליו שבא באמצע הלילה והעירני משנתי עבור זאת וגם שראיתי כי הוא בריא וחזק וצעקתי עליו כי הוא יכול למצוא לו איזה עבודה מאחר והוא אדם חסון וגדול והאיש הנ"ל הלך לדרכו ממני נכלם.

ענה לו רבינו: בזה אמנם חטאתי כי בלי ספק אם בא אליך בחצות הלילה בודאי היה בצרה גדולה ומה לך לספר חוקו ולהעריך את בריאותו וכי אתה שנתת לו את בריאותו? וא"כ צריך אתה לקבל עליך תשובה על הדבר הזה לעזור לכל איש יהודי הנצרך מבלי להכנס לכל חשבון אם אמנם מגיע לו או לא וכל הפושט יד נותנים לו.

קיבל על עצמו הגביר בקבלה גמורה כדברי רבינו ואז סיפר לו רבינו: בימי הבעש"ט היה גביר אחד גדול שהיה בו תורה וגדולה במקום אחד כי היה ת"ח וגם בעל צדקה גדולה ומפורסם אך דבר אחר גרוע היה בו כי זחה עליו דעתו מאד מרוב עשרו וצדקת פזרונו. תמיד לאחר שנתן צדקה גדולה לעניים היה מספר להם את כבוד עשרו הרב ואת אשר גדלו מלך מלכי המלכים והיה מפליג בשבח עצמו עד למאד. ועוד היה מוסיף ואומר האם יתכן במציאות שהוא שיש לו עסקים בהרבה סוגים שונים של מסחר וגם בתי חרושת ונכסים על פני כל המדינה וא"כ לא יתכן שיהפוך לעני כי גם אם מסחר אחד שלו ירד מטה מטה הרי יש לו עוד מסחרים אחרים וכך היה משתבח ומפאר את עצמו. כל העניים ומקבלי הצדקה כמובן היו אומרים לו שהוא צודק ואין שום אפשרות בעולם שהוא יהפוך לעני.

הדבר הזה גרם לקטרוג גדול בשמים על הגביר כי כפר בכתוב: "ה' מוריש ומעשיר" וכבר יצא עליו גזר דין שירד מנכסיו. הבעש"ט זיע"א שידע מגזר הדין ביקש בתפילתו שיתנו לו עוד הזדמנות אחת לנסות ולשנות את דרך הגביר הנ"ל ואם לא יעלה בידו אז באמת יחתם גזר דינו והסכימו בשמים על ידו. הבעש"ט שלח את הרב הק' ר' דוד ממיקולייב והורה לו מה לעשות. הרה"ק ר' דוד בא אל הגביר והוא כיבדו מאד כהרגלו וגם רצה ליתן לו נתינה הגונה עבור כל שימצא לנחוץ ואח"כ החל כהרגלו לשאול האם יתכן במציאות שגביר גדול כמוהו יגיע עד פת לחם וכו', להפתעת הגביר ענה לו ר' דוד כי בלי כל ספק יכול הוא להגיע לידי עניות מרה בתוך שעה קלה. שאל הגביר הכיצד יכול כזה דבר לקרות כאשר יש לו כל כך הרבה מסחרים וכו' וענה לו ר' דוד כי מחר בבוקר הוא יבאר לו הדבר בדיוק ובינתיים השעה כבר מאוחרת ועתה כדאי ללכת לישון. צחק הגביר ולעג לר' דוד באמרו כי הוא ודאי רוצה להתחמק מתשובה ובודאי שדבר זה שהוא יעני אינו שייך כלל וכלל והלך לישון.

בלילה חלם הגביר שהקיסר בכבודו ובעצמו כיבד אותו בביקור מכיון שבאמת הגביר הנ"ל היו לו עסקים עם שרים גדולים ונכבדים משרי המלוכה וגם נפגש כמה פעמים עם הקיסר. כמובן שהגביר חרד על האורח הרם והנישא וכיבדו בכל מיני מגדים ומאכלים יקרים וחשובים והקיסר ביקש גם להרוות צמאונו בכוס תה. הגיש הגביר לקיסר כוס תה ומיד כאשר טעם מן הכוס נפל מכסאו ומת. תיכף התעורר רעש גדול וכל פמלית המלך ובראשם שריו שהיו אתו צעקו שבודאי היה בתה הזה שניתן לקיסר סם המוות ולקחו את הגביר למאסר ויצא עליו גזר דין מות בתליה.

כאשר לקחו את הגביר לתליה פרצה אש גדולה בבית הסוהר וקמה מהומה גדולה אשר הגביר היה יכול לנצל את הבלבול הגדול והוא נס על נפשו מבית הסוהר והגיע במנוסתו לעיירה קטנה עייף ויגע וצמא. הוא דפק בדלת בית אחד של יהודים וביקש מחסה ומעט אוכל. כמובן שיהודים רחמנים בני רחמנים נתנו לו מבוקשו ומכיון שהיה עייף ביותר גם הציעו לו מקום לישון. למחרת ממקום משכבו שמע הגביר איך שהיהודי מספר לאשתו כי תלו כרוזים גדולים בכל העיירות כי רוצח המלך ברח מבית האסורים וכל מי שימצאנו יקבל פרס גדול של כמה מאות אדומים וגם נתנו את תארו בדיוק. אכן סיים האיש הלואי ואנו נמצאנו ונוכל עי"כ להרויח את הפרס.

הגביר רעד ממקום משכבו והבין כי עתה ישימו לב לתארו הרי שיסגירו אותו למלכות ולכן התחמק מן הבית והחל בורח דרך שדות בכדי שלא לפגוש באנשים ונודד בדרכים. לבושו כבר התבלה וגם לא היה לו כל כסף בכיסיו והרעב והצמא החל להציק לו מאד והוא החל לשאול את נפשו למות. לבסוף החליט כי אין הוא יכול עוד לסבול חרפת הרעב והסתכן להכנס למקום ישוב בכדי למצוא מעט אוכל להחיות את נפשו. כאשר הגיע לעיירה אחת הלך לחפש איזה בית של יהודים שירחמו עליו, ראה לפתע קבוצה של חיילים הולכים ופחד מאד שיכירוהו. מיד חיפש לו מקום מסתור וראה בקצה הרחוב איזה בור שופכין ומיד קפץ לתוך הבור להנצל מהחיילים.

כך שכב בתוך הבור המאוס בפחד והרהר במר גורלו איך נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ממש ונזכר שהיה תמיד אומר כי לא יתכן בשום אופן שירד מגדולתו. בעודו כך מהרהר ביגון קודר במצבו העגום התעורר משנתו העמוקה וראה שהנו נמצא בחדרו המפואר בבית. כולו נסער ונרעש קם ממטתו ויצא מחדרו ופגש את ר' דוד הנ"ל שאמר לו: עדיין אתה רוצה שאבאר לך הכיצד יכול אתה בשעה קלה להפוך לאיש נדכה ואומלל?

לא, לא, צעק הגביר בסערת נפשו כי רבה, אין אני צריך כל ביאורים והדבר פשוט אצלי והלילה למדתי מחלומי בצורה חיה ומוחשית אשר האדם בעוה"ז כל כולו תלוי בחסדי השי"ת בכל רגע ורגע ורבים הדרכים לפני המקום להשפיל או לרומם כל בן אנוש. ענה לו הרה"ק ר' דוד, אכן בשביל זה הדבר באתי בצל קורתך להביא אותך להכרה זאת ועתה יכולני לשוב לבית מורי הק' ששלחני בדבר הזה.

ותדע כי המלה בור היא ר"ת של: "ב'שר ר'מה ו'תולעה" שזהו כל האדם ואיך יתגאה בעשרו לומר לא יאונה לי כל רע וה' מוריד ויעל וישועת ה' כהרף עין וכן להיפך.

ועתה סיים רבינו (הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע) את הסיפור לגביר, תשמור הדבר מאד בלבבך לעשותו שלא לצער שום אדם מישראל ותנהג בכולם מנהג דרך ארץ כי גלגל חוזר בעולם ותשגיח על דבריך ואל תתן את פיך לחטיא את בשרך. אח"כ בירכו בהצלחה והגביר הנ"ל שב לביתו ומצא שהמסירה עליו נתבטלה ומצאו שכל דברי הפקיד בשקר יסודם ונתנו לו שוב כמקודם את עבודת ההובלות והוא שב ביתר שאת לעשרו. כמובן שנהיה לבעל צדקה יותר גדול מקודם ושמר פי רבינו במלואם. (מהספר דברים ערבים).

"נצח שבנצח" (ירושלים תשנ"ד) ע' ק"ט

הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע בא פעם לסדיגורא לשבות ש"ק בצל הרה"ק רבי אברהם יעקב זי"ע. הרה"ק דסדיגורא כיבד מאד את אורחו הנעלה, ואף מסר לו את עריכת השלחן בליל שבת.

גדולה עד אין שיעור היתה הצנעת דרכו של הרה"ק מטאלנא, ובעת עריכת השלחן התעניין ושאל: כמה עולה כאן זוג סוסים, כמה עולה סוס אחד, כמה עולה חבילת שחת, מה מחיר עגלה ועוד שאלות דומות.

חסידי סדיגורא חרקו בשיניהם וחרה אפם אד מאד - לא די שרבם מסר את ניהול השלחן לרבי מטאלנא, אלא שעליהם לשמוע שיחות הבל כאלה, לפיכך חשבו, כי בבוקר יבקשו את רבם שהיום הוא יערוך את השלחן.

אך לדאבונם, בבוקר נכנסו שני הצדיקים ביחד לבית המדרש ומן הנמנע היה לשוחח על כך כל עת התפלה. אי לכן, לפני תום התפלה חמקו כמה מזקני החסידים לחדר רבם, בתקוה שישמיעו בפניו בקשתם, כאשר יכנס שמה אחרי התפלה. אבל לצערם כי רב הוא, שני הצדיקים נכנסו יחד לחדר, ושוב לא העזו לפצות פיהם בנדון.

גם בסעודת הצהרים נשנתה שיחה דומה לזו שבליל שבת. והנה לפתע פתח הרה"ק מטאלנא פיו בחכמה ואמר: חסידי סדיגורא! אולי פלא בעיניכם, הרבי שלכם כיבדני בעריכת השלחן והנכם שומעים כאן דברי הבל ורעות רוח - על סוסים ועל שחת! ומהרהרים: זוהי שבת קודש?!

ברם דוד המלך ע"ה ביקש (תהלים סד, ב) "שמע ד' קולי בשיחי, מפחד אויב תצור חיי". מה הכוונה "שיחי"? האם הכוונה שדיבר דברים בטלים - וכי ביקש שהקב"ה יאזין לדבריו אלה? ובכלל - וכי עולה על הדעת שדוד המלך שוחח דברים בטלים? אלא מאי, התכוון לדברים נעלים, אם כן מדוע קורא להם "שיחי" - לשון שיחה קלה?

אלא יש לומר, שדוד המלך חשש כי כאשר ישמע הבעל-דבר את דבריו הנשגבים להקב"ה, יקנא בו ויחפש להטיל דופי בהם, על כן עטפם במלים פשוטות, לפיכך ביקש: שמע ד' קולי, שהם דברים נעלים לכבודך, אף שדברי נראים כ"שיחי" - דברי הבל. לכאורה למה לי לצעוד בדרך זו? "מפחד אויב" - כי אני חושש שהס"מ יתעסק בי, לכן אבקשך "תצור חיי" - עזור לי שאוכל להכניס כל חיי בדיבורים פשוטים האלה.

כ"ק מרן אדמו"ר ה"אמרי חיים" מוויז'ניץ זצוק"ל "מאיר החיים" (ב"ב תשנ"ב) ח"ב, ע' שט"ז

פעם בא להרה"ק ר' דוד מטאלנא זצוק"ל איש אחד מאיזה כפר שבתו המירה דת ישראל ונשאת לגוי אחד מהכפר לעיני אביה ואמה, ונסע האיש להרה"ק לעורר רחמים עליו. כשבא לפני הרה"ק וסיפר לו מהאסון הזה, שאל אותו הרה"ק אם מריח בשמים בעת שעושה הבדלה. והתוודה האיש שאינו נוהג לעשות הבדלה, ולא רצה שוב הרה"ק לדבר עמו עוד, רק לאנשים שעמדו סביבותיו אמר, שמי שמריח תמיד בשמים בעת שעושה הבדלה, מובטח לו שהאסון הזה לא יהיה בבניו לעולמים.

"מאורי אור" (שיכון סקווירא תשס"א) ע' רפ"ו

בדור שכולו זכאי

הרה"ק רבי דוד מטאלנא זצ"ל אמר: איתא "אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת" (סנהדרין צז.), וגם אמרו (שם צח.) שבא בדור "שכולו זכאי או כולו חייב", ולכן כאשר יבוא העת שיהיו מוכרחים כבר לגאול את ישראל, אזי יסיח הקב"ה דעתו מהרשעים, וממילא ישארו זכאים.

הרה"ח ר' נח גד וינטרויב ז"ל

"בישישים חכמה" (ירושלים תשנ"ד) ע' קכ"א